על תמיכתה של הממשלה בחוק משאל-העם לויתור על שטחי-מולדת

על תמיכתה של הממשלה בחוק משאל-העם לויתור על שטחי-מולדת

שמחה ניר, עו”ד 01.12.2013 23:03
על תמיכתה של הממשלה בחוק משאל-העם לויתור על שטחי-מולדת - שמחה ניר - הסכסוך הישאלי-ערבי - זהבה גלאון - חוק יסוד - פלשתינאים - יריב לוין - משאל עם

 

מדוע אני תומך בדמוקרטיה האתונאית?


“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

 

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

 

בעוד ממשלת ישראל מנהלת מו”מ עם הפלשתינים, היא תומכת גם בהצעת חוק משאל-העם של חה”כ יריב לוין, ואף משדרגת אותה למעמד של חוק יסוד. המדובר הוא בחוק יסוד הקובע כי כל ויתור על שטחים ריבוניים, קרי ירושלים ורמת הגולן, מחייב אישור במשאל עם.

 

חה”כ זהבה גלאון אומרת כי התמיכה הזאת נועדה לטרפד את המשא ומתן עם הפלסטינים, ואני, כידוע, לא מביע עמדות בעניינים פוליטיים.

 

יחד עם זאת, וכיוון שאפשר להרחיב מאופק-עד-אופק את העיקרון לפיו יש להביא כל דבר חשוב לאישורו של העם, אני אנסה כאן להציג את ההשלכות של הרעיון על המו”מ עם הפלשתינים, וכל אחד יכול להקיש מכך על כל דבר שבעולם.

 

הרעיון של משאל-העם הוא רעיון מצויין.

 

מנהלים מו”מ עם הפלשתינים, ובמסגרתו מגיעים להסכם לפיו, למשל, ישוחררו 20 מחבלים בלי דם על הידיים, והפלשתינים יקבלו דונם אחד מהשטחים, על מנת להקים להם שם מדינה עצמאית.

 

עם סיום המו”מ אומרת ישראל רגע-רגע, אנחנו מדינה דמוקרטית, ואנחנו צריכים לקבל אישור של העם.

 

העם מוכן לשחרר רק 19 מחבלים בלי דם על הידיים ולתת לפלשתינים רק 0.999 דונם, והחוק נופל בלי שאנחנו יודעים למה העם מוכן (כי במשאל אפשר להצביע רק “כן”, או “לא”).

 

חוזרים אל הפלשתינים, אומרים להם אנחנו מצטערים, העם לא אישר את זה, מתחילים מו”מ מחודש, ומסכימים על 19+0.999, אלא שבינתיים העם הקצין את עמדותיו, והוא מוכן לתת רק 18+0.998, וחוזר חלילה.

 

בסוף, כשהעם כבר מסכים (סיכוי אפס, אבל מי יודע) למשהו כגון 10+0.990, אומר אבו-מאזן רגע-רגע, גם אנחנו חברה דמוקרטית, וגם לנו יש עם ואנחנו צריכים את אישורו.

 

הולכים אל העם הפלשתיני, וזה מפיל את ההסכם.

 

הישראלים, עם שוחר שלום, מבינים שהם חייבים להתגמש, אם חפצי-חיים המה, ומסכימים ל-11+0.991, אבל אז העם הפלשתיני מקשיח עמדות, וחוזר חלילה

 

כעת ישנן שתי אפשרויות, או שלוש, בעצם:

 

האחת – שלא יהיה שום הסכם, ושני הצדדים ימשיכו להקיז דמם 2,000 (אשר בסופן הם יחזרו שוב אל שולחן המו”מ – ולאותה הנקודה בה הסתיים המו”מ 2,000 שנה לפני כן, כדי להפיל בסדרה של משאלי-עם בשני הצדדים גם את ההסכם החדש, ונתראה בעוד 4,000 שנה מהיום, וחוזר חלילה).

 

השנייה – שבסוף נגיע להסכם המקורי, שנדחה במשאל הראשון.

 

והשלישית – שהישראלים ייאלצו ויסכימו לשלם יותר, הרבה יותר, מאשר היו משלמים לפי ההסכם המקורי.

 

להזכירכם איזה מחיר מגוחך יכולנו לשלם תמורת גלעד שליט (כמה עשרות קטינים ונשים אשר היו ממילא על סף ריצוי מלוא עונשם, ובסוף השתחררו בלי שקיבלנו את גלעד), אבל אנחנו עשינו שרירים (“לא ננהל מו”ם עם טרוריסטים”), ובסוף ניהלנו גם ניהלנו, ושילמנו גם שילמנו – הרבה יותר: 1027 מחבלים, עם הרבה מאוד דם על הידיים.

 

תחי הדמוקרטיה הישירה, נוסח אתונה.

 

______________

 

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

 

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

 

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים איך נפטרנו מאשר גרוניס

 



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר