בחירות 2001

בחירות 2001

חנה אייזנמן
20.10.2012 13:47
בחירות 2001


כמס שפתיים וכעבודה על הפסיכולוגיה של המתנגדים, מ”ימין”, לשרון, אמרת, שלא שכחנו את פינוי ימית ואת ההליכה לוואי…. גם לא שכחנו ששרון עמד על רגליו ומחא כפיים לאותה מפלצת, שגירדה את פצעינו בחצי הדיסקית של זכריה באומל, שאין לו דורש, כי “ישראל” אינה מפקירה דיסקיות בשטח, רק יהודים.



ב”ה

 

 

 

                                                  
ירושלים, נר שלישי של חנוכה, התשס”א

                                                                
24 בדצמבר, 2000

 

 

 

 

 

לרב בני
אלון, שליט”א

 

                                                          בחירות 2001

אין חדש תחת
השמש. בעבר תמכו אנ”ש בביבי, כ”רע במיעוטו”. לא הבינו כי רע הוא
רע, אם פחות ואם יותר. אין לבחור ברע במיעוטו, אלא, בטוב במירבו, ולא להיכנע מראש
באמצעות הקביעה – זה לא ריאלי -. גם שיבת ציון, לאחר אלפיים שנות שואה, היתה לגמרי
לא ריאלית. כן גם כל נצחונותיהו, בעזה”י. אבל, זה קרה. אנו נצטווינו לבחור
בחיים ובטוב! איש לא האזין כאשר נתניהו הצהיר מפורשות: “הסכמים יש
לכבד”, כשהכוונה לחתימותיהם של פרס ורבין, באוסלו, על הסכמתם לתכנית השלבים
הערבית. כולם אצו רצו לבחור בביבי לראשות הממשלה, בהמלצת ערוץ 7, שאותו, כמו את
חברון, השליך ביבי לכלבים.

 

כל המשתתף
בבלוף הנקרא “הדמוקרטיה הישראלית”, נותן הכשר לשיטה, המאפשרת לנציגי
רוצחי העם היהודי וליהודים המשתפים אתם פעולה, לא מאהבת השלום אלא משנאת ישראל,
לקבוע את גורל העם היהודי.

                                                                בחירות 2001

ביבי מסר את
חברון, במקום להעמיד לדין את ראשי “מחנה השלום” ותועמלניו, ותרם בכך
לקידום הקונספציה הערבית-ישראלית, שרצח יהודים סוחט ויתורים. הקונספציה הזו, שקל
מאד להזימה ע”י פקודה לחסל את ערפאת ואת חבר המרצחים אשר עמו, מפילה בנו חללים
מדי יום, ואריק שרון משחק בכסאות מוסיקליים, במקום לשבור את כל הכלים. במקום להפוך
את הכנסת על פיה, במקום לאיים בפוטש צבאי, אם לא ייפסק רצח יהודים, בברכתו
ובעידודו של “מחנה השלום”, הוא מבטיח לנו “שלום” ולאהוד ברק
את תיק הבטחון. כן, לאותו אהוד ברק המצהיר באזני המרצחים, כי לצה”ל אין
פתרון. אכן, לצה”ל אין פתרון, כי ל”פודלים”, העומדים בראשו, אין
אינטרס למצוא פתרון כזה. הם רואים את ייעודם בהגנה על ה”שלום” ועל
כסאותיהם העתידיים בכנסת.

 

בחירות 2001לאחר שהניח
לפורעים לחסל 15 יהודים (כולם חיילי צה”ל ומג”ב. 7 בקבר יוסף, השאר ברחבי יש”ע), כ”תגובה” על פתיחת אתר יהודי
הסטורי (מנהרת החשמונאים). חיבק ביבי, בשתי ידיו את ידו של רב השטן, ערפאת, ימח
שמו וזכרו. היתה זו הקדמה לאירועים הפוקדים אותנו מאז ראש השנה הזו. כולם אשמים,
כולם! כולנו, העומדים על דם אחינו ואחיותינו ומניחים למנוולים, מהרסינו ומחריבינו
מבית, להביא עלינו חורבן, באמצעות בני טיפוחיהם, הדחלאנים והראג’ובים למיניהם.

 

כל מי שעיניו
בראשו, צריך היה להבין, מאז ימי ה”סזון”, כי מה שמניע את האנשים האלה,
היא, שנאת ישראל! לא על הדרך אנו חלוקים, אלא, על המטרה ועל המהות. האשמים במצב
אליו הידרדרנו, לא פחות משונאי החינם, הם אוהבי החינם. לאלה, כלאלה חסרים יסודות
של מוסר! הגשת הלחי השניה היא תורה נוצרית, ששום נוצרי אינו מיישם, רק היהודים…

                                                                     בחירות 2001

כמס שפתיים
וכעבודה על הפסיכולוגיה של המתנגדים, מ”ימין”, לשרון, אמרת, שלא שכחנו
את פינוי ימית ואת ההליכה לוואי…. גם לא שכחנו ששרון עמד על רגליו ומחא כפיים
לאותה מפלצת, שגירדה את פצעינו בחצי הדיסקית של זכריה באומל, שאין לו דורש, כי
“ישראל” אינה מפקירה דיסקיות בשטח, רק יהודים. אז, למה לבחור בו? זו היא
תיסמונת האשה המוכה, המאמינה לבעלה המכה, כי הוא ישתנה לטובה וסולחת לו, עד המכה
הבאה…

 

כל המועמדים
מימין ומשמאל, מבטיחים לנו “שלום”, כלומר, אין הבדל עקרוני ביניהם, כולם
משקרים, כולם מוכנים למסור את ארץ ישראל, שהרי זו הכוונה, כשמדברים על
ה”שלום”, ההבדל הוא בגובה המחיר. ןגם זה, כתעמולת בחירות, כי, בסופו של
דבר, כל ה”ג’נטלמנים”, מכבדי ההסכמים, אלה המבקשים למצוא חן בעיני
הגויים ולקבל מהם פרסים, על שהם עושים בשבילם את העבודה, ואלה, שמשימתם קשה יותר,
למצוא חן גם בעיני הגויים וגם בעיני מהרסינו ומחריבינו מבית, ימסרו את ארץ ישראל,
עד גבולות 1967, ועוד יותר. כי, מי שימסור פחות, יהיה “אשם” במלחמה
הבאה.

 

המלחמה הבאה
תפרוץ בכל מקרה, כפי שאתה יודע היטב, השאלה היא, אם נכון, מוסרי וחכם להתבזות לפני
כן, ולחלל שם שמים ברבים, או להכריז על מרד יהודים, מיד – הימנעות מהצבעה למוסד
המושחת – הכנסת, וקריאה לבנים להיבדל מצבא ההגנה על ה”שלום” ועל כסאות
מפקדיו בכנסת.

 

בזאת ייבחן
המנהיג – בהימנעות מהזכרת המלה “שלום”, בחזרה לתהליך שיבת ציון, וכשלב
ראשון, שיבה לכל המקומות שנמסרו לפולשים, עקב הסכמי קמפ-דייויד, הראשונים
והאחרונים, ועקב הסכמי אוסלו, הכאת הפולשים המרצחים, עד כי לא יוכלו לעמוד, וגם לא
לשבת לחתימה הסכמים, וסילוקם וסילוק כל זכר להם, מהר הבית!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר