אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

אפרים נוה, יו”ר ועד מחוז ת”א של לשכת עורכי
הדין, יחד עם חבריו, יו”רי הוועדים המחוזיים האחרים של הלשכה יצאו לקרב בחזה
הכי נפוח שאפשר: ורדה אלשיך לא ראוייה לכהן כשופטת בישראל!

לאחר שהנתל”ש (נציב תלונות הציבור על שופטים), אליעזר
גולדברג, מצא את תלונתם בעניין זה כמוצדקת, סברו הגברתנים האלה שדי יהיה במשב
רוח קליל כדי להשלים את המלאכה, ושמאבקם זה יהווה עבורם קרש-קפיצה לבחירות הבאות
למוסדות הלשכה, בשנת 2015.

ואכן, ניצחון במאבק כזה ילמד את כל העולם שלמוסדות הלשכה יש
ציפורניים ושיניים, ושכל מי שינסה “להתחיל איתם” יראה עד מהרה את
עצמותיו השבורות מונחות, שורות-שורות בדרכו הסלולה של אפרים נוה לראשות הלשכה.

אבל ביום ו’, 31.8.2012, כאשר ראשי המחוזות באו בחזה נפוח
לפגישה (השנייה במספר) בלשכתו של שר המשפטים, יעקב נאמן, הם לא העלו על דעתם
שהם ייצאו ממנה בזנב מקופל בין הרגליים – אפילו בלי מקצת-שבמקצת תאוותם בידם..

בעקבות הפגישה הזאת (בה נדבר במקום אחר) פרסמו נוה ושות’ מכתב
המתקרא “גילוי דעת פורום ראשי המחוזות בעניין פרשת השופטת אלשיך”,
ובו הם מציגים את ה”סיפור” שלהם. כך הם פותחים:

חברות
וחברים יקרים,

לנוכח
ההתפתחויות האחרונות בפרשה הנדונה, ראינו לנכון להביא בפניכם דיווח מעודכן בהקשרה.
כזכור, נציב התלונות על שופטים קבע בחוו”ד מפורטת מיום 31.5.12 כי התלונה נמצאה
מוצדקת. שכן, לאחר סיומו של דיון משפטי, בוצעו ע”י השופטת אלשיך למעלה מ – 30
שינויים בפרוטוקול הדיון. שינויים אלה החמירו, כביכול, את התנהלותו של חברנו,
עו”ד רפאל ארגז, במסגרת תלונה משמעתית שהגישה כנגדו.

עד כאן המבוא, ואם מה שהתרחש בישיבה אצל השר הוא אכן
“התפתחות” (תלוי בהשקפה), אזי באמת מן הראוי להביא “דיווח מעודכן
בהקשרה”.

ביום שישי,
31.8.2012, התכנסנו (כל ראשי המחוזות של הלשכה) למפגש שני עם שר המשפטים. הפעם, בנוכחות
השופטת ורדה אלשיך. השר ביקש לגבש פתרון הולם, לנוכח הממצאים ולנוכח העובדה שנשיא
בית המשפט העליון, כב’ השופט דר’ אשר גרוניס, החליט ביום 30.7.12 להסתפק אך ברישום
נזיפה חמורה בתיקה האישי של השופטת ונמנע מלהפעיל את סמכותו להביא את העניין בפני
הועדה לבחירת שופטים או לחילופין להמליץ על העמדת השופטת לדין משמעתי.

עם כל הכבוד, יעקב נאמן, גורר הרגליים הידוע בכל המזרח התיכון,
לא ביקש לגבש “פתרון הולם”, אלא לגלגל מעליו את משא האחריות אותו נטל על
עצמו בקבלו על עצמו את תפקיד שר המשפטים. לקיים את מצוות “אוו תעשו גווים!”.

“לנוכח הממצאים” – אילו “ממצאים” נולדו
מאז החלטת הנתל”ש ובמיוחד מאז קריאתם של נוה ושות’ ליעקב נאמן שלא להסתפק
בנזיפה ה”חמורה” שאשר גרוניס רשם לאלשיך בתיקה האישי, ועד למכתב התקפלות?

לא, לא היה שום “ממצא”!

“ולנוכח העובדה שנשיא בית המשפט העליון, כב’ השופט
דר’ אשר גרוניס, החליט ביום 30.7.12 להסתפק אך ב … ונמנע מלהפעיל את סמכותו …
או לחילופין להמליץ על …” – תגידו, תגידו … אתם לא מתביישים לזלזל כך
באינטליגנציה של 50,000 עורכי-הדין במחוזותיכם?! הרי ה”הסתפקות” של אשר
יגורתי הייתה ה-casus beli שלכם, ועכשיו אתם עושים ממנה “נסיבה” חדשה,
“ממצא” שנמצא, אשר בגינם אתם “שיניתם את דעתכם”?!

ואם אתם מרפדים את אשר יגורתי בתוארו האקדמי (אשר כלל אינו
רלוואנטי), מדוע שלא תאמרו “כבוד נשיא בית המשפט העליון, כבוד השופט מר א’
ד’ גרוניס, LLB, LLM, LLD“?

הנה, לאחר ההסעה על מסלול-העזר אנחנו מתחילים עשיו את
ריצת-ההמראה:

לצערנו  הרב, הודיע לנו במעמד זה שר המשפטים, פרופ’ יעקב
נאמן, כי לאחר שקיים פגישות שונות בלשכתו ולאחר ששמע בפרוטרוט את עמדתנו ואת עמדתו
של עו”ד ארגז, הרי שבשל הודעת הנשיא, אין הוא רואה טעם בנקיטת ההליכים כנגד
השופטת ועל כן אין בדעתו להפעיל את סמכותו ולהמשיך ולהידרש לעניין.

נו, אז אם הוא “הודיע” לכם … – כאילו שלא ידעתם
לשם מה הוא מארגן לכם “פגישה” עם הפושעת! האם עד כדי כך הייתם תמימים
להאמין שבפגישה כזאת, בנוכחותה של אלשיך, יעקב נאמן “יודיע” שהוא מעיף
אותה הבייתה? ולשם מה בכלל הסכמתם להיפגש איתה?!

“הרי שבשל הודעת הנשיא אין הוא רואה טעם בנקיטת …
ועל כן אין בדעתו להפעיל את סמכותו …” – אבל זה בדיוק מה שהלכתם עליו:
לדרוש מיעקב נאמן שיפעיל את סמכותו – המקבילה לזו של הנשיא, או הייחודית לשר
המשפטים!

ומה עשיתם עם רוח-הקרב שלכם? הסכמת לנורמה לפיה כאשר
נשיא ביהמ”ש העליון נוגע בעניינו של שופט, שר המשפטים רשאי לתלות את
סמכויותיו ושיקול-דעתו כקישוט על הקיר, כנרות של חנוכה שאין לנו להשתמש בהם, אלא
לראותם בלבד!

עמדתנו
הנחרצת היתה – ועודנה – כי השופטת אלשיך ביצעה מעשה חמור,  המחייב לפחות את העמדתה לדין משמעתי. ברם, משעה
שהובהר לנו כי הן הנשיא גרוניס והן השר נאמן עומדים על דעתם והם יימנעו מלעשות
שימוש בסמכותם ולנקוט צעדים נוספים כנגד השופטת אלשיך, ומתוך תחושת אחריות למערכת
המשפט ולאמון הציבור בה, נעתרנו להצעת השר והסכמנו שלא להמשיך ולפעול רשמית
בעניין. מובן, שהתנאי לכך היה שהשופטת אלשיך תכיר בחומרת מעשיה,תביע עליהם צער ושתבוטלנה
כל התלונות כנגד עו”ד ארגז, וכך היה.

נו, אם עמדתכם ה”נחרצת” הייתה – “ועודנה”
– כפי שהייתה, מה גרם לכם להתכופף?

כן, כן … “מתוך תחושת אחריות למערכת המשפט …”
– איפה הייתה תחושת האחריות שלכם כאשר יצאתם לקרב? האם גיליתם אז חוסר אחריות,
ועכשיו, לקראת יום כיפור הבעל”ט, אתם 
מכים “על חטא שחטאנו בחוסר אחריות למערכת המשפט”?

“… ולאמון הציבור בה” – איך זה מתיישב עם מה
שאתם אומרים – בהמשך – שכב’ הנשיא גרוניס עומד על דעתו … “תוך התעלמות
מן הנזק התדמיתי למערכת המשפט”? מדוע אתם לא אומרים אם גרוניס מצפצף
על הנזק לתדמיתה של מערכת המשפט – אנחנו לא מצפצפים?!

“נעתרנו להצעת השר והסכמנו שלא להמשיך ולפעול רשמית
בעניין” – האם זה אומר שאתם אכן מתכוננים “להמשיך ולפעול לא
רשמית”? ומה זה “לא רשמית” – שאתם תפעלו באופן פרטי, ואם תחליטו
לפנות לבג”ץ (כי הרי דעתכם “הייתה ועודה”, וגו’ ,,,), זה יהיה על
חשבונכם הפרטי, ולא על חשבון הלשכה?!

שטויות במיץ: הייתם צריכים “לרפד” את כתב-הכניעה
שלכם בכמה שיותר מליצות, וזו הייתה אחת מהן.

“מובן, שהתנאי לכך היה שהשופטת אלשיך תכיר בחומרת
מעשיה, תביע עליהם צער …” – איפה היא “הכירה בחומרת מעשיה” –
מתחת לשולחן? מתחת לשפם?!

ומתי היא “תביע עליהם צער”? ברבות הימים, כאשר
איש לא יזכור את השם ורדה אלשיך, היא תצוץ יום אחד, ותגיד רגע-רגע, אני חייבת לכם
הבעת-צער?!  

“… ושתבוטלנה
כל התלונות כנגד עו”ד ארגז, וכך היה” – תגידו, תגידו, כמה תלונות היו
לאלשיך נגד עו”ד ארגז, וכמה מהן נשארו תלויות נגדו אחרי שאתם גנזתם את התלונה
המפורסמת, אשר בגינה (ובגין פיברוק הפרוטוקול שנועד לקדם אותם) היא הועמדה אל
הקיר?

לא, היא לא התנצלה, ולא רק שאין לה כוונה לעשות כן, אלא
שבאותו המעמד היא קוננה: “שופכים את דמי כבר 210 ימים בתקשורת. מישהו יודע
מה עובר עלי עם מה שעושים לי, אתם עושים את המאבק ואני נפגעת”.

מעניין איזה מאבק הם עושים על גבה של האומללה הזאת. המאבק
כנגד המשמרת השנייה בבתי המשפט?

נוה ושות מרגישים, מן הסתם, שהנימוקים לא משכנעים, ולכן הם
“מרימים את הקול”:

נשוב
ונדגיש – קיבלנו את החלטתנו  פה אחד, כאשר
בראש ובראשונה עמדה לנגד עינינו תחושת אחריות כבדה לשמירה על יוקרתה של מערכת
המשפט, למעמדה ולאמון הציבור בה.

ואני, כמותם, שב ושואל: איפה הייתה “תחושת האחריות
הכבדה” שלכם בבוקר ה-31.8.2012, כאשר דרכתם על מפתן לשכתו של שר המשפטים,
על  מנת לדרוש את העפתה של ורדה אלשיך מכס
השיפוט?

ואני שואל: תגידו, מטומטמים, האם המשך כהונתה של ורדה
אלשיך כשופטת בישראל אכן מתיישב עם “שמירה על יוקרתה של מערכת המשפט, מעמדה
ואמון הציבור בה”? האם עוד לא הפנמתם שהפרשה הזאת – כולל עמדתו הרופסת של
יגורתי – הנחיתה על “יוקרתה של מערכת המשפט, מעמדה ואמון הציבור בה” מכה
אנושה, אשר ספק אם פצעיה יגלידו אי-פעם?

הנה, כפי שכבר רמזתי, “נטורי המערכת” אומרים
בדיוק את ההיפך (ההדגשה הכפולה בקטעים הבאים – במקור):

במצב
כגון דא – בו כב’ הנשיא גרוניס עומד על דעתו בהקשר לסעד המתאים לנוכח קביעת הנציב (תוך
התעלמות מן הנזק התדמיתי למערכת המשפט) …

האם כב’ הנשיא גרוניס “עומד על דעתו”?

לא שמענו על כך דבר, חוץ ממכתבו אל שר המשפטים, בו הוא –
אשר יגורתי – אומר כי הוא לא מצא לנכון לנקוט נגד הסוררת יותר מאשר לרשום
נזיפה “חמורה” בתיקה, וממליץ שלא לנקוט נגדה הליכים נוספים?

ומה פירוש “עומד על דעתו”? האם גרוניס איים
להתפטר אם יינקטו נגד הסוררת צעדים נוספים?

ומעל לכל: אם אתם עצמכם מכירים בכך שגרוניס, במחילתו
לאלשיך, גורם נזק תדמיתי למערכת המשפט” – מדוע אתם עו”ד משחקים לידיו?!

ואתם ממשיכים:

כאשר שר
המשפטים הודיע כי לא יתנגד להחלטת כב’ הנשיא

מה זה “לא יתנגד”? האם צריך שר המשפטים “להתנגד”
למה שאתם מכנים “החלטת הנשיא”, או שהוא צריך להפעיל את שיקול-דעתו שלו,
כפי שטענתם עד לרגע הקריסה שלכם?

האם שר המשפטים הוא פקיד-עזר של נשיא ביהמ”ש העליון,
או שהוא נציג הציבור בדירקטוריון של מערכת המשפט?

… ובשל
החשש כי המהלך הראוי לכאורה לא יישא פרי בשל זכות הווטו שיש בהליך מיוחד זה לשלושת
שופטי בית המשפט העליון, החברים בוועדה לבחירת שופטים – …

האם לא הייתם מודעים לחשש הזה עו”ד כאשר הכרזתם
בקולי-קולות שאם נאמן לא יקבל את דרישתכם, אתם תשסו בו את חברכם אילן בומבך?

ואני שואל אתכם, האם אתם, כעורכי-דין, מעולם לא ניהלתם הליך
משפטי רק בגלל החשש שהוא “לא יישא פרי”? ואיזה אסון היה קורה אם אתם
הייתם עומדים על דעתכם (רק לגרוניס מותר?!) ונותנים ל”מערכת” לעמוד מול
הציבור עם הלשון בחוץ, בעמדת התגוננות כושלת-מראש? והאם לא קרה לכם שדווקא
הטענה שנחשבה בעיניכם הכי חלשה – חלשה עד כדי כך שטענתם אותה בחצי-פה, ברבע או
בשמינית-פה – דווקא היא הצילה לכם את ה”קייס”?

… סברנו
שמוטל עלינו ליטול על עצמנו את תפקיד “המבוגר האחראי”, אשר רואה לנגד עיניו
אך את טובת המערכת המשפטית ואת שמירת אמון הציבור בה …

נו, והרשו לי לחזור על השאלה: איפה היא “המבוגר האחראי”
הזה עד לבוקר ה-31.8.2012? האם הוא היה אחראי גם לפני כן, אבל התבגר רק באותו
הבוקר, או שגם האחריות שלו התבגרה יחד איתו?

… היה
ברור לכולנו, כי הברירה האחרת שעמדה בפנינו היתה להמשיך במאבקנו, על דרך של נקיטה
באמצעים משפטיים כנגד מערכת המשפט וכל העומדים בראשה, ושמעשה כזה היה גורם למערכת זעזוע
כבד בלתי הפיך.

ואני שואל שוב: מאימתי היה הדבר “ברור” לכולכם?

ואני מוסיף ושואל: האם מערכת כושלת ואנטי-מוסרית כמערכת המשפט
בישראל, אשר העומד בראשה מחפה על שופטת מושחתת אשר מפברקת פרוטוקולים, אינה
זקוקה לזעזוע כבד?

ובכלל: “זעזוע” ו”הפיך” לא מתיישבים זה
עם זה. זעזוע נועד להביא דברים על תיקונם, ו”הפיכות” של הזעזוע פירושה,
לעניות הבנתי, הוא שאחרי שוך הסערה השמש תזרח, השיטה (אוי, ביאליק, אילו ידעת
כמה אוניברסאלית המילה הזאת!…) תפרח, והשוחטים ישחטו, כתמיד.

לכן, לאחר
התלבטות ובחינה של מכלול ההשלכות האפשריות, החלטנו יחדיו – פה אחד – שלא לבחור
בדרך של נקיטה בהליכים משפטיים כנגד ראשי מערכת המשפט. ללא ספק יהיו אחרים שמחשבתם
תהא שונה, אך אנו סברנו כי בנסיבות שנוצרו, בתוספת לכך שהשופטת אלשיך התפטרה מכהונתה
כיו”ר נציגות השופטים ונרשמה נזיפה חמורה בתיקה, הרי משבוטלו ההאשמות כנגד
חברנו, יש להעדיף את השיקול הממלכתי.

כפי שראינו לעיל, התלונות כנגד “חברנו” לא היו
אלא אחת בלבד, היא כבר נדונה ונדחתה לגופה, ובוודאי שהיא לא הבשילה לכדי
“האשמות”, התפטרותה של אלשיך מתפקידה כיו”ר נציגות השופטים לא
לוותה בשום הכאה-על-חטא, והנזיפה החמורה כבר נרשמה בתיקה של אלשיך עוד לפני שאתם
יצאתם לקרב.

יצוין
עוד, כי עובר להחלטתנו היה לנו יסוד סביר להניח נוכח הנתונים שברשותינו, שבכך לא
סגי. ימים יגידו.

ואני שואל: ואם, עובר להחלטתכם (להיכנע), היה לכם יסוד
להניח “שבכך לא סגי” – אז מדוע החלטתם כך, אם “בכך לא סגי”?

אתם אומרים “ימים יגידו”, ואני שואל מה אתם
מצפים שהם “יגידו” – שאתם צדקתם במאבק, או שצדקתם בהתקפלו המבישה?

אנו
משוכנעים שמאבקנו היה מוצדק וכי ראשי המערכת הבינו ואף הפנימו, כי לשכת עורכי הדין
לא תאפשר פגיעה בלתי מוצדקת בחבריה, גם כאשר היא נגרמת על ידי שופט/ת.

אז תסלחו לי מאוד: אכן, מאבקכם היה מוצדק, וחבל שהתקפלתם, אבל
מה שראשי המערכת “הבינו ואף הפנימו” הוא שעסקני לשכת עורכי-הדין מפגינים
שרירים מפלאסטיק, אבל כאשר מאיימים להם על השררה, המעמד והכוח הנובעים מעצם
עסקנותם, הם בורחים משדה המערכה בעיניים מושפלות, ובזנב מקופל בין הרגליים.

הלוחמים האמיצים האלה מסיימים את מכתב-הכניעה בברכת “שנת
משפט טובה ומוצלחת לכולנו”, ואני אברך אותם שבשנה הבאה הם ייזרקו לרחוב ככלבים
מוכים, ויסתובבו שם כחיה פצועה אשר כל רואיה עוברים לצד השני של הכביש, מחמת
הבושה.

ויסלחו לי ידידי הכלבים ושאר בעלי החיים: לא התכוונתי לפגוע
בכם. בסך-הכל השתמשתי בקלישאות שחוקות, מחמת מקלדתי הדלה.

___________

המלצת היום: על פרשת אלשיך ותורת המשחקים

______________

אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

(תנו “לייק” לעדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר
חדש)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר
גרוניס

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי
הדין

(תנו “לייק” לביטולו של הגוף הכי בולשוויקי בישראל)