דן מרגלית מבקר בנצרים

דן מרגלית מבקר בנצרים

חנה אייזנמן
22.07.2012 07:28
דן מרגלית מבקר בנצרים


במשך שנים חיפשתי את מכתב התגובה שלי למאמר נבזי של דן מרגלית ב-nrg. הן המאמר והן המכתב נעלמו מן הרשת. היום גיליתי בדוא”ל את מכתבי, שמישהו שלח לי, מבלי לציין את שמו. תודה רבה, מקרב לב.



  

maarivinternet

מאת

צפיה בכותרות הודעה מפורטות<eisenh@012.net.il> 

תאריך

Monday,
January 26, 2004 11:37

אל

editor@maariv.co.il 

   

 

 

 

 

חנה אייזנמן
רח’ הרב יצחק ניסים 16
חומת שמואל (הר חומה)
                                                                         

ירושלים
ב”ה, ב’ בשבט, התשס”ד

 

 

לדן מרגלית,

קראתי באתר האינטרנט של מעריב את “רשמיך” מביקור בנצרים. כדרכך,
בכתיבתך ובהופעותיך ה”איכפתיות”, המקרינות “אהדה”
ו”השתתפות”, בטלויזיה, ציפית את המרור בסכרין, והאבסת אותנו במבחיל המבחיל הזה. גם ייחסת לאנשים דעות, שהם כלל לא הביעו.


אתה כותב: “נסעתי כדי לבדוק עם עצמי שמא כתבתי בהינף קולמוס מהיר מדי על
הצורך לפנות את גוש קטיף. לא קל לחזור על כך מולם”. לאור היכרות רבת שנים עם תעמולת
ה”שלום” שלך, ברור לי שלא נסעת כדי לבדוק עם עצמך, אלא, כדי שתוכל לכתוב
את המשפט הצדקני הזה.


עכשו נצפה לביקור הגומלין של שלומית זיו בשכונתך ובביתך. נקרא את התרשמותה מאמונותיך, דעותיך, ארחות חייך, שכניך, ואפייך, ונשמח לשמוע את מסקנותיה, אשר לזכותך להמשיך ולחיות במקום בו בחרת למגוריך, ואם יש מקום לדון בגירושך מן הארץ, כפרסונה נון-גראטה. מאחר ששלומית, לבית סומר, חברתה של בתי מימי לימודיהן התיכוניים והשירות הלאומי, צעירה מכדי להכירך, ארשה לעצמי להנחותה להחלטה
הנכונה, באמצעות ההבהרה כי השעה ל”פינוייכם” שלך ושל הקולגות שלך, במעבדה
לניסויים בבני אדם, היתה יפה כבר לפני למעלה משנות דור, עת התחלתם לרקוח את קובעת התרעלה, שגיל נעמתי
ודומיו לקחו ממנה מנת יתר, ואילו ילדי נצרים מחוסנים מפניה.


אתה כותב: ” ילדיהם אינם תוהים מה עושים כ- 6,000 מתנחלים מול כל ערביי
רצועת עזה? שמא עברו על חוקים האוסרים גזל ולקחו בכוח את קרקעותיהם
….”.
דן, גזלו או לא גזלו? מה ענין
“שמא” לכאן? אילו ידעת שגזלו, היית כותב זאת בשמחה רבה. כך עובדת שטיפת המח השקרית….


שיטה אחרת היא לגלות טפח, לכסות 99.


אתה כותב: “…. כך שלומית זיו. בביתה אין עיתון ואין טלוויזיה…” מדוע אינך מספר לקוראיך שביתה מלא ספרים?! ולמה שיהיו בביתה עיתון וטלויזיה? כדי לפרנס אותך ואת שאר “אוהבי” נצרים? כדי להיחשף למתקפת הגזים הרעילים
(ראה נספח)?


ואולי ראוי לילדיה לשמוע את אבי קושניר אומר (זהו-זה): “מה אני אשם
שביש”ע מקבלים הכל בלי כסף”?
קושניר,  “ילד טוב מחשבים”, במשקפיים
וכתפיות, מסביר ל”אביו”, מוני מושונוב, איך מחק לו את המשכנתא בבנק, ע”י חדירה למחשב הבנק והחלפת כתובת
אביו לכתובת כלשהי ביש”ע. וזה במערכון היתולי וחביב, כבדרך אגב, ובעברית בסיסית,
כדי שלא יהיה גם עולה חדש אחד, או פעוט אחד בגן פנינה, שלא יפנים את השקר האנטישמי הזה.


ואולי ינועו עם ה”קידמה” וגם ילמדו שפות באמצעות סדרות זימה בעברית,
באנגלית ובספרדית?


“היא דוברת אנגלית מבית הוריה, שעלו מאמריקה…” אל תחשדו חלילה
ששלומית משכילה ואינטליגנטית, אלא, הוריה דוברי אנגלית, לכן גם היא שולטת בשפה. גם
לא כדאי שהקוראים יידעו שבנוסף להיותם דוברי אנגלית, אביה הוא פרופסור לפיזיולוגיה, אמה מורה לאנגלית, ושלומית בעלת תואר אקדמאי, מורה ומחנכת בחסד עליון.


“…אבל לאחר שבע לידות ובגיל 33 היא מעולם לא יצאה את הארץ. כאן
מקומה”.

יש בארצנו מי שעברו מזמן את גיל 33, בלי ללדת גם ילד אחד ומעולם לא היו ליד הכותל המערבי! יש מי שהיו ביערות הגשם של ארגנטינה ולא הגיעו לבית לחם. יש מי שטיפסו וגם
ניספו בהרים הגבוהים ברחבי העולם, אך לא עלו כמה מדרגות אל מערת המכפלה בחברון. זה
הרבה יותר קרוב וזה שלנו (בשבוע שעבר השתתפתי בחגיגת הכנסת ספר תורה למערת המכפלה.
זו חוויה מרוממת נפש, שקשה לתארה)!

 
“היא מוכנה למאבק ממושך. הפלשתיניות יולדות? היא ערוכה גם למלחמת רחם
ברחם”.
זה מה שהיא אמרה לך? זה הזכיר לי את הקטע הבא – ” אשתו
המתנחלת… תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה..” (דן תדמור, עתון
ירושלים, 28.5.93 )  ו- לפני שנים מספר הכריז הפסל יגאל תומרקין כי
“בראותי את החרדים שחורי המעילים, עם הילדים שהם משריצים, אני יכול להבין את
השואה”. שומרי מצוות, זה דורות מביאים ילדים רבים לעולם כנשק?


תבין, מרגלית. אצל היהודים הילדים אינם נשק, לא שולחים אותם להתפוצץ, לא רוצחים אותם, כדי שיצטלמו “טוב”, לא שמים אותם כמגן חי לפני לוחמים. אוהבים
אותם ומוכנים להקריב את החיים למענם. לכן מחנכים אותם לישיבה בחברון ובנצרים, כי אם לא ידעו מה הם עושים בארץ ואם לא יישבו בה בכל אתר ואתר, עתידם מוטל בספק. כי כמו שנלחמתם בכל
כוחכם, בהתיישבות ביש”ע, כך, מכוחו של הרגל, תביאו חורבן גם על שאר חלקי
הארץ.


למה את מתכוון בציון העובדה –  “בעולם המושגים שלהם אין צדק כפול. רק
יהודי”
נכון, גם מוסר כפול אין בעולם המושגים שלהם. האם אין זה מובן מאליו שהצדק של היהודים הוא
יהודי, בהתאם ל”ובחרת בחיים ובטוב” ואצל הערבים הוא ערבי – “פרא
אדם, ידו בכל ויד כל בו” – ג’יהאד?! גם אצלכם אין “צדק כפול”. כבר מזמן אימצתם
לעצמכם את ה”צדק” הערבי. גם המוסר שלכם אינו כפול, זה מוסר סדום באופן מוחלט. לא במקרה הצדק והאמת והמוסר הם ערכים יהודיים. ולא במקרה, כל מי שמתנתק מן היהדות, מתנתק גם מערכים אלה.


לקראת סיום אתה כותב: “כדי להצדיק את נצרים הם מוכנים להיתלות בנחישות
מעוררת קנאה באמירה *המיוחסת על ידם לאלוף דורון אלמוג כאילו היישוב המסוגר הזה
הוא דגם לישראל כולה; כאילו ההיגיון בקיומה של מדינת היהודים הוא כמו הטעם להיאחז
בקרקע בנצרים;
כאילו הנס האמוני, כלשונם, הוא “מציאות”.
מה כאן לא נכון? סתמת ולא פירשת, וכך הגעת לקביעה האקסיומאטית שהם “טועים ותועים”,
ופטרת את עצמך מחובת ההוכחה. בכל המאמר שלך אין גם הוכחה אחת לטעותם או לתעייתם של
אנשי נצרים, בפרט, ושל המתנחלים, בכלל. לעומת זה, ה”מציאות” שאתם יצרתם,
להוותנו, בכוחכם להרע, מוכיחה את עצמה יום יום כסיוט העולה על כל דמיון, סיוט
שחובה להתנער ממנו! לא מחנות צבא צריכים להיות מפוזרים ברחבי הארץ, אלא ישובים
יהודיים. יהודים חייבים למלא כל אתר ואתר בארץ, לא כחיילים, אלא כמתנחלים,
בהמונים! רק כך נקנה את הארץ, וממילא יבוא השלום. ככתוב: “ה’ עוז לעמו יתן,
ה’ יברך את עמו בשלום”. וחשוב יותר – “האמת והשלום אהבו”. האמת
קודמת לשלום. שלום שאינו מבוסס על האמת, סופו לא להתקיים!

*  “… היטיב לבטא זאת אלוף פיקוד הדרום, דורון אלמוג, שכתב להם:
“נצרים ברצועת-עזה, כמו מדינת-ישראל במזרח-התיכון. על תושבי ישראל ללמוד מעוז-הרוח ומהנשמה היתרה
של תושבי נצרים”.

העתקים: שלומית זיו, נצרים
             אמנון
דנקנר
            
התנחלות נצרים
            
חכי”ם

נספח:

קטעי עתונות –

ב. מיכאל –  1993ידיעות אחרונות: “מאד מפתה להציע לממשלת ישראל פשוט
לחמוק מן הגדה
באישון לילה, מבלי לומר דבר לכל הקצוברים, הדומבים ונגזריהם. ואז, כשישכימו אלה
לבקר חדש, יגלו כי מעתה אין הם אלא עוד בעיה אחת של הפלשתינים, כמו החמאס והג’יהאד

האיסלאמי, והפלשתינים, כמו שנהוג לומר בקריצה אכזרית, כבר יידעו איך לטפל בהם….
“ממשלת ישראל על כן מוזמנת בזאת להקים עבורם אי-שם, בנגב, הרחק מכל מקום
נושב, כמה
וכמה התנחלויות דמה, וסביבן סימטאות ואבנים, צלליות ערבים מקרטון ודוכני שוק
גדושים, דודי שמש וכמה טנדרי פז’ו רעועים. ושם ב”כפרי לוינגר”
המלאכותיים הללו,
יוכלו השבים להמשיך בסיוריהם ובשירתם, ביריותיהם ובמחסומיהם, בניקוב דודי שמש,
פיצוח פנסי פז’ו והפיכת דוכני ירקות, מבלי להפריע את מנוחת השכנים.
“ואולי, אולי כתום עוד מחצית יובל, יצמח מהם דור חדש ובריא, דור אשר ראוי
יהיה
לבוא שוב בקהל מדינת ישראל”.

דן תדמור, עתון ירושלים, 28.5.93: “מתנחל עטוי עוזי ודובון כחול, רסיסי רוק
ושיירי
מזון משובצים בזקנו הפראי. ולצדו, בטראנספורטר המשפחתי, אשתו המתנחלת בעיצומה של
אביונה לאומית. תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה… אם אתה מטומטם, אתה ימני,
ואתה ימני אם אתה מטומטם. אם אתה פשטני, מתלהם, נבער ואכזרי – אתה ימני…”

מיכאל הר-סגור מעריב: “נכון, החשיבה אינה מלאכה לכל. עובדה עצובה זאת מסבירה
את
קיומן של המפלגות הימניות והדתיות בעולם כולו. מאחר שהחשיבה קשה וכרוכה בסיכונים,
התפתח בישראל סוג יצורים המצטיינים במיעוט החשיבה, והמעט הזה הוא דלוח, קלוקל ורע.

קוראים לייצור כזה “חושב מעט ורע”, חמו”ר….”

אברום בורג, ידיעות אחרונות בימי ממשלת שמיר: “… פסיכולוג של המדינה היה
אומר מן
הסתם, כי הקוזקים של קצובר ונשות ספרטה של דניאלה וייס הם רק המבע החיצוני
לאישיותם האמיתית של שמיר וארנס.
“כששמיר רוצה להרוג את השלום יבצע בעבורו גוש אמונים את פסק הדין. ההתנחלויות
שלהם
ניצבות בינינו לבין השלום. ההתנחלויות הן קוץ בבשר האיזור…..”
עמוס עוז, ידיעות אחרונות, 8.6.89: “כת משיחית, אטומה ואכזרית, כנופיית
גנגסטרים
חמושים, פושעים נגד האנושות, סדיסטים, פוגרומיסטים ורוצחים שהגיחה מתוך פינה אפלה
של היהדות… מתוך מרתפי התבהמות וסיאוב… על מנת להשליט פולחן דמים צמא
ומטורף”.

זאב שטרנהל, “דבר”, 15.4.88: “אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים
רציונאליים. את
זה עוצרים רק בכוח. וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים. בשעת ההכרעה נצטרך
להתמודד בכוח עם המתנחלים בעפרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם

טנקים, יוכל לבלום את הסחף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית…”
חיים ברעם, עתון “ירושלים”, 8.3.96 (לאחר פיצוץ אוטובוס בירושלים
ב-7.3.96, אחד
מרבים באותה תקופה, בה נרצחו 65 יהודים, מחציתם ילדים): “… ביום ראשון
השבוע
הגיחו הכהניסטים ממחילותיהם האפלות והרעילו את אויר העיר בנשימתם המצחינה… ליד
מקום הפיגוע התגודדו הסוחרים בדם, סרסורי הגזענות והשנאה, שניסו לתרגם כל טיפת דם
וכל איבר פגוע לרווח פוליטי בזוי. התבוננתי בפרצופים המעוותים של האספסוף…”

חיים חפר, ידיעות אחרונות, 28.2.86:
“לא יהיה לך מנחם ומנוחם
ואש תצא מזרעית שעל גבול לבנון ותיגע באש הבאה מירוחם
ומכל טירות גוש אמונים יעלה העשן, והאבק מכל עסקי החווילות
עלה תעלינה בהר שומרון כל עיירות ה”לחם” הרעבות והמובטלות
וכאשר החשכה תרד עליכם בצהריים, וסכין המסכנים תבוא בלילות
כבר לא תהיינה יותר שאלות.

“… כך ערי המובסים/ הרוח תפער דלתות חורקות ותנקש בחלונות ובתריסים
חרולים יתגלגלו בכיכר ועשב בר יכסה את הגבעות/ ברכות השחיה יתייבשו
ובמתנסי”ם שברי כיסאות/ ושלטי חנויות התלויים על בלימה, יספרו מה שהיה ולא
יהיה
עוד/
הארץ אכלה את יושביה, ולא נותר להם דבר, מלבד – דמעות..” (חזון השלום של
חפר).



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר