לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי“)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

עם חנוכתו ע”י משטרת ישראל של פרוייקט המצלמות החדשות, העלו כוהני הבטיחות בדרכים מהנפטלין שתי מנטרות ישנות: האחת – “כבישים אדומים”, מונח שהיה שגור-לעייפה בשנות השמונים של המאה שעברה, והשנייה – “אנחנו עושים זאת כדי להציל חיים, ולא כדי להעשיר את קופת המדינה” – מנטרה שאי אפשר לדעת אם האומר אותה באמת מאמין במה שהוא אומר, אם לאו.

בשאלה אם המטרה היא אוצר המדינה או הבטיחות כבר דנו לא פעם, ועליה נעמוד בהזדמנות אחרת, והפעם נרחיב לעניין הכבישים האדומים.

דוגמה היפותטית קיצונית

כדי להמחיש את הבעייה ולחדדה ניקח דוגמה היפותטית, הכי קיצונית שאפשר: כביש שאורכו עשרה קילומטרים ובו שלושה חלקים (“כמו כל דבר בצבא”): ישורת שאורכה 5 ק”מ, עיקול, ושוב ישורת שאורכה 5 ק”מ.

המהירות המותרת בכביש הזה היא 90 קמ”ש, אבל רוב הבריות נוסעים בו במהירות של 120 קמ”ש, חוץ מאשר בעיקול-הדרך, שם הם מורידים את המהירות ל-90 קמ”ש – דבר המאפשר “לקחת את הסיבוב” בלי לעוף מהכביש.

בעוד שבשתי הישורות לא התרחשה כל תאונה בכל שנות קיומו של הכביש הזה, בעיקול שבין שתי הישורות קורית אחת לחודש תאונה, והנהג נהרג. תריסר תאונות, תריסר הרוגים בשנה, בכביש שאורכו 10 ק”מ – זה באמת מחריד. לא סתם אדום, אלא אדום בוהק ומזהיר.

ואם זה כביש “אדום” – איכן נציב את המצלמות?

אם נציב אותן בישורות – לא מנענו שום תאונה, כי ממילא לא קורות שם תאונות, אבל עשינו כסף רב;

מאידך, אם נציב מצלמה בעיקול עצמו – את מי שלקח את הסיבוב במהירות מעל המותר כבר לא נוכל להציל, כי הוא נהרג (ועל מי שכבר נהרג אי אפשר להטיל כל קנס, ואילו אלה שלא נהרגו נסעו במהירות המותרת – 90 קמ”ש.

אמור מעתה: אם נציב את המצלמה בנקודה הכי מסוכנת – לא מנענו שום תאונה – וגם כסף לא עשינו.

והמסקנה: אם ממילא אנחנו לא מונעים תאונות – נציב את המצלמות במקומות הלא-מסוכנים, וכך נוכל לעשות גם כסף וגם רושם שאנחנו “נלחמים בקטל בדרכים”.

ומהדוגמה ההיפותטית – אל קרקע המציאות

אכן, זו אינה דוגמה מייצגת, ובפועל אין כבישים כאלה, זה נכון, אבל כל כבישי הארץ מהווים אוסף של “ישורות” ושל נקודות מסוכנות. בפועל רוב הנהגים “עוזבים גאז” בנקודות המסוכנות, ואם הם לא עושים זאת, וגורמים תאונות, הרי אלה מפוזרות אקראית על פני כל הנקודות המסוכנות, ומי שרוצה “לנטר” את כל הנקודות המסוכנות יצטרך להציב אלפי מצלמות כדי לרשום מעט מאוד דוחות.

עכשיו תגידו לי שגם בישורות קורות תאונות, והדוגמה שנתתי היא מוצלחת רק חלקית – גם זה נכון.

זה נכון, אבל מי שרוצה להוריד את המהירות בכל הכבישים – לבנים, שחורים, אדומים או ורודים, יצטרך להציב “מצלמה על כל מטר”, אבל לכך לעולם לא נגיע.

לדברי ניצב ברונו שטיין, ראש אגף התנועה של המשטרה, פריסת המערכת תתבצע בהדרגה. עד סוף שנת 2012 ייפרסו בכבישים ובצמתים 180 עמדות עם 60 מצלמות שינוידו בין העמדות.

יופי. ועכשיו בואו נניח שהפרוייקט הזה נוחל הצלחה אבסולוטית, באחד משלושת ההיבטים:

·         הורדת המהירות של כל הנהגים, בלי הורדה בכמות התאונות והנפגעים;

·         הורדת המהירות של כל הנהגים, יחד עם הורדה משמעותית של כמות התאונות;

·         ריבוי דוחות והכנסה כספית לאוצר המדינה בלי השפעה על המהירות והתאונות..

ההצלחה הראשונה תוכיח שאין כל מיתאם בין המהירות לתאונות, וכיוון שהפרוייקט יוריד את המהירות של כל הנהגים, לא יירשמו דוחות, והמצלמות לא תכסינה את עלותן. תארו לעצמכם מה יגידו נערי האוצר כאשר המשטרה תבקש להרחיב את הפרוייקט …

ההצלחה השנייה היא בעייתית לא פחות, משום שהיא תחייב את המדינה להרחיב את הפרוייקט הזה לכל הארץ – ושוב נערי האוצר יעמדו בפרץ.

וההצלחה השלישית היא הבעייתית ביותר, כי אז דווקא נערי האוצר ידרשו להתקין מצלמה-על-כל מטר.

ושוב מהדוגמאות ההיפותטיות אל קרקע המציאות: 180 עמדות עם 60 מצלמות שינוידו בין העמדות אינן מאסה קריטית בעלת השפעה של ממש על הרגלי הנהיגה של הציבור. הציבור הרי לא מטומטם, ותוך זמן קצר הוא יודע איפה נמצאות כם העמדות (קרי: העמודים), והמתוחכמים שבנהגים גם לומדים לדעת על איזה עמוד מותקנת מצלמה, ועל איזה לא.

ומי יידפק מזה? הנהגים התמימים והלא מתוחכמים, או אלה אשר שוכחים “לעזוב גאז” במקומות המתאימים.

ומהו, איפוא, החידוש בפרוייקט הנוכחי? מבחינת אינטנסיביות האכיפה והשפעתה על הנהיגה ועל שיעורי התאונות אין שום חידוש, זולת, אולי, בכמות, אבל זה, כאמור, רק צעד ראשון בכיוון מצלמה-על-כל-מטר, ואז תחזור למקומה השאלה אם זה רק יעלה את הכנסות המדינה, או יוריד את שיעורי התאונות, או גם-וגם – או אף אחד מאלה.

ולא אתפלא אם דווקא האפשרות האחרונה, היא שתתגשם.

הערת אגב

להערכתי הפרוייקט החדש לא משנה, כמותית, את מספר המצלמות שהיו קיימות כל השנים, בוודאי שהשינוי אינו משמעותי. יכול להיות שהמצלמות המיושנות גוועו במשך השנים, כך ש/היה צורך ב”חידוש משק”.

אין ספק שהמצלמות החדשות מביאות עימם חידושים טכנולוגיים, לפחות באופן הדיוח, אבל כנראה שגם יותר, ועצם הכנסתן לשימוש יש בה בהחלט “סיבה למסיבה”, אבל הבעייתיות של האכיפה לא השתנה, ולא יכולה להשתנות אם הקונצפציות של מפעילי המצלמות לא משתנה – וכבר עשרות בשנים שהקיבעון הזה קיים אצלנו.

______________

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

לדף הפייסבוק של האתר

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי“)

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש