ב”ה,                                                    כ”ח באייר, התשס”ב

                                                           15 באוקטובר, 1991

לא מטעמי בטחון

צה”ל יצא מן השכונות החולשות על חברון ונערך מחדש בשאר אזורי יש”ע. עושי השלום-על-ישראל עושים ניסויים בבני אדם, ביהודים!

מזה שנים אנו אומרים: “יותר גרוע לא יכל להיות”, אך, מיום ליום, גרוע יותר! האירוע, במימדים קוסמיים, של שיבת ציון, נפל על האנשים הקטנים ביותר בעולם; אנשי הבל ורעות-רוח, אנשים המתאימים את עצמם לתבנית, אותה עיצבו למענם האנטישמים בכל הדורות; הם סוחרים בכל דבר, אפילו במולדת; הם ימכרו את אמם, מכורתם, עבור חופן דולרים של פרס-נובל, או, של “ערבויות” מגדלים פורחים באויר*. הם יעוללו לעמם את שעוללו להם הגויים: “תחום מושב”, גירוש, איום ב – “את הרכוש או את הנפש”, ויאבדו את שניהם! העם הנחשב לחכם החמיץ את משמעות האירוע האדיר הזה, של שיבת עם לארץ אבותיו, לאחר אלפיים שנה, ומעדיף עדיין את “תחום המושב” על ארצו הגדולה והרחבה.

עם שנחשב לבעל רגש, המיר את התקווה בת שנות אלפיים – חדש ימינו כקדם – ב”שלום עכשו”, שאפילו איננו שלום ולעולם לא יהיה!

עם שנחשב לצדיק, מעודד רוצחים מתועבים ומסייע להם ברציחתו.

הקרויים – רחמנים בני רחמנים – אין בהם רחמים לתינוקות חפים מפשע, אך, מגלגלים את רחמיהם על מפלצות אדם!

איך עמו של משה רבנו, שהעמיד מתוכו גדולי עולם, כמו, הרמב”ם, הרמב”ן, תנאים ואמוראים, את דוד המלך ויהודה המכבי, הוציא מתוכו יצורים מכוערים כאלה, כמו אנשי ה”שלום”, רודפי עמם ומוסרי ארצם?

אנו, חיילים ואזרחים, כלל ישראל, צריכים להיות בגבעת שלהבת תמיד, לא מטעמי בטחון, במעשה מלחמתי, אלא, כי זו ארצנו, ועלינו החובה והזכות לטהרה מטומאתם של שופכי דמים ולבנותה לתפארת אלוקינו ולתפארת עם ישראל.

חנה אייזנמן

*כשנכתבו הדברים, הפרחתם בעשן של “מגדלי התאומים” לא היתה אפילו בתכנון….