כיפת הברזל בע”מ (דוקודרמה)

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/33316

שמחה ניר, עו”ד 30.10.2011 19:33
 

לא יודע, תשאלי את שי

 

על השערוריה המשפטית-ביטחונית הגדולה ביותר בתולדות המדינה *** כנסו-כנסו!


לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

 

לדף הפייסבוק של האתר

 

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

 

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

 

 

שמחה ניר, עו”ד

 

כיפת הברזל בע”מ

 

על ה”דוקודרמה”:

 

“ז’אנר אמנותי המשתמש בדמויות ידועות מהחיים כבסיס ליצירה האמנותית. הוא מערב, מטבע הדברים, מציאות ודמיון”.

 

(נשיא ביהמ”ש העליון, אהרן ברק,בג”ץ 6126+6143/94, גיורא סנש ואח’ נ’ רשות השידור ואח’, תקדין עליון 99(2), 806).

 

הדמויות במחזה הזה הינן דמיוניות לחלוטין, והשימוש בשמות אמיתיים, או באירועים אמיתיים, לרבות אירועים אמיתיים הקשורים לשמות אמיתיים, נועד רק לשם תחושת האותנטיות, ולא למטרות אינפורמטיביות.

 

כל דמיון בין דמות מן הדמויות במחזה לבין אדם כלשהו אינו אלא בדמיונו של הקורא, ו/או בהיכרותו האישית עם אדם זה או אחר.

 



 

שמחה ניר, עו”ד

 

כיפת הברזל בע”מ

 

 

מחזה דוקודרמה בשתי מערכות

 

 

Simha Nyr

 

 

Iron Dome Ltd.

 

©

 

כל הזכויות שמורות למחבר

 

 

הנפשות (לפי סדר הכניסה לבמה, לראשונה):

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים

 

מזכיר ההרכב

 

קהל

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’ לתפקידים מיוחדים

 

פקידת-עזר

 

מאבטחים

 

ניל הנדל, שופט בית המשפט העליון

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון

 

מרים נאור, שופטת בית המשפט העליון

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה

 

מתמחה

 

עו”ד שמחה ניר

 

 

מערכה ראשונה

 

תמונה ראשונה

 

בית המשפט העליון בירושלים, אולם ג’

 

נוכחים: משה לדור, פרקליט המדינה, עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים, עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים, עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’ לתפקידים מיוחדים, קהל.

 

 

נכנסים: מזכיר ההרכב, פקידת-עזר, מאבטחים.

 

פקידת עזר:

 

בית המשפט!

 

נכנסים השופטים ניל הנדל, אשר גרוניס, מרים נאור.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

בוקר טוב, בבקשה לשבת. בג”ץ 1825/10, גינון מדברי בע”מ ו-2307 אחרים, נגד 1. ראש העיריה, אילת, 2. המחלקה לשיפור פני העיר, אילת, 3. גינון עונתי בע”מ.

 

מזכיר ההרכב (קם):

 

בוקר טוב, בבקשה לשבת. בג”ץ 1825/10, גינון מדברי בע”מ ו-2307 אחרים, נגד 1. ראש העיריה, אילת, 2. המחלקה לשיפור פני העיר, אילת, 3. גינון עונתי בע”מ.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מר ניצן, בבקשה.

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

כבודכם, אין מחלוקת שהמשיבה ממונה על שיפור פני העיר, וזה כולל, כמובן, גם גינון, וגינון כולל, כמובן גם צמחי נוי בשטחי ההפרדה שבין מסלולי הנסיעה בשדרות העיר.

 

המשיבה החליטה לשתול בשטחי ההפרדה פרחים עונתיים בשלל צבעים, והעותרים טוענים כי יש להעדיף דקלים וקקטוסים. עם כל הכבוד, הלכה פסוקה היא מימים ימימה שבית משפט נכבד זה לא מנהל את המדינה ולא מכניס את שיקול-דעתו שלו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסמכת. המשיבה מעדיפה את מה שהיא מעדיפה, והעובדה שאפשר גם אחרת אינה פוסלת את שיקול דעתה.

 

יש בחירות בקרוב, ואם העותרים רוצים הנהגה אחרת – זאת תהיה ההזדמנות שלהם. בינתיים מי שמנהלים את ענייני העיר הם מוסדות העיריה אשר נבחרו כדין.

 

אני מבקש לדחות את העתירה, ולחייב את העותרים בהוצאות לדוגמה.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כבודכם, אני אחלק את הטיעונים שלנו לשני חלקים: החלק הראשון יהיה לעניין האופן בו נתקבלה ההחלטה אותה אנחנו תוקפים, והחלק השני – לעניין סבירות ההחלטה, לגופה. לחלק השני יטען בפניכם חברי, עו”ד כוכבי.

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

כבודכם …

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אולי חברי …

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

כבודכם, זה לא מקובל שכל בעל-דין יביא אלף ואחד עורכי-דין, וכל אחד יטען לחלק מגופו של עניין.

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

אני רוצה להוסיף על דברי חברי, עו”ד ניצן. אין שום מניעה שחברינו המלומדים יכינו כל אחד את חלקו, לפי מומחיותו הספציפית, אבל כאן, בבית המשפט, הם צריכים להחליט מי יטען.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

אני בדרך כלל לא מתערב בעבודתם של הפרקליטים, אבל במקרה הזה אנחנו מייחסים לנושא הזה חשיבות מיוחדת, ולכן אני מופיע גם כן, יחד עם הפרקליטים המלומדים. לא ייתכן שבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יתערב בכל ערוגת פרחים הנשתלת בכל רשות מקומית, בין אם זו העיר הגדולה, בין אם זו מועצה מקומית נידחת.

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

השיקולים של הרשות הם גם שיקולים תקציביים, גם שיקולי גינון מקצועיים וגם שיקולים אסתטיים, ובית משפט נכבד זה לא יתערב בכגון דא.

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

צריך להביא בחשבון שאם תתקבל טענת העותרים, יהיה צורך למצוא מקורות תקציביים לכך, ובית משפט נכבד זה לא יכול לומר לרשות המקומית ממה לקצץ, או שמא להטיל מסים נוספים.

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

אני מתנצל על האיחור. נתקעתי בפקקים. לאור חשיבותו המיוחדת של הנושא, החלטנו, מר לדור ואנוכי, ליטול חלק פעיל בדיון הזה, במטרה לבצר את שיקול דעתה של הרשות המבצעת, ולמנוע משפטיזציה מיותרת. לא ייתכן שכל מצורע …

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

באיזה סגנון אדוני מדבר!

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

חברי המלומד לא ייכנס לדברי, ושיחליט, ביחד עם חברתו המלומדה, מי מהם טוען בהליך הזה בשם העותרים. אנחנו לא נסכים לכך, שכל צד להליך משפטי כלשהו יביא עימו מקהלה של אלף טוענים, ויחלק את טענותיו לאלף חלקים – חלק לכל טוען. אם יש לחברי המלומד טענות על הסגנון שלי, שילחש לחברתו, והיא תוכל להביא בפני בית משפט נכבד זה את תרעומותיה על הסגנון שלי.

 

המילה “מצורע” מופיעה בגוגל …

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’ (לוחשת ללדור):

 

מה זה גוגל?

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

לא יודע, תשאלי את שי.

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’ (לוחשת לניצן):

 

שי, מה זה גוגל?

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

זה מנוע חיפוש באינטרנט. אני מופיע שם 49,800 פעמים. לבדוק כמה פעמים את מופיעה שם?

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

תבדקו את זה אחר כך, בהפסקה.

 

המילה “מצורע” מופיעה בגוגל כ-167,000 פעמים, והביטוי “מצורע וזב-חוטם” – כ-5240 פעמים. מי שיש לו טענות, יפנה לגוגל.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

ושיתלונן גם על התנ”ך, שם אנחנו מוצאים פרשה מיוחדת שהוקדשה לנושא – היא פרשת מצורע.

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

אנחנו טוענים כי לא ייתכן שכל מצורע וזב-חוטם יפנה לבג”ץ כל אימת שהרשות המוסמכת עושה דבר שאינו לטעמו. בג”ץ אינו מומחה לצמחים, וגם אם היה מומחה לדבר, זה לא מתפקידו ולא מסמכותו. אנחנו מבקשים לדחות את העתירה על הסף.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כבודכם …

 

מרים נאור, שופטת בית המשפט העליון:

 

גברתי תטען לגופו של עניין.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

העותרת מס’ 1 השתתפה במכרז שערכה העיריה לגינון שטחי ההפרדה שבין מסלולי הנסיעה בשדרות העיר. העותרים מס’ 2 עד 231 הם תושבי העיר, אשר מממנים במסיהם את הגינון, ונהנים ממנו – או שלא נהנים.

 

לפי ההצעה של העותרת יישתלו עצי דקל בצפיפות המירבית האפשרית מהבחינה המקצועית – הכל כפי שפורט בהצעה. מעבר לכך יישתלו בין הדקלים קקטוסים מקקטוסים שונים, אשר יהוו לא רק השלמה אסתטית לדקלים, אלא גם מחיצה אשר תמנע מהולכי-הרגל לחצות את הכבישים הסואנים בכל מקום שיחפצו, בצורה המופקרת ביותר …

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

חברי המלומד לא יפריע לי.

 

לפי פרסומים של המשיבה עצמה, לגבי הכבישים בהם מדובר, רק בחמש השנים האחרונות, נהרגו 37 ונפצעו 189 הולכי רגל שחצו את הכביש שלא במעבר חצייה, כך שרק מהבחינה הזאת …

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כך שאפילו אם נצא רק מהבחינה הזאת לבדה היה מקום לקבל הצעתה של העותרת, וזו הייתה רק הקדמה למה שנגיע אליו בהמשך.

 

אתחיל מהשאלה איך התקבלה ההחלטה.

 

כדי לגלגל מעליה את האחריות, ולצורך הכסת”ח …

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

באיזה סגנון גבירתי מדברת!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

לא ידעתי שגלגול אחריות זה מילה גסה.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

חברתי המלומדה יודעת היטב למה התכוונה חברתי הפרקליטה.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

כנראה שחברתך התכוונה למילה כסת”ח. הגב’ דרשן-לייטנר תואיל לתרגם לנו את זה לעברית.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כסת”ח זה בעברית. זה כיסוי-תחת.

 

מרים נאור, שופטת בית המשפט העליון:

 

ואני שואלת את גברתי האם זה סגנון הולם את המעמד בו אנחנו נמצאים.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

אם יותר לי להגן על חברתי …

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

אנחנו חוזרים על התנגדותנו לכך שהעותרים ייוצגו כאן על ידי גדוד של טוענים.

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

אני מסכים לדברי חברתי.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

צריך לשים סוף להפקרות בניהול המשפטים בצורה הזאת.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

באיזה סגנון אדוני מדבר!

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

בסגנון של חברתך המלומדת, שתי דקות ורבע מכאן.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כבודו, אני רק עניתי לשאלתו מה זה כסת”ח. מעבר לכך, מאז שחברך המלומד, מישאל חשין, התחיל לגדוע ידיים, מטאפורות העושות שימוש בחלקי הגוף כבר חדלו מלהיות משהו גס. חוץ מזה, בית המשפט, כידוע, יושב בתוך עמו, והביטוי כסת”ח נמצא בגוגל כ-33,000 פעמים. הגיע הזמן להפנים שלא די לדבר על “בית המשפט יושב בתוך עמו”, אלא גם לראותו יושב שם.

 

אבל, ברשותכם, אחזור לגופו של עניין.

 

כדי לגלגל מעליה את האחריות, ולצורך הכסת”ח …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

אולי גברתי תנסח את זה אחרת …

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כדי לגלגל מעליה את האחריות, ולצורך כיסוי הערווה …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

גברתי יודעת שלא לכך התכוונתי.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

ערווה נמצאת בגוגל כ-76,800 פעמים, וגם בתנ”ך היא מופעת כמה וכמה פעמים.

 

מרים נאור, שופטת בית המשפט העליון:

 

לא צריך להתווכח עם כבוד בית המשפט על כל דבר, גברתי.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אני לא מתווכחת, אני רק עונה לשאלות כבודכם, וברשותכם אמשיך.

 

כדי לגלגל מעליה את האחריות, נהגה העיריה בשיטה המוכרת ולא חביבה: היא מינתה … ועדה!

 

יופי, ואם הוועדה תספק למי שמינה אותה את הסחורה המצופה …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

הביטוי “לספק את הסחורה” מופיע בגוגל כ-413,000 פעמים, ולצערי לא מצאתי את הביטוי הזה בתנ”ך, אבל ייתכן מאוד שבמהדורה הבאה זה יתוקן, וברשותו אמשיך.

 

אם הוועדה תספק את הסחורה, יגידו “אבל הוועדה קבעה …”, ומאידך, אם הוועדה תגלה עצמאות, כמצופה …

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

מצופה זה בשקם …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה שקם?

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

שקם זה שירות קנטינות ומזנונים. זה בצבא. זה התחיל כראשי-תיבות, אבל במרוצת השנים זה התקבל כמילה בפני עצמה, והמרכאות נפלו. כמו במילה דו”ח.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

מה שמצופה זה שכבודכם יקשיב לטיעון שלי, במקום לבזבז את זמנו של הציבור על קריאות ביניים ועל בדיחות נבובות.

 

אם הוועדה תספק את הסחורה, יגידו “אבל הוועדה קבעה …”, ומאידך, אם הוועדה תגלה עצמאות, כמצופה מוועדה ציבורית, יגידו שהוועדה היא בסך-הכל רק “גוף מייעץ”, והאחריות היא שלנו, כגוף הפועל על פי הדין.

 

ותרשו לי, בהקשר הזה, להזכיר את ועדת ששינסקי: הממשלה רוצה כמה שיותר תמלוגים על נפט וגז המופקים, וזו זכותה, ואילו המשקיעים רוצים לשלם כמה שפחות – וגם זה מובן. מה עושים? ממנים ועדה. האם הוועדה היא הכלי הנכון? זה תלוי אם רוצים לשמוע ממנה חוות-דעת מקצועית, או רוצים שהיא תקפוץ במקום הממשלה אל המים הפוליטיים הקרים, על מנת להוציא לה את הערמונים מן האש.

 

באותו המקרה הוועדה הבינה שהיא אמורה לשרת את הפוליטיקאים, והמליצה כפי שהמליצה, אבל משעלתה באזניה שוועתם של המשקיעים היא “ריככה” את ההמלצות שלה, כדי לזכות בהסכמה הרחבה ביותר האפשרית.

 

אז הוועדה ריככה, אבל עדיין דשדשה במים הפוליטיים, והגישה לשר האוצר ולממשלה דוח פוליטי מובהק, אשר הוגש לכנסת בעטיפה הקרוייה “חוק ששינסקי”, וכל מי שהתנגד להצעת החוק שוסע בהתרסת “אבל ששינסקי …”, “זה בניגוד לששינסקי”, “ועדת ששינסקי דווקא הלכה לקראתכם, ועל מה תלינו”, וכו’ …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

תלינו זה לא משהו שקשור לנהרות בבל?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כן, אני מיד מגיעה גם לכך. מתייחסים אל הוועדה כאילו היא מלך מלכי המלכים, ומי שחולק עליה, הרי זה כופר בעיקר. עם כל הכבוד, זה לא מקובל עלינו. אתם יכולים למנות לעצמכם כמה ועדות שתרצו, אבל אל תסתתרו מאחורי הסינרים שלהן, יחד עם זאת, כאשר הוועדה מעמידה את מומחיותה – קרי: מומחיותם של חבריה – לרשות הגורם הפוליטי אשר מינה אותה, יש לוודא שמדובר בהתייעצות אמיתית, של מי שמבקש חוות דעת מקצועית אמיתית, ולא במשהו פיקטיבי.

 

במקרה דנן, ראש העיריה מינה לוועדה את עצמו, את מנהל המחלקה לשיפור פני העיר, ושלושה פקידים הכפופים להם. מה שהעיריה וחברי המלומדים לא גילו לבית משפטו נכבד זה היא העובדה שלאף אחד מחברי הוועדה אין מומחיות בנושא, אבל זה לא הפגם היחיד בהרכב הוועדה.

 

כבודכם, המשיבים לא מגלים כי נשותיהם של ראש העיר ומנהל המחלקה הן בעלות משתלה לצמחי נוי חד-שנתיים, והמשתלה הזאת מספקת את הסחורה …

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אם הגדרתם כ”סחורה” של שתילים המסופקים לקבלני הגינון היא משהו גס, אז כדי להפיס את דעתו של אדוני אני אגדיר אותם כ”טובין”.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

גברתי יודעת שלא לכך התכוון מר ניצן.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אני לא יודעת למה הוא התכוון, אבל אני שמעתי את מה שהוא אמר, ועניתי לו.

 

אני חוזרת לנקודה בה הופסקתי. המשיבים לא מגלים כי נשותיהם של ראש העיר ומנהל המחלקה הן בעלות משתלה לצמחי נוי חד-שנתיים, והמשתלה הזאת מספקת את הסחורה, סליחה, את הטובין, לקבלנים אשר זכו במכרז.

 

ודבר אחרון: שלושת חברי הוועדה האחרים הם, כאמור, עובדי העיריה הכפופים לראש העיריה ולמנהל המחלקה, וחזקה עליהם שהם יודעים על איזה צד מרוחה הפרוסה שלהם.

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!!!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כדי להפיס את דעתו של אדוני אומר את ההיפך: שהם יודעים על איזה צד הפרוסה שלהם לא מרוחה, ובהרכב המחומש הזה ברור שעצם הקמתה של הוועדה לוקה באחיזת אזניים. זה לעניין הוועדה עצמה, ואילו לגופו של עניין יטען חברי, עו”ד כוכבי.

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

אנחנו חוזרים על התנגדותנו לכך שהעותרים ידברו בשני קולות.

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

לא ייתכן שכל בעל דין יביא אלף עורכי-דין, וכל אחד מאלה יטען אלפית מכל טענותיו.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

לא היה כדבר הזה.

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

אין שום מניעה שצוות הייצוג של העותרים יסייע לטוען בהכנת הטיעון, אבל הטיעון עצמו יהיה מפי אחד מהצוות.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

או קיי, כבודכם.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים (לוחש לדרשן-לייטנר):

 

אנחנו טוענים שההחלטה לבחור בגינון החד-שנתי לוקה בחוסר סבירות קיצוני גם לגופה.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אנחנו טוענים שההחלטה לבחור בגינון החד-שנתי לוקה בחוסר סבירות קיצוני גם לגופה.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

אני אסביר.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אני אסביר.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

עלות ההצעה של המתחרים היא פעמיים מיליון שקל לשנה. מדובר בצמחיה עונתית אשר מחזיקה מעמד רק בעונת החורף, או רק בעונת הקיץ.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

עלות ההצעה של המתחרים היא פעמיים מיליון שקל לשנה. מדובר בצמחיה עונתית אשר מחזיקה מעמד רק בעונת החורף, או רק בעונת הקיץ.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

אין צמחיה עונתית המחזיקה מעמד גם בחורף וגם בקיץ, ועל כן הכשרת השטח ושתילת הצמחיה נעשית פעמיים בשנה – פעמיים מיליון שקל.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אין צמחיה עונתית המחזיקה מעמד גם בחורף וגם בקיץ, ועל כן הכשרת השטח ושתילת הצמחיה נעשית פעמיים בשנה – פעמיים מיליון שקל.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

הוסף לכך את עלות ההשקייה – מאה אלף שקל בחורף, מאתיים וחמישים בקיץ, ויש לנו הוצאה קבועה של שני מיליון ושלוש מאות וחמישים אלף בשנה.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

הוסף לכך את עלות ההשקייה – מאה אלף שקל בחורף, מאתיים וחמישים בקיץ, ויש לנו הוצאה קבועה של שני מיליון ושלוש מאות וחמישים אלף בשנה.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

ההצעה של העותרת כרוכה בהשקעה חד-פעמית של שניים ורבע מיליון שקל, שתילה ונטיעה, ומאתיים וחמישים אלף – השקייה בשנה הראשונה, עד שהשתילים ייקלטו, ומשנקלטו, הם אינם זקוקים עוד להשקייה, בדומה לכל צמחייה מדברית אחרת.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

ההצעה של העותרת כרוכה בהשקעה חד-פעמית של שניים ורבע מיליון שקל, שתילה ונטיעה, ומאתיים וחמישים אלף – השקייה בשנה הראשונה, עד שהשתילים ייקלטו, ומשנקלטו, הם אינם זקוקים עוד להשקייה, בדומה לכל צמחייה מדברית אחרת.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

בשורה התחתונה, לעניין העלות הכספית, בשנה הראשונה הצעתה של העותרת תהיה אמנם יקרה יותר במאה וחמישים אלף שקל, שהם פחות מששה-נקודה-ארבעה אחוזים מעל ההצעה המתחרה, אבל כבר מהשנה השנייה הצעתנו כרוכה באפס תקציב שנתי, ואילו ההצעה המתחרה תהיה פיל לבן אשר יעלה למשלם המסים קרוב לשניים וחצי מיליון שקל בשנה.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

בשורה התחתונה, לעניין העלות הכספית, בשנה הראשונה הצעתה של העותרת תהיה אמנם יקרה יותר במאה וחמישים אלף שקל, שהם פחות מששה-נקודה-ארבעה אחוזים מעל ההצעה המתחרה, אבל כבר מהשנה השנייה הצעתנו כרוכה באפס תקציב שנתי, ואילו ההצעה המתחרה תהיה פיל לבן אשר יעלה למשלם המסים קרוב לשניים וחצי מיליון שקל בשנה.

 

ניל הנדל, שופט בית המשפט העליון:

 

גברתי יודעת שנערי האוצר לא עושים חשבון מעבר לשנת התקציב השוטפת.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

אנחנו מוכנים לדחות לשנה הבאה את התשלום העודף.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אנחנו מוכנים לדחות לשנה הבאה את התשלום העודף.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

אבל כבוד אב בית הדין כבר אמר לכם שנערי האוצר לא עושים את החשבון מעבר לשנה השוטפת.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

תגידי לו …

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

רועי, תן לי קרדיט … משה לדור, אם אני הייתי אומרת את זה, היית אומר לי גם על כך את מה שאתה אומר על הסגנון.

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

ובצדק, כי לא הרי אותם הדברים כשהם נאמרים בקונוטציה שלילית, בלתי מוסרית ואפילו פלילית, ואותם הדברים כשהםנאמרים בקונוטציה חיובית.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אתם יודע מה? אנחנו מוותרים על מאה וחמישים אלף, כדי להפיס גם את דעתם של נערי האוצר.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

אנחנו לא מדברים על כסף, אנחנו מבקשים צדק, אנחנו נגד הפיכת ההליך המשפטי לשוק, ואנחנו מבקשים להגן על שיקול דעתם של הגורמים המוסמכים, ועל העיקרון לפיו בית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום זה של הרשויות המוסמכות.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

עכשיו תגיד שאפילו אם היינו נותנים את זה בחינם, לא הייתם מקבלים.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

אני לא נמצא כאן בחקירה, גב’ דרשן-לייטנר.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

הנה, כבודכם, נבלע המרצע בתוך השק. לפני כמה דקות עשו כאן חבריך המלומדים את עניין התקציב לאבן-הראשה בטיעון שלהם, ואחרי שהם השיגו – או שסברו שהשיגו – את מבוקשם, הם זורקים את הסולם הזה ככלי אין חפץ בו. ברוטוס היה אומר שצריך להרוג אתכם כשאתם עוד בקליפה.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

הם לא אמרו את זה.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

הם אמרו את זה כשאתה היית תקוע בפקקים.

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

גם הוא היה תקוע בפקקים?

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

אני באתי הנה לפני כולם, ניצנה, את סתם מתבלבלת.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כבודו, אני מבקשת לבדוק בפרוטוקול מי אמר שהוא נתקע בפקקים, ומי העלה את הנושא התקציבי כאבן-הראשה לשיקולי המשיבים.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

גברתי יודעת שאנחנו בבית המשפט העליון לא מנהלים פרוטוקולים.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אם אני הייתי אומרת את זה, כבודו היה אומר לי גם על כך את מה שהוא היה אומר על הסגנון.

 

מרים נאור, שופטת בית המשפט העליון:

 

ובצדק, כי לא הרי אותם הדברים כשהם נאמרים בקונוטציה שלילית, בלתי מוסרית ואפילו פלילית, ואותם הדברים כשהםנאמרים בקונוטציה חיובית.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

גברתי מתבקשת לטעון לגופו של הנושא.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות כל הזמן, והעובדה שהמשיבים טוענים דבר והיפוכו רק מוכיחה שהם מנסים להסתיר את שיקוליהם הפסולים.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

לך ללשכה להתלונן. בעצם אתה לא צריך, כי בתור פרקליט המדינה יש לך סמכות מקורית של קובל.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

ואז תגידי שמתלונן לא יכול להיות גם הקובל.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אני יכולה להגיד מה שאני רוצה, אבל זה לא יעזור לי, כי בית משפט נכבד זה כבר קבע שבענייני משמעת הנפגע עצמו יכול להיות גם המתלונן, גם הקובל או התובע, וגם השופט. חוץ מזה, גם לויינשטיין, שיושב לצדך, יש סמכות של קובל. אז תתלונן בפניו.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

תוסיפי שמעבר לשיקולי התקציב קיימים גם שיקולים נוספים.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

מעבר לשיקולי התקציב קיימים גם שיקולים אחרים, כבודכם.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

ראשית – בתקופות המעבר שבין העונות לא ניתן להפריח את השממה, וזה אומר כי מסוף החורף ועד לתחילתה של עונת הגינון הקיצית יעמדו שטחי ההפרדה בשיממונם, וזה לא ממש משתלב עם “חזות פני העיר”, עליה המשיבים מתיימרים להגן.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

ראשית – בתקופות המעבר שבין העונות לא ניתן להפריח את השממה, וזה אומר כי מסוף החורף ועד לתחילתה של עונת הגינון הקיצית יעמדו שטחי ההפרדה בשיממונם, וזה לא ממש משתלב עם “חזות פני העיר”, עליה המשיבים מתיימרים להגן.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

אבל הדבר החשוב ביותר הוא הבטיחות בכבישי העיר, ובעיקר בטיחותם של הולכי הרגל, לאור נתוני התאונות, עליהם כבר עמדנו היום. המפרט של מרשי יוצר חסימה מוחלטת לאפשרות שהולכי הרגל יחצו את הכביש שלא במעבר החצייה.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אבל הדבר החשוב ביותר הוא הבטיחות בכבישי העיר, ובעיקר בטיחותם של הולכי הרגל, לאור נתוני התאונות, עליהם כבר עמדנו היום. המפרט של מרשי יוצר חסימה מוחלטת לאפשרות שהולכי הרגל יחצו את הכביש שלא במעבר החצייה.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

ולכך המשיבים כלל לא מתייחסים.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

ולכך המשיבים כלל לא מתייחסים.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

הטענה שמדובר בעניינים שבמומחיות גם היא תמוהה וחסרת-שחר. הרי ראינו את מי שמו לשבת בוועדה. לא רק שלאף אחד מהם אין מומחיות בעניינים שבאסתטיקה ועיצוב הנוף, אלא שהם גם לא מתיימרים להיות בעלי מומחיות כזאת.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

הטענה שמדובר בעניינים שבמומחיות גם היא תמוהה וחסרת-שחר. הרי ראינו את מי שמו לשבת בוועדה. לא רק שלאף אחד מהם אין מומחיות בעניינים שבאסתטיקה ועיצוב הנוף, אלא שהם גם לא מתיימרים להיות בעלי מומחיות כזאת.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

מעבר לכך, כבר נפסק בבית משפט נכבד זה, בבג”ץ יומן סומייל,

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה יומן סומייל?

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

בג”ץ יומן סומייל זה בג”צ 243/62 – אולפני הסרטה בישראל בע”מ נגד לוי גרי ו-המועצה לביקורת סרטים ומחזות, משרד הפנים; פד”י טז, ע’ 2407, 2426, שם נקבע כי העיקרון הזה אינו קונקלוסיבי. כך אמר שם כבוד השופט משה זילברג ז”ל:

 

“אין אני כופר בכלל הנודע – כלל אשר, מרוב שימוש בו, נהפך כמעט ממטבע לאסימון – כי אין בית-המשפט הגבוה לצדק מעמיד את שיקוליו-הוא במקום שיקולי הרשות המוסמכת. ואף-על-פי-כן, כאשר העניין הוא בעל חשיבות ציבורית מרובה, וגדרי הספקות שבו אינם מצריכים מומחיות מיוחדת, אלא נהירים ובהירים וברורים לכל – במקרה כזה אין חולקין כבוד לרב, היא הרשות המוסמכת, ובית-משפט זה, אם ייראה לו הדבר, יהפוך על-פיה את קערת החלטת הרשות”.

 

וזה מתאים ככפפה ליד למקרה דנן. אין כאן שאלה של ניואנסים. שאלה של גינון מסוג זה או אחר, שלאחד יש יתרונות כאלה-וכאלה וחסרונות כאלה-וכאלה, ולשני יש קצת יותר יתרונות וקצת יותר חסרונות, או להיפך, אבל במקרה דנן מתקיימים כל התנאים להתערבות בית המשפט, כפי שקבע כבוד השופט זילברג, בבג”ץ יומן סומייל: יש לנו עניין בעל חשיבות ציבורית שאין מרובה ממנה, ויש לנו מערכת עובדות שאינה משאירה שום מקום לספקות, או לניואנסים כאלה ואחרים, ובלשונו של כבוד השופט זילברג – גדרי הספקות כאן אינם מצריכים מומחיות מיוחדת, אלא נהירים ובהירים וברורים לכל – במקרה כזה אין חולקין כבוד לרב, היא הרשות המוסמכת.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

בג”ץ יומן סומייל זה בג”צ 243/62 – אולפני הסרטה בישראל בע”מ נגד לוי גרי ו-המועצה לביקורת סרטים ומחזות, משרד הפנים; פד”י טז, ע’ 2407, 2426, שם נקבע כי העיקרון הזה אינו קונקלוסיבי. כך אמר שם כבוד השופט משה זילברג ז”ל:

 

“אין אני כופר בכלל הנודע – כלל אשר, מרוב שימוש בו, נהפך כמעט ממטבע לאסימון – כי אין בית-המשפט הגבוה לצדק מעמיד את שיקוליו-הוא במקום שיקולי הרשות המוסמכת. ואף-על-פי-כן, כאשר העניין הוא בעל חשיבות ציבורית מרובה, וגדרי הספקות שבו אינם מצריכים מומחיות מיוחדת, אלא נהירים ובהירים וברורים לכל – במקרה כזה אין חולקין כבוד לרב, היא הרשות המוסמכת, ובית-משפט זה, אם ייראה לו הדבר, יהפוך על-פיה את קערת החלטת הרשות”.

 

וזה מתאים ככפפה ליד למקרה דנן. אין כאן שאלה של ניואנסים. שאלה של גינון מסוג זה או אחר, שלאחד יש יתרונות כאלה-וכאלה וחסרונות כאלה-וכאלה, ולשני יש קצת יותר יתרונות וקצת יותר חסרונות, או להיפך, אבל במקרה דנן מתקיימים כל התנאים להתערבות בית המשפט, כפי שקבע כבוד השופט זילברג, בבג”ץ יומן סומייל: יש לנו עניין בעל חשיבות ציבורית שאין מרובה ממנה, ויש לנו מערכת עובדות שאינה משאירה שום מקום לספקות, או לניואנסים כאלה ואחרים, ובלשונו של כבוד השופט זילברג – גדרי הספקות כאן אינם מצריכים מומחיות מיוחדת, אלא נהירים ובהירים וברורים לכל – במקרה כזה אין חולקין כבוד לרב, היא הרשות המוסמכת.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

מעבר לכך, לא שכחתי, איוש הוועדה בחברים בעלי אינטרס מובהק בתוצאות, דבר הפוסל את כל ההחלטה – וכאן המומחיות היא של בית המשפט, לא של הרשות המוסמכת. לא של המשיבים.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

מעבר לכך, לא שכחתי, איוש הוועדה בחברים בעלי אינטרס מובהק בתוצאות, דבר הפוסל את כל ההחלטה – וכאן המומחיות היא של בית המשפט, לא של הרשות המוסמכת. לא של המשיבים.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

לאור כל האמור …

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

לאור כל האמור אנחנו מבקשים לקבל את העתירה במלואה, ולחייב את המשיבים בהוצאות.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מי עונה בשם המשיבים?

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

אני אענה בצד הנוגע לעניינים שב מדיניות כללית, חברי פרקליט המדינה יוסיף, והפרקליטים ניצן וכהנא ישלימו נקודתית, כל אחד בתחומו.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אנחנו מתנגדים. חברי המלומדים טענו שכל צד יביא את טענותיו באמצעות מייצג אחד בלבד, ואנחנו כיבדנו את זה, אפילו שעשינו את זה בחירוק שיניים. עכשיו הם מבקשים להפוך על פיה אם קערתם-הם.

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

בסגנון של מי שליהג שעתיים במזנון של בית המשפט, ואחר-כך מספר לנו שהוא היה תקוע בפקקים. מר ניצן התחיל בטיעון, ואם אתם רוצים לעזור לו – הראינו שזה אפשרי.

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

אני מבקש …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

אין צורך, אדוני היועץ המשפטי. בנסיבות העניין אנחנו נאפשר לכם לחלק ביניכם את הטיעון, לפי שיקול דעתכם.

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

הלכה פסוקה מימים ימימה היא שבית משפט נכבד זה לא ישים עצמו בנעליה של הרשות. ראשית – משום שהמומחיות נותנה לרשות שהוסמכה לכך, ולא לבית המשפט, אשר תפקידו מצטמצם לבחינת החוקיות בלבד. לא ייתכן שכל מי שהחלטת הרשות לא נראית לו יבוא עם זה לבג”ץ. ישנן, כמובן, גם השלכות תקציביות, משום שאם בית המשפט יורה לרשות לבצע פעולה שיש לה השלכות תקציביות, הוא יצטרך גם לתת לה את הכסף, כלומר להחליט מאיפה לקחת את הכסף הדרוש – בין מסעיף תקציבי אחר, בין מהעלאת המסים – כל אלה הן שאלות פוליטיות מובהקות, שבית המשפט יתרחק מהן, כמו מאש.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

אני מסכים לדברי היועץ המשפטי, ואין לי מה להוסיף.

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

אין לי מה להוסיף.

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

לי דווקא יש מה להוסיף. לא ייתכן שבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יתערב בכל ערוגת פרחים הנשתלת בכל רשות מקומית, בין אם זו העיר הגדולה, בין אם זו מועצה מקומית נידחת.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

חברי המלומדים חוזרים על עצמם, במקום לענות לטענותינו. את השאלה התקציבית פתרנו בכך שאנחנו מוותרים על 150 אלף ש”ח, ובכך מעמידים את העלות לשנה הראשונה באותה הרמה של ההצעה הנגדית, ואילו החל מהשנה השנייה העלות שלנו היא אפס, ואילו העלות של המתחרים חוזרת על עצמה כל שנה מחדש.

 

את עניין הבטיחות בדרכים חברי המלומדים מטאטאים אל מתחת לשטיח, ובאשר ליומן סומייל – הס מלהזכיר.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

במהלך הדיון שאלתי את גברתי אם תלינו זה לא משהו שקשור לנהרות בבל. מה יש לגברתי לומר על כך?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כן, כבודו. בפרשת על נהרות בבל תלינו את הכינורות על הערבים, אבל היום זה להיפך.

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

אני מבקש מכבוד בית המשפט להעיר לחברתי על ההערה הפוליטית.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

מי שנותן לדברים פרשנות פוליטית, זה דווקא חברי המלומד. אם חברי המלומד היה לומד גם את הטקסט, הוא היה מבין שהערבים בהם מדובר הם בסך-הכל ערבי-הנחל, ולא מה שהוא חושב, עם הראש הפוליטי שלו.

 

מכל מקום, הדגש שלי הוא על “שם ישבנו גם בכינו”, משום שהמשיבים מכינים לנו בכייה לדורות. כן, הם אומרים שהתרופה של העותרים היא בבחירות, אבל את הדם והדמים שיישפכו עד אז איש לא יחזיר.

 

אני מבקשת לציין כי החוזה עם המציעה המתחרה הוא לעשר שנים, וזה יחייב את העיריה, גם אם יהיה מהפך פוליטי.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

אנחנו ניתן פסק-דין אחרי ההפסקה.

 

פקידת עזר:

 

בית המשפט!

 

תמונה שנייה

 

בית המשפט העליון בירושלים, לשכת השופט אשר גרוניס

 

נוכחים: השופטים אשר גרוניס, השופטת מרים נאור, השופט ניל הנדל, מתמחה.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה אנחנו עושים עכשיו?

 

מתמחה:

 

כותבים פסק-דין.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

אתה מוכן לכתוב את פסק הדין?

 

מתמחה:

 

בוודאי שאני מוכן, השאלה היא אם אני צריך גם להחליט על התוצאה. אדוני אמר פסק דין אחרי ההפסקה, ואני מניח שהכוונה להפסקה הזאת, ולא לאיזו הפסקה עתידית, אחרי שהעירייה תוציא כמה מיליונים על הפרחים העונתיים.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה אומר?

 

מתמחה:

 

זה אומר שאם אני כותב פסק-דין, טיוטה כמובן, והיא לא לטעמו של אדוני ולטעם חבריו להרכב, צריך להתחיל את הכל מחדש, כאשר ההפסקה כבר נגמרה.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

ניל, מה דעתך?

 

ניל הנדל, שופט בית המשפט העליון:

 

דעתי היא שצריךלקבל את העתירה. אנחנו לא פחות חכמים מיועצי הפרחים של העיריה.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

ואת, מרים?

 

מרים נאור, שופטת בית המשפט העליון:

 

דעתי שצריך לדחות את העתירה. אנחנו לא בית משפט מנהלי לתביעות קטנות, ואם נקבל את העתירה, נקבל אלף עתירות כאלה מדי יום. זה כבר לא הצפה, זה מבול.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

אני רואה שאני כאן הקול המכריע, אז אני אציע פסק-דין, בתקווה ששניכם תוכלו לחיות איתו. (לקלדנית) תתחילי להקליד, אני אכתיב לך.

 

קלדנית:

 

אני מקלידה עכשיו פסק דין שאדוני נתן לי, וצריך להשמיע אותו מחר בבוקר.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

אני לא אוהב שנשים עונות לי. תעשי סייב, ותפתחי קובץ חדש.

 

קלדנית:

 

כן אדוני.

 

תמונה שלישית

 

בית המשפט העליון בירושלים, אולם ג’

 

נוכחים: יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, משה לדור, פרקליט המדינה, עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים, עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים, עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’ לתפקידים מיוחדים, קהל.

 

נכנסים: מזכיר ההרכב, פקידת-עזר, מאבטחים.

 

פקידת עזר:

 

בית המשפט!

 

נכנסים השופטים ניל הנדל, אשר גרוניס, מרים נאור.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

בבקשה לשבת. בג”ץ 1825/10, גינון מדברי בע”מ ו-2307 אחרים, נגד 1. ראש העיריה, אילת, 2. המחלקה לשיפור פני העיר, אילת, 3. גינון עונתי בע”מ.

 

מזכיר ההרכב (קם):

 

בג”ץ 1825/10, גינון מדברי בע”מ ו-2307 אחרים, נגד 1. ראש העיריה, אילת, 2. המחלקה לשיפור פני העיר, אילת, 3. גינון עונתי בע”מ.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

אנחנו החלטנו לקבל את העתירה, ולתת צו מוחלט. הנימוקים לפסק-הדין יינתנו במועד מאוחר יותר, ויישלחו לצדדים בדואר.

 

פקידת עזר:

 

בית המשפט!

 

 

מערכה שנייה

 

תמונה ראשונה

 

בית המשפט העליון בירושלים, אולם ג’

 

נוכחים: יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, משה לדור, פרקליט המדינה, עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים, עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים, עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’ לתפקידים מיוחדים, קהל, עו”ד שמחה ניר.

 

נכנסים: מזכיר ההרכב, פקידת-עזר, מאבטחים.

 

פקידת עזר:

 

בית המשפט!

 

נכנסים השופטים ניל הנדל, אשר גרוניס, מרים נאור.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

בוקר טוב, בבקשה לשבת. בג”ץ5281/10, אלון דוידי ו- 70 עותרים נוספים נגד 1. מדינת ישראל, 2. ראש הממשלה, 3. שר הביטחון.

 

מזכיר ההרכב (קם):

 

בג”ץ5281/10, אלון דוידי ו- 70 עותרים נוספים נגד 1. מדינת ישראל, 2. ראש הממשלה, 3. שר הביטחון.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מר ניצן, בבקשה.

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

כבודכם, אין מחלוקת שהמשיבים ממונים על בטחון המדינה, וזה כולל, כמובן, גם אמצעי הגנה ומיגון, לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ולפי הצרכים המשתנים.

 

.המשיבה החליטה להעדיף את כיפה הברזל על תותח הלייזר, והעותרים טוענים שיש להעדיף דווקא את מערכת הלייזר. עם כל הכבוד, הלכה פסוקה היא מימים ימימה שבית משפט נכבד זה לא מנהל את המדינה ולא מכניס את שיקול-דעתו שלו במקום שיקול דעתה של הרשות המוסמכת. המשיבים מעדיפים את מה שהם מעדיפים, והעובדה שאפשר גם אחרת אינה פוסלת את שיקול דעתם.

 

יש בחירות בקרוב, ואם העותרים רוצים ממשלה אחרת – זאת תהיה ההזדמנות שלהם. בינתיים מי שמנהלים את ענייני המדינה הם הממשלה אשר נבחרה כדין, וכל הגופים הכפופים לה.

 

אני מבקש לדחות את העתירה, ולחייב את העותרים בהוצאות לדוגמה.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כבודכם, אני אחלק את הטיעונים שלנו לשני חלקים: החלק הראשון יהיה לעניין האופן בו נתקבלה ההחלטה אותה אנחנו תוקפים, והחלק השני – לעניין סבירות ההחלטה, לגופה. לחלק השני יטען בפניכם חברי, עו”ד כוכבי.

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

כבודכם …

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אולי חברי …

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

כבודכם, זה לא מקובל שכל בעל-דין יביא אלף ואחד עורכי-דין, וכל אחד יטען לחלק מגופו של עניין.

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

אני רוצה להוסיף על דברי חברי, עו”ד ניצן. אין שום מניעה שחברינו המלומדים יכינו כל אחד את חלקו, לפי מומחיותו הספציפית, אבל כאן, בבית המשפט, הם צריכים להחליט מי יטען.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

אני בדרך כלל לא מתערב בעבודתם של הפרקליטים, אבל במקרה הזה אנחנו מייחסים לנושא הזה חשיבות מיוחדת, ולכן אני מופיע גם כן, יחד עם הפרקליטים המלומדים. לא ייתכן שבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יתערב בכל ערוגת פרחים הנשתלת בכל רשות מקומית, בין אם זו העיר הגדולה, בין אם זו מועצה מקומית נידחת.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

חברי המלומד עושה קופי-פייסט …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה קופי-פייסט?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

קופי-פייסט זה העתק-הדבק.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה מדביקים? איפה מדביקים?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אולי אדוני ישאל את הקלדן שלכם, שיושב כאן. הוא אמור להתמצא בזה.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון (לקלדן):

 

מה זה העתק-הדבק?

 

קלדן:

 

זה שכשרוצים לחזור על טקסט שכבר הוקלד פעם, מעתיקים אותו לקליפבורד …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה קליפבורד?

 

קלדן:

 

זה מין “לוח” וירטואלי …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה וירטואלי?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אני מציעה, עם כל הכבוד, שאדוני ישאל את הנכדים שלו …

 

מרים נאור, שופטת בית המשפט העליון:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!!!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

בסגנון המקובל, כאשר “עם כל הכבוד” הולך עם כל דבר, כמו צ’יפס.

 

קלדן:

 

כאשר מסמנים טקסט, ולוחצים קונטרול-סי, הטקסט המסומן נשמר באיזה מקום …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

באיזה מקום?

 

קלדן:

 

האמת, כבודו, אני לא יודע, כי אני לא איש מחשבים. אני רק יודע שכאשר מקליקים עם הקרסור במקום אחר, ולוחצים קונטרול-וי, הטקסט שהועתק לקליפבורד מודבק במקום החדש. ואגב, בקליפת אגוז, אציין כי את הטקסט שנשמר על הלוח הווירטואלי אפשר להדביק כמה פעמים שרוצים.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים (לוחש לדרשן):

 

הקלדן הזה הוא שכבה ארכיאולוגית מתקופת שמגר, שאז הכל היה “בקליפת אגוז”. אחריו בא אהרן ברק, שבתקופתו הכל היה “למעלה מן הדרוש”. היום, אצל ביניש, הכל מתחיל ונגמר עם “במציאות המשתנה”.

 

קלדן:

 

הבעייה היא שכאשר עושים קופי-פייסט, צריך לבצע אם “השינויים המחוייבים בנסיבות העניין”, כמו שאומרים המשפטנים, כאשר אין להם מה להגיד.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

באיזה סגנון אדוני מדבר!

 

קלדן:

 

אני רק עניתי לאדוני על שאלתו, ושילבתי בזה הסבר למה שהתכוונה הגב’ דרשן-לייטנר.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אני מודה לקלדן, אשר הוציא עבורי את הערמונים מן האש …

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!!!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כאשר גלי עטרי שרה המלכה תבקש ערמונים מהאש, חברי המלומד מחא לה כפיים, ועכשיו הוא אומר סגנון-שמיגנון. לך ללשכה, חברי המלומד.

 

חברי המלומד עושה קופי-פייסט על מה שהוא אמר בפעם הקודמת, כאשר נפגשנו כאן בבג”ץ אחר, אבל הפעם לא מדובר בערוגת פרחים ובשני מיליון ומאה וחמישים אלף שקל, אלא חיי אדם – מאות אלפי אזרחים שלווים שהמדינה אחראית לביטחונם, ובמיליארדים רבים של דולרים המבוזבזים לריק.

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

השיקולים של הרשות הם גם שיקולים תקציביים, גם שיקולי ביטחון מקצועיים מובהקים, אשר בית משפט נכבד זה לא יתערב בהם.

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

צריך להביא בחשבון שאם תתקבל טענת העותרים, יהיה צורך למצוא מקורות תקציביים לכך, ובית משפט נכבד זה לא יכול לומר לממשלה ממה לקצץ, או שמא להטיל מסים נוספים, ולהגדיל את מסגרת התקציב.

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

אני מתנצל על האיחור. נתקעתי בפקקים. לאור חשיבותו המיוחדת של הנושא, החלטנו, מר לדור ואנוכי, ליטול חלק פעיל בדיון הזה, במטרה לבצר את שיקול דעתה של הרשות המבצעת, ולמנוע משפטיזציה מיותרת. לא ייתכן שכל מצורע …

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

באיזה סגנון אדוני מדבר!

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

חברי המלומד לא ייכנס לדברי, ושיחליט, ביחד עם חברתו המלומדה, מי מהם טוען בהליך הזה בשם העותרים. אנחנו לא נסכים לכך, שכל צד להליך משפטי כלשהו יביא עימו מקהלה של אלף טוענים, ויחלק את טענותיו לאלף חלקים – חלק לכל טוען. אם יש לחברי המלומד טענות על הסגנון שלי, שילחש לחברתו, והיא תוכל להביא בפני בית משפט נכבד זה את תרעומותיה על הסגנון שלי.

 

באשר למילה “מצורע”, כבר דשנו בה בפעם הקודמת, ולא מקובל עלי שיש לחזור שוב ושוב על כל ויכוח.

 

אנחנו טוענים כי לא ייתכן שכל מצורע וזב-חוטם יפנה לבג”ץ כל אימת שהרשות המוסמכת עושה דבר שאינו לטעמו. בג”ץ אינו מומחה לענייני בטחון, וגם אם היה מומחה לדבר, זה לא מתפקידו ולא מסמכותו. צריך להביא בחשבון שאם נידרש לתקצב את המערכת היקרההזאת, נצטרך לקצץ באמצעים ביטחוניים אחרים, והשאלה היא אילו כלים יש לבית המשפט לקבוע באיזה סעיף ביטחוני יש לשים את “הלירה השולית”. מאיפה יש לבית משפט נכבד זה הכלים לדעת אם להשקיע את אותו הכסף בהגנה אקטיבית (חיל אוויר, שריון וכו’), או בהגנה פסיבית, ואם בהגנה פסיבית – באיזה אמצעים של הגנה פסיבית?

 

אנחנו מבקשים לדחות את העתירה על הסף.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כבודכם, ראשית אני מבקשת למחות על סגנונו של חברי המלו…

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

גברתי תטען לגופו של עניין.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

מדינת ישראל השקיעה ארבעה מיליארד דולר בפיתוח מערכת הלייזר סקאייגארד/נאוטילוס בארה”ב. המערכת הגיעה לשלב המבצעי, לאחר שעמדה בכל המבחנים האפשריים והבלתי אפשריים.

 

העלות הזאת כוללת גם עשר יחידות של המערכת, אשר שימשו לצורך הניסויים, והן ארוזות בארגזים, מוכנות למשלוח לארץ בהתרעה של אפס-זמן.

 

להזכירכם: בניסויים שהתקיימו בנוואדה, ארה”ב, יחידה אחת של המערכת הזאת יירטה בהצלחה של מאה אחוזים 1576 פצמ”רים …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה פצמ”ר?

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

זה פצצת מרגמה.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כפי שציינתי, בניסויים שהתקיימו בנוואדה, ארה”ב, יחידה אחת של המערכת הזאת יירטה 1576 פצמ”רים שנורו מטווחים של 100 מטרים ועד 10 קילומטרים, ו-954 טילים מכל הסוגים, שנורו מטווחים של 100 מטרים ועד 150 קילומטרים.

 

אחוז היירוט שהשיגה המערכת: 100.00%, גם לגבי הטילים.

 

יחידה אחת של המערכת הצליחה להשמיד באוויר 300 טילים ופצמ”רים שנורו במשך שעה אחת, דהיינו שאף טיל או פצמ”ר לא חדר מבעד למעטפת ההגנה שנותן תותח הלייזר.

 

עלות הבאתן לארץ של עשר המערכות הקיימות – אפס, משום שהיצרן לקח זאת על עצמו, כחלק מהחוזה שלו עם מדינת ישראל, כפי שכבר אמרתי, וכל הסכום הזה כבר שולם לייצרן.

 

עלות ייצורה של כל מערכת נוספת – 20 מיליון דולר – פחות מרבע ממחירו של מטוס קרב מהסוג ההולך ומתיישן, וזה אומר שעלות הייצור של 24 המערכות הנוספות היא 480 מיליון דולר.

 

עלות כל ירייה בתותח הלייזר – 500 דולר.

 

זמינות החימוש – בלתי מוגבלת כי לצורך ה”ייצור” של היריות המערכת צורכת כל דלק המצוי בשוק – אפילו נפט או סולר המצויים בכל בית.

 

כבודכם, אין מחלוקת על כך שלצורך הגנת הארץ כולה יש צורך בשלושים וארבע מערכות לייזר, וזה אומר שלהגנת הארץ כולה יש צורך ברכישת 24 מערכות נוספות בלבד – פחות מחצי מיליארד דולר.

 

לפני שאעבור לתיאור המגבלות של כיפת הברזל, אני מזכירה כי בניסויים בנוואדה נוכחה כל הצמרת הביטחונית והכלכלית של המדינה: ראש הממשלה, שר הביטחון, שר האוצר, השר דוד לוי, סגן ראש הממשלה, סגן שר הביטחון, סגן שר האוצר, הרמטכ”ל, סגן הרמטכ”ל, מפקד חיל האוויר, סגן מפקד חיל האוויר, מפקד חיל התותחנים, סגן מפקד חיל התותחנים, קצין תותחנים ראשי, החשב הכללי של משרד האוצר, יו”ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, יו”ר ועדת הכספים של הכנסת ויו”ר ועדת הכלכלה של הכנסת. בנוסף לכך צפה, כמשקיף, גם נציג של מבקר המדינה – וכולם גמרו את ההלל על המערכת, הן מבחינה מבצעית והן מהבחינה הכלכלית.

 

כעת למגבלותיה של כיפת הברזל: כאשר הוחלט לבטל את ההצטיידות בתותח הלייזר, כיפת הברזל לא רק שלא הגיעה לשלב המבצעי, אלא שאפילו לשלב הניסויי היא עוד לא הגיעה, משום שהיא עדיין רבצה על לוח השרטוט, וגם החישובים המדעיים והכלכליים היו עדיין בחיתוליהם.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!!!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כנראה שחברי המלומד מעודו לא החליף חיתולים לתינוק, ולכן הוא רואה בזה משהו גס. מעבר לכך …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה עניין החיתולים לכאן?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

מעבר לכך, הביטוי “בחיתוליו” הוא מטאפורה שנולדה עוד לפני שמישהו מהנוכחים כאן היה תינוק. יש לי מחקר בנושא, ומי שמתעניין בנושא, שיפנה אלי במייל.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה מייל?

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

הכוונה היא לדואר אלקטרוני. יש לנו אחד כזה במשרד.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כמו שאמרתי, כיפת הברזל עדיין בחיתוליה …

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

היא כבר יצאה מהחיתולים, והכרוניקה של אתמול הוכיחה.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כן, כן … עוד מעט נגיע גם לזה, אבל תן לי קודם לפרט את מה שלא שנוי במחלוקת.

 

כבודכם, הדבר הראשון שאני אעמוד עליו הוא שכיפת הברזל גם לא מתיימרת לפעול כנגד פצמ”רים, משום שאלה הם קצרי-טווח – קילומטרים ספורים בלבד – ועד שהמפעילים יניחו את ספלי הקפה שלהם, הפצמ”רים כבר ינחתו על המטרה.

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

המפעילים יושבים כל הזמן מול הצגים …

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

כן, כן, ראינו את זה ממש לאחרונה. בגבול הצפון אתם הושבתם את התצפיתניות במשמרות של 48 שעות ברציפות מול הצגים המרצדים, עד שהן קרסו מהמאמץ, וכיבו את המכשירים.

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

הסכמנו כבר שכל צד יטען באמצעות מייצג אחד …

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

אנחנו לא הסכמנו על שום דבר, ואני לא אתן לכם להשתיק אותנו עם קריאות-הביניים שלכם, משום שכל מה שאתם יודעים לעשות – אני יודע לעשות טוב יותר. במקרה הזה יש לי בת שמשרתת בצבא כסמב”צית …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה סמב”צית?

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

סמב”צית זה סמלת מבצעים, כבודו. יש דבר כזה בצבא. ומה עשיתם, חברי המלומד, עם התצפיתניות שקרסו? שלחתם אותן לכלא 400, במקום לפתור את הבעייה, וזה אחרי שהנקח”ל …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה נקחל?

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

נקח”ל זה נציב קבילות החיילים, והוא קבע שהפעלת התצפיתניות 48 שעות ברציפות אינה אנושית ואינה נסבלת, ומעל לכל – היא גם מנוגדת להוראות הפיקוד העליון ולפקודות מטכ”ל.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים (לוחשת לכוכבי):

 

מזל שהוא לא שואל מה זה פקודות מטכ”ל.

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

חכי-חכי, עוד רגע הוא ישאל גם את זה.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה מטכל?

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

המטכ”ל זה המטה הכללי של צה”ל, ופקודות מטכ”ל הוצאו לראשונה ע”י הרמטכ”ל רב-אלוף משה דיין, ומאז הן מתוקנות מידי פעם.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מי זה משה דיין?

 

עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים:

 

משה דיין, ‏20 במאי 1915‏‏ – 16 באוקטובר 1981, היה מצביא, מדינאי ואיש ציבור ישראלי, ממפקדי “ההגנה”, והרמטכ”ל הרביעי של צה”ל (7 בדצמבר 195329 בינואר 1958). כמו שיש לנו חוקים החתומים על ידי נשיא המדינה משה קצב, והם עדיין תקפים, כך יש לנו גם פקודות מטכ”ל החתומות על ידי הרמטכ”ל משה דיין.

 

ואחזור לעניין התצפיתניות: התוצאה היא שכעת יושבות בכלא 400 מאתיים שבעים ושש תצפיתניות, ועל כל תצפיתנית שאתם מכניסים לכלא אתם מוציאים חיילת באמצע הטירונות, מעבירים אותה קורס תצפיתניות מזורז של חצי שעה, ומכניסים אותה הישר למשטר של משמרות בנות 48 שעות מול הצגים המרצדים.

 

זה כמו בקרקס, שגור הנמרים שם הוא בן שלושה חודשים כבר שלושים שנה, אבל זה עוד לא הכל, כי גם יחידות אחרות של צה”ל המתנהלות באותה הצורה – כלים שלובים כבר אמרתי? – דורשות את הליטראות שלהן, ולכן על כל שתי תצפיתניות מנוסות שאתם מכניסים לכלא, אתם מקבלים ומכניסים לעבודה רק תצפיתנית אחת שעברה “הכשרה” של חצי שעה, ובסוף תגיעו לאפס תצפיתניות, ולא יהיה לכם את מי להכניס לכלא, ואת מי להאשים בחדירות של מחבלים דרך כל אמצעי ההגנה המתוחכמים שלכם.

 

אז את זה אתם מבטיחים גם עם כיפת הברזל, אבל גם אם תקיימו, והמפעילים לא ישתו אפילו נטול-קפאין, ויגיבו בזמן-אפס, גם אז הזמן הדרוש למערכת להגיב הוא רב מהזמן החולף בין יציאתו של הפגז לבין נחיתתו על המטרה.

 

לכן אמרנו שכיפת הברזל אפילו לא מתיימרת לתת מענה לפצמ”רים.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

ברשות כבודכם אמשיך: כדי לכסות את כל הארץ דרושות 500 מערכות של כיפת הברזל, אשר כל אחת מהם עולה – עוד לפני הירייה הראשונה, ואחרי עלות הפיתוח, מאה מיליון דולר – ובסך הכל יש צורך בהשקעה של חמישה טריליון דולר – לעומת 480 מיליון דולר, פחות מחצי מיליארד דולר, הדרושים להשלים את כיסוי כל הארץ במערכות הלייזר.

 

אמור מעתה: ההשקעה בהצבתן של כיפות הברזל אשר תכסינה את כל הארץ היא למעלה מפי עשרת אלפים מזו הדרושה לכיסוי כל הארץ במערכות הלייזר – וזאת, כאמור, עוד לפני הירייה הראשונה.

 

הלאה: בניגוד לירייה בתותח הלייזר, אשר, כאמור, עולה 500 דולר בלבד, כיפת הברזל אינה יורה קרני לייזר, אלא טילים-נגד-טילים, שזה דבר יקר בהרבה: מאתיים וחמישים אלף דולר לכל ירייה, ומתוך הנחה – הנחה מפוקפקת שאיש לא מעלה, בה אעסוק בהמשך – שמערכת הכיפה מסוגלת לירות 300 טילים בשעה, פירוש הדבר הוא הוצאה של 75 מיליון דולר לשעה, מיליארד ושמונה מאות אלף דולר ליום אחד, במקום מאה וחמשים אלף דולר לשעה, 3.6 מיליון דולר ליום, שעולות היריות בתותח הלייזר.

 

אבל זה עוד לא הכל, משום שאת הטילים של כיפת הברזל צריך גם לייצר, והשאלה היא מתי להתחיל עם זה. להתחיל לייצר היום, זה לא יאושר על ידי נערי האוצר …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

זה לא יאושר על ידי נערי האוצר, כי זו השקעה אדירה, השקעה של מיליארדי דולרים, שאולי לא יהיה בה צורך, אם, בטעות, יפרוץ השלום. מאידך, אם יתחילו לייצר את הטילים האלה רק כאשר הצורך ייראה באופק הממשי, קצב הייצור לא יענה על הצרכים.

 

מעבר לכך, מומחי הביטחון של המדינה, וזה כולל גם את העמדה הרשמית של צה”ל, היא שבידי הארגונים הפלשתיניים, הנתמכים ע”י איראן, ישנם, כבר כיום, רבבות טילים ופצמ”רים המוכנים לשיגור בכל רגע, וכידוע אין צורך בשום תשתית כדי לשגר את הטילים שבידי הארגונים האלה, כי ניתן לשגר אותם מכל חצר ומכל פאת שדה נשכחת, ומיד להעביר את כני השיגור שלהם למקומות אחרים, כך שאיתורם והשמדתם הם, למעשה בלתי אפשריים.

 

גורמי הביטחון קובעים גם שהפלשתינים מסוגלים להוריד על ישראל אלפי טילים ביום, אבל הם גם מודים בכך שלעולם אין אפשרות לדעת איפה הם יעשו את זה, וממילא אי אפשר לרכז את כיפות הברזל בשום מקום ספציפי.

 

ליירט אלפי טילים ביום – נניח רק אלף – זה חצי מיליון דולר עם תותח הלייזר, ורבע מיליארד דולר עם כיפת הברזל, ומתוך הנחה – בה אדון בהמשך – שיש צורך בירייה אחת בלבד של כיפת הברזל לכל טיל, ומתך הנחה שהאוייב יעשה לנו הנחות, ולא ישגר אלינו גם פצמ”רים, שהכיפה, כאמור, אפילו לא מתיימרת לטפל בהם.

 

אציין עוד כי בניגוד לתותח הלייזר אשר יכול לבצע 300 יריות בשעה, הכיפה יכולה לבצע רק עשר בשעה, ופירוש הדבר הוא שכדי לקבל את קצב-האש האפקטיבי של התותח יש צורך לרכז בכל נקודה ונקודה שלושים מערכות של הכיפה, וזה אומר לא 500 מערכות בכל הארץ, אלא 15000, וההשקעה בציוד היא, איפוא, 15 טריליון דולר – עוד לפני הירייה הראשונה, וזה בניגוד למערכות הלייזר, אשר, כאמור, מצריכות השקעה של 480 מיליון דולר בלבד, כדי לכסות את כל שטח המדינה.

 

ואני מזכירה שמערכת הכיפה טרם הגיעה המבצעי, וגם השלב הניסויי עדיין בחיתוליו.

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

חברתי המלומדה הבטיחה להתייחס לכרוניקה של אתמול …

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אני מודה לחברי המלומד על שהרים לי להנחתה.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה הוא הרים לך?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

זו מין מטאפורה כזאת, מתחום הספורט. חברי הרים לי להנחתה את נושא הזמינות של הכיפה, ובתור דוגמה הוא הביא את ההישג של יום האתמול, כאשר טיל פלשתיני יורט על מערכת של כיפת-הברזל.

 

מה שחברי לא מגלה לנו הוא שהמערכת הובאה לאזור אשקלון לפני חודשיים, רק בגלל הדיון בבג”ץ, היום, ובמשך החודשיים היא ספגה כישלון אחר כישלון, ורק אתמול היא הצליחה ליירט טיל אחד. הסיפור מורכב עוד יותר, כי אל הטיל הזה כוונו חמש מערכות אשר הופעלו בו-זמנית – חמישה טילים, מיליון ורבע דולר, ולפי הדיווח שלכם, רק טיל אחד פגע המטרה. 20 אחוזי פגיעה, לעומת 100 אחוזי פגיעה של תותח הלייזר.

 

אבל חברי, ככל הנראה, לא שמע חדשות הבוקר, או שהוא שמע, אבל מסתיר זאת מכבוד בית המשפט. בעקבות מידע מודיעיני, שהתגלה כנכון, נויידו חמש המערכות מאשקלון לבאר-שבע, ועוד חמש הובאו ממקומות אחרים, והלילה נחתו על באר-שבע עשרה טילים, אשר גרמו לעשרות הרוגים ומאות פצועים. מה היו ה”הישגים” של הכיפה?מאתיים טילים נגד נורו – 50 מיליון דולר – ואף אחד מהם לא פגע. לתפארת מדינת ישראל.

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

באיזה …

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כן, אני יודעת מה חברתי רוצה לומר, ואם היא סבורה שזה לא לתפארת מדינת ישראל, אנחנו נוטים להסכים – רק תבקשו יפה.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

האם גברתי מוכנה להגיע לעניין?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אני מדברת לעניין, כבודו, כבר שעה ארוכה.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

לעניין, אבל באריכות יתירה.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אם כבודו מוכן לקחת אחריות למה שינחת מחר על בניין בית המשפט העליון, הוא יכול להפסיק אותי בכל רגע.

 

אני אחזור למה שקרה הלילה בבאר-שבע. כאן אי אפשר להאשים את אמ”ן …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה אמן?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אמ”ן זה אגף המודיעין של צה”ל. אי אפשר להאשים את המודיעין, כי הוא סיפק מידע אשר התגלה כאמין, וגם אי אפשר להאשים את אג”ם …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה אגם?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אג”ם זה אגף המבצעים, שגם אותו אי אפשר להאשים, כי הוא הביא למקום את כל אשר נדרש לפי הערכות המודיעין.

 

ניל הנדל, שופט בית המשפט העליון:

 

אז את מי להאשים?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

וגם את השי”ן-גימ”ל אי אפשר להאשים.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה שין גימל?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

שי”ן גימ”ל זה שוטר גדודי, ובמטאפורה הוא השעיר …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה מטאפורה?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

מטאפורה, או השאלה, היא סוג של דימוי. היא יוצרת זהות משתמעת בין שני יסודות, ללא כ”ף הדימוי. יסוד או תכונה מועתקים משדה סמנטי אחד לאחר ונוצר צירוף מילולי חדש, ציורי משהו. מטאפורה היא צירוף שבו לפחות מילה אחת מופיעה בשינוי מובנו או משמעותו הליטרלית, מילונית. ישנה העתקה משימוש רגיל לשימוש בעל משמעות חדשה. לא תמיד ברורה המשמעות העולה מתוך צירוף המילים המרכיב את המטאפורה ולכן יש לחפש משמעות שאינה מובנת מתוך ההיגיון והלשון. למשל: כוכבי עיניה, צינת בדידותך, חיק הילדות. בשפת היום יום נוצרה מטאפורה שחוקה, כלומר שימוש בפתגמים, בהשאלות נדושות משימוש, עד שאין שמים לב לכך שהן מטאפורות. למשל: יד הגורל, לב ים.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

ומה כאן המטאפורה?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

המטאפורה היא בגלגול האחריות של הדרגים הפיקודיים אל תחתית סולם האחריות, אל מי שכבר לא יכול לגלגל אותה אל מי שמתחתיו. זה התחיל עם השי”ן-גימ”ל מליל הגילשונים, והיום זה כבר בגדר מטאפורה אשר רבים כבר לא יודעים מאיפה היא התחילה.

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

האמת, גם אני לא ידעתי את זה.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אתה לא ידעת מה קרה אתמול, אז איך תדע מה קרה בשנת 1987, אבל תרשה לי לחזור אל עניין השי”ן-גימ”ל. במקרה הזה אתם, ביהירותכם, סברתם שתביאו לבג”ץ הוכחות מוצקות ליעילותה של הכיפה שלכם, ואמרתם לעצמכם כי כיוון שהכיפה מוצבת בשטח פתוח, מחוץ לבסיס צה”ל כלשהו, אין צורך בשי”ן גימ”ל, ועכשיו לא נשאר לכם למי לגלגל את האחריות לכישלונה של הכיפה. חסכתם משכורת של טוראי בשירות חובה, ועכשיו אין לכם את מי להאשים. עד כדי כך מגיעה החובבנות שלכם, שאפילו את תרבות הפיקוד הקלוקלת …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אני אענה לכם בהפסקה, כדי לחסוך מזמנו של כבוד בית המשפט, ועכשיו, ברשותכם או שלא ברשותכם, אני אמשיך.

 

חסכתם משכורת של טוראי בשירות חובה, ועכשיו אין לכם את מי להאשים. עד כדי כך מגיעה החובבנות שלכם, שאפילו את תרבות הפיקוד הקלוקלת שלכם-עצמכם אתה לא מסוגלים לקיים.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

הבנו את הנקודה. האם יש לגברתי עוד מה להוסיף?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

כן, כבודו. עכשיו באשר לאופן קבלת ההחלטה להכניס את הכיפה, או, למען הדיוק, לבטל את פרוייקט הלייזר, ולאמץ במקומו את פרוייקט הכיפה הכושל.

 

עו”ד משה לדור, פרקליט המדינה:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אם יש לך טענות, אתה יכול ללכת ללשכה. בעצם כבר הסברתי לכם שאתם לא צריכים את זה. גם לך וגם ליהודה יש סמכות של קובל לפי חוק הלשכה, ואתם יכולים להתחלק בתפקידים: אחד מתלונן והשני חותם על הקובלנה.

 

אני אחזור לעניין ההחלטה. אחרי שפרוייקט הלייזר עבר את כל האישורים, הן של הדרגים המקצועיים והן של הדרגים המדיניים, ואחרי שהושקעו בו, כאמור, ארבעה מיליארד דולר מתקציב הביטחון, פתאום באו המשיבים ואמרו רגע-רגע, יש לנו כיפת-ברזל.

 

האם הכיפה הזאת נולדה אחרי ההחלטה לפתח את הלייזר, ואחרי כל ההשקעה גילו המשיבים תובנות חדשות? לא מיניה ולא מקצתיה. כל מה שידוע על הכיפה היום היה ידוע כאשר הוחלט על הלייזר. מה שקרה הוא שנכנסו לתפקיד ראש ממשלה חדש, ושר ביטחון חדש, אשר נשותיהם הן בעלות-העניין העיקריות בחברת כיפת הברזל בע”מ.

 

ומה עשו המשיבים? הקימו ועדה … ממש מפתיע. ממש יצירתי. ומי ישב בוועדה? גם כן ממש מפתיע:

 

יו”ר הוועדה – הגברת עליזה אולמרט, רעייתו של ראש הממשלה ובעלת 51% מהמניות בחברת כיפת הברזל בע”מ, אשר תכננה את מערכת כיפת הברזל ואמורה גם לייצר את המערכת הזאת. סגן יו”ר הוועדה – הגברת אחלמה פרץ, רעייתו של שר הביטחון, בעלת 26% מהמניות בכיפת הברזל בע”מ. כחברים נוספים בוועדה מונו מר יעקב נגל, העוזר הראשי לראש מנהלת פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות במערכת הביטחון (להלן – מפא”ת), אשר הינו בעלה של מנכ”ל כיפת הברזל בע”מ, וכן גם קצין תותחנים ראשי, תת-אלוף מישל בן-ברוך, אותו הוסיפו להרכב כדי לתת להרכב הוועדה נופך “מקצועי”, כדי שלא יגידו שהוועדה הורכבה לפי התוצאה שהוחלט עליה מראש. ההנחה הייתה, מן הסתם, שאותו קצין, אשר עמד לפני קידום לדרגת אלוף, ושהוא יודע על איזה צד מרוחה הפרוסה שלו.

 

מכל מקום, כיוון ששלושת חברי הוועדה הם בעלי עניין בחברה המייצרת, או מקורבים קרבת משפחה ראשונה לבעלי עניין, התוצאה הייתה מובטחת, והמרכיבים יכלו להסתכן בדעת-מיעוט, בלי להפסיד דבר – לתפארת הדמוקרטיה והמנהל התקין. הללויה.

 

אז הוועדה “המליצה” לבטל את פרוייקט הלייזר, ולאמץ את כיפת הברזל, אבל מפקד התותחנים הפר את האידיליה, ולא סיפק את הסחורה, אלא דווקא דעת-מיעוט הזועקת לשמיים: אתם מפקירים את ביטחון המדינה למען אינטרסים כלכליים של גורמים המקורבים לשלטון.

 

ומה הייתה התוצאה? המשיבים “אימצו” את “המלצות” הוועדה, והקתמ”ר …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה קתמר?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

הקתמ”ר זה קצין התותחנים הראשי. העמידו אותו לדין משמעתי על כך שבחוות-הדעת שלו הוא התבטא בסגנון בוטה ומשתלח. לא להאמין. כמובן שבהחלטה לא הייתה כל התייחסות לדעת המיעוט.

 

אולי למעלה מן הדרוש, אבל לטעמי זה חלק מן הדרוש, אציין כי כאשר ניתנה ההחלטה הזאת, כיפת הברזל לא הגיעה אפילו לשלב הייצור הניסיוני, כי בין מהנדסי החברה לבין עצמם היו מחלוקות מקצועיות אשר לא אפשרו להשלים אפילו את התכנון עצמו, וממילא הכיפה עדיין לא יכלה להציג, לא את יכולותיה המיומרות, ולא את כשלונותיה שעתידים היו להתגלות – ואכן התגלו. דבר זה אומר, עם כל הכבוד, שבאספקלריה של זמן-אמת לא היו בפני הוועדה שום נתונים להחליט על פיהם. ואם התקבלה החלטה בהעדר הנתונים, פשיטא שהמשחק היה מכור מלכתחילה.

 

עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’:

 

באיזה סגנון גברתי מדברת!

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

בסגנון של כבוד הנשיא אהרן ברק, כשהוא דיבר על עילות-הפסלות.

 

אני מפנה את כבודכם לנספחים האלה לעתירה:

 

נספח ז’ – הודעה על כינון הממשלה, עם אהוד אולמרט ראש הממשלה, ועמיר פרץ שר הביטחון.

 

נספח ח’ – תעודת הנישואין של אהוד אולמרט ועליזה אולמרט.

 

נספח ח’ – תעודת הנישואין של עמיר פרץ ואחלמה פרץ.

 

נספח’ ט’ – אישור מרשם החברות על חלקן של הגברת אולמרט והגב’ פרץ במניות כיפת הברזל בע”מ.

 

נספח י’ – כתב המינוי של הגברת נגל כמנכ”ל כיפת הברזל בע”מ.

 

נספח י”א – כתב המינוי של ועדת אולמרט.

 

נספח י”ב – דוח הוועדה.

 

נספחים י”ג עד כ”ג – חוות הדעת שהוגשו לוועדה, וזכרם לא בא בדוח, למעט בדעת-המיעוט של הקתמ”ר, דבר המעיד כאלף עדים שאת רוב חברי הוועדה לא עניין שום דבר אשר לא מתיישב עם התוצאה אותה הם סימנו מראש.

 

מרים נאור, שופטת בית המשפט העליון:

 

אבל מקובלנו מימים ימימה כי אין בית-המשפט הגבוה לצדק מעמיד את שיקוליו-הוא במקום שיקולי הרשות המוסמכת. נכון, מר ניר?

 

עו”ד שמחה ניר:

 

לא.

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

אנחנו לא חולקים על העיקרון הזה, אבל קיימא לן, לפחות מבג”ץ יומן סומייל …

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

מה זה יומן סומייל?

 

עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים:

 

בג”ץ יומן סומייל זה בג”צ 243/62 – אולפני הסרטה בישראל בע”מ נגד לוי גרי ו-המועצה לביקורת סרטים ומחזות, משרד הפנים; פד”י טז, ע’ 2407, 2426, שם נקבע כי העיקרון הזה אינו קונקלוסיבי. כך אמר שם כבוד השופט משה זילברג ז”ל:

 

“אין אני כופר בכלל הנודע – כלל אשר, מרוב שימוש בו, נהפך כמעט ממטבע לאסימון – כי אין בית-המשפט הגבוה לצדק מעמיד את שיקוליו-הוא במקום שיקולי הרשות המוסמכת. ואף-על-פי-כן, כאשר העניין הוא בעל חשיבות ציבורית מרובה, וגדרי הספקות שבו אינם מצריכים מומחיות מיוחדת, אלא נהירים ובהירים וברורים לכל – במקרה כזה אין חולקין כבוד לרב, היא הרשות המוסמכת, ובית-משפט זה, אם ייראה לו הדבר, יהפוך על-פיה את קערת החלטת הרשות”.

 

וזה מתאים ככפפה ליד למקרה דנן. אין כאן שאלה של ניואנסים. שאלה של אמצעי-הגנה אחד נותן אחוז תוצאות כזה-וכזה, בעלות כזו-וכזו, עם זמינות כזו-וכזו, ומולו אמצעי הגנה אחר, שחלק מהנתונים שלו טובים יותר, חלק מהנתונים פחות טובים, וחוץ מזה קיימת גם שאלה של סיכון חייהם של הלוחמים, שאלה שקשה לשקלל אותה מול אחוזי יעילות ושיעורי עלות. כאשר כך הוא המצב נכנסים לתמונה גם שיקולי מדיניות, מעבר לשיקולים המקצועיים-נטו, וזה באמת מרחיק במידת-מה את הנושא מתחום התערבותו של בית המשפט.

 

אבל במקרה דנן מתקיימים כל התנאים להתערבות בית המשפט, כפי שקבע כבוד השופט זילברג, בבג”ץ יומן סומייל: יש לנו עניין בעל חשיבות ציבורית שאין מרובה ממנה, ויש לנו מערכת עובדות אינה משאירה שום מקום לספקות, או לניואנסים כאלה ואחרים: מצד אחד יש לנו מערכת יעילה, זולה וזמינה, ומצד שני מערכת יקרה, כושלת ולא-זמינה. ובלשונו של כבוד השופט זילברג – גדרי הספקות כאן אינם מצריכים מומחיות מיוחדת, אלא נהירים ובהירים וברורים לכל – במקרה כזה אין חולקין כבוד לרב, היא הרשות המוסמכת.

 

מעבר לכך, לא שכחתי, איוש הוועדה בחברים בעלי אינטרס מובהק בתוצאות, דבר הפוסל את כל ההחלטה – וכאן המומחיות היא של בית המשפט, לא של הרשות המוסמכת. לא של המשיבים.

 

ונקודה אחרונה: מצב דברים דומה התעורר ממש לאחרונה בפני ההרכב הזה בדיוק, בעניין הגינון באילת, ואתם קיבלתם פה-אחד את עמדתנו, הן בעניין התערבות בית המשפט בשיקול דעתה של הרשות, והן בעניין הוועדה המייעצת, אשר אויישה בגורמים בעלי עניין, כך שהתוצאה תהיה מובטחת מראש. כבודכם לא קיבל את הטענה שאל לו להתערב, ופסק כפי שפסק. ואם באותו המקרה קיבלתם את העמדה – במקרה דנן מקל-וחומר הוא, הן מבחינת החשיבות הציבורית, והן משום שגדרי הספקות שבו אינם מצריכים מומחיות מיוחדת, אלא נהירים ובהירים וברורים לכל.

 

ובמקרה הזה, כפי שנאמר בבג”ץ יומן סומייל, אין חולקין כבוד לרב.

 

עו”ד יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה:

 

אנחנו מבקשים להשיב.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

אתם פטורים מלהשיב. אנחנו ניתן את פסק-הדין אחרי ההפסקה.

 

פקידת-עזר:

 

בית משפאאאאאאאאאט!

 

תמונה שנייה

 

בית המשפט העליון בירושלים, אולם ג’

 

נוכחים: יהודה ויינשטיין, היועץ המשפטי לממשלה, משה לדור, פרקליט המדינה, עו”ד רועי כוכבי, ב”כ העותרים, עו”ד ניצנה דרשן-לייטנר, ב”כ העותרים, עו”ד שי ניצן, משנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, עו”ד אתי כהנא, ממונה ראשית א’ לתפקידים מיוחדים, קהל.

 

נכנסים: מזכיר ההרכב, פקידת-עזר, מאבטחים.

 

פקידת עזר:

 

בית המשפט!

 

נכנסים השופטים ניל הנדל, אשר גרוניס, מרים נאור.

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

בבקשה לשבת. בג”ץ5281/10, אלון דוידי ו- 70 עותרים נוספים נגד 1. מדינת ישראל, 2. ראש הממשלה, 3. שר הביטחון.

 

מזכיר ההרכב (קם):

 

בג”ץ5281/10, אלון דוידי ו- 70 עותרים נוספים נגד 1. מדינת ישראל, 2. ראש הממשלה, 3. שר הביטחון

 

אשר גרוניס, שופט בית המשפט העליון:

 

אני אקרא כעת את פסק-הדין:

 

פסק-דין

 

1.לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המבקשת כי נורה על ביטול החלטתה של ועדה שפעלה במערכת הביטחון הידועה בשם “ועדת אולמרט”, על שם הגברת עליזה אולמרט, אשר כיהנה כיו”ר הוועדה. ועדה זו קבעה כי ישראל תצטייד במערכת “כיפת ברזל” להגנה מפני ירי רקטות ופצצות מרגמה ולא במערכת אחרת בשם “נאוטילוס”. מן העתירה עולה כי מערכת הביטחון אכן החליטה כי מדינת ישראל תעשה שימוש דווקא במערכת “כיפת ברזל”. משמע, העותרים מבקשים אף שאינם אומרים זאת במפורש, שבית המשפט הגבוה לצדק יחליט למעשה מהי המערכת שתגן על תושבי ישראל מפני ירי רקטי ופצצות מרגמה.

 

2.החלטנו לדחות את העתירה על הסף מבלי שנתבקשה תגובה.

 

3.העותרים הינם כ-70 מתושבי העיר שדרות וישובים נוספים במערב הנגב. בעתירה מפורטת, האוחזת כ-40 עמודים ונתמכת בשתי חוות דעת, שוטחים העותרים את טענותיהם נגד מה שהם מכנים “החטא הקדמון” שבזניחת פרויקט פיתוח מערכת ה”נאוטילוס”, שהינה מערכת יירוט רקטות ופצצות מרגמה באמצעות לייזר (כנראה שבשלב מסוים ניתן למערכת השם “סקייגארד”; למען הקיצור נדבר בהמשך על מערכת “נאוטילוס”). לטענת העותרים, מערכת ה”נאוטילוס”, אשר פותחה במטרה ליתן מענה לירי הקטיושות על קריית שמונה, נותנת הגנה מיטבית מפני איום הרקטות ופצצות המרגמה על אזורים שונים בישראל, ובכללם העיר שדרות. כפי שמפורט בעתירה, פיתוח מערכת ה”נאוטילוס” החל בשנת 1996 בשיתוף פעולה עם ארצות הברית, תוך השקעת כארבעה מיליארד דולרים. המערכה יועדה להיות מוצבת בקריית שמונה. לפי הנטען, בין השנים 2004-2000 בוצעו במערכת מאות ניסויים שהסתיימו בהצלחה של 100%. עם זאת, החליטה מדינת ישראל לזנוח את הפרויקט, שהיה יכול לספק לטענת העותרים הגנה מבצעית מפני ירי רקטות כבר משנת 2003. העותרים ממשיכים ומפרטים כי בשנת 2007 החליט שר הביטחון, הוא המשיב 3 לעתירה, לכנס ועדה שתבחן פתרונות לבעיית ירי הרקטות על ישראל ותמליץ על פתרון לה. לראשות הוועדה מונתה הגברת עליזה אולמרט, אשר, לטענת העותרים, הינה רעייתו של ראש הממשלה ובעלת המניות העיקרית בחברת כיפת הברזל בע”מ, אשר תיכננה את מערכת כיפת הברזל ואמורה גם לייצר את המערכת הזאת. כמוכן מונתה הגברת אחלמה פרץ, אשר לטענת העותרים היא רעייתו של שר הבטחון ובעלת מניות בכיפת הברזל בע”מ כסגן יו”ר הוועדה. כחברים נוספים בוועדה מונו מר יעקב נגל, העוזר הראשי לראש מינהלת פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות במערכת הביטחון (להלן – מפא”ת), אשר לטענת העותרים הינו בעלה של מנכ”ל כיפת הברזל בע”מ, וקצין תותחנים ראשי, תת-אלוף מישל בן-ברוך, אשר לגביו אין לעותרים כל טענה. העותרים טוענים, כי הוועדה פעלה במשך כחודשיים, ובסופם החליטה להמליץ על הצטיידות במערכת “כיפת ברזל”. מערכת “כיפת ברזל” היא מערכת מתוצרת כיפת הברזל בע”מ, המבוססת על ירי טילים לעבר האיום על מנת להשמידו בעת מעופו. ועדת אולמרט החליטה, כך לפי העתירה, לדחות את הפתרון של יירוט באמצעות לייזר.

 

4.העותרים מעלים שורה של טענות נגד החלטת הוועדה. ראשית, טוענים הם כי החלטת הוועדה התקבלה תוך ניגוד עניינים. לטענת העותרים, חברי ועדת אולמרט היו רובם ככולם בעלי מניות עיקריים או בעלי תפקידים מרכזיים בחברת כיפת הברזל בע”מ, או מקורביהם, אשר להם חלק בהחלטה לזנוח את פרויקט ה”נאוטילוס”. העותרים מוסיפים, כי בדו”ח מבקר המדינה מס’ 59א’ בנושא הגנת העורף מפני איומים בליסטיים (פורסם בחודש מרץ 2009) (להלן – דו”ח המבקר) נקבע, כי כבר בשנת 2005 אישרה הממשלה לכיפת הברזל בע”מ להתחיל בפיתוח מערכת “כיפת ברזל”. זאת, בטרם נתקבלה ההחלטה הרשמית של הגורמים המוסמכים בדבר בחירה במערכת. מכך לומדים העותרים כי חברי הוועדה פעלו בניגוד עניינים ומתוך דעה מוקדמת. העותרים מוסיפים, כי הוועדה לא זימנה לדיוניה איש מבין המתנגדים לעמדתה, ביניהם ד”ר עודד עמיחי, מומחה למערכות וטכנולוגיות לייזר, שחוות דעת שלו צורפה לעתירה. כן נטען, כי הוועדה התעלמה ממכתב שנשלח אליה מחברת נורתרופ-גרומן, אשר פיתחה את מערכת ה”נאוטילוס”, בו התחייבה החברה לספק את המערכת, בכל כמות שתידרש, בתוך שבועיים מיום ההחלטה. יצוין, כי אל”מ (במיל’) יוסף ארזי, אשר גם חוות דעת שלו תמכה בעתירה, היה נציגה של חברת נורתרופ-גרומן בישראל באותה עת. שנית, טוענים העותרים, כי העובדה שועדת אולמרט ראתה לנכון להמליץ על מערכת “כיפת ברזל”, אשר לפי הנטען בעתירה אינה מבצעית אף כיום, על פני מערכת קיימת, לוקה בחוסר סבירות קיצוני. העותרים מוסיפים, כי חוסר הסבירות שבהחלטה נוגע אף להפרשי העלויות בין המערכות. כך, מפרטים העותרים כי העלות הכוללת של התקנת כל מערכות הנאוטילוס צפויה הייתה לעמוד על כ-480 מיליון דולרים, אשר אותם סבורים העותרים כי ניתן היה לממן מכספי הסיוע של ארצות הברית. מערכות אלו, כך לדברי העותרים, יכסו את כל הארץ, “ממטולה ועד אילת, מפתחת רפיח ועד בית שאן”. העותרים מוסיפים, כי עלות התפעול של מערכת הלייזר לשם יירוט טיל בודד עומדת על סך של 500 דולרים. לעומת זאת, טוענים העותרים כי העלות הכוללת של הצבת מערכת “כיפת ברזל” אינה ידועה כיום וכי העלות ליירוט טיל בודד עומדת על כ-250,000 דולרים. עוד נטען, כי ועדת אולמרט אף שקלה שיקולים זרים הנוגעים לקשרים עסקיים של כיפת הברזל בע”מ עם סינגפור, אשר נטען כי מערכת כיפת ברזל פותחה עבורה. העותרים מבקשים אם כך, כי בית משפט זה יורה על ביטול מסקנותיה של ועדת נגל וכן כי יורה על הקמת “ועדה אובייקטיבית” תחתיה.

 

5.כאמור, דין העתירה להידחות על הסף. ניתן לחלק את טענות העותרים לשניים. הענף הראשון של טענות נוגע לפגמים לכאורה שנפלו בעבודת הוועדה ובזהות חבריה, ובפרט הפגם של ניגוד עניינים. טענות מסוג זה, הנוגעות לפגם בהליך קבלת ההחלטה המינהלית ולגבי זהות המחליט, הינן טענות אותן ניתן לבחון על דרך של ביקורת שיפוטית. ואולם, במקרה דנא לא הצליחו העותרים להציג טענה מפורטת, המבוססת על תשתית עובדתית ראויה, המלמדת על חשש לכאורי לניגוד עניינים (השוו, בג”ץ 10134/02 אושעיה נ’ ראש הממשלה, פ”ד נז(2) 49, 54-53 (2003)). טענתם של העותרים הינה, כי חברי ועדת אולמרט קשורים, רובם ככולם, לחברת כיפת הברזל בע”מ. ואולם, העותרים לא פירטו את שמות חברי הוועדה לגביהם נטענת טענה זו ולא את עיסוקיהם ומקום עבודתם וממילא לא הביאו תשתית עובדתית המבססת אותה כראוי. לעניין זה יוער, כי טענת ניגוד העניינים נסמכת בעיקר על דו”ח המבקר, אשר עמוד אחד מתוכו צורף כנספח לעתירה. ואולם, סעיף 30 לחוק מבקר המדינה, התשי”ח-1958, קובע באופן מפורש כי דו”חות, חוות דעת, או כל מסמך אחר שהוציא המבקר במילוי תפקידו, לא ישמשו כראיה בכל הליך משפטי. עוד יוער בהקשר זה, כי מקור מרכזי לטענות המופיעות בעתירה, כמו גם בחוות הדעת שצורפו, הוא בפרסומים באמצעי תקשורת שונים. כבר נקבע, כי בדרך כלל לא ניתן לבסס תשתית עובדתית לעתירה על פרסומים מסוג זה (ראו, בג”ץ 2148/94 גלברט נ’ יושב ראש ועדת החקירה לבדיקת אירוע הטבח בחברון, פ”ד מח(3) 573 (1994)). לסיכום נקודה זו, אילוּ היו העותרים מציגים טענה מפורטת יותר בדבר ניגוד העניינים של ועדת אולמרט, ייתכן שהיה מקום לבקש את תגובת המשיבים לעתירה. משלא עשו כן, דין העתירה להידחות אף בלא קבלת תגובה.

 

6.הענף השני של השגות העותרים נגד החלטת הוועדה עוסק בחוסר הסבירות הנטענת של ההחלטה להעדיף את מערכת “כיפת ברזל” על פני מערכת “נאוטילוס”. לטעמי, אין מקום כי בית משפט זה יידרש לטענות הנוגעות לגופה של ההחלטה. זאת, מהטעם שהעותרים לא הראו כל עילה משפטית להתערבות בהחלטה לבחור במערכת “כיפת ברזל”. כפי שפורט, בעתירה מתבקש בית משפט זה להורות על ביטול החלטה שקיבלה ועדה מקצועית, אשר מונתה על ידי שר הביטחון להמליץ באיזו מערכת ליירוט רקטות ופצצות מרגמה תעשה שימוש מדינת ישראל. ברי, כי כיום אין מדובר עוד על החלטה של ועדה כלשהי אלא על החלטה של הגורמים הבכירים ביותר ברשות המבצעת. מדובר בהחלטה ביטחונית מובהקת, הנוגעת לשאלת הצטיידות צה”ל במערכת נשק זו או אחרת. מאפיינים אלה מחייבים את בית המשפט לנקוט ריסון שיפוטי רב לעניין בחינת שיקול הדעת של הרשות המינהלית (ראו למשל, בג”ץ 7712/05 פולארד נ’ מדינת ישראל, חוות דעתה של השופטת א’ פרוקצ’יה (טרם פורסם, 8.6.2006); פיסקה 11 לחוות דעתו של השופט א’ ריבלין בבג”ץ 6728/06 עמותת “אומץ” (אזרחים למען מינהל תקין וצדק חברתי) נ’ ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם, 30.11.2006) (להלן- עניין עמותת “אומץ”). אומנם, העותרים מציינים במפורש כי אין הם מבקשים מבית המשפט לקבוע כי יש להחליף את מערכת “כיפת ברזל” במערכת “נאוטילוס”, אלא כי החלטת ועדת אולמרט תבוטל מחמת חוסר סבירות קיצוני. ואולם, אינני סבור כי העותרים הצליחו לבסס טענה זו. הקביעה כי יש לבטל את החלטת הוועדה מחמת היעדר סבירות מבוססת במקרה דנא על בחינת מכלול שיקולים שאינם נמצאים במומחיותו של בית המשפט. בית המשפט אינו יכול לשקול את היתרונות והחסרונות של כל אחת מהמערכות. לשם כך קיימים גופים מקצועיים שאמונים על כך ואין מקום כי בית משפט זה יתערב בפעולתם. זאת, כמובן כאשר מדובר בפעולה העומדת בכללי התקינות המינהלית ובסדרי הדין המינהליים ואשר אינה פוגעת בזכויות יסוד של הפרט. ההחלטה לבחור במערכת “כיפת ברזל” עומדת בתנאים אלה. יצוין, כי גם לשיטת העותרים עצמם, מדובר בהחלטה מקצועית מובהקת הדורשת מומחיות. כך, בסעיף 32 לעתירה מציינים העותרים, כי לאנשי הדרג המדיני אין את הכלים המקצועיים לבקר המלצה המתקבלת על ידי מומחים בעניין זה. במצב דברים זה, ברי כי לבית המשפט אין את הכלים לבקר את ההמלצה.

 

7.לטענת העותרים יש להחיל על המקרה דנן את כללי ההתערבות שנקבעו בשורה ארוכה של פסקי דין של בית משפט זה, החל מבג”ץ 243/62 – אולפני הסרטה בישראל בע”מ נגד לוי גרי ו-המועצה לביקורת סרטים ומחזות, משרד הפנים; פד”י טז, ע’ 2407, 2426, ואף מלפני כן, וכלה בבג”ץ 1825/10, גינון מדברי בע”מ ואח’ נגד ראש עיריית אילת ואח’ (טרם פורסם), בו נפסק ממש לאחרונה על ידי הרכב זה. העותרים טוענים אף מקל-וחומר, דהיינו שהחשיבות הציבורית במקרה דנן עולה אלפי מונים על החשיבות הציבורית בכל המקרים אשר נדונו בבית משפט זה, בכל הזמנים, כי גדרי הספקות אינם קיימים, וכי כדי להכריע במחלוקת אין צורך בשום מומחיות מיוחדת. לא מצאתי ממש בטענה זו. אמות המידה לביקורת שיפוטית העומדות בבסיס הכרעתנו זו הן אלה שעומדות בבסיסם של כל פסקי הדין שניתנו בבית משפט זה, כולל שני פסקי הדין שאוזכרו לעיל, גם אם יישומן – בנסיבות אותם המקרים – הוביל לתוצאה אחרת. כפי שהדגשנו בפסק דיננו בפרשת גינון מדברי, פסק הדין הוגבל לנסיבות הפרטיקולאריות של המקרה, וגם הערנו כי “זמנים חריגים – מצדיקים אמצעים חריגים”, ומה שפסקנו שם נגזר מנסיבות העניין שאפיינו את עניינם של העותרים שם.

 

8.סיכומם של דברים הוא, כי דין העתירה להידחות על הסף מבלי שנתבקשה לה תגובה. העתירה נדחית איפוא.

 

ניתן היום, ז’ באלול התש”ע (17.8.2010).

 

השופטת מרים נאור:

 

אני מסכימה.

 

השופט ניל הנדל:

 

אני מסכים.

 

פקידת עזר:

 

בית המשפאאאט!

 

מ ס ך

 

 

______________

 

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

 

לדף הפייסבוק של האתר

 

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

 

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר