ב”ה

אתם, מיכאל בן-ארי וכצל’ה, אחראים לחורבן ארץ ישראל

כל בית שהחריבה ה”ממלכתיות” ה”ציונית” וכל חלל שנפל במלחמות-הנסיגות, בראש הרשעים האלה

אנשים מקיימים הפגנת סעודת מלווה-מלכה ליד בית הכלא, בו כלוא חייל פשוט ולגמרי לא גבור, בשם שמעון וייזמן. העובדה שמדינת הדמים והזדון, “ישראל”, מנסה למחוק כל זכר למורשת ישראל מעל פני האדמה, אינה יכולה להפוך לגבור כל אחד מקרבנותיה הפאסיביים, המצייתים לחוקיה הנפשעים. כל אדם, במקומו של וייזמן, שהיה שומע שהחריבו את ביתו, ואין זה משנה לאן היתה דרכו, היה שב במהירות הביתה ועושה לשיקומו. אילו הכריז וייזמן שבזה הוא סיים את שירותו לצבא פושעי-המלחמה, בשירות מדינת התועבה הזו, אפשר היה, אולי, להעניק לו אשראי של גבור, אבל, נשמתו של הילד הזה כבר הורעלה בידי מרעיל הנפשות, מיכאל בן-ארי, ששיכנע אותו לתת יד ל“ממלכתיות” הרשע והפשע.

בן ארי ניצב שם, בתוך החרבות, ומתבכיין על עלייתם בתוהו של מאמציו לשכנע את הבחורים להתגייס; הוא הצליח לרמות את הבחורים, ואז באה “המדינה” ומציגה לפניהם את מערומיה המכוערים. הם עלולים להתעורר משטיפת המח המטמטמת ולצעוק – ה”ממלכתיות” עירומה…

מיכאל בן ארי, כמו יעקב כץ, שלעולם לא יתן לנו לשכוח שהוא שירת בסיירת ושבניו משרתים ביחידות מובחרות, אחראים לחורבן הארץ. כנ”ל חיים דרוקמן ודוד סתו וכל שאר פושעי ה”ציונות הדתית”. כל בית שהחריבה ה”ממלכתיות” ה”ציונית” וכל חלל שנפל  במלחמות-הנסיגות, בראש הרשעים האלה; בראש כל הרמאים, חסרי הרחמים, שרימו את הילדים שהם יוצאים למלחמת-מצווה – כשבאמת, כל המלחמות הן למען שימור שלטון הרשע והפשע של ה”ממלכתיות” על העם היהודי, לכלותו!

הסוכן בשירות ה”בונים החפשיים”, או הפרנקיסטים, או השבתאים, או כל כח שטני אחר, משיח השקר, שיסד את כת ה”ממלכתיות”, היה, לא רק גאון, אלא, גם רב-מג. הוא וודאי כבר מזמן אינו קיים, אך הכת קיימת, חיונית ובועטת, כבהמה המשברת דרך הילוכה. אין שם גם אחד שיקום ויודה בשקר העצום! אין אחד שיקום ויודה ויכה על חטא הנבלה שהם עושים בישראל.

עומד האדם על החרבות, ומתגאה בחלקו בחורבן! הרי רק בגלל הפושעים האלה ממשיכה “מדינת ישראל” לבצע את פשעיה נגד העם היהודי! ה”ממלכתיות” יודעת, ובמיוחד לאחר התמיכה והסיוע המאסיביים שקבלה לביצוע המדיניות הנאצית בגוש קטיף, שה”ציונות הדתית” תלך אתה באש ובחרב, ברוח ובדם נפדה את פלסטין….

בן ארי מצהיר בגאווה ברדיו קול-חי שהוא אומר “הלל” ב”יום העצמאות” ובל יטעו, חלילה, המאזינים לחשוב שהוא “חרדי”. האיש התרומי הזה מספר לנו שהוא מודה לה’ על שעזר לנו להקים את “המדינה..”.. כששטופי המח על ידי הרוצח בן-גוריון, רקדו ברחובות כהודיה על “תכנית החלוקה”, היהודים הטובים קרעו קריעה, כקריעה שנקרעה הארץ על ידי ה”ציונים”. גם יש למנוולים החוצפה להאשים את המודים לה’ יום יום, על הצלתנו ממאמציה של המדינה הזו להשמידנו, שאנו כפויי תודה, איננו מכירים בנס. הם, הרשעים, שאינם מכירים בנסים הנעשים לנו יום יום ושעה שעה, נסים המשגעים את רוצחינו מבית, ועל כן הם חוצים את כל הקווים האדומים שהציבה האנושות לפני בני האדם, מוכיחים אותנו על פנינו.

וידידיה מאיר בתכניתו הקבועה בבקר – “התעוררות” – מטיף מוסר. כצל’ה אמר שהירי בחוות גלעד מזכיר את האלטלנה. אתם יודעים, כוחו של כצל’ה בפיו. כאילו מישהו נצר אי פעם אך לוע “התותח הקדוש” של “מחנה השלום”, ימח שמו וזכרו. הרי זה מעולם לא פסק מירי!!! אנו נרדפים על ידי גדולי שונאי ישראל בכל הזמנים. מתנהלת בארצנו הסתה בלתי פוסקת לרצח יהודים, כי הם יהודים. שוכרים שכירי חרב ונותנים להם רובים ושריוניות, כדי, שאפשר יהיה לומר שלרוצחים, בשלט רחוק, אין דם על הידים, כמו שלא היה לאייכמן ולקסטנר. אבל, גם זה אינו מוצא חן בעיני המעיר, והוא קובע שההשוואה הזו מוזילה את האירוע, ואיש כבר לא יקח ברצינות את דברי כצל’ה. טוב, אני כבר מזמן לא לוקחת ברצינות את דבריו של השחקן הזה, הרודף אחרי אורות הבמה, אבל, מה מפריע לידידיה? הרי אינו מתכוון למה שאני מתכוונת, ש”מדינת ישראל” מיישמת את הנאציזם בארץ ישראל, והירי ב”אלטלנה” היה אחד מגילוייה הראשונים. הם יורים, אנחנו סופגים, ואם מישהו אפעס לא מבסוט, מיד יקומו רוצחי ישראל, ויאשימו אותו בחרחור “מלחמת אחים”. ויקירינו, מנהיגי ה”ציונות הדתית”, יקפצו על ה”עשבים השוטים” ויקבעו שהם מביישים את הכיפה שלראשם.

ואז עובר היפיוף המעורר לצעדת “הימין הקיצוני” ביפו. הוא מספר למאזיניו שה”ימין הקיצוני” נטל על עצמו תפקיד חדש – לעצבן את הערבים, “ערבושים”, כפי שהם מוגדרים בפי ה”ימין הקיצוני” על פי ידידי’ה (ידיד של, מי?) אזרחי “ישראל”, צועדים ב”מדינת ישראל”, לעיני אזרחי “ישראל” אחרים, כשהם מנפנפים בדגלי “המדינה”, שכאמור, דרי רחוב יפת הם אזרחיה ה”נאמנים”, וזו פרובוקציה. ברור שזו פרובוקציה, כי דרי רחוב יפת הם ג’יהאדונאצים, ששבוע לפני כן נשאו דגלי אש”ף, דגלי הארגון שהוקם להשמדת  “מדינתם”, כאשר זו היתה בגבולות טרום 1967.

ידידיה חושב שיהודים הצועדים בארצם לעיני פולשים זרים ורצחניים, זו פרובוקציה. האנשים האלה כבר איבדו את כל אמות המידה. הם הפנימו את האנטישמיות בכל פרודה בגופם היהודוני. הרי, עצם הידיעה, שצעדת יהודים עם דגלי “המדינה” בלב “המדינה” נחשבת פרובוקציה בעיני הערבים, אזרחי “המדינה”, מעידה על היות הערבים אויב מסוכן, הרואה במדינת יהודים פרובוקציה ומשהו שצריך לחסלו.

אבל, אין צורך דווקא בהוכחה הזו כדי לדעת שהערבים הם רוצחי העם היהודי! האזרחים האלה פטורים משירות צבאי, למה? אפלייה? לא! הם האויב, ואי אפשר לדרוש מן האויב להכות בעצמו! “ישראל” תמיד מלאת הבנה למשמידיה. כל העם יודע שהערבים הם האויב, הערבים הם הצרים על “המדינה במצור” הזו, הערבים הם גזר דין המוות לישוב היהודי בארץ ישראל, אבל, לא יסופו יפים ויפות מקרב הארץ, המגלים הבנה רבה למסורת הערבית ורואים חוסר סובלנות במתן מכשולים בדרך הערבים לעסוק בתחביבם – חיסול יהודים, עם עדיפות לילדים, נשים הרות ותינוקות.

הטיפשים הדורשים להחזיר את וייזמן לצבא המשרת מדינה פושעת בעליל, אידיוטים. הם גם מנשלים את וייזמן מתעודת הכבוד שזכה בה, שלא כדין. ישיבתו של וייזמן בכלא, תעודת כבוד היא לו, כפי שהיתה לכל מתנגדי מדיניות היודנריין בגוש-קטיף. שובו לצבא, יהפוך אותו לעוד חייל זומבי חסר אישיות.