פרשת הרשם הגנב עמיעד רט: איפה חצי מיליון השקלים?

ברק לייזר מהנהלת בתיהמ”ש נשכב על הגדר

על תרבות השקר בבית המשפט העליון:

אליקים רובינשטיין, סלים ג’ובראן ויורם דנציגר משקרים במצח נחושה

נאום תשובה לדורית ביניש:

הפתרון לבעיית המחסור בשופטים נמצא במקום אחר!

שופטי העליון אשר גרוניס, ניל הנדל, עוזי פוגלמן:

אידיוטים, או רק מתחזים ככאלה?

כמה חרפות ספג שר הפנים אלי ישי בגין אחריותו לשריפה הגדולה בכרמל, ו.כמה “כתבי הגנה” ראו אור בתגובה לכל מה שהוטח בו – נער כבר לא יספרם, והכל דברים של טעם, אפילו שהם סותרים אלה את אלה.

חלק מהבעד-ונגד הזה (האלה?) נבע, ללא ספק, מנטייתם הפוליטית של הכותבים, אבל היו גם כאלה אשר יצאו להגנתו של השר, למרות שהוא לא “כוס התה” שלהם. לגבי ההיפך – אנשים אשר ביקרו את ישי למרות השתייכותם למחנה הפוליטי שלו – אני בספק, אבל אין לי כל מידע התומך באפשרות הזאת, או שולל אותה.

הויכוח הזה, יש לציין, עדיין נמשך, למרות שמבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, אמר את דברו בצורה הכי ברורה.

לא שאני קופץ לדום על כל מילה שאומר מבקר המדינה, כשם שאני לא קופץ לדום על כל מילה היוצאת מפיו של שופט, או כל נושא משרה שלטונית או ציבורית אחרת.

אבל כיום, משאמר המבקר את דברו, הויכוח צריך להיות על דוח המבקר, ולא על אלי ישי, אלא שכדי להגן על הדוח, או לתקוף אותו, אתה צריך ללמוד אותו לעומק, וכן גם להתעמק במידע חיצוני המאשש או מפריך את האמור בדוח המבקר, בלי שתדע לאן תגיע עם זה.

אלא מאי? לתקוף את אלי ישי אחרי דוח המבקר, זה כבר “לא חוכמה”, ואילו כדי להגן עליו אחרי הדוח הזה יש צורך, כאמור, לעבוד קשה, על מנת להפריך את מימצאיו ומסקנותיו של המבקר, דבר שאינו לגמרי פופולארי.

אז ממשיכים בויכוח על אלי ישי, כאילו הדוח הזה כבר לא קיים.

וכעת תשאלו, מן הסתם, שמחה, מה דעתך, ואני אומר כי לא למדתי את הנושא, אשר אינו עומד במקום גבוה בסדר היום שלי, ולכן אני משאיר אותו לחכמים ממני.