לדוברת מערכת המשפט, איילת פילו: אנחנו מבקשים שקיפות בכתיבת פסקי דין!

לדוברת מערכת המשפט, איילת פילו: אנחנו מבקשים שקיפות בכתיבת פסקי דין!

שמחה ניר, עו”ד
18.05.2010 20:25
לו הייתי, נאמר ...

לו הייתי, נאמר …


מערכת המשפט מקיימת, “לראשונה בתולדות מערכת המשפט”, השתלמות לשופטים בכתיבת פסקי דין” *** אנחנו סבורים שמן הראוי הוא שהציבור יידע כיצד אמורים השופטים לכתוב פסקי דין, על מנת שיוכל להשוות את המצוי עם הרצוי *** אנחנו מבקשים גם פרטים על דברים ששופטת מסויימת אמרה וסתמה – אבל לא פירשה



רשת האתרים של קימקא

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

16.5.2010

לכבוד

הגב’ איילת פילו

דוברת מערכת המשפט

ירושלים

 

נכבדתי,

הנדון: שקיפות בכתיבת פסקי דין

נשיא ביהמ”ש העליון, בשעתו, אהרן ברק, אמר כי כאשר השופטים יושבים לדין, הם גם עומדים לדין, וכל בר-בי-רב יודע למה הכוונה: למשפט הציבור.

אהרן ברק כתב גם כי “הביקורת ראוי לה שתהיה עניינית ולא אישית. … לגוף הפסק ולא לגוף הפוסק”. לא שאנחנו מסכימים עם הרעיון הזה, אולם אפילו במסגרתו המצומצת, כדי שהציבור יוכל לבקר את “גוף הפסק”, אנחנו זקוקים לדעת מה היה בתיק, ולא די לנו בקריאת פסק-הדין כשלעצמו. גם הפסק גופו זקוק, כדי “למכור” את עצמו, לאותו המידע, שהרי אין הוא יכול לשמש “נקודה ארכימדית” לעצמו.

כך, למשל, אם בפסק-הדין נאמר כי “השמיים כחולים”, הרי זה לכאורה “נכון וצודק”, אבל ייתכן שבקריאת התיק עצמו ניווכח כי מדובר בעצם על שחרור אסירי התמאס, דבר אשר אין לו קשר, ולו רופף ביותר, לצבע השמיים.

לפנייתנו זו שני פנים: הפן הכללי, ופן ספציפי.

נתחיל בפן הכללי: בהארץ מיום 9.5.2010, תחת הכותרת היום: השופטים ילמדו לכתוב פסקי דין קריאים, פורסם כי “לראשונה בתולדות מערכת המשפט” יעברו שופטים “השתלמות מרוכזת בכתיבת פסקי דין”.

מערכת האתרים של קימקא סבורה כי מן הראוי לפרסם ברבים את ההרצאות אשר תינתנה בהשתלמויות האלה, כדי שהציבור יידע כי המערכת מחוייבת לאיכות מסויימת בכתיבת פסקי הדין וכדי שהשופטים יידעו כי הציבור עוקב אחריהם, ומעמיד את פסקי הדין שלהם מול הנורמות שהמערכת קובעת לעצמה.

בשנת 1975, או 1976 (מה שהגיל עושה לזכרון … נורא!) אכן התפרסמה חוברת (בעריכתו של הפרופ’ שמעון שטרית) שהכילה את ההרצאות ביום העיון לשופטים, אלא שהפרק על “כתיבת פסקי דין” לא ראה אור באותה הזדמנות חגיגית.

סבורים אנו כי אחרי רבע מאה מאז, מן הראוי לשנות את הגישה, במיוחד לאור הפחיתה באמון הציבור בשופטיו, שעל קיומה כבר אין איש החולק.

אנו פונים אליכם המשאלה להעמיד לרשות הציבור את כל ההרצאות אשר תינתנה בנושא כתיבת פסקי דין.

וכעת למקרה ספציפי: בפסק דינו של בימ”ש השלום בחיפה, רע”צ 776-06-09 + 23269-08-09, איתן הלפרין נ’ בנק אגוד לישראל בע”מ, נמנע בית המשפט מלפסוק הוצאות לטובת המבקש, אף שזכה בערעורו, בין השאר משום שהוא השתמש בלשון בוטה ושלוחת רסן כלפי פרקליטו  לשעבר של  המשיב”.

בית המשפט (השופטת אריקה פריאל) לא מפרט מהי אותה “לשון בוטה ושלוחת רסן”.

אנחנו, כמובן, לא מייצגים את מר הלפרין, אלא את ציבור הקוראים, אולם ציבור הקוראים שלנו מעוניין לדעת מהי אותה “לשון בוטה ושלוחת רסן” אשר מסתתרת מאחורי ההחלטה שלא לפסוק הוצאות לטובת הצד הזוכה.

למען השקיפות, ולמען אמון הציבור בשופטיו אנחנו מבקשים את מלוא המידע על אותה “לשון בוטה ושלוחת-רסן”, או, לפחות, דוגמאות בולטות ממנה.

 

בברכה,

 

שמחה ניר, עו”ד

עורך ראשי,

רשת האתרים של קימקא



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר