שבת “קדש” לעבודה…

שבת “קדש” לעבודה…

יומן אישי, משה שרת, עריכה והבאה לדפוס, יעקב שרת
27.04.2010 09:01
שבת "קדש" לעבודה...


…. השבת היתה שקטה לחלוטין – אין פרץ ואין צווחה. כולה היתה קודש לחיבור נאומי באסיפת הזכרון לוייצמן בירושלים. נענשתי בחבלי יצירה כאובים ביותר. זה ימים שאני נתון במועקה שלפני מאמץ נפשי ושכלי זה. גמרתי אומר לחבר נאום קצר מאד, אבל מרוכז בתכלית. עבדתי כל שעות הבקר ורק בשעה מאוחרת אחר הצהרים סיימתי טיוטה ראשונה.



 

ב”ה

 

שבת “קדש” לעבודה, תרתי משמע

 

יום ו’ 9.10.1953

 

ב-3.15 יצאנו מביתנו בתל-בנימין….. ביקרנו את אסתר, אלמנתו של משה סמילנסקי (אשתו השניה) ואת בתו רינה (מאשתו הראשונה) – כל אחת לחוד, אשה אשה בביתה, כי הנשים צהובות זו לזו. מרחובות נסענו לגדרה, לביקור אצל משפחת רוזנר וילדי פינאלי (רוברט וז’ראלד; הוסתרו על ידי הוריהם שהושמדו בימי מלחה”ע(?!) השניה, בבית יתומים קתולי בצרפת והובאו ארצה ביולי 1953, מקץ מאבק עקשני שנמשך 7 שנים) – ביקור שנדחה כמה פעמים. מצאנו את הילדים ערים ורעננים ושמחים בחלקם – מתחילים להבין משהו עברית, מרוצים מבית הספר של גדרה ומהמורה ששלח להם ליאו כהן (היועץ המדיני של שר החוץ), נלהבים מביקוריהם בקבוצים הדתיים. על השידה דלקו נרות שבת – מנהג חדש שנקטה (דודתם) גב’ רוזנר לשם חינוכם היהדותי של הילדים – יעל ביותר.

חזרנו ב-7 לתל-בנימין. בתחנת הדלק של אזור, נתקלתי בשמעון מזא”ה, אלוף לשעבר. סיפר לי על מפעל חקלאי גדול שהחל בו בדרום, בהונם של משקיעים מארה”ב, לגידולי שלחין של צמחי תעשיה וזרעים (בעיקר קטניות) – ליצוא. אמר: “הארץ נפלאה, צריך רק לחפור באדמתה”, שנינו אישרנו את דבריו……

 

…. חילפתי בחיפזון – צפורה שכבה בינתיים לנמנם קמעא והעירותיה ברעש – נסענו לביתו של ציר ארגנטינה, פאבלו מנגל, לסעוד לכבוד הצור’ים (יעקב וורה) היוצאים ביום א’ לפריס (לעמוד בראש שגרירות ישראל). היו שם השגריר הצרפתי ורעייתו היוונית מצרית, סימון’ים (מיכאל, מנהל מח’ הטקס של משרד החוץ; ןחרמונה, דרומ’ים (אברהם, מנהל מח’ אמריקה הלטינית; ורינה) ועוד. המאכלות היו כיד המלך ולשונות השיחה צרפתית וספרדית. הצלחתי להצחיק את שכנתי היווניה שלש פעמים…. התלוצצתי עם השגריר הצרפתי, פייר ז’ילבר….

 

.. שבנו הביתה קרוב לחצות ומצאנו את יהודה (לובה) ורנה גדעון ממתינים לנו. הללו סנוניות ראשונות היוצאות למוסקבה…..

 

… קרוב לאחת שכבתי וזמן רק התהפכתי על משכבי. עטו עלי לבטים קשים: האקבל עלי את ראשות הממשלה, בפרוש בן-גוריון, או אסרב ואבקש להטיל את היהב על פנחס לבון?

 

שבת – 10.10

 

מהבוקר התחלתי לתכנן את נסיעתי לירושלים – …. והשיחה נקבעה לשבת אחרי-הצהרים בביתו (ב”ג) בירושלים. הוזמנו לבון, גולדה, אשכול, דב יוסף ואני, מהשרים, וכן זיאמה (זלמן ארן; ח”כ) ושאול (אביגור, אחיה של צפורה שרת)…. ראיתי כי צרה נגד פני – ….

 

…. המכונית הגיעה ב – 1.50, בתכלית הדיוק ובתוכה יוסף תקוע וזלמן ארן. יצאנו לחולון לאסוף את שאול מבית הוריו (והורי צ”ש). ב-3.15 כבר היינו, אני ותקוע, ב”דוד המלך” וקבלנו את המעטפה מידי הנהג שהמתין. המברק על השיחה הפתיעני בתוכנו החיובי, למראית עין. דאלאס יצא מגדרו להבטיחנו על ידידות ארה”ב, רק ביקש רחמים כי לא נתגרה באו”ם….   

 

שבת, 24.10

 

…. ב-11 הופיעה דמות מרהיבה, הזיית-אביב בצורת נערה: אילנה, בתה של חנה רובינא. תמירה בגזרתה, יפהפיה בקלסתר פניה, דומה להפליא לאביה (אלכסנדר פן), כלילת חן בתלבושתה. אתמול טילפנה רחל קטינקא ושאלה אם איאות לראותה. אמה ממאנת להטרידני, אבל הבת, אשר לה נוגע העניין, דורכת עוז. אמרתי לה כי ודאי רצונה לנסוע לחוץ-לארץ ללמוד, ואמנם כן. מגמת פניה מילאנו ומטרתה ללמוד זמרה…. הראתה לי מכתב שנתן לה לאונרד ברנשטיין…. התוכל לעבוד בשגרירות שלנו במילאנו? אבל במילאנו  לא שגרירות ואפילו לא צירות אלא רק קונסוליה של כבוד וכבר היא “עמוסה” בתלמיד…

 

………………………………………………………………………………… עוד בשעת הסעודה הגישה לי (העוזרת) מזל התימנית מעטפה חומה….

 

 

שבת 31.10

 

…. השבת היתה שקטה לחלוטין – אין פרץ ואין צווחה. כולה היתה קודש לחיבור נאומי באסיפת הזכרון לוייצמן בירושלים. נענשתי בחבלי יצירה כאובים ביותר. זה ימים שאני נתון במועקה שלפני מאמץ נפשי ושכלי זה. גמרתי אומר לחבר נאום קצר מאד, אבל מרוכז בתכלית. עבדתי כל שעות הבקר ורק בשעה מאוחרת אחר הצהרים סיימתי טיוטה ראשונה.

 

לארוחת צהרים היו מוזמנים המבורגר מבלטימור ואוויס שולמן מניו-יורק. שניהם משתתפי הכינוס…. השיחה ליד השולחן ולאחריו נסבה בעיקר על פרישת בן-גוריון, והרושם שתעשה והתוצאות שיהיו לה…..

 

שבת 7.11

 

אף על פי שאחותי עדה טילפנה ב-8.30 לשאול אם אני המרצה היום בכינוס מחוזי של המפלגה או דב יוסף, הצלחתי להירדם שוב וישנתי עד 10. קמתי בעצלתיים ואגב ארוחת הבקר, שקעתי בקריאת דברי הספרות שב”דבר”. נהניתי מסיפורו של מנחם תלמי “נחש הכסף”, שאינו סתם המיית נפש, אלא, ממש סיפור…. קראתי באזני צפורה את הטור השביעי המלגלג על יעקב חזן (“מתפיסיקה בכיוון אחד”).

 

ביררתי טלפונית עם המנכ”ל ואליצור את ענין פרסום רשימת התקריות על הגבול שאירעו לאחר קיביה.

 

עברתי על צרור הניירות שהמציא לי אהרון קציר על אותה בחורה (עמי ויטינג), שהצבא גזר כי היא לא תהיה רופאה בישראל. מעשה אשר לא יאומן כי יסופר. שם הנערה – עמי, ולכתחילה הרשו לה לגשת לבחינות העתודה האקדמאית, משום שסברו כי מדובר בבחור, על פי שמה. כשהתברר כי היא בחורה “בת” בלשון המסמכים) נמצא כי חל עליה האיסור. הסרן המטפל בענין המליץ בכל זאת לא לבטל את ההחלטה החיובית, כיוון שכבר נמסרה לדיעת החורה, אבל נראה כי המלצתו לא נתקבלה…..

 

ליל שבת 13.11.

 

… הגענו לחמדיה בחשכה עמוקה. חיים פגשנו כזקיף ליד השער, מבהיק בחולצתו הלבנה. ביקרנו בחדרה של דליה (ידלין) בת אחותי, סעדנו עם הקבוץ כולו, ואחרי הארוחה נשאתי מדברותי על בעיות הסוציאליזם בישראל – נושא שבחרתי ובמכונית ליקטתי קטעי רעיונות….

 

שבת 14.11

 

בבקר יצאנו לראות חידושי מעשי בראשית – מכון לייבוש אספסת, משותף לכל משק הסביבה….

 

חזרנו לחמדיה וסיירנו במשק, גולת הכותרת היתה ביקור ברפת….

 

מנווה איתן על פני כל העמק לחיפה ומשם לתל-בנימין. שילחנו את גדעון למנוחות. על הפרק היה ביקור אצל יחזקאל סהר בהרצליה, והנה, שוד ושבר: מכוניתה של צפורה עמדה מלכת. טילפנתי ליחזקאל להושיענו, וציווה עלינו את עמוס בן-גוריון (סגן מפכ”ל המשטרה). הלה הופיע עד מהרה והסיענו להרצליה.

 

שבת, 21.11

 

… השבת החלה שקטה, אך בטרם חלפה מחציתה פרץ הסער. מוקדם אחרי הצהרים מברק דחוף מניו-יורק. “ניו-יורק טיימס” קבל דו”ח מאת כתבו משה בריליאנט על ראיון בן-גוריון ב“ידיעות אחרונות”. נאמר בו, לא פחות ולא יותר, כי ב”ג כינה את העולים החדשים כחבר גנבים ונוכלים והתנחם רק בתקווה כי יעלה בידינו לחנך את ילדיהם לחיים ישרים….

 

שבת, 28.11

 

איחרנו קום והייתי חוכך בדעתי אם להתיישב אל הכנת נאומי בכנסת ביום ב’ או ללכת למועצת המפלגה. הכרעתי לטובת השניה, במקצת משום אחריותי המיוחדת עכשו ומחוסר בטחון לגבי הלך-הרוחות במועצה, אך בעיקר ודאי משום שמתחת לסף ההכרה אני נדחף, כרגיל, לדחות את הכנת הנאום עד היום האחרון. מצאתי את המועצה סחופה בזרם התלהבות לשלמותו של החינוך האחיד ומפוכחת משכרון הדגל האדום, אבל, בתוכה, עדיין מצודות של נאמנות למסורת – בהתיישבות, בקרב המורים וגם בשכבת המנהיגות, לרבות ארן וארגוב. לאחר שמעי את זיאמה, נרשמתי לדבר והתווכחתי אתו נמרצות. נשארתי עד הסוף, על מנת להשתתף בהצבעה. הרוב היה רב-רושם: 108 נגד, 25 עם, 22 נמנעים.  

 

שבת, 5.12

 

… לאחר שינה של שמונה שעות כמעט, רחצתי בשרי באמבט של רותחין ושוב שכבתי. משקמתי עסקתי בניירות ובעריכת עצים באח. זוהי השבת האחרונה לקיומו של אולם האורחים  המפואר של תל-בנימין – מחר מתחיל פירוקו. הרגשתנו, של ושל צפורה, כאילו אנו עדים למיתתו של יצור חי…



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר