אני יודע שזה לא בסדר… אני יודע שזה לא politically correct… אני יודע שצריך לגנות… אני יודע!!!

אבל כבר שלושה ימים שאני לא מצליח להוריד את החיוך מעל פני (מזל שאלוהים עשה לי אוזניים), מאז חטפה בייניש נעל בפרצוף.

זה לא הגיחוך שנעל פוגעת בפרצופה של נשיאת בית המשפט העליון וסגנית נשיא המדינה… זו לא ההשפלה שספגה מנעל מכוונת היטב… זה לא הריח שהיכה בנחיריה מיד לאחר הלם המכה… זו לא ההפתעה המעליבה…

זו המחאה שהובעה ע“י פשוט–העם שנאלץ לספוג את ההשפלה שמייצרת מערכת המשפט שבראשה עומדת הגב‘ בייניש.

אולי זו צורה פרימיטיבית להביע מחאה… אולי עדיף היה שלאיש יהיו פיוזים ארוכים יותר ומגבלות התנהגות ראויים… אבל זו מחאה שאף אחד לא יוכל להתעלם ואף אחד לא ישכח. האיש אמנם ישלם מחיר גבוה עבור המעשה (מערכת המשפט לוקה בנקמנות קטנונית יתרה והמעשה מספק לה תירוץ לפרוק את יצריה האפלים ביותר, תראו רק כמה סעיפים הם הלבישו עליו בתביעה… תראו כמה היו זריזים בהבאתו לדין…) אך הוא יישאר לנצח בזיכרון הקולקטיבי שלנו כאיש שאמר לבייניש בדיוק את מה שכולנו רוצים לומר לה:

מערכת המשפט ההזויה של מדינת ישראל, הלוקה בכל מגרעת אפשרית, הנגועה בשחיתות, המובלת ע“י אינטרסים במקום צדק, היכל השן הממוגן בו מתנשאים באיה מפני העם אותו הם אמורים לשפוט, נמאסה על כולנו!!!

לפני כשנה, כאשר פתחתי בקפה דה–מארקר את הבלוג שלי והתחלתי לכתוב, בחרתי לפתוח במאמר שלי שפורסם אצל העיתונאי יואב יצחק “השפל בתדמית השופטים” והנה באו האיש ונעלו והדגימו לכולנו בצורה הכי בסיסית–פרימיטיבית עד כמה הדרדר מעמדם של שופטי ישראל ומערכת המשפט בכלל בעיני כולנו – נעל בפרצוף של הנשיאה!!!

גם כל מלחכי הפינכה, חנפנים ושומרי האינטרסים (ובכללם ראש ממשלתנו המכין לעצמו מגננות ליום בו תיחשף ערוותו) שיצאו בגינויים והצהרות לאומה (ובראשם השופטת ורדה אלשייך שהתראיינה כבר למחרת בבוקר אצל העיתונאית–מטעם ומלקקת–הישבנים אילנה דיין, שהיא גם הסיבה למאמרי הנ“ל), התקשו להסתיר את חיוכם מתחת לשפם (בין אם הם מגדלים אותו בגאווה או מחמצנים אותו בסתר) ואת הנאתם מהמסר הברור והבוטה שבא מלמטה, מהעם, ונחת בין עיניה של הגב‘ בייניש.

ואני קורא כאן לגב‘ בייניש – במקום להשקיע את מאמציך בנקמה קטנונית באיש שקרא לך “המלך עירום” עשי עימנו חסד ושבי מול המראה ועשי שם, בינך לבין עצמך את חשבון הנפש הנוקב אותו כבר היית צריכה מזמן לעשות והסיקי את המסקנות הברורות – אנחנו כבר מקיאים למקרא שמך!!! במקום לצאת למסע נקמות הביני שהעולם שאת עומדת בראשו היה לכל העם לזרא ומעמדו בשפל תחתיות והביני את תרומתך הישירה לכך… ולשם שינוי – קחי אחריות וגם קראי את כתובת האש על הקיר.

_______________
דורית ביניש, הרווחת ביושר את הנעל הזאת!