“פלוראליזם” באקדמיה

“פלוראליזם” באקדמיה

חנה אייזנמן
31.12.2007 20:58
"פלוראליזם" באקדמיה


“בסתיו 1743 נכנס נער בן ארבע-עשרה לעיר ברלין בשער רוזנטל. היה זה השער היחיד בחומת העיר שבה הותרה כניסה ליהודים (ולבקר). הנער שם פעמיו אל הבירה, מעיר הולדתו – דסאו… הנער, שלימים יתפרסם ברחבי אירופה כפילוסוף משה מנדלסון…” (רקוויאם גרמני, עמוס אילון).



 
ב”ה
 
 
 

“פלוראליזם” באקדמיה

 
שקר היופי          

 

מתאים לה, לאוניברסיטה ה”פלוראליסטית” בחיפה, לחגוג את אבי אבות הטומאה, חג המולד, שהעמיד עלינו את הנוצרים בכל דור ודור לכלותנו, כשהם מגיעים לאחד השיאים שלהם ב”שואה”.

 

אוניברסיטת חיפה הציגה בכניסה למוסד הליברלי הזה עץ אשוח לכבוד חג המולד. מי אמר שיש שם שונאי יהודים? הלוא החג הזה נחוג לכבוד הולדתו של יהודי אחד לפני אלפיים שנה. והם זוכרים את התאריך… מדהים!

 הנוצרים הרבו לחגוג חג זה בטבח יהודים, וזו אחת התמיהות הגדולות בדברי ימי העולם, לאהוב עד כלות ועד נזירות יהודי אחד ובמקביל לטבוח את כל אחיו…. נשמע קצת מוזר, לא? אז, נוצרי ושמאלני אוהבים יהודים?

אז למה הם צדים אותם?

לי עץ אשוח מזכיר תמיד תמונה מסרט על שנות ה”שואה”. גרמני שמן ולבבי, שכמה שעות לפני-כן ניפץ את גולגלתו של תינוק יהודי אל הקיר, לעיני אמו, מסיים את יום עבודתו וחוזר הביתה. הערב חג המולד. בבית אוירה ביתית ונינוחה והאח מפיצה חום נעים, אור רומנטי, בחדר עומד אשוח מקושט ברוב פאר והדר. ברגע שהאב נכנס הביתה, רצה לקראתו ילדה מתוקה, תלתלים בלונדיים וקוראת – פאפא – אביה מתכופף ואוסף אותה בזרועותיו, ואז מוחה דמעות התרגשות מעיניו…

          

אחר-כך מתיישבים לאכול ארוחה חגיגית. לא רחוק משם, המוני אדם קופאים מקור, בכותנות פסים, וגוועים ברעב ובמחלות. בני אדם, שאותה מפלצת רגשנית ו”אוהבת ילדים” אינה ראויה לזחול בעפר שלכפות רגליהם היחפות, הנפוחות מקור וכפן.

 

מתאים לה, לאוניברסיטה הפלורליסטית בחיפה, לחגוג את אבי אבות הטומאה, חג המולד, שהעמיד עלינו את הנוצרים בכל דור ודור לכלותנו, כשהם מגיעים לאחד השיאים שלהם ב”שואה”.

ואין מתאימה יותר מן המדינה שהשמאל בנה, מדינה של מלשינים, מוסרים ורודפים, לציין את החג הזה, כפי שהשתתפו בחגיגת ה”שואה”, שפתרה להם את בעיית ה”עליה הסלקטיבית”.

באוניברסיטה הפלורליסטית הצטדקו שבחג החנוכה הוצבה חנוכיה בפתח, יראו היהודים וישמחו, גם בהם מתחשבים במדינת היהודים.

תארו לכם אשה מוכה, תולה את תמונת בעלה על קיר חדרה במקלט לנשים מוכות…. ואולי הבעל תלוי שם כלוח מטרה לאימוני יידוי סכין… זה כבר נשמע סביר.

 

חופש אקדמי…    

 

גם אכל את הדג הבואש וגם גורש מן העיר…

בוגר לימודי המשפטים, המשורר היינריך היינה, דווקא, היה נביא בעירו ובארצו כבר בחייו, ונחשב למשורר לאומי גרמני, אך זה לא הועיל לו כדי לקבל משרת פרקליט או משרת מרצה באוניברסיטאות גרמניה של תחילת המאה ה-19, שכן, לאחר הכל – הוא היה יהודי! באותם ימים רבו המתנצרים בקרב היהדות הרפורמית, אך היינה הצהיר ושב והצהיר באזני ידידיו כי לעולם לא ימיר את דתו. במשך כל שנות לימודיו ולאחריהן, נתמך היינה על ידי דודו העשיר, הבנקאי שלמה היינה, עובדה שגרמה לו עגמת נפש מרובה. בסופו של דבר, נשבר תחת הלחץ והתנצר בטכס צנוע בביתו של כומר, בעיר מחוז קטנה בפרוסיה בשם הייליגשטאט.

אך גם המרת הדת, שהועילה לרבים מחבריו, לא הועילה לו. מוצאו לא נסלח לו, מה  שהגביר בקרבו את סלידתו העצמית, בגין  המרת דתו – כאותו מוסר השכל על ביש-המזל, שגם אכל את הדג הבואש וגם גורש מן העיר…

 

הנצרות מעל לכל  

 

היהודים נאמנים תמיד לכל “מולדת”, אך אין גם “מולדת” אחת נאמנה להם, ופחות מכולן – “מדינת ישראל”, שאכן אינה המולדת, אלא שלטון זר ועויין שהשתלט על מולדת כל היהודים, כדי להחריב אותה ולאבד את היהודים הבונים אותה.

במלחמת העולם הראשונה, שאותה חירחרה גרמניה, היו היהודים גדולי הפטריוטים. רבים מאד נפלו בקרבות ומשפחותיהם היו גאות בנפילת בניהן בהגנת המולדת…

בטכס לכבוד הפטריוטיזם הגרמני, הצהיר הקיסר שכל הגרמנים שוים בעיניו בלא הבדל דת או מוצא אתני. בין המוזמנים היה גם ד”ר רותמן, נציג הקהילה הרפורמית (“רקוויאם גרמני”), שהצהרת הקיסר נעמה מאד לאזניו הפטריוטיות.

בנו של רותמן שירת בחזית המלחמה. לאחר נאום הקיסר בקש רותמן לרשום את בנו הצעיר, בן החמש עשרה, באקדמיה הפרוסית לפרחי קצונה, כמנהג רוב יהודי גרמניה החילוניים, בקשתו נדחתה בתירוץ עלוב כלשהו.

באוקטובר 1914, נפל בנו הבכור של רותמן בקרב. האב השכול עשה ניסיון נוסף לרשום את בנו באקדמיה, כשהוא מפנה את בקשתו לרמטכ”ל ולקיסר, תוך שהוא מיידע אותם בעובדת נפילת בנו למען הקיסר והמולדת…

הוד רוממותו לא הגיב כלל. סגן שר המלחמה, גוסטב פון ואנדל, הבהיר שבתי הספר לפרחי קצונה הם מוסדות נוצריים, ו”מאחר שבנך דבק בדת היהודית, משרד המלחמה מצטער שהוא נאלץ לדחות את בקשתך“. ואילו הרמטכ”ל הביע את איחוליו על מות הגבורה של בנו, ש”חתם בדם לבו על שבועת האמונים למולדת…”.  

היהודים נאמנים תמיד לכל “מולדת”, אך אין גם “מולדת” אחת נאמנה להם ופחות מכולן – “מדינת ישראל”, שאכן אינה המולדת, אלא שלטון זר ועויין שהשתלט על ארץ ישראל, מולדת כל היהודים, כדי להחריב אותה ולהשמיד את היהודים היושבים בה.

 

בזמן הזה

זו התייפיפות

באמצע שנות ה-70 הוקמו אוניברסיטאות כמעט בכל ערי הגדה בשטח הירדני לשעבר בעידוד ישראל ובפיקוחה, שהתמלאו מיד בהמוני סטודנטים בני שני המינים. אוניברסיטת ביר זית הגישה ב-1972 לממשל תוכניות להרחבת האוניברסיטה כדי לתת מענה לתלמידים שרוצים ללמוד 4 שנים ולצאת מהאוניברסיטה עם תואר. וכך החלה בניית קמפוס חדש מול העיר ביר זית בעידוד ישראל….

מתוך אוניברסיטה זו יצאו מחבלים רבים כולל מתאבדים . לרבים ממקבלי תעודות הסיום של האוניברסיטה היה תפקיד מכריע באירועים אלימים בתוך ישראל בתחילת שנות ה90. מרואן ברגותי, מנהיג פלסטינאי נשיא התאחדות הסטודנטים באוניברסיטה, הואשם במעשה טרור בהם נהרגו ישראלים, נעצר ויושב בכלא ישראלי. יחיא עיאש (“המהנדס”) מחבל של החמאס שהיה אחראי להכנת גל פיגועים רצחניים ,התמחה ביצור אמצעי נפץ וחגורות נפץ שהביאו להרוגים ופצועים רבים וזרעו בהלה ברחוב הישראלי, ממובילי המהלך להכנסת שיטת פיגועי ההתאבדות למאבק הפלסטינאי בישראל. יחיא עיאש חוסל בבית להיה ברצועת עזה על ידי השב”כ בטלפון סלולרי ממולכד.

הנטייה הפוליטית של התלמידים באוניברסיטה הייתה כמו הלך הרוח ברחוב הפלסטינאי….

(ויקיפדיה)

 

וזה שכרה

בריטניה: חרם אקדמי על ישראל

איגוד המרצים הבריטים אימץ החלטה הקוראת לחרם אקדמי על מוסדות ההשכלה הגבוהה בארץ, כמחאה על היחס לפלשתינים  שרת החינוך תפנה לעמיתה הבריטי… 

מאת: הילה רפופורט   |     |  Nfc.co.il 

ועד איגוד המרצים הבריטים יו-סי-יו הצביע הערב (ד’, 30.5.07) בעד הטלת חרם אקדמי על האוניברסיטאות בארץ. ההחלטה הוגדרה כצעד מחאה נגד יחסה של ישראל לפלשתינים….

 

מובן מאליו שהן היזמה להטלת החרם האקדמי, על ידי אוניברסיטאות בחו”ל, והן קריאות החמס נגד הטלת מגבלות על אוניברסיטת החמאס בביר-זית, יצאו מן המלשינים, המוסרים, הרודפים, המהרסים והמחריבים (אילן פפה וחברים) = השמאל הישראלי, אויב ישראל מספר אחת בעולם.

זו אותה בריטניה שגזלה את ארץ ישראל מידי היהודים ומסרה אותה לערבים, ובמקביל הטביעה את היהודים בימים ובאוקינוסים, עצרה אותם במחנות מעצר, או, בפשטות, החזירה אותם למשרפות באירופה הנאצית.

לא נשכח ולא נסלח למהרסינו, מחריבינו ומשמידינו מבית ומחוץ!!

 

 

            יד לזכר בוגרי בית הספר הריאלי ע”ש הרב שמשון רפאל הירש, בפראנקפורט על נהר מיין.

  סבי היה מורה, באותו בית ספר מכובד ואבי תלמיד, אך זה היה שנים מאוחר יותר (אבי נולד ב-1916)

     אין בנוסח המצבה גם מלה פאטריוטית אחת, הכותרת אומרת – אלה שהמלחמה לקחה מאיתנו….

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר