אמון הציבור בשופטיו – תמונת-מצב, 2009

אמון הציבור בשופטיו – תמונת-מצב, 2009

שמחה ניר, עו”ד
27.12.2009 04:23
וגם זה לא בטוח

וגם זה לא בטוח


ראינו כבר מזמן כיצד השופטים מאבדים יותר אמון ציבורי מאשר מוסדות הציבור האחרים. כעת אנחנו רואים כי המגמה הזאת נמשכת, ואף מתעצמת



עמדנו לא פעם על הבעייה שיש לשופטים שלנו עם אמון הציבור, וראינו שאמון הציבור בשופטיו יורד בצורה מובהקת בהשוואה לשינויים ברמת אמון הציבור במוסדותיו האחרים.

ראינו את התופעה הזאת עם בחינת השינויים בין שנת 1996 לשנת 2001, אז ראינו כי ביהמ”ש העליון איבד במשך חמש שנים 19% מאמון הציבור (ועם פאקטור-הסלחנות המתחשב באבדן אמון הציבור גם במוסדות האחרים – 11%).

כעת אנחנו רואים כי המגמה הזאת נמשכת, ואולי אף מתעצמת, וגם כאשר אמון הציבור במוסדותיו האחרים נשאר יציב, פחות או יותר (ציון ממוצע של 3.15 בשנת 2008, לעומת ציון ממוצע של 3.16 בשנת 2001), הרי שאמון הציבור בשופטיו ירד באותה התקופה מציון ממוצע של 3.55 (2001), לציון ממוצע של 3.18 (2008) – ירידה של למעלה מ-10 אחוזים, ואם נוריד את השפעת האמון בשופטים על הממוצע ה”כללי”, ללא ספק נראה פחיתה משמעותית של אמון הציבור בשופטיו, לעומת עלייה מסויימת באמון הציבור במוסדותיו האחרים.

אבל זה, ככל הנראה, עדיין לא משקף את התמונה כולה.

אומר על כך הפרופ’ ערן ויגודה-גדות מאוניברסיטת חיפה (אשר ערך את המחקר יחד עם הד”ר שלמה מזרחי מאוניברסיטת בן-גוריון):

“ייתכן שהמאבק המתוקשר על פניה של מערכת המשפט בישראל בין שר המשפטים דניאל פרידמן ובין חלק מקהילת המשפט בישראל מביא דווקא לעלייה ברמת האמון. מאבק רציני זה על דמותה של מערכת המשפט ועל הרפורמות הדרושות בה מביאים לידיעת הציבור יוזמות ורעיונות לתיקון ומחדירים מימד של רצון לשינוי בכיוון זה או אחר. עם זאת, העלייה באמון (מ-3.12 ב-2007 ל-3.18 ב-2008 – ש’ נ’) איננה באה לידי ביטוי בשביעות רצון גבוהה יותר מהשירותים שמערכת המשפט מספקת לציבור אשר נותרים יציבים ברמה בינונית עד נמוכה גם השנה. לכן, יתכן שהעלייה באמון היא תוצאה של ציפיות מקדימות של הציבור להצלחת השינויים המתוכננים בבחינת מתן אשראי מוקדם על רפורמות שבדרך” (ההדגשות שלי – ש’ נ’).

ועל כך אמרינן אתה הבנת את זה, ברוך?

לפי ההסבר הזה, ייתכן שדווקא אותו פרידמן, אותו “עוכר מערכת המשפט” אשר אמרו עליו שהוא “פוגע באמון הציבור בשופטיו” – דווקא הוא זה שמתקן, ולו במעט, את הנזקים שהשופטים גורמים לעצמם. ולא זו בלבד, אלא שהעלייה המקרית הזאת (אשר יכולה להיות רק “תנודה עונתית”) לא שיקפה עלייה ברמת האמון, אלא מעין “מקדמה” על חשבון העתיד.

ואם התיזה הזאת נכונה – צא ולמד מה היה קורה בלי פרידמן, ואת זאת נלמד בסקרים הבאים, כאשר דניאל פרידמן יהיה נחלת-העבר, ואילו אשר גרוניס ואסתר חיות יהיו נחלת העתיד.

תמונה מסויימת על המגמות בעתיד הנראה לעין אפשר לראות כבר בנתונים השנה הנוכחית, 2009, אשר אינם סופיים (משום שהשנה טרם תמה), אבל בהחלט אפשר לראותם כמשקפים את המגמה הנוכחית.

תחת הכותרת אמון הציבור בשופטים ובמערכת המשפט – הנמוך מזה 9 שנים (גלובס, 19.11.2009), אנו למדים כי בשנת 2009 חלה ירידה נוספת באמון הציבור בשופטיו, מציון 3.18 לציון 3.11, ובכך מוחק את העלייה המקרית של שנת 2009, ואפילו מוריד אותנו אל מתחת לרמה של 2007, דבר המחזק את ההשערה של של הפרופ’ ויגודה-גדות בדבר התרומה החיובית של דניאל פרידמן לאמון הציבור בשופטיו: זרקו את פרידמן, זרקו את התקווה לעתיד טוב יותר, ואת “מקדמת-האמון” שהציבור נתן לשופטיו, בזכות הרפורמות שפרידמן ביקש להנהיג.

_____________

·         הערה: הסקרים שעל בסיסם נערכה ההשוואה בין שנת 1996 לבין שנת 2001 נעשו ע”י אותם החוקרים (פרופ’ אפרים יער וד”ר תמר הרמן, מדד השלום לחודש דצמבר 2001), ובדומה לכך גם הסקרים שעל בסיסם נערכה ההשוואה בין שנת 2001 לבין שנת 2009 נעשו ע”י אותם החוקרים (הפרופ’ ערן ויגודה-גדות והד“ר שלמה מזרחי), וסביר להניח כי כל צוות חוקרים היה נאמן לשיטתו ולתבחיניו. לכן לא ניתן להעריך אם ההדרדרות בתקופה השנייה הייתה תלולה יותר, או פחות מאשר בראשונה.

_________________

רשימת מאמרים על אמון הציבור בשופטיו

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר