האמנם, בן יחיד לשטן? (ב)

האמנם, בן יחיד לשטן? (ב)

חנה אייזנמן
08.12.2009 08:10
האמנם, בן יחיד לשטן? (ב)


מאמרו תורגם במהירות ופורסם במהדורת “הארץ” באנגלית. ועל כן גם נתקלתי בו; איני גולשת בתיקשורת הארכי-גבלסית ה”ישראלית”. את המאמר מצאתי במדור ה”תיקשורת הזרה” באתר – WorldNetDaily, מלווה בתגובות נאציות למהדרין, אבל, כדרכם ב”קדושת החיים”, לא פרסמו שלטונות “הארץ” את תגובותי. כי המטרה מקדשת את כל השקרים השטירמריים, שפורסמו בדיוק לאותה מטרה….



ב”ה

 

האמנם, בן יחיד לשטן? (ב)           האמנם, בן יחיד לשטן? (ב)    

 

 

את ההסתה בת שנות אלפיים, שהגיעה לשיאים לא שערום אבותינו, במדינה, שהשמאל ימח שמו וזכרו בנה, הוא מרכז כאן בקליפת-אגוז, כדי להבהיר ל”חסידי אומות העולם”, מסוג אובמה ושאר תואמי היטלר, שהוא לא בעסק, “מתנחלים” אינם אחים שלו. איזה באסה! לא חראם? ממש לא, עצם המחשבה שיוסי יכל להיות אחינו, מעוררת בחילה ורצון להקיא. נחשים אינם אחים לבני אדם.

 

יוסי, שמפעל חייו הוא לעקור נטוע, אדם ובהמה, עץ ובית, שעקר התיישבות שהפריחה שממות-שנות-אלפיים ופיתחה חקלאות מן המתקדמות בעולם, מדביק לטובים מכולם, שגם יושבי עזה התנגדו לעקירתם, שכן, עליהם היתה פרנסתם, את כל מעשי שכירי החרב והרובה שלו – התעללות בבני-אדם, שריפת שדות, עקירת עצים וכל מרעין בישין. יוסי, שחי על דמיהם, תרתי משמע, מפיץ בכל העולם תעמולה המן’ית, עמלקית. יוסי, המצליח במעשה השטן שלו, בכל רחבי הארץ, ממשיך לרמוס את הרמוס, כי יוסי בן שטן.

 

יוסי ואחיו מזכירים לי תמיד את המשורר יצחק כצנלסון, הי”ד, שעלה במשרפות ה”מזרח” השמימה. הוא היטיב כל כך להכיר את היוסי’ם, שזה ממש מדהים:

 

22.7.1943

 

“…. ועל כל אלה! על כל אלה לא האמנתי שטיפות סרוחות אלו מישראל תעשינה את התועבה. במקום שכל אחד השוטרים צוּוה להביא חמש גולגלות ילדים אל מגרש החרם, לנפצן באבנים, יביאו עשרים ויותר. בראשית שנת אלף תשע מאות ארבעים ושתים, כשבאו הידיעות המחרידות מפי עדי ראיה מוילנה מה שהגרמנים הרוצחים עושים בליטא – מכלים, כילו אותנו שם בעזרת תלמידיהם הטובים הליטאים השוואליסטים, והשוטרים מבני-ישראל עזרו על ידם, גילו את מחבואי האומללים, ילדים, נשים וזקנים, חיפשום והובילום אל הרוצחים, אל פונארי – אז, בשמעי את הנוראות, לא האמנתי ששוטרי היהודים בורשה יעשו כמוהם… והם, עשה עשו ואף התעיבו לעשות…

“… לאחר שעות דיכאון מוחלט קראתי את העתון ‘פאריזר צייטונג’ מיום זה. זה שנים אחדות שאיני קורא את ‘העתון’. באירופה כולה שהחיה הגרמנית הויה בה, יש בה עתון אחד, כאותו שטן המשחית בן אלף העינים, שאינן אלא עין אחת רעה, הידרה בת אלף ראשים שאינם אלא ראש עיוועים אחד…- העתון! – רק לעתים רחוקות, בארבע השנים, שני הכליון, אני מטמא את ידי ועיני בטומאת מחראה זו. כל מה שאנו הולכים ומתמעטים נמסים כשכבת-שלג דקה בשמש, הולכת ההסתה בנו בכל עתון באירופה ומתחדשת, הולכת ומתגברת. אחרי שחיטה של מאת האלף האחרונים, יהודים אחרונים, שארית בני עמי – מופיע כתב פלסתר רצחני בעתון, ב’פאריזר צייטונג’, שצריכים להיפטר מהשפעתם של יהודים אלה. אלה, היהודים כבר אינם בחיים… כבר נרצחו, נחנקו במדורים של הבל, כבר התענגו הרוצחים ונהנו מיציאת נשמתם, ממיתתם….”.

 

זהו יוסי שריד, המתחייך לו ולוחץ את ידי רב הטבחים, רוצח תינוקות יהודים, ערפאת, ומשליך על הקרבנות אש וגפרית ועמלקיות. מנאץ ומגדף ומשקר ומתעמלק על אלה שאין הוא ראוי לנשום את אותו האויר שהם נושמים, ולא בכלל…. יוסי מקדם את תכנית השלבים להשמדתנו כשהוא מסתייע ב”וירטואוזיות” הלשונית שלו, שבינה לבין האמת אין אפילו דמיון, היפך גמור של האמת, אותה הוא מפרסם בכל העולם, ועליה נופלים כל האנטישמים, שוחרי השמדתנו, כמוצאי שלל רב. הנבלה הזה הוא פושע נגד העם היהודי ונגד האנושות. העובדה שהיוסי שריד’ים, הגדעון ספירו’ים, האורי אבנרי’ם, השולמית אלוני’ם חפשיים לסרסר את מרכולתם האגגית בארץ וברחבי העולם, מעידה על המדינה הזו – מדינת דמים וזדון, שוחרת חורבן העם היהודי, בהיותו יהודי.

 

יוסי הרחום והחנון קובל, למשל, על אי ציון “השואה הארמנית” ב”ישראל”, יוסי רוצה להבהיר לנו, שלא רק עלינו באה “שואה”, ובעצם, אנו מביאים שואה על אחרים, כדלהלן:

 

“השבוע לפני 39 שנה הסתיימה מלחמת ששת הימים והכיבוש התחיל
“מלכתחילה היה הכיבוש מלא כוונות טובות כרימון הלם, …. הכיבוש חוזר לסורו ומתנהג כמו כיבוש – בגבהות לב, באטימות, ברשעות…..

“האם עלם החמודות שהלך בשדות השמין פתאום כמו חזיר? האם השמן הזה, שעשה פימה עלי כסל, הוא ישורון? אכל הרבה מקדונלדס, ישורון, אכל הרבה פיצות, אכל את כל הארץ כמו ארבה ולשכנינו הותיר פירורי שולחן.……
“כאשר כל המדינות הקולוניאליסטיות, שהשמש מעולם לא שקעה עליהן, כבר עזבו מזמן את מושבותיהן, החליטה ישראל לחדש ימי קולוניאליזם כקדם….
“לא היינו גיבורים אלא רק באלבומים, כי לא כבשנו יצרים וכן כבשנו שטחים. עכשיו, במאוחר, הגיע הזמן להתגבר כאריות, לכבוש את יצר הכיבוש ולשחרר את יצר הקיום:….

 

האמנם, בן יחיד לשטן? (ב)    האם יש לכם מלים להגדרה מדוייקת של המפלצת שכתבה את הדברים הנ”ל??!! לא נראה לי שיש כאלה בשפת אנוש, כי לא רבים בדברי ימי האנושות הגיעו לשטניות של יוסי, יעל ושולה מהפלמ”ח.

 

 יוסי הבטיח, שאם ייעשה טראנספר ברוצחינו, הוא “ישרוף את הגשרים”, ישכב תחת המשאיות ויצא למלחמה (בעצם, הוא יהיה הכתב הצבאי, זה היה טיב שירותו של הנחש ההיפוכונדר והפחדן הזה בצה”ל הקדוש, ששימש בית-גידול לארסיים שבצפעוני “התיקשורת הישראלית” – מנגנון התעמולה לקידום תכנית השלבים להשמדתנו). זה אותו יוסי שתגובתו לרצח נחום הוס ויהושע פרטוש באוטובוס בקרית-ארבע, היתה: “המתנחלים מתהלכים כסומא בארובה, מה הם חושבים לעצמם, שהם יישארו שם”? כבר אז אמרתי, אם זה נתון בידי יוסי שריד, הם לא יישארו שם. הוא יעשה ככל יכלתו להוציאם משם. ואי אפשר לומר שאינו עובד על זה יומם ולילה;

 

 ב-7 בספטמבר 1995, יום חמישי בלילה, נרצח בחלחול תושב ערבי, סלמאן זמערה. זמן קצר לאחר שפורסמה הידיעה בכלי התקשורת החלו לזמזם מכשירי האיתורית של הכתבים. בתחילה הודיע ארגון אי”ל כי הוא לוקח אחריות על מעשה הרצח ולאחר מכן הודיע אלמוני כי ארגון “חרב דוד” הוא זה שביצע את המעשה. בעיתונים של יום ראשון כבר שרטטו כתבים את דיוקנן של הקבוצות הימניות המסוכנות ש”על-פי ההערכות” אחראיות למעשה הרצח. מאחורי שני הארגונים האלה עמד אבישי רביב. בחקירת המשטרה התברר מאוחר יותר כי זמערה נרצח על רקע סכסוך מקומי בין ערבים.

 

אבל, חלאת האדם, יוסי שריד, שהיה חבר בוועדת חוץ ובטחון, וידע שאין שחר לעלילה, דרש לפנות את היהודים מחברון כתגמול על הרצח הנתעב. ושמעון פרס, יש”ו, הכריז שהוא “מתבייש להיות יהודי”. איזו בדיחה. האם יש לו מושג, ולו קלוש ביותר, עד כמה אנו מתביישים שהוא ויוסי שריד נחשבים בעיני העולם יהודים? יוסי מצהיר בתישפוכת שלו, את מה שאני טוענת מזמן – ששונאי ישראל אלה, נולדו יהודים על כרחם. לכן מתאמץ כל כך יוסי, להתנער מכל קירבה ליהודים, ולשם כך הוא מוכן להראות לכל הגויים, כמה הוא מתעב, מנאץ, מתגבלס ושונא את היהודים. ואכן, מאמרו תורגם במהירות ופורסם במהדורת “הארץ” באנגלית. ועל כן גם נתקלתי בו; איני גולשת בתיקשורת הארכי-גבלסית ה”ישראלית”. את המאמר מצאתי במדור ה”תיקשורת הזרה” באתר – WorldNetDaily, מלווה בתגובות נאציות למהדרין, אבל, כדרכם ב”קדושת החיים”, לא פרסמו שלטונות “הארץ” את תגובותי. כי המטרה מקדשת את כל השקרים השטירמריים, שפורסמו בדיוק לאותה מטרה….

 

על אטימת חדר לרוצח המונים, הם ישרפו את הגשרים, אבל, להחריב התיישבות יהודית שלמה, שעל חשבונה – דם, יזע ודמעות – ובזכותה קיימים הערפדים מסוג יוסי שריד, הם יעלו על בריקאדות עמלקיות, ולאחר מעשה, אם אחיהם יתירו להם זאת, הם ירקדו אתם על גגות עזה. אבל, ריקוד כזה לא יהיה – א. יוסי יפחד לנסוע לעזה. ב. האחים הג’יהאדיסטים הם כפויי טובה, היוסי שריד’ים והיוסי ביילין’ים מעוררים בהם גועל, כלפיהם אין להם שום כבוד! הם בזים לבוגדים. וזו בדיוק צרתם של מי שנולדו יהודים על-כרחם – הגויים חושבים אותם ליהודים, ומצפים מהם להיות בני-אדם, אבל, הם לא! הם איבדו את מסוגלותם להיות בני-אנוש, כדברי חז”ל: עם ישראל נמשל לעפר ונמשל לכוכבים – “כשהן יורדין – יורדין עד עפר. וכשהן עוליןעולין עד לכוכבים” (מגילה ט”ז).

 

יוסי ואחיו נימנים על הסוג הראשון – היורדים הירודים עד מ”ט שערי טומאה. חלאה שלא היתה דוגמתה לא בין העמים ולא ביהודים. בכל דור ודור מקולל העם היהודי במהרסים, מחריבים, מלשינים מוסרים ורודפים, אך לא היה עוד דור משופע בכאלה במידה שאנו משופעים במארה הזאת. לא לחינם מזכיר הנביא את המהרסים והמחריבים, ולא סתם עסקו חז”ל בדיני מוסר ורודף. בכל דור ודור, בהם עמדו עלינו הגויים לכלותנו, נעזרו והודרכו על ידי הרודפים מישראל, אך, כאמור, קשה לי להאמין שאי פעם בדברי ימינו היתה ירידה אל מתחת לכל שפל עמלקי.

 

את אלה, כאמור, היטיב לתאר יצחק כצנלסון, הי”ד:

 

“ארורים אתם בכל העולמות, אתם ראשי המתבוללים, עניי רוח ומסכנים בנפש, מתוך הכרה בעניותכם זו. הן בסתר לבכם הנבוב ידעתם שאינכם ולא כלום….. ארורים אתם! לא את תורת השוויון ואהבת חופש ודרור לימדתם את המוני עמנו, אלא עקרתם מן השורש את זרע הטוב באדם, את אלוקי ישראל – הלוא הם: הצדק, היושר, האמת והאהבה לכל בצורה ישראלית….. אתם אחראים בעד אבדן עמנו כולו… אתם ידעתם, אתם באתם במגע-ומשא עם הגויים, עם פני הגויים, אתם הסתובבתם במסדרוני הסתדרויות ולשכות פועלי-העמים, בפרוזדורי הסיים, בעיריות של ערי הבירה…. ראיתם את היחסים שלהם אליכם, בפניכם ירקו – ועשיתם את עצמכם לא מרגישים, לא נכלמתם, שמצחכם נחושה. המוניכם שנהרגו קדושים היו, הם האמינו בכם, בדתן ואבירם האמינו, מפיכם חיו, אלה הטהורים, התמימים, המאמינים, ונטמאו, נטמאו ונהרגו עתה. כולם, כולם, באין יוצא מן הכלל, עם גדול ורב וטוב, לעיני השמש, לעיני העולם כולו, ע”י עם רוצח, מאז ועד עתה… מתו.. לא מתו – נרצחו. בהרצחם נפקחו עיניהם ויראו כי עירומים הם, ויתבוששו… אתם הצגתם אותם במערומיהם, מלבר ומבפנים, כלי ריק…. ברגע אחרון לחיים קצרים נפקחו עיניהם לראות, בקללה מתו. גם לכם הקללה….” (יצחק כצנלסון, הי”ד, זמן קצר לפני שעלה בעשן המשרפות השמימה).

 

ועוד:

לא האנגלים ולא עמים קטנים ורעים מהם הפריעו בעדנו….. לא הסנחריבים היו בעוכרינו, כי אם אתם, הרבשקים! אתם עבדי עבדים עם מליצות החפש בפיכם, אתם הבוגדים בעם, את חלום חייו ביטלתם במקום לממש אותו…

 

כצנלסון הכיר את היוסי שריד’ים, לפני ולפנים, וגם את יחס הגויים אליהם:

 

“אי אהבת הגויים לאדם מישראל הרי היא חיובית לגבי אלה היהודים המתכחשים לעצמם, ליהודים חנפים, מתרפסים, נכנעים, ומחקים את שכניהם בכל דבר… מתחת הכרתם לא יאהבו הגויים את עניי הרוח, את הדלים שאינם יכולים לתת. היהודים אשר נתנו לעולם כולו, היו יהודים נאמנים, יהודים שלמים, בתוך עמם היו חיים, העשירוהו והעשירו באותה שעה את העולם כולו. אי אהבתם של הגויים ליהודים מתבטלים בפניהם, היא טבעית ומובנת לכל בעל הרגשה: ‘אלה, היהודונים, אם בגדו באלו-היהם, בעמם, באביהם ובאמם – יבגדו גם בנו…” (יצחק כצנלסון, הי”ד, “פנקס ויטל”, 24.7.1943).

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר