מאז ועד היום

מאז ועד היום

רות ירדני כץ
31.10.2009 14:38
כיבסו ביד והתרחצו פעם בשבוע

כיבסו ביד והתרחצו פעם בשבוע


בגיל עשר חלה מהפכה ראשונה בחיינו, טוש. בויילר … מים חמים … גם רדיו רכשנו. קופסא ענקית שממנה יצאו קולות ומוזיקה ואני הקטנה הייתי נדהמת וניסיתי לדבר בחזרה אל הקופסא, והיא לא ענתה לי



ההתפתחות בחיינו מאז שנולדתי היא בל תתואר. נולדתי בשכונת ימין משה בירושלים, חמש שנים לפני קום המדינה. אז כל יום חמישי היה יום חג לכבוד שבת. התרחצנו. הטקס היה כך: אמי חיממה מים בדוד על פרימוס, הונחה גיגית גדולה בחדר, הוכנסנו לפי תור לגיגית. מים חמים עורבבו במים קרים, אמא סיבנה אותי מלמעלה עד למטה, חפפה ראש בסבון כי לא היה שמפו, ובעזרת כד שטפה אותי. כך התרחצו כולם, פעם בשבוע.

את האוכל בישלו על פתיליות ופרימוסים. האמהות כיבסו את הכביסה באותה גיגית שהתרחצנו, עם סבון כביסה בריח מגעיל והלבינו אותה בעמילן. יותר מאוחר רכוש נטוש העביר את כל תושבי השכונה לשכונות מרוחקות כי מלחמת העצמאות פרצה והמקום היה מסוכן. העבירו אותנו לרחוב כורש, דירת גג שהבניין כולו שייך לכנסיה הארמנית. גם שם החיים התנהלו על פרימוסים, פתיליות וגיגית. בימי החורף כל שבוע עברה עגלה ומכרה נפט לתושבי השכונה. בעל העגלה השתמש בפעמון וכולם ידעו שהוא הגיע. ירדנו עם מיכלים והוא היה ממלא אותם. חלבן הגיע כל בוקר ומכר ליטר או שניים, והיינו מחוייבים להרתיח אותו. עגלת קרח בימי הקיץ סיפקה לנו קרחונים. בכל שכונה היתה מכולת קטנה וחנות ירקות ומי חלם שפעם יקומו סופרמרקטים ענקיים שאפשר ללכת לאיבוד בתוכם.

בגיל עשר חלה מהפכה ראשונה בחיינו, טוש. בויילר הוכנס הביתה והנה פלא, יש מים חמים. אפשר להתרחץ כל יום! המעבר היה מדהים. מים זורמים וחמים הגיעו מיד ולא צריך להמתין שעות שהמים בתוך הדוד על פרימוס ירתחו. גם רדיו רכשנו. קופסא ענקית שממנה יצאו קולות ומוזיקה ואני הקטנה הייתי נדהמת וניסיתי לדבר בחזרה אל הקופסא, והיא לא ענתה לי.

 

עוד שנה שנתיים חלפו ופלא חדש נכנס הביתה. הטלפון. ואני זוכרת בדיוק מתי התקינו אותו. ביום הראשון למבצע קדש. איזו התרגשות זו היתה! לדבר עם קרובי משפחה בעזרת אפרכסת והם שומעים והם עונים ושואלים שאלות ואנחנו יודעים מה קורה אצלם, והם יודעים מה נשמע אצלנו. פלא גדול.

 

הפלאים לא נגמרו. מכונת כביסה נרכשה והמציאו את אבקת הכביסה, וכבר לא צריך את הגיגית והעמילן, והידיים כבר לא כל-כך עייפות, והגב לא שבור. השכנה שלנו, גברת לוי היתה כובסת מקצועית. יום ולילה כיבסה ביד קילוגרמים של בגדים ומצעים כדי להתפרנס, והיא נראתה זקנה כשהיתה צעירה.

והפלאים המשיכו להפליא. תנור אפייה, גז לבישול ומקרר הצטרפו לבית והחיים נעשו יותר קלים ופשוטים. אחי בשנות השישים קנה מכונית פיאט 600 קטנה קטנה ואמא כבר לא היתה צריכה לסבל את הקניות משוק מחנה יהודה. היה לה נהג פרטי וסבל.

.רק אחרי שנישאתי רכשנו קסם מקסים – טלוויזיה קטנה. ילדיי נולדו עם כפתורים, גדלו עם מכונית, טלוויזיה, רשם קול ותקליטורים. נכדיי מסתובבים עם טלפון נייד, מחשב כיס ומחשב בכל חדר, והם לא מאמינים שפעם כיבסו ביד והתרחצו פעם בשבוע.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר