ב”ה

הציוני הגאה – ג. “מופע אימים” (1)

 

 

 

“ואם דניאלה וייס… מופיעה בתכנית האמריקנית היוקרתית ‘ששים דקות’, ומייצגת את הישראליות, ומציגה מופע אימים פשיסטי, אז אנחנו בבעיה..”.

 

הגדרת מופע היא בעיני המסתכל. בעוד שליהודים נראתה תהלוכת היהודים אל פתחי המשרפות לקול נגינת מוסיקה קלאסית על ידי מיטב הנגנים היהודים, שגם יומם עומד בפתח, כמופע אימים, הרי הנאצים נהנו גם מן המוסיקה וגם מן ההצגה, כולל הכל – גם התמונות בתוך המשרפות. הם צילמו כתיירים נלהבים. אמנם מאוחר יותר ניסו להשמיד את התמונות, כדי שלא תיפולנה לידיהם של מי שחושבים שצילומיהם מתעדים מופע-אימים, אבל, רבות מן התמונות נותרו לדורות הבאים. ולא שהבאים אחריהם למדו את הלקח, בוודאי לא היהודונים, ובוודאי לא ה”ציונים”/”ממלכתיים”/פאשיסטים! “הציונים הגאים” ידועים מקידמת דנא בחולשתם המעריצה לדיקטטורים עריצים – נאצים למיניהם, מסטאלין דרך היטלר ועד בן-גוריון!

 

להלן דוגמא של מכתב לקולגה (בן גוריון מדבר על עצמו בגוף שלישי):

 

ראש הממשלה שלח ביום 6 בנובמבר (1948) למרשל סטלין, יושב-ראש מועצת המיניסטרים בברית המועצות על המברק הבא: “בשם מדינת ישראל ובשמי הריני שולח לך את מיטב ברכותי לרגל יום-השנה למהפכת אוקטובר, שהעניקה שויון לאומי לעמי ססס”ר, הבטיחה עבודה וקיום לכל בני-עמל, ופתחה את הדרך לקידמה סוציאלית ורוחנית להמוני העם בעיר ובכפר ויצרה את הצבא האדום רב-האונים, שמילא תפקיד עצום במלחמה נגד הסכנה הנאצית-פאשיסטית. עמנו לא ישכח לעולם את העזרה שברית המועצות הושיטה ליהודים, קרבנות הנאצים, ואת התמיכה הנאמנה לעם ישראל במלחמתו לחופש ועצמאות במולדתו ההסטורית. אני מאחל לעמי ארצך, שישלימו את דבר השיקום של המשק לאחר המלחמה, קידמה כלכלית, תרבותית, שלום והבנה בין-לאומית” (מדינת ישראל המחודשת, ד.ב.ג, ספר א’ עמ’ 325) .

 

(ועל הדברים האלה, שאין בהם מתום ולא תום ולא מלה אחת של אמת, נעסוק, אי”ה, בפעם אחרת).

 

מדיניות היודנריין בגוש-קטיף בוצעה ב”חופש-הגדול”, כי חשוב היה לממשלת ישראל שכל העם יחזה במופע. ואכן, נכדיי צפו בטלויזיה בגדול הפשעים בדברי ימי העולם. אני לא הייתי מסוגלת לא לצפות ולא לשמוע את הקולות הזהים לקולות כל הפוגרומים במשך אלפיים שנות שואה שטרם הסתיימו. והיום, בארץ ישראל, הגיעו לשיאם! סגרתי את דלת הממ”ד בו דלקה הטלויזיה והתרחקתי ככל האפשר מן הקולות. אבל היו רבים שהמופע הזה בא בעצמותיהם כשמן הטוב, למשל, כל בני-היונה. לא היו ימים טובים לפאשיסטים “הציונים” כימי גירוש יהודים מארץ ישראל. כך במשמר-הירדן ובכפר-דרום בתש”ח, כך בחבל-ימית, כך בחבל-עזה, כך בצפון-השומרון, כך בחברון, כך בכל אתר ואתר מעבר לקו-הירוק שהתקדש על ידי “הציונות הגאה”, בראשות חיים ויצמן ודוד בן-גוריון, שר”י.

 

למנוול, בן-היונה, יש מושגים הפוכים משלי על מופעים ממופעים שונים. בן היונה אינו רואה בביצוע מדיניות נאצית מופע אימים, אלא, אם היתה התנגדות יהודית לפשע. זוהי, בעיניו, אימה חשיכה – מופע שעליו מתנוסס “מגן-דוד שחור”. בן-יונה ניצב בצורה הברורה ביותר לצד היודונאצים ושופך אש וגפרית על היהודים, שהגירושים מכל מקום בעולם, בכלל, ובארץ ישראל, בפרט, נמאסו עליהם. את אלה הוא שונא בכל נימי הוויתו; ברמ”ח איבריו ובשס”ה גידיו ה”מוסריים” ובתאים האפורים של מוחו המעוות!

 

בן-יונה הלך לחזות בגירוש היהודים מביתם בחברון. ותיאורו שם את היהודים זה משהו, שהשוואתו למקור בשנות השלושים והארבעים במאה הקודמת, עלול לסבך אותך בתביעת לשון הרע על בן-היונה, כפי שכבר קרה לי עם ב. מיכאל (מיצירותיו: “חכם רשע תם ושאינו יודע לשלם”, “לא ראויים למגורי אדם”).

 

(וגם בחברון נעסוק, בעז”ה, בליווי תמונות שצילמתי במקום. לא בעת הפוגרום, אלא, כמה ימים לפני-כן).

 

בן יונה אלרגי לנשים מסוג דניאלה וייס ונדיה מטר. זה ברור, הוא רחוק מהן כרחוק מזרח ממערב. כאמור, השנאה ממלאה כל חור בהוויתו השחורה, עד כדי שנאה עצמית. ואילו, שתי גבורות-ישראל אלה, מלאות באהבת ישראל, שהן כלולות בתוכו. הן, בשיא הפשטות, נורמליות, ועל כן, אינן מסוגלות להתאים את עצמן למדד ה“נורמה המקובלת”, או ה“נורמה לא מקובלת” על האנטישמים בכל העולם, שבן היונה רואה בה “תורה מסיני”.

 

כבר הזכרנו את: “הטרנספר, בניגוד לעבר, הוא לא נורמה מקובלת, אלא, פשע נגד האנושות. אם זה יקרה, ולפני שזה יקרה, יהודים רבים לא יישארו כאן. גם כותב שורות אלה, ציוני גאה, שלא יישאר כאן, אם דניאלה וייס והכהניסטים ישתלטו על הציונות”.

 

והנה עוד – בן-היונה אדום מבושה וירוק מקנאה:  

 

“ואם דניאלה וייס, הכוהנת הגדולה של ‘מדינה גדולה’, מופיעה בתכנית האמריקנית היוקרתית ‘ששים דקות’, ומייצגת את הישראליות, ומציגה מופע אימים פשיסטי, אז אנחנו בבעיה. משום, שאם זו ישראל – אפשר להבין את המסע נגדנו. והמסע הזה יחסל אותנו”.

 

התקשרתי אל דניאלה ובקשתי ממנה לתמצת לי את “מופע האימים” שלה. היא נענתה ברצון. היה זה במיגרון, היא רואיינה על ידי הטלויזיה הזרה והצהירה שם שארץ ישראל היא הארץ שנתן לנו בורא-העולם ואנו נילחם עליה. שיאו של מופע האימים היה – דניאלה התכופפה והרימה גוש אדמה ואמרה שכל גרגיר בגוש הזה קדוש כמו כל אות בתנ”ך… זו בערך התמצית.

 

כדי לנסות ולהבין, בכל זאת, מה כאן אימתני, שאלתי אותה אם אמרה שצריך לגרש את הערבים, דבר שאני אומרת. היא אמרה שלא זכור לה שאמרה כזאת במעמד הזה, אבל היא חושבת שכל מי שמקבל את ריבונותנו על הארץ, יכל להישאר, ומי שאינו מקבל, ייאלץ לעזוב..

(איני מסכימה אתה בנקודה זו, וגם זה לפעם אחרת. הערתי בהזדמנות זו לדניאלה שיש גם לי מה לומר לה, בענין “להשיב את הורוד ללחיי הציונות”. ספרתי לה שקבלנו “טרמפ” מחתנה ממחנה הפליטים בשבי-שומרון לחומש, הוא טען שהיא ציונית, ואני אמרתי, שאני מקווה שהוא טועה, וכי דניאלה יהודיה).

 

אין לי ספק שהמופע החביב של בן-יונה – עם תרמיל על שכם ומקל הנדודים ביד, מוצא חן בעיני כל הגויים, יותר מן המופע של דניאלה, במיגרון, בחברון ובכל סנטימטר בארץ ישראל, אבל, את דניאלה הם מבינים, כי הם היו נוהגים בדיוק כמוה, את בן-יונה אינם מבינים, אך מכירים, זה אלפיים, והוא מגעיל אותם! הוא מעורר בהם בוז ולעג אין קץ!

 

גוסטב הנדריקסן היה חבר בוועדת-פרס-נובל, כאשר הגיעה לידי הוועדה עצומה, חתומה על ידי “אינטלקטואלים יהודים”, הממליצה על הענקת פרס-נובל לשלום להיטלר. וזאת, לאחר פרסום חוקי-נירנברג…. (היום ה”אינטלקטואלים” האלה הם, אורי אבנרי, גדעון ספירו, לאה צמל וכו’). הנדריקסן וחבריו דחו את העצומה “באדיבות”. בינתים השתנו הדברים, היום דווקא נאצים הם מקבלי הפרס הזה. אבל, הנדריקסן לא השתנה. את הסיפור הוא מספר למרדכי ניסן (“נתיב”), ומוסיף את הדברים הבאים:

 

 

“… אולי ידוע לך ואולי לא, אך כפרוטסטנט מאמין, שהשלים עם בוראו, ישראל היא לדידי, יותר מחבל ארץ ועם הנאבק על קיומו. ישראל לאדם הנוצרי, שהצליח להשיל מעצמו את שנאת היהודי (מלאכה קשה, אך לא בלתי אפשרית) היא היא המסר האלוקי. היא עדות לתקווה שאולי באמת נברא האדם בצלם אלוה-ים. הדבקות הכפייתית של האדם היהודי במוסר ובאמת, והמחיר הנורא שהוא משלם על דיבוק זה במהלך אלפי שנות קיומו, בניגוד לכל הסיכויים, כשהוא נלחם – וידו האחת קשורה לו מאחור – כלשונו של מרק טווין, היא הנותנת לגוי שכמותי טעם ואמונה שאולי, אחרי ככלות הכל, האנושות איננה רק כנופיות של שבטים המשספות זו את גרונה של זו, אחת לכמה שנים.

“היהודי הנודד” – אות קין

איני יודע באיזו מידה אתה ער לעצמת הדימוי של היהודי הנודד (der Wanderjude)  בתודעתו הקבוצית של איש המערב, דימוי המבוסס על הפסוק מבראשית “נע ונד תהיה בארץ”: קין, רוצח אחיו, שנתגלגל מאוחר יותר ברוצח האל. מדינת ישראל מחקה ממצחו של היהודי את אות הנודד הנצחי. לראשונה מזה אלפיים שנים נתפס היהודי באור חדש, כשווה בין שווים. והנה באים אתם, ובמו ידיכם מפקירים את מולדתו של העם היהודי, מולדת שעליה שילמו בחייהם מליוני אחיכם בכבשני אושוויץ וטרבלינקה. את נשמת האומה כבר מכרתם לשטן; עכשו אתם עסוקים בביתורו של הגוף, או נכון יותר של מה שעוד נותר ממנו…

“וכבר אתם מכינים לעצמכם כלי גולה, נוטלים את הצרור הנקוב ואת מטה הנדודים ויוצאים לגלות. אך לפני כן, במעין עיוות גרוטסקי, אתם, במו ידיכם, מטביעים אות קין על מצחכם, לא על שרצחתם את אחיכם, אלא על שהוא רוצח בכם, קול דמיכם – ולא קול דמו – הוא הזועק מן האדמה…..”

 

וגוי אחר:

 

“והיה אם יגיע היום המר והנמהר וישראל תשב לשולחן הדיונים עם אש”ף, יקיץ הקץ לייחודה המוסרי של אומה זו. ויתרה מכך, תהיה זו בגידה שאין לה כפרה בזכר ששת מליוני הקרבנות שנרצחו בידי הנאצים, שאש”ף הוא יורשם וממשיכם הנאמן” (ין וילן ון דר-הובן, שגריר הכנסיה הנוצרית בישראל).

 

מיותר לציין כי דבריהם של חסידי-אומות-העולם אינם מצוטטים על ידי התיקשורת הגבלסית המכונה “תיקשורת ישראלית”, שתפקידה לזרות דמורליזציה, ובאופן כללי, לנהל לוחמה פסיכולוגית בעם היהודי לכניעתו המוחלטת לנאציזם הבינלאומי. לא לחינם מאשים ג’וזף פארח (גם הוא “אינו מוכר” למנגנון התעמולה להשמדתנו), את “ישראל” בהעצמת הפאשיזם האיסלאמי!