עו”ד ציון אמיר, פרקליט-צמרת של ידועני-צמרת (למשל: נשיא המדינה לשעבר, משה קצב) הוא גם אב-בית-דין בבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין, ובתור שכזה הוא אמור לשמור על האתיקה של עורכי-הדין, כולל התבטאויותיהם וסגנונם.

אבל השאלה איך הוא עצמו מתבטא.

כאשר הוא ייצג את משה קצב מול ועדת הכנסת, הוא אמר הוועדה פעלה בעניין הזה כ”בית דין שדה“. הוא, אגב, לא היה היחיד שאמר את זה, וייתכן מאוד שהוא צדק, אבל על התבטאויות עדינות בהרבה של עורכי-דין (למשל: “המדינה לא מגלה לנו“; למשל: “מעיד כאלף עדים“; למשל: “ובכך הצטרפת“) הוא וחבריו לשררה דנים עורכי-דין אחרים לעונשים כבדים, כולל עונשי השעייה מהמקצוע לשנים ארוכות.

הכל, כמובן, בגלל ה“סגנון”, כי אנחנו הרי “לא רוצים לסתום פיות” …

על האמירה בעניין “בית דין השדה” כתבתי את המאמר מי שמדבר על “בית דין שדה”: על חוצפתו וצביעותו של עו”ד ציון אמיר, פרקליטו של נשיא המדינה משה קצב, אבל זה, ככל הנראה, לא עזר.

עכשיו בא “יפה-הנפש” הזה, ציון אמיר, ואומר כי התאבדותו של דודו טופז היא “תוצאה טראגית של כשל גדול”. אין ספק שהוא צודק, אבל … ה“סגנון”! …

ואני שואל מה היו אומרים עו”ד ציון אמיר וחבריו, כשופטי-“משמעת” על ה”סגנון” של שמחה ניר, למשל, אם הוא היה אומר “כשל גדול” על מה שנעשה בבתי המשפט.

_____________

עוד בעניין זה: על הצביעות והאידיוטיות בהתרסות על ה”סגנון”