אחריות הקבלן מעבר למועד פסק הדין

אחריות הקבלן מעבר למועד פסק הדין

ד”ר אברהם בן-עזרא
21.06.2009 20:33
התיקון בפועל כבר לא רלוונטי

התיקון בפועל כבר לא רלוונטי


אין לסמוך כלל על מומחה בית המשפט שיתווה דרך בטוחה לביטול הליקויים ו/או שיקציב סכום כסף מתאים בחוות דעתו למטרה זו. מומחי בית המשפט אינם מבינים את תפקידיהם ומפרשים לא נכון את כתב המינוי שלהם, כאילו הם אינם מומחים כלל אלא בחזקת מגשרים, בוררים, שופטים.
מקור התחושה הזו, הפוגעת בצד לדיון – ויהא זה תמיד הדייר התובע ולא הקבלן הנתבע, הוא בעידוד ברור המקבל מומחה מטעם בית המשפט מהמערכת המשפטית. שופטים סומכים ידיהם על מומחה בית המשפט ולא בוחנים ברצינות הנדרשת את חוות דעתו, גם כאשר מדובר בידע בסיסי שאינו נחלתם הבלבדית של המומחים אלא בידע המוכר וידוע לכל אחד, וגם כאשר ניצבת בפניהם חוות דעת אחרות, מנומקות ובעיקר – נכונות וניתן להשוות בין הראיות.



אחריות הקבלן מעבר למועד פסק הדין


ד”ר אברהם בן-עזרא


בתביעה בגין ליקויי בנייה, הסעד הכי שכיח הוא פסיקת פיצוי כספי לפי עלות ביצוע התיקונים. אמנם הדרישה הראשונה של הדייר מהקבלן היא בדרך כלל תיקון הליקויים בפועל, אולם מתעוררת מחלוקת בין הצדדים לגבי עצם קיומם של הליקויים בדירה, כמו גם לגבי עלויות התיקונים, ומחלוקת זו מתבררת בבית המשפט בשלב הראיות בסיוע מומחים לרבות מומחה מטעם בית המשפט.

 

עד לבירור המחלוקת – ממילא לא ברור מה יוכר כליקוי ומה לא יוכר כליקוי, מה יתוקן ומה לא. משהדברים מתיישבים בפסק הדין – התיקון בפועל כבר אינו רלוונטי, ונותר רק פיצוי כספי.

 

אכן, תשריט זה אינו תשריט יחיד, אך הוא מתקיים עם שינויים לכאן ולכאן במרבית המקרים.

 

דא עקא, שהדייר נותר עם ממון שלא תמיד מספיק דכי לבטל את הליקויים, וגם אם הדייר מנתב את כספי הפיצויים לתיקונים ומוסיף עליהם כהנה וכהנה – מי יבטיח לו כי התיקון יעלה יפה?

 

קל וחומר, אי הוודאות קיימת כשהקבלן הוא אשר תיקן את הליקוי, כי אז לא ברור כלל האם התיקון ראוי או שמא מדובר בעוד סיבוב של ניסיון רשלני חסכוני חלקי במסגרת מקצה-שיפורים…

 

אין לסמוך כלל על מומחה בית המשפט שיתווה דרך בטוחה לביטול הליקויים ו/או שיקציב סכום כסף מתאים בחוות דעתו למטרה זו. מומחי בית המשפט אינם מבינים את תפקידיהם ומפרשים לא נכון את כתב המינוי שלהם, כאילו הם אינם מומחים כלל אלא בחזקת מגשרים, בוררים, שופטים.

 

מקור התחושה הזו, הפוגעת בצד לדיון – ויהא זה תמיד הדייר התובע ולא הקבלן הנתבע, הוא בעידוד ברור המקבל מומחה מטעם בית המשפט מהמערכת המשפטית. שופטים סומכים ידיהם על מומחה בית המשפט ולא בוחנים ברצינות הנדרשת את חוות דעתו, גם כאשר מדובר בידע בסיסי שאינו נחלתם הבלבדית של המומחים אלא בידע המוכר וידוע לכל אחד, וגם כאשר ניצבת בפניהם חוות דעת אחרות, מנומקות ובעיקר – נכונות וניתן להשוות בין הראיות.

 

אישורו של מומחה בית המשפט כי התיקון ראוי – אינו מבטיח דבר.

 

יש לדעת כי מבחינה סטטיסטית רוב המומחים הם בעלי זיקה לטובת ציבור הקבלנים לאור עברם כעובדי קבלן ובמקרים חריגים גם לאור עתידם המובטח במישרין או מכללא.

 

גם כאשר כל מה שרוצה המומחה זה רק לשאת חן בעיני השופט, הוא נוטה לטובת הקבלן דווקא.

 

השבוע [10 ליוני 2009] קיימתי פגישת עבודה במשרדו של עורך דין חיפאי עם לקוח משותף – שופט בית המשפט המחוזי בחיפה בדימוס, שהזמין אותי כמומחה צד לדיון לשם הכנת חוות דעת מקצועית. במקרה זה, מומחה בית המשפט שבדק את הנכס על פי חוות דעתי אישר את עיקרי הליקויים, אך ברר לו דרכים אחרות כדי לנסות לפגוע בזכויות הדיירים [ובכללם, כמובן, אותו שופט שעד לעת האחרונה דן בתיקים דומים], ובישיבת העבודה טיכסנו עצה בדבר דרך הפעולה.

 

בין לבין, התבטא השופט ואמר כי השופטים לא ששים לאשר ליקויים ותשלום פיצויים לדיירים לפי הדין, כי הם חסים על כיסו של הקבלן ומרחמים עליו.

 

על כך אמר השופט חיים כהן את הדברים הבאים:

 

“עד שאברר דברים לגופם, רואה אני צורך לסלק מכשול שהערים על דרכי בא-כוח המשיבים: גם הוא כנראה חש באהדה אשר המערערים זוכים וראויים לה במצבם הקשה, והוא מזהיר אותנו אזהרה חמורה, ודל לא תהדר בריבו (ואין זה רק “כלל ידוע”, כפי שבא כוח המשיבים מכנהו, כי אם מקרא מפורש: שמות כג, ג; וראה גם ויקרא יט, טו: ‘לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך’). סהדי במרומים שלא אהדר ולא אצדיק שום דל בריבו אלא אם כן אמצא לו צד זכות בדין: הא דכתיב, ‘לא תטה משפט אביונך’ (שמות כג, ו) – לא תטה עליו את הדין לפסוק על רשע כשר ועל כשר רשע (ראה מכילתא, מסכתא דכספא, פרשה כ, ד”ה לא תטה). וכן סהדי במרומים שלא אשא פני דל כדי שיוכל להתפרנס ‘בנקיות’ ולא אני ולא העשיר יריבו נצטרך לפרנסו (ראה תורת כהנים, קדושים, פרק ד). אבל מודה אני ומתוודה שלא אנוח ולא אשקוט מלחפש לדלים ולעשוקים ולנדכאים צד זכות בדין, ולא אאמין לאומרים לי, אל תיגע כי לא תמצא. ואם מצפה בא-כוח המשיבים למקרא מפורש שיזהירני גם על זאת, הרי הוא לפניו: ‘עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תשאו סלה, שפטו דל ויתום, עני ורש הצדיקו, פלטו דל ואביון, מיד רשעים הצילו’ (תהלים פב, ב-ד).”

 

[ע”א 409/78 גולן נ’ פרקש, פ”ד לד(1) 813].

 

לאמור, מה שהעיד שופט בית המשפט המחוזי בדימוס על שופטים, כך סתם – אינו אלא החדרת שיקולים זרים לפסקי הדין ביודעין.

 

המומחה – הוא מומחה בפני עצמו, ושומה עליו לבצע את תפקידו ללא פניות.

 

בענייננו, כאשר בשופט אינו משתכנע כי אותו ליקוי בו מדובר – נעלם וכי התיקון ראוי, עדיין יש בידו, בנוסף לפסיקת פיצוי כספי – גם ליצור מנגנון עתידי להבטחת תיקון הליקוי.

 

כך ארע בת”א 4895/06 ליאת אלמוגי נ’ אנגל ג’נרל דיבלופרס בע”מ ואח’, בית משפט השלום בחיפה, שופטת: ע’ חן-ברק, אשר על אף התיקון של הרטיבות בחדר בדירה, ועל אף מכירת הדירה לצד ג’, פסקה כך:

 

“התובעת תהיה רשאית להגיש, בעוד שנתיים [ולא מיום 30/6/11] בקשה לפתוח התיק מחדש אך ורק ביחס לביצוע בדיקה חוזרת של נושא הרטיבות בחדר השינה. במידה ותוגד בקשה כזו על ידי התובעת, אליה תצורף הסכמת הבעלים לביצוע הבדיקה, תשלח לצדדים החלטה בענין”.

 

לאור פתרונות לא מקצועיים בעליל אותם מאמצים מומחי בית המשפט, יש לעודד פסיקה כדוגמת זאת ככל שהמטרה היא לפצות את מי שנפגע לפי מידת נזקו, ובכך גם להעלות את איכות הבנייה ולעודד אכיפת החוק.

 

‏12 יוני 2009



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר