צא צא איש הדמים

צא צא איש הדמים

חנה אייזנמן
10.05.2009 18:03
צא צא איש הדמים


הם שונאים את היהודים, להוציא אחד, אותו הם אוהבים, כי בשמו מותר לשנוא את היהודים ולהשמידם – ששה מליוני רוצחי יש”ו, יורשיהם של מליונים רבים שקדמו להם, במשך כל הדורות – כולם רצחו את היש”ו האחד הזה….



ב”ה

 

 

צא צא איש הדמים

 

 

כי עזה כמוות שנאת-ישראל. “מים קדושים” לא יוכלו לכבות את השנאה ונהרות הדם באירופה לא ישטפוה.

 

אולי “לא היתה לו ברירה”, ל”ברג הקטן” – היום אפיפיור, אלא להיות חבר בHITLERJUGEND (נוער היטלר), אבל, היום, לאיש החזק ביותר בעולם יש הברירה – להכריז, בסמכות ובתוקף תפקידו, ש“ממלכת ירדן” ו“הרשות הפלשתינאית” הן שקר וכפירה בעיקר! עליו להכריז בקולי קולות, שהארץ עליה יושבים הרוצחים והשודדים הנ”ל, היא הארץ שאותה נתן האל, בו הוא מאמין, לבניו – לבני ישראל! אך האיש, שעם ישראל סולח לו על “חטא נעוריו”, התחזק בחטא הזה, לעת זיקנה, כי עזה כמוות שנאת-ישראל. “מים קדושים” לא יוכלו לכבות את השנאה ונהרות הדם באירופה לא ישטפוה. אילולא נשאר הנאצי נאצי, היה היום, דקה לפני שהוא נקרא לתת דין וחשבון לפני בוראו, זועק את האמת, גם עד צאת נשמתו. אך, הוא לא יעשה זאת. התנ”ך אמת בעיניו, רק עד לזכויות העם היהודי, בפועל ולא בנאומים ריקים! אצל הבנדיקטוס הזה חברו יחדיו, הנאציזם ואמו, “הברית החדשה” – שבאה ל”תקן” את “הברית הישנה”, שניתנה למשה בהר סיני. כאילו הקב”ה “… אדם הוא וינחם…”

 

 (כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע יְקֹוָק אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ:

(כט) וְגַם נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר וְלֹא יִנָּחֵם כִּי לֹא אָדָם הוּא לְהִנָּחֵם:

(לב) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַגִּישׁוּ אֵלַי אֶת אֲגַג מֶלֶךְ עֲמָלֵק וַיֵּלֶךְ אֵלָיו אֲגַג מַעֲדַנֹּת וַיֹּאמֶר אֲגָג אָכֵן סָר מַר הַמָּוֶת:

(לג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ וַיְשַׁסֵּף שְׁמוּאֵל אֶת אֲגָג לִפְנֵי יְקֹוָק בַּגִּלְגָּל: ס  שמואל א פרק טו

 

אולי לא היתה לו ברירה אלא להיות חבר בנוער-היטלר, אבל, למי שבחרו בו להיות אבי הכנסיה הקתולית העולמית היתה הברירה לא לבחור בבעל עבר נאצי, ואין זה משנה מה היו הנסיבות; העובדה היא – הוא היה חבר בתנועת הנוער ההיטלראית/נאצית! אולי התירוץ של חוסר-ברירה יכל היה לעמוד בפניהם של ילדיו, לו היו לו כאלה, אך בוודאי לא בפני העם היהודי, ש”חוסר הברירה”  של ה”ברגים הקטנים”, והברירה שהיתה בידי אחרים, השמידה את סבינו וסבותינו, את דודינו ודודותינו ואת דודנינו, והכריתה את זכרם. הנאציזם נחשב בעולם לתופעה חסרת תקדים, ובכל זאת, בחר העולם הנוצרי, לראש וראשון לו, בשותף לביצוע הזוועה הזו. כי כל העולם השתתף בהשמדתנו, וכל העולם ממשיך בכך, בראשות האפיפיור!

 

במרוז טוענים – אסור להשוות שום דבר לשואה, וכמובן, אסור לקרוא לשום יהודי – נאצי, גם כשהוא ממש נאצי, כמו אנשי “מחנה השלום”, אבל כשר וישר הוא – לכבד נאצי מוכח ומועד, בעבר ובהווה, בקבלת פנים ממלכתית/מלכותית, על כל המתלווה אליה, מהשפלה עצמית והשפלת כבוד-ישראל, דרך שיבוש מהלך חיי היום יום של בני-ישראל בארץ ישראל, ועד הפרעת מנוחת המתים, שהדרך למקום מנוחתם האחרונה, בהר הזיתים, תיחסם, כדי שפושע נגד העם היהודי ונגד האנושות, יוכל להקטיר בלא הפרעה ל”שילוש הקדוש”.

 

ישבן “הכס הקדוש” מתחיל את ביקורו אצל מלך “ירדן”, ממשיך ב“ישראל” ומסיים אצל ה“פלשתינאים”, כשהוא יודע היטב שאין עם כזה, וה”רשות” בה הוא מבקר מטרתה אחת – לשמש בסיס לראש הנחש הג’יהאדי, בצאתו להשמיד את היהודים בארץ ישראל.

 

פיוס – פִּיס על ישראל

 

הם שונאים את היהודים, להוציא אחד, אותו הם אוהבים, כי בשמו מותר לשנוא את היהודים ולהשמידם

 

האדון רב החסד מדבר על פיוס; פיוס בין הכנסיה ליהודים ופיוס בין ראש הנחש הג’יהאדי ליהודים.

 

היהודים, ר”ל, מסוכסכים עם כל העולם….

 

מה עשתה ומה עושה הכנסיה כדי לפייס את היהודים, על אלפיים שנות שואה? על אלפיים שנים שבכל דור ודור עמדה היא עלינו לכלותנו, כשהיא מגיעה לאחד השיאים שלה ב”שואה”? אלפיים שנות טבח ביהודים, בכל מיני מיתות משונות – באש, במים ובחרב, מנער ועד זקן, אמהות על בנותיהן ובנים על אבותם? נכון! היא תומכת בהמשך ביצוע תכנית השלבים לפתרון-הסופי לבעיית-היהודים. ממלא-המקום מביא “מסר של שלום” למזרח התיכון החדש של פרס. לשון אחר – המשך נישול היהודים מנחלת אבותיהם, והשלכתם לים.

 

הם שונאים את היהודים, להוציא אחד, אותו הם אוהבים, כי בשמו מותר לשנוא את היהודים ולהשמידם – ששה מליוני רוצחי יש”ו, יורשיהם של מליונים רבים שקדמו להם, במשך כל הדורות – כולם רצחו את היש”ו האחד הזה….

 

לקידום ה”פיוס” דורש ממלא המקום שליטה ב”מקומות קדושים” לנוצרים בארץ ישראל. החוצפה! עיט נוסף העט על הפגר. זו דעתם של הנוצרים על היהודים – תולעים אותן יכל לדרוס כל בעל מגף פרוסי או אחר. והם, ה”יהודים”? יגידו תודה! זהו השפל אליו השפילה אותנו מרוז, שהשמאל בנה בשנאתו לעם ישראל.

 

אסור היה לתת לאיש-הדמים הזה מדרך רגל בארץ הקודש. זהו חילול ה’ מן הדרגה הראשונה!  שלומי אמוני ישראל צריכים היו לצאת בהפגנה אדירה ובקריאות – צא, צא איש הדמים! לסקול אותו באבנים ובאשפה….

 

הזוועה היא בכך, שבני מרוז רואים בביקורו של הפושע מחווה של כבוד ומשתחווים אפיים ארצה לרגלי הפָּריץ פְריץ. בני מרוז עדיין מלאים בריגשי תודה על הסרת האשמה לרצח ישו מכתפיהם. הם, לעולם, לא היו רוצחים את ישו, כמובן. הם בדיוק אלה שהלכו אחריו וזרו את הארס והשנאה, עד עצם היום הזה. זהו אותו סוג של שונאי ישראל.

 

לא קשה להבין למה הכשיר בנדיקטוס “אב קדוש” כמותו, המכחיש את השואה, שכן, הכחשת השואה מסירה ממנו את ה”כתם”, השנוי במחלוקת, של הנאציזם. רק כשהכשר זה הביא לרעש רב מזה שציפה לו, ביטל אבי אבות הטומאה את ההכשר לעצמו.

 

לא נשכח ולא נסלח!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר