זורקים את עזה לכלבים – (Gaza Goes to the Dogs (of War

זורקים את עזה לכלבים – (Gaza Goes to the Dogs (of War

אילנה מרסר – ILANA MERCER
09.02.2009 15:37
זורקים את עזה לכלבים  -  (Gaza Goes to the Dogs (of War


שבט המואסי הוא הפרט המעיד על הכלל. למרות עזרה בינלאומית קבועה, התל”ג לנפש בעזה הוא – 558.02 דולר. 81 אחוזים מכלל האוכלוסיה חיים מתחת לקו העוני. סנגורי הפלשתינאים מאשימים בנחשלות הפלשתינאית את ישראל, בכלל, ואת ה”מתנחלים”, בפרט, כאשר ההיפך המוחלט הוא הנכון! השגשוג שהביאו ה”מתנחלים” לגוש קטיף, יצר, לראשונה, תעסוקה להמוני עלובי החיים בחבל עזה.



ב”ה

זורקים את עזה לכלבים (19.8.2005)  

אילנה מרסר 

 

תרגום: חנה אייזנמן

עזה מטוהרת מיהודים לקול מצהלות השמחה לאיד של התיקשורת כולה. רודנות הפרשנות-הפוליטית קבלה בתרועות גיל את גירוש בני החשמונאים מארצם, ופרשה שטיח אדום לפני הרוצחים, חמסני החמאס, כל הדרך להשתלטותם על עזה.

 

החומה הבצורה עליה נשען החמאס – הפלשתינאים – הציפו את רחובות עזה, במפגן חולצות –T , עליהן זוהרת הכתובית: “היום עזה, מחר ירושלים” (במימון בית-אפנת-עלית של האו”ם). על אלה הערימו פרשנים הררי פרשנות אוהדת.

 

על ה”מתנחלים” (ג’יימס בנט כתב הניו-יורק טיימס, מעדיף “קולוניאליסטים”), הערימה התיקשורת הררי תיעוב. הם הועלו על נס כ“לאומנים יהודים, הרוקדים סביב ספרי תורה בהתלהבות דתית”, ר”ל…

 

במטחווי קאסם מגוש קטיף, ז”ל, לשעבר שוקק חיים, רובצים ערביי המואסי. למרות היותם יושבים על אדמת חוף פוריה ורווית מים, ולמרות הסיוע הבינלאומי הנדיב שהם מקבלים בקביעות, נותרו משכנות המואסי בעליבותם. על הנדל”ן “שלהם” אין ערוגות פרחים, אף לא מוזיאונים, לא אתרי שעשועים ולא בתי מלון.

                                                                               

המואסי הפכו את עליבותם למכשיר רב תועלת, תוכחנה התקפותיהם על כפר דרום שבגוש קטיף (כפר דרום הוקם ב-1946, אך עבר לשליטת המצרים במלחמת תש”ח. דברי ימי עזה היהודית תחילתם עם האבות, אברהם ויצחק. הקהילה העתיקה דבקה בעזה, במשך כל הדורות, בחירוף נפש, עד שחרבה בפרעות תרפ”ט, על ידי הערבים ה”מדוכאים”, שאינם ניתנים לשליטה. אל תצפו מג’יימס בנט לציין עובדות אלה).

 

שבט המואסי הוא הפרט המעיד על הכלל. למרות סיוע בינלאומי קבוע, התל”ג לנפש בעזה הוא – 558.02  דולר. 81 אחוזים מכלל האוכלוסיה חיים מתחת לקו העוני. סנגורי הפלשתינאים מאשימים בנחשלות הפלשתינאית את ישראל, בכלל, ואת ה”מתנחלים”, בפרט, כאשר ההיפך המוחלט הוא הנכון! השגשוג שהביאו ה”מתנחלים” לגוש קטיף, יצר, לראשונה, תעסוקה להמוני עלובי החיים בחבל עזה.

                                                 

ובכל זאת, כשזה מגיע להגנת בני טיפוחיהם העלובים, מעדיפים תומכיהם להידרש לתאוריות המרכסיסטיות, שתמציתן – עשרו של האחד הוא עניו של רעהו. המרכסיזם מתעלם מעובדת יסוד –  אדמת בור, לעולם לא תישא פרי, אלא אם הושקעו בה כשרונו ומרצו של האדם. בני האדם הם ההופכים חמרי גלם למוצרים שימושיים מבוקשים – מייצאים פרחי איכות ושאר מיני תוצרת, כבמקרה גוש קטיף. יזמת המתנחלים יצרה את הביקוש לידים עובדות. גירוש היהודים יביא הרס על המפעל שהם הקימו, וערביי חבל עזה יאבדו את מקורות פרנסתם ויחזרו לדלותם!

 

לא רק קפיטליסטים צבועים נצרו לשונם לנוכח העוול הנגלל והולך לעיניהם. גם נאמני משקי הבית לא הרימו קול נגד החרמת רכושם של ה”מתנחלים”. להוציא, כמובן, ג’וזף פארח:

 

“יהודים אלה לא גזלו אדמתו של איש! מרחבי גוש קטיף היו בלתי מיושבים ורחוקים מכל רכוש ערבי. הם פיתחו וטיפחו ארץ ציה וצלמות, שלא נעבדה במשך דורות, והפריחו את השממה… רק אצלם יכלו הערבים לצפות לשכר הוגן בתמורה לעבודתם, בנוסף להכנסות מפעילותם כמתאבדים מתפוצצים…”

 

תיאורטיקן בן זמננו, בשם, מוריי רוטברד סיכם (או צריך היה לסכם): “לא תיתכן טענה חוקית לבעלות על אדמה שמעולם לא נבעלה… מעמד-בעלים לטובין שלא נבעלו מעולם (כאדמה) נרכש רק בהפיכת הטובין לבר-תועלת”, רוטברד כתב ב-The Ethics of Liberty . ה”מתנחלים” הפריחו את השממה בזיעת אפיהם. הפושעים האלימים – שרון והשודדים הפלשתינאים – גירשו אותם בכח הזרוע, מנחלתם!

 

ומסרו אותה לחמאס!                

 

היום (אוגוסט 2005….) עזה נתונה לשליטתו המלאה של החמאס! החמאס הוא עצם מעצמותיה של אחוות-האיסלאם, שנשבעה להביא לפתרון הסופי של בעית היהודים! (בוועידתם העולמית הגיעו להסכמה פה אחד שהיהודים הם “אויבי האנושות”).

 

דובר החמאס הצהיר שארגונו “לא יניח את נשקו גם לאחר נסיגת הציונים מרצועת עזה. הדרך שלפנינו עודה ארוכה”. עוד אמר הדובר, השטחים שפונו, ישמשו כבסיסי תקיפה נגד ישראל. המסר לאבו מאזן (יו”ר הרשות, מכחיש השואה) – “הסתלק”!

 

למען ההגינות חשוב לציין, שגם אבו-מאזן קרא להשמדת ישראל, אבל, בשלבים, באמצעות “זכות השיבה” ל”ישראל” של אלה שבחרו, מרצונם, במעמד הפליטוּת. עובדה היא, שבמפה הרישמית של הרשות-הפלשתינאית, התלויה מעל שולחנו של אבו-מאזן, “ישראל” אינה קיימת כלל, במקום המוכר כ”ישראל”, רשומה “פלסטין”.


                                          

יוצא מכליו מזעם, שאל כתב חדשות-פוקס “מתנחל” צעיר: “האם הישיבה בתוך ערבים, המחייבת את הצבא הישראלי להגן עליך, אינה מציקה לך כלל”? האיש הצעיר, שעולמו חרב והולך על כל סביבותיו, ענה בחיוניות מופלאה: “על פי ההגיון שלך, ישראל, המוקפת ב-21 מדינות ערביות, המאכלסות למעלה מ-350 מליוני אדם, צריכה, פשוט, לארוז וללכת”. 

 

ואם נרחיב את הלוגיקה הזו – האם לערבים, אזרחי ישראל, המוקפים ברוב יהודי, לא מציקה העובדה שהם חיים בתוך היהודים? האם לא רצוי לעודד אותם לארוז ולעבור לרשות הפלשתינאית? מסתבר שלא. מה חסר להם? הרי שכניהם התרבותיים, היהודים, אוהבי-השלום, קבלו אותם אל חיקם והעניקו להם זכויות אזרח מלאות. כותב ג’וזף פארח:

 

“הם מצביעים. הם בוחרים במנהיגיהם לכנסת. הם מפרסמים עתונים בשפה הערבית. הם מסיתים לשנאת יהודים במסגדים שלהם. אין כמעט גבול לחופש הניתן לערבים בני כל הדתות בישראל”.

 

נראה בבירור, שמה שטוב לאווזה פלשתינאית, אינו טוב לאווז ישראלי. מבטיחים לנו ש”שלום”-אמת ישרור – רק לאחר גירוש חד צדדי של יהודים חרוצים, יצרניים, שלווים, מעזה ומן הגדה המערבית… אח”כ מירושלים ומשאריתה הקטנה של מדינת ישראל, בהתאם להבטחות הפארטנרים לשלום של ישראל.

ביום ה”לינץ'” במואסי                      



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר