על עכברים וחלילנים

על עכברים וחלילנים

חנה אייזנמן
19.11.2008 14:49
על עכברים וחלילנים


העם היושב בציון חש כעכברים בספינה טובעת. לפתע, בחודש האחרון, החלו צצים מכל החורים, מצטרפים למפלגה כזו או אחרת, במאמץ נואש אחרון, להציל. לא שהם יודעים מה להציל ואיך להציל, אך הם חשים בשואה הקרבה בצעדי ענק. מכאן נובעת היזמה להקמת מפלגת הסרק ה”מאוחדת” של ה”ציונות הדתית”, שהדבר היחיד המאחד את כל הערב-רב המתנחל בה, הוא היאוש.



ב”ה

 

על עכברים וחלילנים

 

 

 

“להתאחד על המשותף”

 

המשותף ביהדות זהו המכלול – עם, תורה, ארץ! הפוגע באחד המרכיבים, פוגע בכולם. 

 

מאות אלפי יהודים בארץ ישראל, הממשיכים בחייהם, כאילו כלום, מכח האינרציה, סובלים מדיכאן, מחרדות, מפחדים איומים ומיאוש באופן כללי. ומה בשורת רבני הציונות הדתית? להיכנע ליאוש! הם מתאחדים כולם במפלגת הנואשים. אלה, שרוממות אתחלתא דגאולה בגרונם ועל לשונותיהם דוברות השקר, מצטרפים לתנועה לקידום חורבן ארץ ישראל והשיבה לגלות.

 

ברור שכל העם הזה חש כעכברים בספינה טובעת. פתאם אנו רואים אותם צצים מכל החורים ומצטרפים למפלגה כזו או אחרת, במאמץ נואש אחרון, להציל. לא שהם יודעים מה ואיך להציל, אך הם חשים בשואה הקרבה בצעדי ענק. מכאן נובעת היזמה להקמת מפלגת הסרק ה”מאוחדת” של ה”ציונות הדתית”.

 

הרב זלמן מלמד קורא לזה – “להתאחד על המשותף”. ואני יודעת שהמשותף ביהדות זהו המכלול – עם, תורה, ארץ! הפוגע באחד המרכיבים, פוגע בכולם. מי שהארץ אינה חשובה להם, ממילא, עוברים על כל התורה כולה, ובודאי שהעם אינו חשוב להם כלל וכלל.

מי שמוכנים להחריב על העם היהודי את ארצו ואת כל עולמו, אין להם תורה ואין להם עם! זו מוטאציה.

אין שום דבר משותף בין נוער-הגבעות ליובל שרלו. וזאת, משום שהנוער הזה שלם עם עצמו, שלם עם אלוקיו, שלם עם תורתו ועם זהותו היהודית, על כל זכויותיה וחובותיה. ויובל שרלו מנופץ לרסיסים, אין בו מתום ולא תום. שלם, המתחבר לרסיסים, איננו שלם עוד! גם הוא יתרסק לרסיסים.

איננו בגלות ואיננו עולים בחומה. הלוא השרלו’ים טוענים שזו אתחלת דגאולה, בארץ ישראל יש שלטון יהודי. זה בדיוק הזמן למלחמת מצווה. אך הרבנים מצווים את ההיפך, בשם “אחדות ישראל”. טובלים ושרץ בידם.

 

“הסגידה לעגל הזהב של ארץ ישראל השלמה…”

 

איש לא דרש כאן לצאת ולשחרר מה שלא בידינו, למרות שזו דרישה מחוייבת האמת, המוסר, הצדק והמציאות. בסך הכל, בקשו לא להפקיר שוב את מה שכבר נמצא בידינו. 

 

 

מה ההבדל בין ה”ציונות הדתית” ל”חרדים”? הבדל עצום. כשה”חרדים” מחכים בסבלנות לגאולה, כשהם מאמינים שהם פטורים מפעולה לקידומה, הם טועים. כש”הציונות הדתית” מאמינה בדיוק באותו הדבר, היא מזידה וצבועה. היא זו שהאשימה תמיד את ה”חרדים” שאינם נותנים יד לקידום הגאולה ומחכים שהיא תפול עליהם משמים, ומה הם עושים? פועלים בכל כוחם נגד הגאולה, תחת מטריית “איילת השחר עולה קמעא קמעא”. כדי להיות צודקים בפטפוט הזה, הם מבריחים את איילת השחר.

                             

הגיעו דברים לכדי כך, שפושע המלחמה, ה”ציוני דתי”, יאיר נווה מתבטא בהאי לישנא: בגלל הסגידה לעגל הזהב של ארץ ישראל השלמה…”.

מצוות ישוב הארץ היתה כבר לסגידה לעגל הזהב, ארץ ישראל היא עגל הזהב, אם כך, נווה הוא שבט לוי, ההורג את הסוגדים לעגל הזהב.

 

הנבל סיגל לעצמו את הסמנטיקה של גדולי שונאי ישראל בכל הזמנים. “ארץ ישראל השלמה”! “השלמה”, בא למעט. “השלמה” בא לגנות! “השלמה” בא להטעות. ארץ ישראל היא ארץ ישראל! וברור שהיא שלמה. מיותר לומר זאת. אך כאן נכנסת הרמיה; מדובר ברסיס קטן של ארץ ישראל, כשרובה הגדול מאד, כבוש, כבר עכשו, בידי הפארטנרים של אויב מספר אחת של העם היהודי – שמעון פרס.

 

איש לא דרש כאן לצאת ולשחרר מה שלא בידינו, למרות שזו דרישה מחוייבת האמת, המוסר, הצדק והמציאות. בסך הכל, בקשו לא להפקיר שוב את מה שכבר נמצא בידינו. בסך הכל, מבקשים לא לקדם את תכנית השלבים להשמדתנו. לזה קוראים – “סגידה לעגל הזהב של ארץ ישראל השלמה…”. נווה הוא התוצר המובהק ביותר של ה“חינוך” ה”ציוני דתי”, שרוממותיו על ראש מטרת התנועה החדשה לחורבן היהדות.

 

במשך שנים הם ניתלו ברב קוק להצדקת ההתחברות עם עוכרי עם ישראל. הסיסמא היתה – “מצוות ישוב ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה”. והרי “השמאל בנה את המדינה”. נכון, השמאל הוא שהקים לעצמו מוקדי כח ושלטון וקרא להם “מדינה”, בשעה שאנו בנינו את הארץ. והוא בנה את המדינה, כדי ליצור לעצמו מסגרת “חוקית”, שתאפשר לו להחריב את הארץ. ומכיוון שה”ציונות הדתית” קפצה בראש, כחמור, להפוך את מדינת הדמים והזדון ל”ממלכתיות” ה”קדושה”, הרי, במשך כל שנות הפשיעה, יכלו הפושעים לבטוח בתמיכתה האיתנה של ה”ציונות הדתית”.

 

היום הם אינם מיישבים, להיפך, כידוע, הם מהרסינו ומחריבינו, מה עוד קושר אותנו אליהם? הם כופרים בכל – בתורה, בעם ובארץ. מה שקושר היא משיחיות השקר של ה”ממלכתיות”, המקדשת את ממלכת השטן, כאילו היתה כס אלוק ממעל.

 

מתן יד לחורבן הארץ שקול כנגד עבירות על כל המצוות שבתורה. אם ההיפך הוא הנכון, אז לא ייתכן שזה לא נכון.

 

מי מחליט מה ה”משותף”?

 

שוב ושוב הראה לנו הקב”ה שהוא חפץ בכיבוש הארץ על ידינו, אבל זה כלל לא מרשים את רבני ה”ציונות הדתית”, הם יודעים טוב יותר, שהרי “לא בשמים היא”. כל תירוץ כשר בעיניהם, לשימור “ממלכתיות” הדמים, הזדון, הרשע והפשע!

 

 

והרב מלמד מייחס לעוכרי ישראל אלה את האכפתיות לתורה ולעם. זה, לדעתו, ה”משותף”. ולמשותף הזה לא שייכים מי שארץ ישראל חשובה בעיניהם לא פחות מן העם, שאמור לחיות עליה ורק עליה, ומן התורה שמצווה עליו לעשות זאת.

יכולים ה”רבנים” והעמידרורים לקשקש ככל העולה על רוחם המכוערת, אך, האמת היא – התורה והעם אינם חשובים בעיניהם כקליפת השום.

 

כששונאי ישראל, שבידיהם מנגנון התעמולה, פתחו בתעמולה ובהסתה הגבלסיות שלהם נגד ה”סוגדים לעגל הזהב של ארץ ישראל השלמה…”, קפצו כנגדם כל ה”ציונים הדתיים” ופתחו במקהלת גינויים נגד ה”עשבים השוטים”, ה”שוליים המטורפים”, ה”קיצונים”, במקום לענות לרשע כרשעתו!!! וכך השתלט האויב סופית על ה”מדינה” ועל דעת הקהל.

במקום לומר את האמת, ענו אמן אחרי שונאי ישראל, מהרסינו ומחריבינו ומשמידינו.

ושוב הם חוזרים על אותו עיוות – להשליך את ארץ ישראל לכלבים ולהתאחד על ה”משותף“.

 

והתירוץ? אם נתנגד להשמדתנו, זה יביא למלחמת אחים. עד כמה אפשר לרדת??!! רודפים אותנו, מחריבים אותנו, מקדמים בצעדי ענק את התכנית להשמדתנו, כל זה לא מלחמת אחים. אך אם נחליט להילחם על חיינו נגד האויב, אויב גרוע מכל הג’יהאד, שלא הצליח עד כה להשמידנו, זו “מלחמת אחים”. מעולם לא עלה בדעתם, שאילו נתקלו הפושעים בנכונות להילחם בהם, היו חושבים אלף פעמים, אם כדאי להם לנסות להתעסק עם היהודים. אך תמיד היתה להם הבטחה מראש, ש”לא יהיה סירוב פקודה”, ש”נפעל רק בהתאם לחוק…”. השאלה היא – איזה חוק??? מי קבע את ה”חוק” הזה? להם, לפושעים נגד העם היהודי ונגד האנושות, אין שום עכבות בדרך ל”מלחמת אחים”! כי, הם אינם רואים ביהודים אחים! מעולם לא היו שונאים גדולים מהם ליהודים. אז למה שהיהודים יראו בהם אחים? הם לא היו מצליחים בתכניות החורבן שלהם, בלי הסיוע המאסיבי שקבלו מאלפי יוצאי החינוך ה”ממלכתי” המטורף.

                                           

וכל ה”ברגים הקטנים” האלה מדקלמים שהם ממש התנדבו ל”משימה הלאומית” הזו, כדי שהיא תיעשה ב”רגישות”. זו הסיבה היחידה שהם לא הניחו את דרגותיהם על השולחן וסירבו לתת יד לפשע מלחמה מזוויע, פשע נגד העם היהודי ונגד האנושות.

 

האמנם? אז, בואו נראה את דבריו של יאיר נווה: “בגלל הסגידה לעגל הזהב של ארץ ישראל השלמה, שילמתי מחיר אישי כבד מאד, שגרם לי בסופו של דבר לעזוב את הצבא ולא להמשיך בקריירה המובטחת…”. הובטחה לו ולדומיו קריירה בתמורה לתיפקוד יעיל בחורבן, אך הסוגדים לעגל הזהב של ארץ ישראל השלמה, החלו לרדת לחייו, והוא, המסכן, שילם מחיר אישי כבד… כמה אטום לאנושיות יכל להיות בוגר החינוך ה”ציוני דתי”. הוא, הוא שילם מחיר אישי כבד; סוף הקריירה הצבאית וצניחה רכה לכורסת מנכ”ל הרכבת הקלה בירושלים. בשעה שרבבות יהודים בארץ ישראל לעולם לא יגמרו לשלם את המחיר האישי הכבד של פשעיו נגדם!

 

ואתם יודעים מה? הוא כועס על ה”ציונות הדתית”, לא משום שהפכה אותו לפושע, אלא, משום שלא סתמה את פיותיהם של ה”קיצונים”.

 

וכל זה, לא משום שאינו יודע שביצע פשע, משום שהוא כן יודע: “ברור שהיה מדובר בהחלטה פוליטית ויתכן שהשיקולים שעמדו ביסודה היו לא מוסריים ורעים…”. ולמה ציית נווה לפקודה שעליה מתנוסס דגל צלב הקרס? כי סירוב “היה עלול להוביל לפירוק צה”ל וחורבן המדינה…”. צה”ל קדוש, למרות שהוא עושה בדיוק את ההיפך ממה שהוא אמור לעשות, כלומר, במקום להגן על עם ישראל, הוא מקדם את השמדתו. אבל, פעם קבעה ה”ציונות הדתית” שצה”ל קדוש, אז כזה הוא יישאר לעולם, גם לאחר שהוא יצליח להביא לידי גמר את תכנית השלבים, שעליה הוא טורח בשקידה כזו, תחת פיקודם של פושעים מסוג נווה.

 

למפלגה החדשה אין שום סיכוי. ייתכן שעדר “אחדות ישראל” יצביע לה. אבל אין לה תכלית ואין לה תכלה. הכל מתמוטט. כל עוד יבטחו באדם, במקום לבטוח בה’, לא תהיה להם תקומה.

 

שוב ושוב הראה לנו הקב”ה שהוא חפץ בכיבוש הארץ על ידינו, אבל זה כלל לא מרשים את רבני ה”ציונות הדתית” הם יודעים טוב יותר, שהרי “לא בשמים היא”. כל תירוץ כשר בעיניהם, לשימור “ממלכתיות” הדמים, הזדון, הרשע והפשע!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר