שמחה ניר, עו”ד נ’ מדינת ישראל: בקשת רשות לערער (י”ב): “התמודדות של ממש”? (ג): הטענות הנוספות עימן ביהמ”ש המחוזי לא התמודד

שמחה ניר, עו”ד נ’ מדינת ישראל: בקשת רשות לערער (י”ב): “התמודדות של ממש”? (ג): הטענות הנוספות עימן ביהמ”ש המחוזי לא התמודד

שמחה ניר, עו”ד 09.09.2008 08:45
בלי לפתוח את הסיכות

בלי לפתוח את הסיכות

השבחים שהשופטים מרעיפים זה לזה אינם נקודה ארכימדית למה שהם אומרים על עצמם, אלא ריקוד טאנגו עם עצמם, ואחינו בני ערב יאמרון: יד אחת לא מוחאת כפיים *** פרק שנים עשר


רע”פ 7491/08

 

בבית המשפט העליון בירושלים

 

המבקש: שמחה ניר, עו”ד, משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281,

 

טל’ 050-7520000, פקס’ 09-7424873

 

נ        ג        ד

 

המשיבה: מדינת ישראל

 

 

בקשת רשות לערער

 

על פסק-דינו של כב’ ביהמ”ש המחוזי בת”א-יפו מיום 22.6.2008 בתיק ע”פ 71506/07.

 

נימוקי הבקשה

 

לפרק הקודם

 

יב. “התמודדות של ממש”? (ג): הטענות הנוספות עימן ביהמ”ש המחוזי לא התמודד

 

1.              את השגיאות שבפסק-הדין מנינו לעיל, וכעת, כמובטח, נגיע אל מה שאין בו.

 

2.              בפסה”ד אין התייחסות לכל הטענות שביהמ”ש קמא לא התייחס אליהם, ואין גם כל התייחסות להתנהלות הלא-ראוייה של ביהמ”ש קמא – כולל החזרת הסיכומים בלי “לפתוח את הסיכות”.

 

3.              יצויין כי חלק מטענותיו של המבקש בא זכרן בהצגת עמדות הצדדים ע”י ביהמ”ש המחוזי (כמו, למשל, הטענה שבכתב האישום לא צויין כי המבקש עשה את הפעולות המיוחסות לו “דרך עיסוק”, או “בתמורה” – טענה אשר “הובלעה”, אבל בכ”ז בא זכרה), אבל כאשר ניגש ביהמ”ש המחוזי לדון באותן הטענות, הוא “שכח” את מה שכתב קודם לכן, באותו המסמך ממש.

 

האם הייתה זו אך “שיכחה”?

 

4.              כאמור בחלק י’, סע’ 1, לעיל, השופטת דבורה ברלינר, אשר כתבה את פסק-הדין של ביהמ”ש המחוזי אומרת בפסק-דינה:

 

בפסק דין ארוך, מפורט ומנומק, שאינו מותיר זווית שלא נבחנה עד תומה – דחה בית משפט קמא הן את טענותיו העובדתיות של המערער והן את טענותיו המשפטיות.

 

והשופטת תחיה שפירא אומרת אותו הדבר על פסק-דינה של השופטת ברלינר:

 

אני מסכימה לאמור בחוות דעתה המפורטת והמנומקת של חברתי אבה”ד ומצטרפת למסקנותיה כי יש לדחות את הערעור הן בכל הנוגע להכרעת הדין והן על גזר-הדין.

 

5.              בחלק י”א, סע’ 7, לעיל, מונה המבקש, אחד-לאחד, את כל כ”ו הפרקים של סיכומיו בביהמ”ש קמא, ומראה כי כמעט אין זווית שבית המשפט קמא לא התעלם ממנה.

 

וכך עשה גם בית המשפט המחוזי: כמעט אין זווית שגם בית המשפט המחוזי לא התעלם ממנה.

 

השבחים שהשופטים מרעיפים זה לזה אינם נקודה ארכימדית למה שהם אומרים על עצמם, אלא ריקוד טאנגו עם עצמם, ואחינו בני ערב יאמרון: יד אחת לא מוחאת כפיים.

 

להמשך              לתוכן העניינים

 



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר