ה”הגמוניה הצודקת” מובילה לשואה

ה”הגמוניה הצודקת” מובילה לשואה

חנה אייזנמן
02.09.2008 07:49
ה"הגמוניה הצודקת" מובילה לשואה


הדתיים “סוחטים את קופת הציבור”, ו”הציבור” זו ה”מדינה”, וה”מדינה” זה “אנחנו” – “השמאל שבנה את המדינה”. – מסקנה, הקופה היא של השמאל. הכסף שלהם! וממילא, אינם צריכים לסחוט, הרי הכל שלהם. והם מחלקים לאשר ישר בעיניהם.



ב”ה

 

 

 

ה”הגמוניה הצודקת” מובילה לשואה

 

 

מה שקורה היום הוא חזרה טוטאלית-טוטאליטארית לימי בן-גוריון. זאת, מפני שהיהודים שותקים. אין עבירה בין אדם למקום ובין אדם לחברו, ששרי ישראל לא עברו עליה עדיין.

 

 

 

עם ישראל מסרב להכיר בעובדה ש”מדינת ישראל” מובילה אותו לשואה. לא נעים להודות בעובדה מזוויעה כזו. ולמה זה מזוויע, כי כל מעשיה של ה”מדינה” אינן טעויות, אלא מעשים שבכוונה תחילה.

המדהים הוא, שאנשים רבים מאד ידעו זאת כבר בימי ויצמן ובן-גוריון, ומשום מה, לא הרימו קול זעקה. אנו יודעים מדוע שתקה ה“שותפה ההסטורית”, זה היה מזעזע את רעיון ה“אתחלתא דגאולה” שלה, ועוד יותר מזה, היה מזעזע את מעמדה כ”שותפה” ב”ממלכתיות”. אך קשה להבין למה שתקו כל האחרים.

בעצם, יודעים למה שתקו יוצאי אצ”ל ולח”י – היתה זו מורשת בגין – לא תהיה מלחמת אחים בעוד האויב בשער – מכאן, שהאויב הוא רק בשער ומחוצה לו. לא יעלה על הדעת שהאויב הוא פנימה לשער, והוא הפותח את השערים לאויב שבשער, בבחינת – גם לי גם לך לא יהיה – בעיקר אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר היה נראה שהיהדות יורשת את ה“הגמוניה הצודקת” שלהם, ר”ל.

 

מה שקורה היום הוא חזרה טוטאלית-טוטאליטארית לימי בן-גוריון. זאת, מפני שהיהודים שותקים. אין עבירה בין אדם למקום ובין אדם לחברו, ששרי ישראל לא עברו עליה עדיין.

 

הנה, שרת ה”חינוך” – היא מתקצבת את הערבים, ומאידך מאיימת על בתי ספר פרטיים-דתיים, שאם לא יקבלו את הילדים, עולי אתיופיה, היא תקצץ בהשתתפות משרד החינוך בתקציבם, שהרי ראש העיריה קבע, שהילדים האתיופיים צריכים להיות דווקא אצלם.

האמת היא, שרק הם התנדבו לארח בתחומם את הכתה לילדות האתיופיות, וזה עולה להם ביוקר. אילו התנדבו, כמו בני הקבוצים, לגרש יהודים מארץ ישראל, היו מקבלים צל”ש.

ההתנדבות שלהם עלתה להם כבר בעלילת-דם שטפלו עליהם, וניפוק עילה לעוכרת ישראל, יולי תמיר, להתעלל בהם. למה נטפלו דווקא לבתי ספר דתיים? ודווקא פרטיים? ודווקא בפתח-תקווה?

למה לא?

אפשר להעליל שוב את עלילת ה”גזענות”, אפשר לקצץ עוד בתקציבי החינוך הדתי, הגוזרים, כבר עכשו, עוני על משפחות רבות. משפחות המחזיקות כמה ילדים בישיבות תיכוניות, אינן יכולות להרשות לעצמן שום דבר אחר. לא נופש ולא מותרות, לא כלום. אך לעולם לא יחסר תקציב לחינוך החילוני והערבי. לאלה עושים “אפלייה מתקנת”. זה, שה”אפלייה המתקנת” הזו, למגזרים האלה, קיימת מאז ימי “המדינה שבדרך”, זה לא עניינם של הדתיים. הם היו תמיד פראיירים, למה שלא ימשיכו להיות כאלה?

 

מאז ומתמיד אנו שומעים על ה“סחטנות” של הדתיים. זה היה הנושא החביב על “אחרון ניצולי השואה בכנסת”, מה שלא הפריע לו לקבל 700 מליון שקלים, בתמורה להצבעתו למען אישור התקציב. אבל זו לא סחיטה, הכסף הזה הוא למטרה הקדושה – רדיפת היהודים. הדתיים “סוחטים את קופת הציבור”, ו”הציבור” זו ה”מדינה”, וה”מדינה” זה “אנחנו” – “השמאל שבנה את המדינה”. – מסקנה, הקופה היא של השמאל. הכסף שלהם! וממילא, אינם צריכים לסחוט, הרי הכל שלהם. והם מחלקים לאשר ישר בעיניהם. קבוצי השמאל, שהיו תמיד אנית הדגל של ה”מדינה”, היו והווים – חבית ללא תחתית, ילדי השמנת של המדינה. על כן גם הרשו לעצמם התנהגות חסרת כל אחריות במשחקם בכסף, כי ידעו תמיד, שה”מדינה” שלהם תנקה אחריהם.

אנחנו משלמים את המסים וממלאים את “קופת הציבור”, אך לנו אין הזכות לקבוע את יעדי הכסף, ב”מדינה שהשמאל בנה” בדמנו, בזיעת אפנו ובכספנו – כספו של העם היהודי –  ובדמנוו וכספנו ובשפיכת דמנו, הוא מחריב אותה.

 

 

להם לא נשקפת שום סכנה, כשהם באים לחולל את הפרובוקציות שלהם, שהרי אלה מתבצעות בתיאום מוקדם עם המרצחים, שאתם כרתו ברית דמים, דמים של יהודים!

 

 

המוני אדם ידעו ש“המדינה שבדרך” משתפת פעולה בהשמדת יהודי אירופה. כולם ידעו על ה“עליה הסלקטיבית”, כולם ידעו על המאמצים לכונן “חינוך אחיד” לילדי ישראל ולהעביר את היהדות מן העולם, כולם ידעו על העברת ילדים ניצולי השואה על דתם, ב“חינוך מחדש” בקבוצים, כולם ידעו על רדיפת האצ”ל, שהיה לאומי ולא “אוניברסלי”.

 

הדבר נורא נורא פשוט – מנוכרי ישראל שונאים את מוצאם, כפי שרק חולי נפש כמותם יכולים לשנוא. הגויים תמיד קנאו ביהודים, שבלטו תמיד ביתרונם המוסרי ואחר עליהם. לקנאת הגויים בעם ישראל היה תמיד חלק הארי באנטישמיות וברדיפת היהודים. הקנאה היא שהביאה עליהם דחף, לאו בר ריסון, להשפיל את היהודי. לכן המציאו את עלילות-הדם על היהודים, שהרי היהודים הם שהביאו לעולם את “לא תרצח”, על היהודים נאסר להכניס ברזל למקום קדשם, כי הברזל הוא אבי החרב. היהודים, שגם טיפת דם בביצת תרנגולת, אסורה עליהם. היהודים המבצעים שחיטה כשרה והמלחת הבשר, כדי שלא לאכול על הדם… הם, ולא אחרים, שוחטים ילדי גויים, כדי להשתמש בדמם באפיית המצות…

 

ומהם ראו, כן עשו, פושעי ישראל, שהציגו את היהודים ביש”ע, שדמם נשפך כמים, כמתעללים ב”פלסטינים” ה”מסכנים”. כאשר נסללו כבישים עוקפים, כדי למנוע את שפך הדם (במקום לחסל את המרצחים), התבכיינו שואפי-מות-המתנחלים על הכסף הנשפך על סלילת כבישים עוקפים.

להם לא נשקפת שום סכנה, כשהם באים לחולל את הפרובוקציות שלהם, שהרי אלה מתבצעות בתיאום מוקדם עם המרצחים, שאתם כרתו ברית דמים, דמים של יהודים!

 

אותם סנטימנטים שהדריכו את מעשי הגויים, מדריכים את מעשי השמאל הישראלי, אלא, במידה הרבה יותר תפתית. עלילות דם על יהודים שומרי מצוות ובוני הארץ, הוא לחם חוקם. רוצים דוגמאות? אל תבהלו, לא אביא עליכם מפולת, זה אפילו לא על קצה המזלג, כי אם אנסה להביא את כולן, אצטרך לבלות בכך את שארית ימי, וזה לא הבילוי הכי משעשע בעולם. אז הנה, שתים בלבד:

 

אנחנו כיפות סרוגות… חיילים בצבא אדוני צבאות ובצבא הגנה לישראל.. ואת חג חירותנו, יום חג המצות הזה, בקדושה ובנענועי גוף מתמכרים, נחוג בהתכוונות ובמצותינו דם נערים פלסטיניים.” (יצחק לאור, ” המנון לגוש (אמונים)”)

 

שימו לב, הטינופת הזה מתנגד גם לשירות בצה”ל, לא מפני שצה”ל מכה ביהודים, אלא, משום שצה”ל אמור להכות באויב. אז, אולי, לא ידע עדיין, שהמושגים שלו על “צבא-העם” הם ארכאיים ומתאימים רק לגויים. ידוע בכל העמים, שצבא המדינה מכה באויביה, אך במדינה שלאור בנה הכל הפוך; היום תפקידו של “צבא העם” להכות בעם.

לזכותו ייאמר, שבכך הוא מודה שלא “אנחנו מגינים על המתנחלים”, אלא, המתנחלים מגינים על עם ישראל. וזה, בדיוק, מה שמרתיח את דמו….

 

מתנחל עטוי עוזי ודובון כחול, רסיסי רוק ושיירי מזון משובצים בזקנו הפראי  .לצידו, בטרנספורטר המשפחתי, אשתו המתנחלת בעיצומה של אביונה לאומית. תינוקות נושרים ללא הרף מבין חלציה בעודה נואמת בלהט על זכות אבות..” (דן תדמור, עיתון ירושלים 28.5.1993 ).

 

ואתם יודעים מה? וודאי שאתם יודעים – אסור להגדיר את היצורים הנאלחים האלה, אפילו לא בלשון המעטה, כי “אסור להשוות שום דבר ל….”.

אפילו דמיוננו אינו מניח לנו לתאר לעצמנו שמישהו מהמסיתים האלה, יכתוב, ולו באלפית הארס, דברים כאלה על הרוצחים האמיתיים, שוחטי ילדים וטובלי ידיהם בדמם – הערבים, ימח שמם וזכרם.

מעולם לא השתלחו כך באויב כלשהו, להיפך, הם מתנשקים עם מגואלים בדם יהודים, הם רואים בהם פארטנרים לשלום, ערפאת היה נערץ עליהם. מעולם לא הוסת עם ישראל בצורה כזו נגד הג’יהאדונאצים, הטובחים בו זה דורות. כי אויבם של הנבלים האלה הוא העם היהודי, כפי שהיה אויבם של הגויים.

 

 

“הצד השווה שבכל המפלגות הללו היה – יחס של זלזול וביטול לדת ישראל ולכל דבר קשור במסורת ובהסטוריה הישראליות….. בקיצור – התחילה בין הנוער דה-הסטוריזציה, שהלכה והתקרבה לדה-נאציונאליזציה…” ( 1905-1904).  (יוסף קלוזנר, אבטוביוגרפיה)  

 

ההסתה נגד היהודים שהתיישבו בלב ארץ ישראל, עברה מזמן את גבולות ה“שטירמר”. וזאת, למה? כי היא השתוללה עשרות שנים לפני ה”השטירמר”, וממשיכה בכך, עשרות שנים אחרי ה”שטירמר”. דווקא אלה, מזן “יש גבול”, הם חסרי גבולות. זה טיבם של עב”מים.

כבר ב-1904-5 ידע פרופ’ קלאוזנר עם מי יש לנו עסק:

 

“על ידי התגברותה של תנועת השחרור הרוסית הכללית, גברו גם המפלגות השמאליות של יהודי-רוסיה. והמפלגות הללו היו או סוציאליסטיות טהורות, מתנגדות לציוניות ניגוד מוחלט ושונאות לא רק את ארץ ישראל ואת הלשון העברית, אלא גם כל שאיפה לאומית-מדינית עברית….

“הצד השווה שבכל המפלגות הללו היה – יחס של זלזול וביטול לדת ישראל ולכל דבר קשור במסורת ובהסטוריה הישראליות….. בקיצור – התחילה בין הנוער דה-הסטוריזציה, שהלכה והתקרבה לדה-נאציונאליזציה…” ( 1905-1904).  (יוסף קלוזנר, אבטוביוגרפיה)  

 

 זה עיקר עיסוקו של השמאל שהגיע לארץ ישראל. זו אמורה להיות נקמתו, על שלא נותרה בידיו ברירה אלא להימלט מרדיפות הגויים, על לא עוול בכפו, שהרי לא הזדהה כלל עם היהדות, לארץ הזו, השנואה כל כך, בגלל המטענים היהודיים שהיא נושאת עמה. היא ארצו של העם היהודי, והם בוחלים בזהותם היהודית, ועל כן, תועבה הארץ בעיניהם.

 

הרי, מה היה לנו? יהודים מצויינים הלכו לבנות ארץ. את נחלת אבותיהם. הם ראו בזה שלב בגאולת ישראל. ודווקא זה מילא את מנוכרי ישראל חיל ורעדה, אימה חשיכה וצלמוות. הרי הגאולה היא ב”אחוות העמים”. הם לא יכלו לשאת את הרעיון ולא את ההוכחות, שיהודים טובים, הם גם בני אדם טובים יותר, למעשה, הטובים באדם.

 

התחילה הסתה, שבינה לבין האמת, אין אפילו דמיון מקרי. רק דמיון פרוע וחולה של אכולי שנאה יכול היה להמציא את עלילות הדם על המתנחלים באדמת אבותיהם.

 

הכופרים בעיקר, ובנוסף לכך, רשעים גמורים, עמוס עוז ו א”ב יהושע, מעולם לא הסתירו את כפירתם במציאותו של בורא לעולם, ומעולם לא הסתירו את בחילתם מן היהדות ומן היהודים. חד וחלק! ובכל זאת מתקבלים דבריהם, כ”תורת משה אמת”, להבדיל מליארדי הבדלות. איך הצליחו לשטוף כך את מוחו של עם, הנחשב חכם? איך הצליחו להכניס לראשיהם של היושבים בציון, את ה”הבדל” בין חבל ארץ כזה או אחר, ויתר על כן, שיש הבדל בין היושבים בחבל ארץ כזה או אחר.

(אם היתה אי פעם הצדקה לישיבה באדמות “כבושות” הרי זה ביש”ע, מהם יצאו נאצים ערבים להשמיד אותנו, טרם ה”כיבוש”, כאשר כל החבלים האלה היו בידיהם, שלא בדין)!

 

ההליכה, כל הדרך, לקראת הערבים, שאינם צריכים ללכת כלל, כי “ישראל” עושה את כל הדרך, כאמור, היא כבר אינרטית אצל חולי הנפש האלה. לא משנה באיזה תחום ובאיזה ענין, הם ילחכו את עפר רגליה של חלאת המין האנושי, הערבית. ויתורים אין קץ, ועדיין, חולי הנפש רואים ביהודים את האחראים לשפך הדם. והם צודקים!!! הם, ורק הם, אשמים בכל שפך הדם במזרח התיכון. מעולם לא ידע העולם שלום מְדַמֵם, כזה ש”ישראל” מתאמצת כל כך להביא למזרח התיכון. וכי למה מצפים מחבורת מטורפים, שבראשה עומד היצור ה… אין מלים… שקבע: מי שרוצה גם שלום וגם בטחון, לא יהיה לו, לא זה ולא זה…

העניין הוא, שהוא וכל מחנהו אינם רוצים כלל, לא בשלום ולא בבטחון, כי אילו נהנה עם ישראל מאלה, היה מאבד הנ”ל את טעם החיים. וכך, באין שלום ובאין בטחון, יכול “מחנה השלום” להנות מן השמחה לאידם של היהודים!



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר