המפד”ל “סמן ימני”

המפד”ל “סמן ימני”

חנה אייזנמן
18.07.2008 09:36
המפד"ל "סמן ימני"


מי שהצביע למען חילול ה’ כזה, לאחר שראה את נס מלחמת ששת הימים, אינו דתי ואינו לאומי ואינו משמש סמן לשום דבר.



ב”ה

 

 

 

                                                           ירושלים, ז’ בחשון, התשנ”ט

 

 

 

רזי ברקאי,

 

 

 

בראיון עם הרב אייזמן, הענקת למפד”ל מחמאה שהיא אינה ראויה לה. אך קודם, תיקון סמנטי – אין סמן ימני, יש סמן יהודי, שטובת עם ישראל עדיין בראש מעייניו. ומכיוון שכך, המפד”ל אינה סמן יהודי. לצערנו הכסא חשוב למנהיגיה מעם ישראל ומארץ ישראל. הם הצביעו בעד מסירת הר-הבית, תכלית שיבת ציון, לידי זרים, ולא סתם זרים, אלא, לאלה שדתם בסייף, כלומר, לרוצחי העם היהודי. הלוא, רצח יהודים, הוא שהקנה להם את “זכויותיהם הלגיטימיות”, לשדוד מאיתנו את מה שנותר בידינו מארצנו. מי שהצביע למען חילול ה’ כזה, לאחר שראה את נס מלחמת ששת הימים, אינו דתי ואינו לאומי ואינו משמש סמן לשום דבר.

 

ולענין הסתה – הגדרת אמירת האמת כהסתה, הוא תכסיס לסתימת פיה של האמת.

 

אתה בוודאי נמנה על אלה המתאווים להיות ככל העמים. אז, דע לך, שלא תצליחו להיות ככל העמים, ובוודאי לא עם נורמלי, אם תפסלו את המונח, התקני בכל העולם, בגידה, להגדרת מסירת המולדת לאויב. הקוקטייל של סתימת פי האמת ושטיפת המח בשקר, היא שהביאה אותנו אל פחת אוסלו. הבאתם אותנו אל סף שואה חדשה. היום כל העם מדקלם – אין ברירה. למה אין? מי ניצח בכל המלחמות? בגללכם מוססנו את נצחון ששת הימים, לכדי כניעה טוטאלית לתמצית הרשע.

 

את אחרוני השפויים, פקוחי העינים, הנלחמים בצפורניהם ובציפור נפשם, להצלת עם ישראל, אתם מכנים “ימין קיצוני”, כדי לפסול אותם מלכתחילה.

 

אכן, חיים ומוות ביד הלשון, ואין הכוונה לרצח רבין. לא ה”הסתה” הרגה אותו. האפשרויות הן שתים – או, הוא הרג את עצמו, באמצעות השב”כ, כי לא העלה על דעתו, כי כדורי הסרק יוחלפו בכדורים חיים. הוא גם ניצח על ההסתה, וזו עובדה. או, מעשיו נגד עם ישראל הרגו אותו.

בחיים ומוות ביד הלשון, הכוונה היא לשטיפת המח שלכם, שקירבה אותנו אל סף חיסול היישות היהודית בארץ ישראל.

 

נורא עצוב לשמוע את צבי קצובר נבהל מן ההסתה שלך וחוזר בו מן ההגדרה – בגידה. מצחיק שהוא אומר, שהשב”כ וכוחות הבטחון יבואו חשבון עם מרצחים ערבים. איך? ע”י דרישה תקיפה ל”רשות הפלשתינית” להסגיר את שלוחיה?

 

הכל מטורף כל כך.             

 

ששים אנשים נפגעים במכה אחת, אז הנשיא אומר – “טוב שזה נגמר בזה”. וה”זה” מתפתלים עדיין בכאביהם בבתי החולים. ביבי ממשיך בשיחות ועם ישראל חוזר לשיגרת יומו ומדקלם – אין ברירה. ליבנו נעשה גס במתינו, העפים באויר בעשרותיהם. אבל, ערבי אחד נרצח (בידי ערבי בחלחול), אין יודעים עדיין בידי מי, והתיקשורת חוגגת. סוף סוף יש חדשות, אדם (אולי) נשך כלב.     השיגרה של כלבים הנושכים בני אדם, כבר מזמן אינה חדשה.

                                                                     

 

סלח על הדברים הלא מסודרים, שנרשמו תוך כדי האזנה לתכניתך. בעצם, אל תסלח. גם אני איני סולחת לך ולכל “מחנה השלום”.

 

 

                                                                                         חנה אייזנמן



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר