נניח שמשרד הבריאות מבקש לערוך קמפיין נגד האיידס, ומחליט, משיקולים מקצועיים, לשתף את ראשי כל הדתות במדינה. החלטה כזאת היא בהחלט מוצדקת, כי האיידס קשור איכשהו ביחסי-מין מזדמנים, יחסים הומוסקסואליים, זנות, סמים, ומה לא, ולאנשי הדת, כידוע יש מה לומר בתחומים האלה.

בא כבוד הרב הראשי לישראל, וקיבל מכבוד שר הבריאות נשיקה על גב-ידו, וברכת-הדרך;

בא כבוד הרב הראשון לציון, וקיבל מכבוד שר הבריאות נשיקה על גב-ידו, וברכת-הדרך;

באו נציגי המועצות הדתיות מכל קצווי-ארץ, וקיבלו מכבוד שר הבריאות נשיקה על גב-ידו, וברכת-הדרך;

בא ראש העדה היוונית-אורתודוכסית, קיבל מכבוד שר הבריאות נשיקה על גב-ידו, וברכת-הדרך;

בא ראש העדה הארמנית, וקיבל מכבוד שר הבריאות נשיקה על גב-ידו, וברכת-הדרך;

בא ראש הכנסיה הפראבוסלבית, וקיבל מכבוד שר הבריאות נשיקה על גב-ידו, וברכת-הדרך;

באו כל הארכי-מנדריטים, הארכי-הגמונים, ההגמונים, תתי-ההגמונים, המשנים והסגנים, וקיבלו מכבוד שר הבריאות נשיקה על גב-ידם, וברכת-הדרך;

באו ראשי העדה הדרוזית, יחד עם כל כפיפיהם, קיבלו מכבוד שר הבריאות נשיקה על גב-ידם, וברכת-הדרך;

בא מנהיג הפלג הדרומי של התנועה האיסלאמית, וקיבל מכבוד שר הבריאות נשיקה על גב-ידו, וברכת-הדרך;

בא מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, וכבוד שר הבריאות אמר רגע-רגע: אתה סיכון בטחוני, אותך לא נשתף בקמפיין נגד האיידס!

מה לכבוד שר הבריאות ולשיקולי בטחון המדינה?

ועכשיו ברצינות: תחת הכותרת משרד התחבורה מגייס השייח’ סלאח נגד תאונות מגלה לנו רוני סופר (Ynet, 5.9.2007) כי:

מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית, שריצה 25 חודשי מאסר בכלא הישראלי על קידום מטרות החמאס, צפוי לפעול בקרב אנשי התנועה בשרות משרד התחבורה והרשות לבטיחות בדרכים. גורמי ביטחון זועמים: “זהו מעשה של הבל ורעות-רוח. האיש מסוכן”. מופז: “המטרה שלנו היא להציל חיים בכל מקום, בכל זמן ובכל דרך”.

בעקבות הטענות הקשות שעלו בקרב “גורמי הביטחון וגורמים ממשלתיים אחרים” התקפל מופז, והחליט שלא לשתף את השייח’ ראאד סלאח בקמפיין לצמצום תאונות הדרכים במגזר הערבי, זאת למרות שקודם לכן במשרד התחבורה דווקא ראו בו “פוטנציאל ענק” (קטי רון, חדשות msn, 5.9.2007).

“גורמי הביטחון וגורמים ממשלתיים אחרים”, אגב, לא היו היחידים אשר קפצו על רגליהם האחוריות נגד שיתופו של השייח’ סאלח בקמפיין הזה. גם בפורום המשפטי למען ארץ ישראל (פורום פוליטי מוצהר) חושבים שזה רעיון “לא כל כך טוב” (ישראל היום, 6.9.2007).

תסלחו לי מאוד, אבל כך לא מקבלים החלטות, ואני מדבר בשני מישורים נפרדים..

ראשית – מי הם אותם “גורמי הביטחון וגורמים ממשלתיים אחרים”, אשר בחשו בנושא, ומה היו שיקוליהם?

אני, בתור הדיוט בעניינים האלה, רחוק מלזלזל באפשרות שתהיה השפעה “בטחונית” שלילית לשיתופם של גורמים אשר אינם “חובבי ציון” בקמפיינים לא-פוליטיים כאלה, אבל, מאידך, אין לזלזל גם באפשרות שלשיתוף הזה בפעילות “מימסדית” עשוייה להיות גם השפעה ממתנת ומקרבת של ערביי ישראל ביחס למדינה, שהיא גם מדינתם.

כמובן שאני, בתור הדיוט, לא נוקט עמדה בנושא, כי אין לי הכלים המקצועיים לכך, אבל אני מצפה מגורמי הבטחון שישקלו את שני הפנים של הסוגיה, ומגורמי העיתונות – שיבררו וידווחו לנו אם אכן כך הווה.

אבל זה רק החלק המשני בסוגיה קבלת ההחלטות.

כפי שראינו, ה”גורמים” במשרד התחבורה סוברים שהשתתפותו של השייח’ בקמפיין טובה לבטיחות בדרכים, ואילו ה”גורמים” במשרד הבטחון סבורים שהיא רעה לבטחון המדינה, ומתוך הנחה ש”כולם צודקים”, נשאלת השאלה כיצד נוהגין כאשר קיימת התנגשות ערכים.

יש להביא בחשבון כי לשיתופו (או אי-שיתופו) של השייח’ בקמפיין הזה עשויות להיות השלכות (חיוביות או שליליות) על תדמיתנו בגויים, כך שהנושא הזה הוא לגמרי לא פשוט.

השאלה היא, איפוא, שאלה ערכית יותר מאשר מקצועית, והתשובה לה אחת היא: מביאים את הנושא אל הממשלה כולה, כדי שזו תחליט אילו ערכים להעדיף, מכל הערכים הראויים, המתגוששים ביניהם.

נכון שהחלטת הממשלה תושפע מה”צבע” הפוליטי של הממשלה, אבל בשביל זה קיימת ממשלה אשר נבחרה על ידי הכנסת, ולכנסת, כידוע, ישנו לפעמים צביון פוליטי מסויים, ומי ששולל את הקונסטרוקציה הזאת אל יבוא בטענות כאשר הבג”ץ בא וממלא את הוואקום הערכי שמשאירים לו המוסדות הפוליטיים.