על הרעיונות של בנק ישראל בעניין הוצאות רכב והורדת העומס בכבישים, ועל רעיון אחר – באותו הכיוון

על הרעיונות של בנק ישראל בעניין הוצאות רכב והורדת העומס בכבישים, ועל רעיון אחר – באותו הכיוון

שמחה ניר, עו”ד
18.06.2008 09:22
על הרעיונות של בנק ישראל בעניין הוצאות רכב והורדת העומס בכבישים, ועל רעיון אחר – באותו הכיוון - הוצאות רכב - מיסוי רכב - מיסוי דלק - החזקת רכב - בנק ישראל


הרעיון אינו חדש: להפחית את המיסוי על רכישת רכב, ולהעלות בהתאם את המיסוי על הדלק. התוצאה תהיה הצערתם של כלי הרכב על כבישינו, ופחות נסיעות.



הטבות לעובדים הזכאים להוצ’ רכב מותנות, כידוע, בכך שהעובד אכן יחזיק רכב בבעלותו. שאם לא כן הוא “ירוויח” מזה: גם “יחסוך” את רכישתו והחזקתו של רכב, וגם יקבל הוצ’ “כאילללו” יש להם רכב. יכול להיות שקיים גם החשש שהוצ’ רכב המשולמות לעובד אשר לא הוציא מכיסו אגורה להחזקת-רכב תיחשבנה, במרוצת-הזמן כהטבת-שכר לכל-דבר-ועניין, ואז יבואו העובדים שוב לדרוש “הוצ’ רכב בפועל” כדי שיוכלו לקנות ולהחזיק רכב – הכל בנוסף להוצ’ ה”פיקטיביות”, שאינן קשורות בהחזקת רכב.

וחוזר חלילה, ושוב בלי הרף, כלשונו של המשורר יהודה עמיחי ז”ל.

בנק ישראל לא שבע-נחת מההסדר הנוכחי. לטעמו הטבות אלה יוצרות תמריץ לרכישת רכב שהוא בעל השפעות חיצוניות שליליות: זיהום אוויר, עומסי תנועה ותאונות דרכים, ועל כן ראוי שהטבת הוצאות הרכב תומר בתשלום שכר אשר לא יחייב את העובד לרכוש רכב, ויהיה שווה בערכו לתשלום החזקת הרכב הניתן כיום.

פירוש הדבר, לשיטתו של בנק ישראל: תנו לעובד את זה בכסף, אפילו אם הוא נוסע באוטובוס, או אפילו הולך ברגל. הקטנוניות הזאת מזכירה לו את האישה הפולניה שעוצמת את עיניה בזמן מעשה-האהבה, משום שהיא לא יכולה לראות מישהו אחר נהנה. תנו לעובד את הכסף גם אם יילך ברגל, שיהיה לו לבריאות, ושלא יוסיף לנזק הלאומי.

אני מניח שבנק ישראל יודע מה הוא עושה, ושבסוף הנושא יגיע למישור הפוליטי, שם יוכרע הדבר, אבל, בהזדמנות זו, אני רוצה להעלות נושא אחר הקשור בעקיפין לאותה הסוגיה. רעיון שאני שמעתי עליו לראשונה לפני 30 או 40 שנה, אבל איש לא מתלהב ממנו, משום מה.

וזה הרעיון

המיסוי על הרכב נחלק למיסוי על רכישתו, ולמיסוי על השימוש בו (בעיקר על הדלק).

ככל שהמיסוי על רכישת הרכב גבוה יותר, כן פוחתת תחלופתו, וכלי הרכב הנוסעים על כבישינו מזדקנים, ואינם מוסיפים לבטיחות בדרכים.

מאידך, ככל שהמיסוי על הדלק גבוה יותר, אנשים ייסעו פחות, וזה מתאים למדיניות של בנק ישראל, כפי שתוארה לעיל: פחות תאונות דרכים, פחות עומסי תנועה, פחות זיהום אוויר, פחות השקעה בתשתית ובתחזוקתה.

וזו משמעותו של הרעיון: להפחית את המיסוי על רכישת רכב, ולהעלות בהתאם את המיסוי על הדלק. התוצאה תהיה רכב חדש לכל פועל, והמוני העם משאירים את האוטו ליד הבית, ונוסעים בתחבורה הציבורית.

כמובן שהדבר הזה צריך להיעשות בהגינות, כך שסך-כל המיסוי לא ישתנה, ושההזדמנות הזאת לא תנוצל להעשיר את אוצר המדינה.

אני לא מתעלם מהבעייתיות של המהפך הזה, כי ייקור הדלק ייקר גם את הנסיעה בתחבורה הציבורית, והדבר, ככל הנראה, יפגע יותר במוניות מאשר בחברות האוטובוסים, אבל בשביל זה יש לאוצר ולבנק ישראל מספיק כלכלנים ומומחים אחרים, אשר ייטיבו ממני להעריך את ישימותו של הרעיון הזה.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר