לא על הדרך אנו חלוקים, אלא, על המטרה ועל המהות

לא על הדרך אנו חלוקים, אלא, על המטרה ועל המהות

חנה אייזנמן
17.06.2008 08:47
לא על הדרך אנו חלוקים, אלא, על המטרה ועל המהות


הוא מבטיח לנו “שלום” ולאהוד ברק את תיק הבטחון. כן, לאותו אהוד ברק, המצהיר באזני המרצחים, כי לצה”ל אין פתרון… אכן, לצה”ל אין פתרון, כי ל”פודלים” העומדים בראשו, אין אינטרס למצוא פתרון כזה. הם רואים את ייעודם בהגנה על ה”שלום” ועל כסאותיהם העתידיים בכנסת.



ב”ה

 

 

                                                   ירושלים, נר שלישי של חנוכה, התשס”א

                                                                              24 בדצמבר, 2000

 

 

 

 

 

לרב בני אלון, שליט”א

 

 

גם לא שכחנו ששרון עמד על רגליו ומחא כפיים, לאותה מפלצת, שגירדה את פצעינו בחצי הדיסקית של זכריה באומל, שאין לו דורש…

 

אין חדש תחת השמש. בעבר תמכו אנ”ש בביבי, כ”רע במיעוטו”, ולא הבינו כי רע הוא רע, אם פחות ואם יותר. אין לבחור ברע במיעוטו, אלא, בטוב במירבו, ולא להיכנע מראש ע”י הקביעה – “זה לא ריאלי”. גם שיבת ציון, לאחר אלפיים שנות שואה, היתה לגמרי לא ריאלית. כך גם כל נצחונותינו, בעזה”י. אבל זה קרה. אנו נצטוינו לבחור בחיים ובטוב! איש לא האזין כאשר נתניהו הצהיר מפורשות: “הסכמים יש לכבד”, כשהכוונה, לחתימותיהם של פרס ורבין, באוסלו, על הסכמתם לתכנית השלבים הערבית. כולם אצו רצו לבחור בביבי לראשות הממשלה, בהמלצת ערוץ 7, שאותו, כמו את חברון, השליך ביבי לכלבים.

כל המשתתף בבלוף הנקרא “הדמוקרטיה הישראלית” נותן הכשר לשיטה, המאפשרת לנציגי רוצחי העם היהודי, וליהודים המשתפים אתם פעולה, לא מאהבת השלום אלא משנאת ישראל, לקבוע את גורל העם היהודי.

ביבי מסר את חברון, במקום להעמיד לדין את ראשי “מחנה השלום” ותועמלניו, ותרם בכך לקידום הקונספציה הערבית-ישראלית, שרצח יהודים סוחט ויתורים. הקונספציה הזו, שקל מאד להזימה, ע”י פקודה לחסל את ערפאת ואת חבר המרצחים אשר עמו, מפילה בנו חללים מדי יום, ואריק שרון משחק בכסאות מוסיקליים, במקום לשבור את הכלים. במקום להפוך את הכנסת על פיה, במקום לאיים בפוטש צבאי, אם לא ייפסק רצח יהודים, בברכתו ובעידודו של “מחנה השלום”, הוא מבטיח לנו “שלום” ולאהוד ברק את תיק הבטחון. כן, לאותו אהוד ברק, המצהיר באזני המרצחים, כי לצה”ל אין פתרון… אכן, לצה”ל אין פתרון, כי ל”פודלים” העומדים בראשו, אין אינטרס למצוא פתרון כזה. הם רואים את ייעודם בהגנה על ה”שלום” ועל כסאותיהם העתידיים בכנסת.

                                          

לאחר שהניח לפורעים לחסל 15 יהודים, כ”תגובה” על פתיחת אתר יהודי הסטורי (מנהרת הכותל), חיבק ביבי, בשתי ידיו, את ידו של רב השטן, ערפאת, ימח שמו וזכרו. היתה זו הקדמה לאירועים הפוקדים אותנו, מאז ראש השנה הזו. כולם אשמים, כולם! כולנו, השותקים לנוכח הפשע העצום והנורא המתבצע נגד העם היהודי בארצו, כולנו, העומדים על דם אחינו ואחיותינו ומניחים למנוולים, מהרסינו ומחריבינו מבית, להביא עלינו חורבן, באמצעות בני-טיפוחיהם, הדחלאנים והראג’ובים למיניהם.

כל מי שעיניו בראשו, צריך היה להבין, מאז ימי ה”סזון”, כי מה שמניע את האנשים האלה, היא שנאת ישראל. לא על הדרך אנו חלוקים, אלא, על המטרה ועל המהות. האשמים במצב אליו התדרדרנו, לא פחות משונאי החינם, הם אוהבי החינם, לאלה, כמו לאלה, חסרים יסודות של מוסר! הגשת הלחי השניה היא תורה נוצרית, ששום נוצרי אינו מיישם, רק היהודים….

כמס שפתיים וכעבודה על הפסיכולוגיה של המתנגדים לשרון, מ”ימין”, אמרת שלא שכחנו את פינוי ימית ואת ההליכה לוואי. גם לא שכחנו ששרון עמד על רגליו ומחא כפיים, לאותה מפלצת, שגירדה את פצעינו בחצי הדיסקית של זכריה באומל, שאין לו דורש. כי ישראל אינה מפקירה דיסקית בשטח, רק יהודים. אז למה לבחור בו? זוהי תיסמונת האשה המוכה, המאמינה לבעלה המכה, כי הוא ישתנה לטובה וסולחת לו, עד המכה הבאה….

כשיפסיקו לדבר “שלום” ויפעלו לפריצה ימה וקדמה, צפונה ונגבה, נדע שאנו בדרך המלך.

 

 

                                                                                     חנה אייזנמן



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר