וְהַסִּפּוּר לֹא תָּם, לֹא תָּם…

 

בְּאַחַד הַדוֹאֶ”לִים אֶל מַחְשְׁבִי הִגִּיעַ

שִׁיר וּבוֹ הַמְּחַבֶּרֶת דְּבַר-יָגוֹן הוֹדִיעָה:

נִלְקְחָה לְעוֹלָמָהּ מִי  שֶׁקְּרוּיָה:

“בּוּשָׁה”.

אָכֵן, חָשַׁבְתִּי בִּכְאֵב, הַבְּשׂוֹרָה קָשָׁה.

הַשִּׁיר מִלְּבַד הֶסְפֵּד-אָבְדָן

עַל כֹּל שֶׁבְּחַיֵּינוּ דָּן

וְכָךְ עָלָה בְּאֵיכוּתוֹ עַל כָּל תָּכְנִית רֵאַלְיָה

בְּלֹא רַחֵם הִצְלִיף שוֹטוֹ בְּכֹל דְּמוּת אַקְטוּאַלְיָה.

כִּכְבוּ בּוֹ הַסֶלֶבְּס שֶׁלָּנוּ: נִבְחֲרֵי-אוּמָּה

חִצִּים מִקֶּשֶׁת נִשְׁלְחוּ בּוֹ לְכֹל מִי וּמַה.

“טִפּוּל” וְ”הִשָּׂרְדוּת” הָיוּ בּוֹ, וּ”קְרַב-סַכִּינִים”,

“דּוּגְמָנִיּוֹת” וְגַם “בּוֹרֵר” שֶׁל מְדִינָה עַל הַפָּנִים.

עַזּוּת-פָּנִים שֶׁל עַם קְשֵׁה-עֹרֶף, מֵצַח-נְחוּשָׁה,

לָעַד אָבְדָה תִּקְוָה: לָעַד אָבְדָה בּוּשָׁה…

 

כָּכָה סְתָם, לָמוּת פִּתְאוֹם,

כָּךְ לְהַשְׁאִיר אֶת הַלְּאוֹם,

בְּלִי הֵסְתֶר, לְאוֹר הַיּוֹם,לְהַשְׁאִירוֹ יָתוֹם.

לְבַד נִשְׁאַרְנוּ עֲרִירִים

בֵּין מַצֵּבוֹת לְבֵין קְבָרִים.

דִּמְעָה נִגַּבְנוּ, דְּבַר-הֶסְפֵּד,

אָכֵן אָסוֹן, אָסוֹן כָּבֵד.

וְכַעֲבוֹר שִׁבְעָה, שְׁלוֹשִׁים,

קָלְטָה עֵינֵנוּ בְּלִי מֵשִׂים

כִּי מִקִּבְרָהּ זַלְזַל צָמַח

וּבֵין עָלָיו נִיצָּן פָּרַח.

הָיָה זֶה פֶּרַח גְּדַל-כּוֹתֶרֶת

אַרְגָּמָן-עַז רַב-תִּפְאֶרֶת.

כָּךְ כֹּל-בָּא לָאַזְכָּרָה

בֵּין קַדִּישׁ לִתְהִלִּים

עָמַד נִפְעָם כְּשֶׁקָּרָא

בֵּין אַבְקָנָיו אֶת הַמִּילִים:

“אַל סְפֹד, אַל בְּכוֹת לְעֵת כָּזֹאת,

אַל הֱיוֹת עֲצוּבִים,

נָא חִסְכוּ בִּדְמָעוֹת,

נָא פִּתְחוּ לְבַבְכֶם לַמִּילִים הַבָּאוֹת –

דִּבְרֵי צַוָּאָה  בַּכְּתוּבִים:

תַּפְקִיד כְּמוֹ שֶׁלִּי (כָּךְ בּוּשָׁה מַצְהִירָה) –

לֹא קָמִים יוֹם אֶחָד וְעוֹזְבִים.

עוֹד בְּטֶרֶם מוֹתִי הִכְשַׁרְתִּי מֵרֹאשׁ

עֲתוּדַת-חַיָּלֵי-מִלּוּאִים:

הֵם יַמְשִׁיכוּ דַּרְכִּי בְּלִי בּוֹשׁ

בַּיָּמִים הַקְּרֵבִים וּבָאִים”…

 

שֶׁקֶט-הַס הוּשְׁלַךְ בַּכֹּל,

בָּרָק וְרַעַם וּבַת-קוֹל

מִתּוֹךְ עָנָן-עָשֵׁן יָצְתָה

וְלָאוּמָּה גָלֹה גִּלְּתָה

כִּי לְ”בּוּשָׁה”, בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ,

יֶשְׁנָהּ בַּת דּוֹד קְטַנָּה וּשְׁמָהּ –

אֵינוֹ אַחֵר אֶלָּא:  “כְּלִימָה”

וְאִם לֹא מִי יוֹדֵעַ מַה –

הִיא מַמְשִׁיכָה וּמַגְשִׁימָה

אוֹתוֹ הַיַּעַד וּמְשִׂימָה.

וְעוֹד קוּזִינָה מְקוֹרֶבֶת

בְּאוֹתָן בִּיצּוֹת נִצֶּבֶת

וּשְׁמָהּ – אֵיךְ לֹא? “חֶרְפָּה”

גַּם הִיא תִּקַּח בְּלִי חוּפָּה,

בְּלִי חוֹזֶה בְּלִי קִדּוּשִׁין

בְּמַעֲטָפוֹת,

אֶתְנָן –

מִכָּל מִינֵי אִישִׁים,

אוֹלִיגָרְכִים וּכְרִישִׁים

וּסְתָם מְרִיעִין בִּישִין.

הֲרֵי מָסוֹרֶת בַּת-שָׁנִים,

גַּם לִפְנַי וְגַם לִפְנִים –

לֹא תִּמּוֹג בְּהֶנֵּף-יָד,

לֹא מַהֵר, לֹא, לֹא מִיָּד.

אוּלַי וְרַק בְּעֵת יֻקְצַב

תָּא קָטָן מִן הַמֵּיטָב

לָרִאשׁוֹן,

לָאֶזְרָח –

שֶׁהֲכִי וְגַם כָּל כָּךְ

הוּא נָחוּשׁ וְהוּא נַחְשׁוֹן

בְּקִדּוּם הָ”אִישׁוֹן”

הָאִישִׁי –

בְּאִנּוּס –

לַמִּסְתּוֹר הַנָּשִׁי.

גַּם לֹא בְּטֶרֶם בָּתֵּי-כֶּלֶא

יִמָּלְאוּ כּוּלָּם בְּאֵלֶּה

שֶׁסָּרְחוּ

וְשֶׁזָּנְחוּ

שֶׁאָנְסוּ

וְנִמְאֲסוּ,

שֶׁהִפְקִירוּ וְהֵמִירוּ

אִידֵאָל – בְּטוֹבָתָם,

וְעָשׂוּ רַק לְבֵיתָם.

שֶׁשִּׁקְּרוּ וְהֶעֱלִימוּ,

שֶׁטִּיְּחוּ וְהֶעֱרִימוּ

וְדָבְקוּ אֶל כִּסְאוֹתָם:

לְבָשְׁתָּם

לִכְלִימָתָם

וּלְחֶרְפָּתָם –

עַד יוֹם מוֹתָם.

וְהַסִּפּוּר לֹא תָּם, לֹא תָּם…

 

כִּי הֵכְרַח הוּא, אֶל נָכוֹן,

לְצָרֵף לַפְּעוּלָּה, אֶת אֲחִיהֶן “אוֹת-קָלוֹן”

וּתְאוֹמוֹ  מַר “בִּזָּיוֹן”

לוּ רַק לְנִסָּיוֹן,

כִּי עַל פִּי כֹּל חוּקֵּי הַסִּוּוּג וּמִיּוּן –

חוֹבָה  עַל שְׁנֵיהֶם לִהְיוֹת בַּדִּיּוּן,

בּוֹ יִדּוֹנוּ מִילִים רוֹעֲמוֹת:

הַאִם “שׁוֹחַד” – שָׁוֶה לִ”תְּרוּמוֹת”?

הַאִם “בֶּצַע” שָׁוֶה לְ”מַתָּת”?

הַאִם “פֶּתַח” מַזְמִין אֶת “חַטַּאת”?

הַאִם “חֵטְא” – לֹא בֵּן-זוּג שֶׁל “עָנְשׁוֹ”?

הַאִם אִישׁ לֹא יְקַפֵּד אֶת רֹאשׁוֹ?

 

מַה חֲבָל שֶׁרַבֵּנוּ מֹשֶׁה

לְשִּׂמְחָה זוֹ אֵינֶנּוּ מוּרְשֶׁה,

שֶׁכֵּן הוּא בְּעִפְעוּף שֶׁל רַק עַיִן אַחַת

דִּיגְמֵן וְחִינֵּךְ דּוֹר נוֹאֵף וּמוּשְׁחָת…

הָיָה רַבִּי מוֹישֶה יָדָיו מְחַכֵּךְ:

“יֵשׁ חֲזוֹן, יֵשׁ פִּרְיוֹן,

יֶשְׁנוֹ דּוֹר הַהֶמְשֵׁךְ”.

 

וְדוֹרוֹת רִאשׁוֹנִים כְּדוֹרוֹת אַחֲרוֹנִים

וּמַה יִהְיֶה?

רַק לָאֵל פִּתְרוֹנִים.

 

אוֹ אוּלַי נִלָּחֵם בַּעֲדֵינוּ?

ואוּלַי הַפִּתְרוֹן בְּיָדֵינוּ?