התיראו מן הצבועים

התיראו מן הצבועים

נילי אליהו-רבינוביץ’
21.05.2008 00:06
פנינו לעתיד

פנינו לעתיד


תגובה למאמרו של יאיר לפיד, חקירוקרטיה.



 

“נעזוב את אולמרט, אף מילה בטור הזה אינה מתייחסת אליו, בואו נדבר על ראש הממשלה הבא. הרי ברור לכולם שזה יקרה גם לו”. 

“אם בא לך להתפרסם אתה מגיש תלונה … אם אתה יריב פוליטי, אתה מוצא מישהו שיגיש תלונה …”.

“שאלתו החצופה של זב החוטם מגל”צ…”.

“כל מאכער מתוסכל, פקיד יהיר או עיתונאי אינטרנט תאב פרסום – יכול לשבש את המערכת השלטונית”.

“שלטון נחקר הוא שלטון חלש שקל לסחוט אותו”.

יאיר לפיד, חקירוקרטיה, שבעה ימים, ידיעות אחרונות, יום ו’, 16.05.08

הִתְיָרְאוּ מִן הַצְבוּעִים

כְּבָר בְּעֶצֶם קְבִיעַת הַשֵּׁם –

אַתָּה נִמְצָא אָשֵׁם:

“חקירוקרטיה” –

מַשְׁמָעָהּ: חֲקִירָה הִיא מִטְרַד נִלְעָג.

מַשְׁמָעָהּ: אֶפְשָׁר לִצְחוֹק.

וּמִי בְּדִיּוּק הַמוּשָּׂא לַצְּחוֹק?

אוּלַי מִי שֶׁמּוּפְקָד עַל הָחוֹק?

אוֹ שֶׁמָּא כְּמִי שֶׁמַּרְבֶּה בִּכְתִיבָה

נִסְתָּר מִמְּךָ כַּמָּה מִילָה חֲשׁוּבָה?

כְּבָר בְּשֵּׁם זֶה תָּרַמְתָּ לַדִּין

אִם גַּם בְּאֹפֶן “אָצִיל וַעֲדִין”

הוֹדַעְתָּ כִּי “אֵין בָּרה”מ מְדוּבָּר,

עִנְיָנְךָ בֶּעָתִיד-הוּא וְלֹא בֶּעָבָר”.

וּמַה הִיא הַתֵּיזָה שֶׁלְּךָ מַר לַפִּיד –

אִם אֵינָהּ שֹׁד וָשֶׁבֶר וּבֶכִי וּפִיד

וְנִמְצֵאתָּ קוֹבֵר וּמַסְפִּיד

גַּם אֶת מִי שֶׁעוֹד לֹא בַּתַּפְקִיד.

כִּי לְפִי עֶמְדָּתְךָ הַגַּנָּב חַף מִפֶּשַׁע

אֲשֵׁמִים הַבָּתִּים, הַבְּעָלִים,

אֲשֵׁמָה נֶאֱנֶסֶת יַלְדָּה-חַסְרַת-יֶשַׁע

וְלֹא הָאַנָּס הָאַלִּים.

עַל פִּיךָ – בְּמַעַל – אֵין אִישׁ אָשֵׁם

הַכֹּל עֲלִילָה! וּבְסַעַד-הַשֵּׁם

יִמָּצֵא הַכָּתָּב שֶׁאֶת רֹב תִּסְכּוּלוֹ

הִשְׁלִיךְ עַל הַשַּׂר שֶׁחָסַם תַגְמוּלוֹ.

וַהֲרֵי (בְּצִטּוּט)

“כֹּל זָב חֹטֶם בְּגַלָ”צ” – רַק לְקִדּוּמוֹ הוּא רָץ,

לְשֵׁם כָּךְ סִפּוּר יַנְפִּיק וּבַזֹּאת יְהֵא מַסְפִּיק

לְטַרְפֵּד חָף וְצַדִּיק.

אֵין תִּקְוָה לְכֹל בְּחִיר-עַם, כָּךְ עָבָר וְכָךְ עָתִיד

מִי שֶׁעַל תִּיק-שַׂר חָתַם – צָפוּי לַחֲקִירָה תָּמִיד.

וְהַקּוֹרְאִים שֶׁלְּךָ לַפִּיד, כַּמָּה הֵם טִפְּשִׁים?

הֵן כְּתִיבָתְךָ הֵיטֵב תָּעִיד: כּוּלָם חִדְלֵי אִישִׁים.

כֻּלָּנוּ צֹאן מַרְעִית, נִרְקוֹד לַחֲלִילְךָ,

שֶׁרַק תֹּאמַר שֶׁרַק תַּגִּיד: נִשְׁמַע וּנְהַלֶּלְךָ.

וְרַק אַתָּה כַּתָּב-עִילִית, שׁוֹפָר שֶׁל הָאוּמָּה,

וּמִי אַתָּה שֶׁכֹּה תַּחְלִיט?  אִתְּךָ תָּמוּת חָכְמָה?

אָז כֵּן יָאִירִי, נָא הַקְשֵׁב, הֵן לַפִּידְךָ כָּבָה,

לָשׁוּב לְהַדְלִיקוֹ תּוּכַל עִם יוֹשֶׁר וְעֲנְוָה.

כִּי בִּצְבִיעוּת וּבְכַּסְתָ”ח עָבְדוּ כְּבָר הַיְּוָנִים

אַךְ מִיָּמָיו שֶׁל הָאוּרָקוּל – הִשְׁתַּנּוּ זְמַנִּים.

מַאֲמָרְךָ בָּרוּר מְאוֹד: בִּטּוּחַ בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת:

שֶׁל הַטּוֹבֵעַ וְנִתְבַּע – וְשֶׁל חָדָשׁ שֶׁעוֹד לֹא בָּא.

אָכֵן נִדְבָּךְ נִסִּיתָ בְּנוֹת לְבִטָּחוֹן פּוֹלִיטִי –

אֲשֶׁר אִם יִתְקַיֵּם – יִדְרוֹשׁ: יוֹשְׁרָה וְאוֹמֶץ קְרִיטִי.

אֵינְךָ נָבִיא, אֵינְךָ מוֹרֶה וְאַל תֶּחְטָא בְּ”פֶּדָגוֹגְיָה”

ו”חֲקִירָה תַּחְלִישׁ מִמְשָׁל” – אִיּוּם מוּסוֶה בְּדֶמָגוֹגְיָה.

לִמְזוֹג הִצְלַחְתָּ לְשִּׁקּוּי הַתַּרְעֵלָה הַלְּאוּמִּית

“דַּאֲגָתְךָ” לִשְׁלוֹם-צִיּוֹן נִגְלֵית כְּמַעֲשֶׂה-תַּרְמִית.

דִּבְרֵי יַנַּאי לִפְנֵי מוֹתוֹ: “הִתְיָרְאוּ מִן הַצְּבוּעִים”

דְּבַר אַזְהָרָה לָעֵת הַזֹאת וּלְיָמִים בָּאִים.

גַּם אֲבוֹתֶיךָ בֹּסֶר וְגַם קָהוּ שִׁנֶּיךָ

קוּם בְּרַח בְּעוֹר שִׁנֶּיךָ בֵּן, קוֹרָה טוֹל מֵעֵינֶיךָ.

וְאִם גַּם שִׁיר פָּחוֹת בָּטוּחַ – צַעַדְךָ יָצֵר –

יְהֵא שִׁירְךָ גָּלוּי, פָּתוּחַ – לֹא שִׁירַת חָצֵר.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר