ב”ה

סרטן בפתח תקווה

                                                                                            שער מתחם בית-כנסת בפתח-תקוה

המרואיינת לא היתה דרמאטית דייה לטעמה של הג’ודי. היא השתדלה להישאר בתחום הענייני, לשיטתה, וג’ודי הוסיפה את הצבע, בעיקר שחור. כי הדברים ששמעה, הזכירו לה את הצבע השחור… מעניין למה?

ביום ששי, כ”ז בניסן, התשס”ח (2.5.2008) גליתי שלג’ודי תנחום, כהן, מינץ…. סליחה, מתבלבלים, קורה. לג’ודי מוזס, ניר, שלום, או משהו כזה, זה, בכל אופן, הסדר הכרונולוגי, יש פינה בקול ישראל. במקרה קלטה אזני משהו על – בית דין רבני. כשאני לבדי בבית, שוררת בו דממת אלחוט, אך כשבעלי נמצא, דולק הרדיו.

התקרבתי לשמע המלים ה”טעונות” האלה ב”מדינת ישראל”, ושמעתי שתי נשים משוחחות, מה שמוריד מן הפרק את האפשרות שהדברים מושמעים באחד מ”ערוצי הקודש”, ואם זו תיקשורת “ישראלית”, זה אומר – חשדהו!

קול המראיינת נשמע לי מוכר. לקח לי זמן להיזכר של מי הקול ומה הוא אומר לי. היתה זו, ג’ודי הנ”ל, חובבת דרמה ידועה, אך לגמרי לא מוכשרת בתחום. לאחרונה ראיתי ושמעתי אותה, לפני שנים רבות, כאשר הנחתה איזו תכנית כשפים ו”תורת הנסתר”.

המרואיינת לא היתה דרמאטית דייה לטעמה של הג’ודי. היא השתדלה להישאר בתחום הענייני, לשיטתה, וג’ודי הוסיפה את הצבע, בעיקר שחור. כי הדברים ששמעה, הזכירו לה את הצבע השחור… מעניין למה?

לקח לי זמן מה להתאקלם בהווית הראיון. המרואיינת הצהירה שעניינה הוא העגינות, ג’ודי משכה לכיוון ה”משפחה המסכנה” (משפחה מסכנה מלכתחילה, שבקשה לפרק את החבילה). בית הדין בפתח-תקווה, כאמור לעיל, הזכיר לג’ודי את הצבע השחור וגם מיני בעלי חיים נחותים; ג’ודי קבעה שבפתח תקווה יש “סרטן” – “תראי מה הם עשו לאתיופים”. נראה שהצבע השחור הזכיר לה את עלילת הדם על הילדות האתיופיות, ר”ל, שרק בית ספר דתי התנדב לארח אותם בתחומו, לבקשת ראש עירית פתח תקווה. עלילת הדם בנושא, פוברקה על ידי כתב פרא אדם, היודע, ששנאת ישראל היא תמיד in, והיא הטיעון הכי הכי משכנע בכל סכסוך וענין, הכה ב”שחורים”.

ולאחר שג’ודי סובבה את הסרטן “על האש”, כיבדה בו את המשת”פ שלה באולפן, עורך דין לפי המידע שסיפקה ג’ודי. ואז, גם ליקקה את השפתיים: “בגלל דברים כאלה קמה “שינוי”. ולא היה מי שישאל את ג’ודי, ובגלל אילו דברים העיף עם ישראל את “אחרון ניצולי השואה בכנסת” ואת ה”שינוי” שלו לכל הרוחות?

אני יכולה לתרום לג’ודי, חינם, את התשובה על השאלה שהיא לא שאלה, כי התובנות של ג’ודי מגיעות “עד כאן” ולא יותר! עם ישראל העיף את “אחרון…..” לכל הרוחות, כי ה”שינוי” שלו היה דומה, כשתי שנות אלף, למה שעבר עם ישראל בכל דור ודור בהם עמדו עליו לכלותו, תוך שימוש בנרטיב של ה”שינוי” של “אחרון ניצולי השואה בכנסת”. והרי איש לא יחשוד בבעל תואר כזה, שהוא .. טוב, אסור להשוות.

ואז ג’ודי, מה זה מזדעזעת, מן הדברים שנכתבו על הרב דרוקמן. כשהקליקה של ג’ודי מתאהבת ברב כלשהו, אין זה מוסיף לכבודו כהוא זה, אלא הופך אותו לחשוד. ג’ודי מתארת את גדולתו של הרב, שחינך עשרות תלמידים נהדרים, המשרתים בצבא… אהה.

שמעתם את דברי זבולון אורלב, העולה בקנה אחד עם הג’ודי? ה”ממלכתי” קובע שיש להקים בתי דין חלופיים לגיור, שבהם יכהנו מי ששירתו בצבא ואומרים “הלל” בברכה ביום העצמאות….  מה ענין שירות צבאי אצל ההלכה, רק ה”דמוקרטים” יודעים.

הרבנים ששירתו בצה”ל ואומרים “הלל” בברכה ביום העצמאות, הם הרבנים שהחריבו את חבלי ימית וגוש קטיף, ועוד ישובים ומאחזים רבים בארץ ישראל ומובילים להמשך החורבן – “סירוב פקודה אסור” (ע”ע רונצקי). בגללם חלק גדול מן הציבור, שעליו היתה להם תמיד השפעה מאגית-בולשביקית, הפסיקו לומר “הלל” ביום החגא, הנקרא “יום העצמאות”. אם את פסיקת אמירת “הלל” מתקשה הציבור לקבל, קל וחומר –  לא יקבל את הגיור של אותם רבנים!!! מה שיקרה הוא, מה שצריך היה לקרות מזמן – שהעם היושב בציון יתחלק ליהודים ול”דמוקרטים”, שיהיו להם ספרי מרשם יהודים ונישואין נפרדים לגמרי.

גיור אינו פוליטיקה, הוא יהדות!! אך לך תסביר זאת לחולי סרטן ה”ממלכתיות” ולסופה לנדוור…

ידוע ש”מדינת ישראל” פתחה את שעריה לרבבות, אם לא מאות אלפים גויים, כדי להסתייע בהם להגשמת חזונו של בן-גוריון והסוציאליסטים – “עולם ישן עד היסוד נחריבה”. המהגרים האלה, הם היוצרים את ציבור המצביעים של שונאי ישראל, וגיורם הוא אקט פוליטי. וכרגיל, ה”שותפה ההסטורית” מטהרת את השרץ לטובת מהרסינו ומחריבינו, רודפינו ומוסרינו! אל יהי חלקנו עמהם!