שמחה ניר, עו”ד נ’ מדינת ישראל: בקשה למינוי עד מומחה

שמחה ניר, עו”ד נ’ מדינת ישראל: בקשה למינוי עד מומחה

שמחה ניר, עו”ד
09.02.2008 13:21
אמון הציבור

אמון הציבור


לפי התיזה של הנשיא דאז, אהרן ברק, “כל שופט בישראל יוכל להכריע בטענותיו של המערער במלוא האובייקטיביות, בלא ששאלת הקידום תהא רלבנטית לעניין זה” *** התיזה התגלתה ככישלון. היא אינה אלא צל”ש אשר מערכת-המשפט מעניקה לעצמה, ללא שום נקודה ארכימדית, וכאשר מדברים על “אמון הציבור במערכת המשפט”, צל”ש-עצמי ערכו כקליפת-השום, אם בכלל *** בקשה למינוי של עד מומחה למדעי ההתנהגות, כדי שיחווה דעתו בשאלה הזאת *** נראה איך דורית ביניש תצא מזה



                                                                                               ע”פ 1017/08

בבית המשפט העליון בירושלים

המקש (המערער): שמחה ניר, עו”ד, משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281,

טל’ 050-7520000, פקס’ 09-7424873

נ        ג        ד

המשיבה: מדינת ישראל

 

בקשה למינוי עד מומחה

1.              במרכזו של ערעור זה עומדת שאלת יכולתו של שופט בשר-ודם להתעלות מעל שיקולים אינטרסנטים, מודעים או בלתי-מודעים, במקרים ברורים או במקרים גבוליים, כאשר מול החובה לעשות משפט-צדק עומד האינטרס – האמיתי או המדומה – “לרצות את המערכת”.

2.              בהכינו את הודעת הערעור לא נעלמה מעיני הח”מ פסק דינו של כב’ הנשיא דאז, אהרן ברק בע”פ 4481/06, בו נאמר כי –

כל שופט בישראל יוכל להכריע בטענותיו של המערער במלוא האובייקטיביות, בלא ששאלת הקידום תהא רלבנטית לעניין זה”.

ההדגשות – של הח”מ.

3.              טענת הפסלות באותו התיק לא הייתה עצם היותה של השופטת (גיליה רביד) בגדר מועמדת-לקידום, אלא רק סירובה לחשוף לאור היום – שהוא, כידוע, חומר-החטוי הטוב ביותר – את דבר היותה, או אי-היותה, מועמדת-לקידום.

4.              היום אנחנו יודעים שסירובה של השופטת לחשוף את האמת התגלה כטיפשות, והתיזה של הנשיא ברק התגלתה ככישלון.

טיפשות כיצד. היום, אחרי שעבודת הוולב”ש חזרה לסדרה, ודוברות בתיהמ”ש החלה לפרסם – כפי חובתה – את שמות המועמדים, הכל כבר יודעין שאז היא עוד לא הייתה מועמדת, וזמן קצר לאחר מכן היא הציגה את מועמדותה, והיום היא אכן מועמדת-לקידום. אם אז היא הייתה אומרת לא, איני מועמדת, וביום מן הימים, אפילו בסמיכות-זמנים כלשהי למשפט, היא הייתה מציגה את מועמדותה, לציבור היה קשה יותר לקשור בין המשפט לבין הקידום, אבל לנוכח החשאיות המיותרת הזאת מיפלס החשדנות הציורית עולה, ונשאלת השאלה למי זה היה נחוץ.

כישלון כיצד. היום, משנתנה השופטת את הכרעת-הדין, אנחנו עומדים נדהמים לנוכח המימצאים ההזויים ולא-אחת גם סותרים זה-את-זה, ועם הפליק-פלאקים וההתפתלויות שבהכרעת-הדין, ורק פתי יאמין שאין לכל אלה קשר לציפיות-הקידום של השופטת – זולת אם יבוא מאן-דהוא וישכנענו כי כך היא מתפקדת תמיד.

אבל אם כך היא מתפקדת תמיד, זה לא כבוד למערכת המשפט אשר קיבלה שופטת כזאת לעבודה, ועוד עושה ממנה מועמדת לקידום.

5.              מכל מקום, התיזה הנ”ל של כב’ הנשיא דאז בע”פ 4481/06, לפיה –

כל שופט בישראל יוכל להכריע בטענותיו של המערער במלוא האובייקטיביות, בלא ששאלת הקידום תהא רלבנטית לעניין זה”,

אינה אלא צל”ש סובייקטיבי אשר מערכת-המשפט מעניקה לעצמה, ללא שום נקודה ארכימדית.

6.              כאשר מדברים על “אמון הציבור במערכת המשפט”, צל”ש-עצמי ערכו כקליפת-השום, אם בכלל – שהרי אמרינן יהללך זר, וגו’.

7.              המוצא היחיד מה”פלונטר” הזה הוא מינוי של עד מומחה למדעי ההתנהגות, כדי שיחווה דעתו בשאלה המוצגת בסע’ 1, לעיל.

8.              ואם מערכת המשפט לא מוכנה להעמיד את עצמה למבחן מקצועי בלתי-תלוי כאמור – אין לה שום זכות, לא מוסרית ולא אחרת, לדבר על “אמון הציבור”, להתבכיין על אבדנו או לטעון שהביקורת הציבורית על מערכת המשפט “אין לה יסוד” (כפי שהתבטא לאחרונה הנשיא בדימוס אהרן ברק).

9.              אשר על כן מבוקש להורות על מינויו של עד מומחה, ולזמן את הצדדים לטעון לעניין מיהותו ו/או אופן בחירתו של המומחה.

שמחה ניר,    עו”ד

המבקש (המערער)

 

בקשה שהשופטים דבורה ברלינר וזאב המר יפסלו את עצמם

הודעת ערעור על החלטתם של השופטים שלא לפסול את עצמם

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר