הפגישה בין ראש הממשלה לשר האוצר לוותה בדיווחים חמורי סבר על החשש מפני מצב הרשות בגלל קיזוז גובה המענקים שהפלסטינים נותנים לטרוריסטים ובני משפחותיהם. ערב הפגישה הפיצו מקורות אינטרסנטיים תסריטי אימה ילדותיים לגבי האיום החמור שנשקף לנו מהתמוטטות הרשות.

אני לא בטוח שירדתי לסוף פשרו של המשפט הרב–מפרקי הזה: האם הכוונה היא שהרשות לא תתמוטט, שהיא תתמוטט אבל לא נשקפים לנו שום תסריטי אימה מההתמוטטות הזאת, או שהיא אכן תתמוטט, ואכן נשקפים לנו תסריטי אימה מההתמוטטות הזאת, אבל הם “ילדותיים“.

ב. התרחיש שלי

אני מציג כאן תרחיש, בלי פרשנות, רק עם שאלה: האם זה תרחיש–אימה?

מר העצני יענה, מן הסתם: זה תרחיש דמיוני, שלעולם לא יתרחש, אבל ההנחה השוללת את התרחיש מבוססת על ההנחה שזה “לא כדאי להם“, לפלשתינאים, אבל שאלה היא אם הפלשתינאים אכן יודעים מה “כדאי” להם, ואם שיקולי הכדאיות שלהם, בעיניהם, עולים בקנה אחד עם דעתו של מר העצני על מה ש“כדאי” להם.

להזכירכם: גם הקונצפציה של ערב מלחמת יום כיפור התבססה על כך שלערבים “לא כדאי” לתקוף אותנו, אבל האידיוטים האלה לא הבינו מה “כדאי” להם – והשאר היסטוריה.

ג. ארץ ישראל השלמה מג‘יברלטאר והמאגרב ועד קמצ‘טקה – היתכנות–אפס … ומה האלטרנטיבה?

לפני שאתם מתנפלים עלי ומייחסים לי כתיבה מוטה–פוליטית, הרשו לי להזכיר לכם את מה שכתבתי בגילוי הדעת על האוריינטציה הפוליטית של עו”ד שמחה ניר: אני בעד ארץ ישראל השלמה לגמרי–לגמרי – מג‘יברלטאר והמאגרב במערב ועד קמצ‘טקה במזרח – אבל חוששני שהפתרון הזה לא יזכה לתמיכה רבה בקהילה הבינלאומית, והפתרון השני מבחינת ההיתכנות שלו הוא פתרון שתי המדינות.

הפתרון הזה, בימיו הטובים, זכה לתמיכה של 59% מהישראלים, ו-51% מהפלשתינאים (עפ“י ויקיפדיה). הוא לא התגשם, וגם לא יכול היה להתגשם, בגלל המערכת הפוליטית בישראל, ואולי גם בגלל זו הפלשתינאית, והיום הוא הולך ומתרחק.

דונאלד טראמפ, “ידיד ישראל“, הקשיח את עמדות שני הצדדים כנגד הפתרון הזה, הבחירות לכנסת ה-21, ואיתן הרחבת ההתנחלויות והסיפוח שביבי הבטיח ירחיקו עוד יותר את ההסדר הזה, ואם יש סיכוי כלשהו לקירוב העמדות – לפני הבחירות לכנסת ה-23 זה לבטח לא יקרה, וספק אם זה יקרה גם אחריהן.

הפלשתינאים מחכים לגודו: אולי הישראלים “יבינו“, אולי מדינות ערב תחושנה לעזרתן, ואולי יקרה איזה נס מן–אללה, אבל אבו מאזן בן ה-83 כבר לא כל כך בריא, ואיך הוא יחזיק מעמד עד גיל 91, כדי לראות את הפתרון הזה מתרחק עוד יותר.

ד. המוצא היחיד – האופציה הנוקליארית

את התרחיש הזה העליתי לראשונה במחזה Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East (מומלץ לקרוא, הנאה מובטחת!), ועכשיו אני מעלה אותו כאפשרות ריאלית.

המוצא היחיד מהקיפאון המדיני הוא “האופציה הנוקליארית“, כמטאפורה האמריקאית – פירוק–מרצון של הרשות הפלשתינאית, החזרת המפתחות לביבי נתניהו, שיתמודד הוא עצמו בתוהו–ובוהו שישתרר בגדה המערבית, ושיעשה שלום עם איסמעאיל הנייה.

זה מה שהייתי עושה לו הייתי אבו–מאזן.

התרחיש הצפוי הוא בערך כזה:

הרש“פ מודיעה למדינת ישראל – עם העתק למוסדות האום ופרסום בכל העולם – שאם תוך שבעה ימים היא לא תיכנס איתה למו“ם על בסיס שתי המדינות, היא, הרש“פ, מתפרקת ביזמתה, ומחזירה את המפתחות למדינת ישראל. ההודעה כוללת הבהרה שהפעם היא רצינית, אין גרירת–רגליים ואין רגע–רגע.
אם ישראל לא נכנסת למו“ם תוך הזמן שנקבע, או שנכנסת למו“ם אבל עושה תרגילים, הרש“פ מחליטה להתפרק, ובתיאום איתה גם כל הרשויות המקומיות בשטחי הרשות.
לפני מימוש ההחלטה הרש“פ והרשויות המקומיות מרוקנות את קופותיהן (אם בכלל יש בקופותיהן דבר, חוץ מחובות), ומשלמות את משכורות עובדיהם ואת שאר החובות. אם עדיין נשארים כספים נוספים – העובדים יקבלו את משכורותיהם העתידיות, ככל שהכסף נמצא.
מנהיגי הרש“פ והרשויות המקומיות מנתקים את הסלולאריים שלהם, עוזבים את השטח ויוצאים לחו“ל, כך שההתפרקות היא בלתי הדירה.
ברחבי הגדה פורצות מהומות – חלקן לאות הזדהות עם ההנהגה, וחלקן לאות מחאה.
השתלטות ישראל על התבערה הפלשתינית מצריכה 20,000 שוטרים וחיילים, המדינה מוציאה צו 8 בלתי מוגבל בזמן.
במקביל החמאס לא טומן ידו בצלחת ויוזם פעולות נגד ישראל מכיוון דרום, הגוררות “כניסה קרקעית“.
חיילי צה“ל חוזרים הבייתה בארונות, בקצב גובר והולך, האם העברייה הקולקטיבית מבעירה את מדינת ישראל.
האלוף שמואל גורודיש קורא את נאום ה“יורים ובוערים” של סבו המנוח.
שום גורם בגדה לא מנצל את הוואקום השלטוני כדי לתפוס את השלטון, ולו מן הטעם הפשוט שבלי כסף אין שלטון.
ברחבי מדינת ישראל מתחילות הפגנות בעד–ונגד, דונאלד טראמפ שולח לישראל רכבת אווירית של אמבולנסים ורכבי כיבוי.
הקהילה הבין לאומית מנסה לרסן את מדינת ישראל, ביבי מתנגד, טראמפ תומך בו ומפעיל את הווטו שלו על כל הצעה הקוראת לישראל להפסיק את הפעילות המלחמתית, האו“ם מוציא משורותיו את ישראל ואת ארה“ב, נוטש את ניו יורק ומתמקם בסין.
הכנסת ה–XX מחליטה להתפזר.

ה. זה לבטח יתרחש, השאלה רק מתי

האם ההנהגה הפלשתינית תיקח על עצמה תרחיש כזה? אין לי ספק בכך, אבל השאלה מתי זה יקרה, וכמה דם פלשתיני יישפך עד שהיא תתפקח. בינתיים, הסירוב שלה לקבל מישראל כספים שמהם מנוכים המענקים של הרש“פ ללוחמיהם ובני משפחותיהם – סירוב המחמיר את המצב הכלכלי בשטחי הרש“פ – הוא אכן צעד קטן בכיוון הזה.

האם יש צורך ב“מקורות אינטרסנטיים” כדי לחזות אפשרות כזאת?

לא, אין צורך. יכולות להיות דיעות שונות לגבי ההסתברות שהיא תתממש, אבל שום ממשלה אחראית לא יכולה שלא להכין את שיעורי–הבית לגבי האפשרות הזאת – רחוקה ככל שתהייה.

האם זה “תרחיש אימה“? זה תלוי ברגישותו ובטעמו של המתבונן בתרחיש.

אני, למשל, חובב גרוטסקות, ואותי הוא יכול רק להרנין. את האם העברייה הקולקטיבית – פחות, אם בכלל.

ואת נדב העצני אולי זה לא ירנין, אבל גם לא יטיל עליו אימה – כך הוא אמר, ואני מאמין לו. כנראה שיש לו פסיכיאטר מעולה.

נשאלת רק השאלה אם התסריט הזה הוא “ילדותי” … נו, טוףףף!

ו. ברגע האחרון: כיוונתי לדעת גדולים

עם השלמת המאמר הזה צדה את עיני כתבתו מאתמול (12.5.2019) של מר מעריב אונליין, עסקת המאה: “ארה“ב תכיר בכל ההתנחלויות ביו“ש כשטח ישראלי“, בה נאמר, בין השאר:

בערוץ 13 דווח גם כי ביום שלישי שעבר במכון מחקר בוושינגטון נועדו השליח האמריקאי למזרח התיכון, אחד מהגורמים המרכזיים בפיתוח עסקת המאה, ג‘ייסון גרינבלט ועוד 10 מומחים לנושאי הסכסוך הישראלי–פלסטיני. אחד מהאנשים שנכחו במפגש היה הרמטכ“ל לשעבר, גדי איזנקוט, שאמר לגרינבלט: “המצב בגדה המערבית רגיש ונפיץ – בין השאר על רקע קיצוץ המימון האמריקאי למנגנוני הביטחון והמשבר הכלכלי“. לדבריו, “הגדה המערבית עלולה להתלקח לפני, תוך כדי או אחרי הנחת תכנית השלום שלכם – עליכם לקחת זאת כחלק מהשיקולים שלכם. מרגע שהשד הזה יצא מהבקבוק ייקח חמש שנים להחזיר אותו בחזרה“.

טוב, גדי אייזנקוט הוא סמולני ידוע, וגם ילדותי, ואולי גם הוא לא אחוז אימה (גם לו, מן הסתם, יש פסיכיאטר טוב ומרגיע), אבל לעניין מה שצפוי בגדה המערבית – כנראה שכיוונתי לדעתם של גדולים.

אלא מאי?

לגדי אייזנקוט אין דמיון חולני כמו לעבדכם הנאמן, ולכן הוא לא מסוגל להעלות על הדעת את האפשרות שהרש“פ לא תחכה להתפוצצות, אלא תקדים אותה.

__________

המלצות היום:

נדב העצני, לא אסלח לך על שאתה מאלץ אותי להגן על הפרקליטות!

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

פורסם ב- מימשל מדינת ישראל _ בעריכת ליאורה כהן, פוליטיקה זה לא משהו גס_בעריכת בועז מושקוביץ ז"ל, פוליטיקה זה משהו גס_בעריכת בועז מושקוביץ ז"ל, צבא ובטחון

2 תגובות על “פירוק-מרצון של הרשות הפלשתינית – המוצא היחיד”

אילן גלעדי הגיב:

21/05/2020 בשעה 07:29

ולי אתה אומר שאין לי שכל וחשבת שאני חכם יותר ?

הגב
- Simha Admin הגיב:
  
  22/05/2020 בשעה 05:44
  
  כל מה שאמרתי נמצא בכתובים.
  
  הגב

נדב העצני, לא אסלח לך על שאתה מאלץ אותי להגן על הפרקליטות!

שתף מאמר זה:

2 תגובות על “פירוק-מרצון של הרשות הפלשתינית – המוצא היחיד”

להגיב על Simha Admin לבטל