על הרעיון ה”גאוני בפשטותו” של ויסולי לפדיון שבויים

על הרעיון ה”גאוני בפשטותו” של ויסולי לפדיון שבויים

לאביעד ויסולי יש רעיון מבריק להחזרתו הבייתה של החייל החטוף/שבוי גלעד שליט: “דבר פשוט. הכרזה קטנה. 3 מילים בלבד – ‘חוזרים לגוש קטיף’ והם מחזירים את גלעד שליט בחיים”.

את הרעיון הזה הוא פרסם לפני חטיפתם של שני החיילים בדרום לבנון. מה הוא יציע עכשיו לחסן נסראללה?

תחת הכותרת המפתח לשחרור השבוי מציע לנו אביעד ויסולי רעיון מבריק להחזרתו הבייתה של החייל החטוף/שבוי גלעד שליט:

“דבר פשוט. הכרזה קטנה. 3 מילים בלבד – ‘חוזרים לגוש קטיף’ והם מחזירים את גלעד שליט בחיים, בשיירת מכוניות, עם ליווי משטרתי שחס ושלום לא יארע לו דבר בתוך שעה-על-השעון. באחריות”.

אכן דבר פשוט, ולא סתם פשוט, אלא, כדאמרינן, “גאוני בפשטותו”. רעיון שאני, כיהודי טוב, הייתי אומר לו, לויסולי, “תן לי שניים!”.

הרעיון עצמו הוא מצויין, אבל רק בתנאי שהצד-שכנגד חושב כמוך. אבל הוא לא, כי יש לנו אוייבים מטומטמים, אשר לא יודעים מה טוב עבורם, וכפי שאמר אבא אבן ז”ל, הם לא מחמיצים שום הזדמנות להחמיץ הזדמנות.

ראו איזה מטומטם היה יאסר ערפאת: כאשר ראש הממשלה אהוד ברק הציע לו את מה ששום ממשלה בישראל לא הציעה לפלשתינים, והוא – ממש לא יהודי – במקום להזדרז, לקחת את ההצעה בשתי ידיים, ורק אחר כך להגיד רגע-רגע, אני רוצה עוד, דחה אותה בשתי ידיים, והשאר היסטוריה.

תפיסת הבטחון של מדינת ישראל אחרי תשכ”ז גרסה כי “לערבים לא כדאי לפתוח במלחמה נגדנו”. יכול להיות שאנחנו צדקנו, ובאמת לא היה כדאי להם לפתוח במלחמה נגדנו, אבל הם, האידיוטים, לא ידעו את זה וחשבו אחרת. השאר היסטוריה.

ההנחה שלך, אביעד, היא שהערבים מפחדים מחזרתנו לרצועה, כי זה “לא כדאי להם”, אבל השאלה היא אם הם כל כך חכמים לדעת שזה אכן “לא כדאי להם”.

אני, לו הייתי הצד-שכנגד, הייתי – ברוב טיפשותי – משיב לאולטימטום של מר ויסולי בהאי לישנא: “אהלן וסהלן. אתם יכולים לחזור לגוש קטיף, להשקיע בו מיליארדים, כדי להרוס את הכל שוב, במחי-בולדוזר (ע”ע ימית, 1982, וגוש קטיף, 2005)”.

ואם ויסולי היה מהסס, הייתי מוציא את גלעד להורג, שולח ליהודים את זה מתועד בסרט וידאו, וחוזר על ה”אהלן וסהלאן”, וגם משמיע בקול פלשתין את הפזמון “האניה מחכה לאולמרט, איי-איי-איי”.

הצרה שלנו, אביעד, היא שהערבים מבינים את המנטאליות של היהודים יותר מאשר היהודים מבינים את המנטאליות של הערבים. בנקודה הזאת הג’ניוס היהודי – שאני עדיין נוטה להאמין בו – נכשל פעם-אחר-פעם, ואנחנו משלמים את המחיר פעם-אחר-פעם.

המלצת היום: על השימוש בחנינה הנשיאותית למטרות מדיניות