הליכי מינוי שופטים בארה”ב ובישראל: נאום-תשובה ליראון פסטינגר – וכפפה לרגליו

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/54194

שמחה ניר, עוד

*** הערות בעקבות הדיון בסנאט האמריקאי על מועמדותו של ברט קאוואנו לביהמ”ש העליון האמריקאי *** תגובה לפוסט של ידיד המגן על המועמד ותוקף את המפלגה הדמוקרטית *** כתבהגנה על פומביות השימוע הנהוגה בארה”ב

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 79 שנים אנוכי היום (15.6.2018), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עוד רבה המלחמה!

יש גונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

לייקלדף הפייסבוק עוד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת שק בתחת“?

בגץ 8743/14, שמחה ניר, עוד, נהוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הקדמה

דונאלד ג’יי טראמפ רוצה שופטים שמרנים

השמרנות של קאוואנו

הליכי מינוי שופטים, בישראל ובארהב

התרגילים המסריחים: קיצור תולדות הזמן

אינטרסים לגיטימיים

סוזן קולינס, ליסה מרקובסקי

הצביעות של הרפובליקנים

בּ֣וֹר כָּ֭רָה וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ

ג’ף פלייק

וַ֝יִּפֹּ֗ל בְּשַׁ֣חַת יִפְעָֽל

על אמינותם של השופט והמתלוננת

גאולה לעולם

השקרים של קאוואנו

וזה עוד לא הכל

קאוואנו האופורטוניסט

דונאלד טראמפ תוקע לציבור אצבע בעין …

והציבור לא טיפש!

ברט נתניהו, בנימין קאוואנו

משה קאוואנו, ברט קצב

השאלה המטופשת של דונאלד טראמפ

האם היינו מקבלים אותו לעבודה הזאת?

הבקום הכושל של דונאלד טראמפ

דונאלד טראמפ לא יורד מהעץ

ונניח שהוא לא יאכל חרה

אמון הציבור בביהמש העליון בארהב

שיקולים זרים ושיקולים פסולים: אריאל טראמפ, דונאלד שרון

האמנם שטויות במיץ“?

ומכאן לנאוםהתשובה

כפפה לרגליך, יראון ידידי

 

הקדמה

המאמר הזה הוא נאוםתשובה לפוסט רוויפוליטיקה של ידידי יראון פסטינגר, ואני, כידוע, מתרחק ממזוהות פוליטית (ימיןשמאל), כדי שלא יתייחסו למאמרי בחשדנות המתבקשת, ואת המעט שאני מוכן לחשוף על עצמי הבעתי במאמר על האוריינטציה הפוליטית של עוד שמחה ניר – זה באשר לעמדותי בעניין הפוליטיקה הישראלית.

מעבר לכך, זכויות האדם נמצאות אצלי בראש סולם הערכים, ומי שמגדיר זאת כליברליות” – אנחנו מדינה חופשית, וזה כולל גם את חופש ההגדרה והביטוי.

באשר לפוליטיקה של ארהב, בה אני נמצא כעת – אני פחות מסוגר: אני מתעב את הנשיא דונאלד טראמפ, אבל לשם כך לא צריך להיות שמאלן“, משום שלא רק בשמאל האמריקאי, אלא גם בימין האמריקאי האמיתי לא סובלים אותו. כך, למשל, הסנאטור הרפובליקני ג’ף פלייק (Jeff Flake), הנמצא בקצה השמרניקיצוני שבמפלגתו, ובו נדבר בהמשך.

ובחזרה לפוליטיקה הישראלית ולדונאלד טראמפ, אני מחלק אותה לשניים:

ראשית – באשר למהלך ירושליםשלו, אני נותן את שני תרחישיהקצה האפשריים, בלי לנקוט עמדה משלי, וכל החפץ יבור לעצמו אפשרות כלבבו:

למתמוגגי דונאלד טראמפ: זכרו את אופורית ששת הימים!

ושנית – יש לי חשבון עם מעריציו העיוורים של טראמפ, אשר, בגלל מהלךירושלים שלו, לא מסוגלים – וכנראה גם לא רוצים – להבין עד כמה הוא מושחת, שקרן, הפכפך, חלאתאדם, ומעל לכל – אידיוט מושלם, ועד כמה ידיד ישראלזה יכול להפנות אלינו עורף – כאשר הדבר יהיה כדאי לו:

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יג): נאוםתשובה לפרופחובב טלפז, מעריץ עיוור

דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יז): נאוםתשובה לאסתר שניאורסון גרי, מעריצה עיוורת

מדינת ישראל מפסקת רגליה לפני דונאלד טראמפ

ולפני שאגיע אל נאוםהתשובה לפוסט של יראון פסטינגר אתאר, כמי שנמצא עכשיו בארהב ומחובר נוןסטופ לשלוש טלוויזיות, את האירועים שעומדים ברקע: סיפור התלונות על תקיפות מיניות שהועלו כנגד מועמדו של טראמפ לבית המשפט העליון.

דונאלד ג’יי טראמפ רוצה שופטים שמרנים

במערכת הבחירות שלו הבטיח דונאלד טראמפ למנות שופטים שמרנים, בין השאר במטרה לבטל את הלכת ביהמש העליון בעניין Roe v. Wade, אשר קבעה את זכות האישה על גופה (קרי: זכות ההפלה), ועוד כמה הלכות ליברליות אשר כדי לבטלן יש צורך ביותר שופטים שמרנים בביהמש העליון, על מנת שיטו את הכף הדימאוזנת בהרכבו של ביהמש העליון.

כדי לממש את רצונו זה, בבוא העת, הרכיב טראמפ רשימה של 25 שופטים כלבבו, הראשון שבהם, ניל גורסצ’ (Neil Gorsuch), עבר את הליכי המינוי בראשית כהונתו של טראמפ, והשני שבהם, ברט קאוואנו (Brett Kavanaugh), הוא מועמדו הנוכחי של טראמפ לביהמש העליון, אשר אישור מועמדותו (confirmation) תקוע כעת בסנאט – הסיבה הישירה לפוסט של פסטינגר, בו אנחנו דנים כאן.

השמרנות של קאוואנו

כך ויקיפדיה על המועמד הנוכחי של טראמפ לביהמש העליון:

תבינו מזה מה שתבינו.

הליכי מינוי שופטים, בישראל ובארהב

בישראל נבחרים השופטים עי ועדה הפועלת במחשכים, היא הועדה לבחירת שופטים (ולבש), שעליה לא נדבר היום, אבל נזכיר רק שהקשר שלה עם הציבור מתבטא בכך שלפני כל ישיבה שלה היא מפרסמת את שמות המועמדים לשפיטה, כדי שהציבור יוכל להגיש התנגדויות לבחירתו של מועמד זה או אחר. אני לא יודע אם יש לכך השפעה, אבל בהחלט זה עדיף מלאכלום.

בארהב השופטים הפדרליים בביהמש העליון ובבתיהמש המחוזיים (השופטים האחרים נבחרים עי הציבור, ובהם לא נדון כאן) נבחרים עי הנשיא, בכפוף לאישור הסנאט, המונה 100 חברים, אבל, בניגוד לנעשה אצלנו, הציבור לא מוזמן להעיר את הערותיו לפני שמועמדותו של שופט מובאת לאישור הסנאט.

ייתכן שאם מועמדויותיהם של השופטים היו מפורסמות ברבים, הפארסה בה נדון כאן לא הייתה מתרחשת.

ועוד נקודה: בעוד שבישראל השופטים מופרשיםלפנסיה בגיל 70, בארהב השופטים מתמנים לכל חייהם, אלא אם הם מתפטרים לפני כן.

שיא משך הכהונה של שופטי ביהמש העליון בארהב הוא 34 שנים ו-205 ימים, כך ששופט המתמנה לביהמש העליון יטביע את חותמו לעשרות שנים קדימה – הרבה אחרי מותו של הנשיא אשר מינה אותו, ועל כך אמרינן מושל בנו מקברו“.

התרגילים המסריחים: קיצור תולדות הזמן

כיוון שפסטינגר מייחס למפלגה הדמוקרטית תרגיל“, “מזימה“, “ג’יהאד נגד טראמפ“, מן הראוי לחזור קצת במכונתהזמן, עד מותו של שופט ביהמש העליון האולטרהשמרני אנטונין סקאליה (Antonin Scalia), ביום 13.2.2016.

עם מותו של סקאליה בחר הנשיא דאז, ברק אובמה, את השופט הליברלי מריק גארלנד (Merrick Garland) אבל הרפובליקנים, שהיה להם הרוב בסנאט, לא נתנו לו אפילו את זכות השימוע.

האם היו נגד גארלנד תלונות על הטרדה מינית, בעילת קטינות, העלמות מס או חנייה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט)?

לא, לא היו נגדו שום תלונות, אבל הרפובליקנים ניצלו לרעה את כוחם (ויש אשר יאמרון ניצול ציני“, אבל אני לא אוהב את הביטוי הזה, ולכן לא אשתמש בו גם כאן), והשאירו את ביהמש העליון בהרכב חסר, במשך 14 חודשים תמימים (ויש אשר יאמרון לא כך כך תמימים), עד שטראמפ עלה לשלטון, ובחר לכיסא הריק את ניל גורסצ’ הנל.

התירוץ למה שהרפובליקנים עשו לגורסצ’ היה שנת בחירות“, ומיד אתייחס לכך.

מיום הצגת מועמדותו של גורסצ’ ועד אישורו עי הסנאט עברו רק חודשיים ושבוע, ולמרות שהוא היה מועמד של טראמפ, תמכו במועמדותו גם כמה סנאטורים דמוקרטים – ואף אחד לא העלה נגדו האשמות על הטרדה מינית מלפני 36 שנים (כנראה שלא היו).

לתשומת ליבו של כל מי שמייחס למפלגה הדמוקרטית תרגיל“, “מזימה“, “ג’יהאד נגד טראמפבקשר למועמד הנוכחי.

זה לא היה כך בעבר: בפברואר 1988 (שגם כן הייתה שנת בחירות) אישר הסנאט, בו היה רוב דמוקרטי, את מינויו לביהמש העליון של אנתוני קנדי (Anthony Kennedy) עי הנשיא הרפובליקני רונלד רייגן, באוקטובר 1990 אישר הסנאט הדמוקרטי את מינויו של דייויד סוטר (David Souter) עי הנשיא הרפובליקני ג’ורג’ H W בוש, ובאוקטובר 1990 אישר אותו הסנאט את מינויו של קלארנס תומאס (Clarence Thomas) עי אותו הנשיא הרפובליקני, ג’ורג’ H W בוש.

לתשומת ליבו של כל מי שמייחס למפלגה הדמוקרטית תרגיל“, “מזימה“, “ג’יהאד נגד טראמפ.

לשם השוואה: הפעם האחרונה שהסנאט בעל הרוב הרפובליקני אישר מועמד של נשיא דמוקרטי הייתה לפני למעלה מ-120 שנה, בשנת 1895, כאשר הסנאט הרפובליקני אישר את מינויו לביהמש העליון של השופט רופוס פקהם (Rufus Wheeler Peckham), מועמדו של הנשיא הדמוקרטי גרובר קליבלנד.

לתשומת ליבו של כל מי שמייחס למפלגה הדמוקרטית תרגיל“, “מזימה“, “ג’יהאד נגד טראמפ.

אינטרסים לגיטימיים

לכל מפלגה יש אינטרס לגיטימי לקדם מינויים שלה” – זה טוב לאג’נדה, טוב לאגו, וטוב לבחירות הבאות.

חלק מהאינטרס הלגיטימי הוא להקדים ככל האפשר את מינויים של מועמדי אותה המפלגה, ולהשהות ככל האפשר את מינויים של מועמדי המפלגה האחרת (בתקווה שעד אז או שהסוס ימות, או שהפריץ ימות – במיוחד כאשר הבחירות קרבות, והסקרים לטובתנו“).

המפלגה הרפובליקנית ניצלה, כאמור, את הרוב שלה בסנאט כדי לדחות את אישורו של מריק גארלנד, מועמדו של ברק אובמה.

אישור מינויו של ניל גורסצ’ לא נתקל בקשיים מיוחדים, משום שהעיתוי (תחילת כהונתו של טראמפ) לא איפשר תרגילי שיהוי רבים. הוא אושר עי הרוב הרפובליקני, וכאמור לעיל תמכו במועמדותו גם כמה סנאטורים דמוקרטים – ואף אחד לא העלה נגדו האשמות על הטרדה מינית מלפני 36 שנים (כנראה שלא היו).

באשר לברט קאוואנו, האינטרסים של שתי המפלגות היו כשהיו לפני כן, ומטבע הדברים כל מה שטוב לאחת, רע לשנייה, ולהיפך – כך דרכו של עולם – אלא שהמאבק היה הפעם חריף יותר – הן משום שמועד בחירות אמצעהתקופה קרובות יותר, הן משום שקאוואנו הוא שמרן קיצוני עוד יותר, והן משום שהתמיכה בו פחות מובטחת – במיוחד כאשר מדובר בסנאט כמעטמאוזן (51 רפובליקנים, 49 דמוקרטים), בו כדי לסכל את האישור די בעריקהשל שני סנאטורים רפובליקנים ונאמנות של כל הדמוקרטים לקו המפלגתי.

סוזן קולינס, ליסה מרקובסקי

קולינס ומרקובסקי הן סנאטוריות אדומות” (רפובליקניות) – הראשונה במדינת מיין הכחולה” (דמוקרטית), והשנייה במדינת אלסקה האדומה“, ומטבע הדברים הוא שלמועמד כחול במדינה אדומה (או להיפך) יש בעיה של התנגשות בין האג’נדה המפלגתית שלו לבין האינטרסים והדיעות של ציבור הבוחרים שלו.

המשותף לקולינס ומרקובסקי הוא שהן בקצה הליברלישמאלי של המפלגה הרפובליקנית, והן תומכות בהלכת Roe v. Wade הנ”ל, קרי: בזכותה של האישה על גופה, וכולל זכותה להפסיק הריון לא רצוי לה.

כאשר עמדה על הפרק מועמדותו של ניל גורסצ’ הוא נשאל עי הסנאטוריות האלה מהי עמדתו בעניין Roe v. Wade, והוא ענה: It’s the law of the land. כיוון שביהמש העליון בארהב לא כבול לתקדימיוהוא (כמו אצלנו), התשובה הזאת לא היה התחייבות מוצקה במיוחד, אבל היא הניחה את דעתן של הסנאטוריות, והן הצביעו בעד מינויו.

באשר לקאוואנו, התשובה שלו הייתה מאוד מימית וחמקנית: זה תקדים חשוב“, אשר ראוי לכבוד” – תירוץ מוכן לפסקדין שיסביר, על פני מאות עמודים, מדוע הוא לא הולך בעקבות התקדים החשובהזה.

כיוון שתשובתו של קאוואנו הייתה חמקנית, יכול להיות שדי היה לשתי הסנאטוריות להצביע נגד קאוואנו, אבל בינתיים הן לא גילו מה הן החליטו, וכאן נפלה לשטח פרשת ההטרדות המיניות המיוחסות לקאוואנו: תלונתה של הפרופסור לפסיכולוגיה קריסטין בלאזי פורד (Christine Blasey Ford), אשר האשימה אותו בהטרדה מינית לפני למעלה משלושים שנה, בהיותם תלמידי תיכון (הוא בן 17, היא בת 15).

התלונה הזאת, והבאות אחריה, איפשרו לסנאטוריות להמתין עד לסיום בירורן: אם יתברר כי לתלונות נגד קאוואנו יש בסיס, הן תוכלנה להצביע נגדו בלי לגלות כיצד היו מצביעות אלמלא אותה הפרשה.

הצביעות של הרפובליקנים

הרפובליקנים לא מעוניינים בחקר האמת, הם חוששים (ואולי אפילו יודעים) שהיא תהייה לרעתם.

הם רוצים לגמור מהר, ולרוץ לספר לחבר’ה.

הם חוששים שכל יום נוסף יביא בחובו גילויים חדשים, תלונות חדשות, ואישור מועמדותו של קאוואנו מתרחק והולך.

הם חוששים (ובצדק) מהבחירות המתקרבות, כאשר הסקרים נוטים יותר ויותר לרעתם.

הם מביאים בחשבון שככל שיתקרבו הבחירות יהיה להם קשה יותר להעביר עוד מועמד, אם מועמדותו של קאוואנו תיפול.

והם לא מוכנים לרדת מהעץ, לבטל את מועמדותו, ולהעמיד את מועמדותו של השלישי בתור ברשימת ה-25 של טראמפ, עליה דיברנו לעיל.

אז הם מדברים על הצורך הדחוף שהוועדה תסיים את מלאכתה” … מדוע הצורך הדחוף הזה לא היה קיים כאשר אובמה הציג את מועמדותו של מריק גארלנד, והם השאירו את ביהמ”ש העליון בהרכב חסר, במשך 14 חודשים?

בּ֣וֹר כָּ֭רָה וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ

גם כנגד מועמדותו של השופט קלארנס תומאס (שכבר הוזכר לעיל) הייתה תלונה על הטרדה מינית (של הפרופסור אניטה היל (Anita Hill)), אבל בעוד שבפרשה ההיא העידו לא רק המתלוננת והמועמד, אלא גם 20 עדים נוספים, בשימוע בעניין קאוואנו הרפובליקאים לא הסכימו להתיר שום עדים נוספים.

הם גם מנעו גישה למסמכים שיכלו להעיב על מועמדותו.

להעביר לחקירה חיצונית (למשל: של ה-FBI)? חס ושלום!

ביום ו, 28.9.2018, שעה 0930, התכנסה הוועדה המשפטית של הסנאט, בכוונה לגמור עם זה“, כאשר עדיין לא היה בטוח אם יהיה בוועדה רוב להמלצה חיובית שתועבר למליאת הסנאט (שלא לדבר על כך שהסיכויים לאישורה של מליאת הסנאט היו לגמרי לוטים בערפל), ואז, אחרי יום שלם של דחיות והתייעצויות, בשעה 1400, הגיע מועד הישיבה המכרעת, ואז קם הסנאטור ג’ף פלייק, אמר רגערגע, ויצא החוצה יחד עם חברו, הסנאטור הדמוקרטי כריס קונס (Chris Coons) …

ג’ף פלייק

הסנאטור הרפובליקני ג’ף פלייק הוא ממבקריו החריפים ביותר של טראמפ במפלגתו, הוא, כאמור, נמצא בקצה השמרניקיצוני שבמפלגתו, ובגלל המרדנותשלו טראמפ חיסל את הקריירה הפוליטית שלו עד כדי כך שהוא הודיע שבנובמבר הקרוב הוא לא מציג את מועמדותו לקדנציה נוספת בסנאט.

לפלייק יש סיבה טובה להצביע נגד קאוואנו: נקמה בטראמפ, וסיבה טובה להצביע בעדו: השמרנות, והוא לא בחר בנקמה.

אבל בכל זאת עניין ההאשמות כנגד קאוואנו בעיין ההטרדה המינית הטריד את פלייק, במיוחד כאשר החלו להצטבר תלונות נוספות לזו של הפרופסור, והוא התחיל לזגזג, עד שבסוף הוא הודיע שהוא מצביע בעד המועמד …

אבל … מכאן לכאן – אחרי לילה ללא שינה, כדבריו – הוא נתפס במעלית עי שתי נשים שהיו קרבנות של תקיפה מינית, והן שטפו אותו בצעקות כך שהוא כבר לא ידע את נפשו – הכל מול המצלמות – והמופעהזה הופץ ויראלית.

ייתכן מאוד שהסצינההזאת הייתה הקש שהכריע אותו, ולקח לו זמן עד שהוא גיבש לעצמו את הפתרון בין כל האפשרויות הגרועות מבחינתו: לדחות את ההצבעה במליאת הסנאט למשך שבוע ימים, ולהעביר את התלונות לחקירה עי ה-FBI (ויומייםשלושה אחרי ההצבעה בוועדה הוא אמר: אם הייתי רץ בבחירות הקרובות – אין שום סיכוי שהייתי עושה את זה).

וַ֝יִּפֹּ֗ל בְּשַׁ֣חַת יִפְעָֽל

פלייק חזר לחדר הישיבות, קרא החוצה לחברו קריס קונס, שניהם חזרו לישיבה, והתוצאה היה כאמור: אלה שלא רצו חקירה יסודית בוועדה, חטפו חקירה של ה-FBI.

על אמינותם של השופט והמתלוננת

אנחנו מכירים איך זה עובד בבית המשפט: קודם השופט מחליט לאיזו תוצאה הוא רוצה להגיע, ואחר כך הוא מאמיןלמי שעדותו עולה בקנה אחד עם אותה התוצאה.

וכך הוא גם בשאלה למי להאמין: ממש במקרהכל תומכיו של דונאלד טראמפ (וממילא גם של קאוואנו) “מאמיניםלמועמד הזה, ובעוד מתנגדיו של טראמפ מאמיניםלמתלוננת כריסטי בלאזי פורד.

כיוון שאני מתעב את טראמפ, אני פוסל את עצמי מלהביע דיעה בעניין אמינותם של הצדדים האלה (ממילא תגידו שאני מוטה פוליטית“), ואתייחס רק לפרמטרים אובייקטיביים שאינם תלוייהשקפה, והם ניתנים לאימות או להפרכה.

נתון ראשון:

פורד לא רק הסכימה לחקירה עי ה-FBI, אלא שהיא גם דרשה חקירה כזאת, היא עברה מרצונה בדיקת פוליגרף עי בוגר ה-FBI, וממילא היא תסכים לבדיקה כזאת גם אצל ה-FBI.

לעומתה קאוואנו, כאשר נשאל בוועדה אם הוא מוכן לחקירת ה-FBI, הוא היסס ואמר: אני אקבל על עצמי כל חקירה שהוועדה תקבע (בידעו, נכון לאותה השעה, שהוועדה לא תאשר שום חקירה נוספת), אבל כשהוא נלחץ אל הקיר, וגם הוצע לו להתקשר עלאתר לבית הלבן כדי שהנשיא יורה על חקירה כזאת – הוא השתתק לחלוטין.

נתון שני:

פורד ענתה על כל השאלות שנשאלה, ואילו קאוואנו התחמק משאלות לא מעטות:


נתון שלישי:

בציבור האמריקאי שיעור המאמינים לפורד גדול משיעור המאמינים לקאוואנו (למען ההגינות והאמת יש לציין כי גם בעניין הזה יש חפיפה מסויימת בין הזיקה המפלגתית לבין האמון בזה או בזו, אבל, מאידך, אחרי ה”הופעה” שלו בסנאט התמיכה בו ירדה עוד, אבל לא דראסטית).

נתון רביעי:

אפילו דונאלד טראמפ עצמו מאמין לפורד (למרות שככל הנראה הוא רפובליקני).

גאולה לעולם

כך הם אמרו:

I am here today not because I want to be. I am terrified. I am here because I believe it is my civic duty to tell you what happened to me while Brett Kavanaugh and I were in high school.

— Christine Blasey Ford

This whole two-week effort has been a calculated and orchestrated political hit, fueled with apparent pent-up anger about President Trump and the 2016 election. Fear that has been unfairly stoked about my judicial record. Revenge on behalf of the Clintons. and millions of dollars in money from outside left-wing opposition groups. This is a circus. The consequences will extend long past my nomination. The consequences will be with us for decades.

— Brett Kavanaughהקשיבו בעצמכם.

השקרים של קאוואנו

לבד מכך שיש לקאוואנו בעייה עם המתלוננת, יש לו בעיית אמינות, משום שהוא, ככל העולה ממידע חדש, שיקר נוןסטופ בעדותו בוועדה.

ועל כך אמר הסנאטור ג’ף פלייק: אם החקירה תגלה שהוא שיקר בוועדה – המועמדות שלו נופלת.

ואם לא די בכך, טראמפ עצמו אמר: אם הוא שיקר – זה לא מקובל עלי!

וזה עוד לא הכל

כאשר חקירת ה-FBI החלה התחילו החוקרים ללכת בעקבות השמות: ראשית פנו אל אלה שכבר הוזכרו בפרשה, ומאלה לאחרים – כמו שחוקרים מיומנים יודעים לעשות (ויש ב-FBI כמה כאלה).

וגם העיתונות לא טומנת ידה בצלחת.

קאוואנו האופורטוניסט

קאוואנו התחיל את הקריירה המקצועית שלו כעוזר משפטי לשופט, ואחר כך הוא עבד בצוותו של החוקר/תובע/יועץ המיוחד קן סטאר (Ken Starr) אשר מונה לחקור את פרשת ביל קלינטון ומוניקה לוינסקי, שתוזכר להלן.

במהלך אותה החקירה הוא הוציא חוותדעת משפטית לפיה הנשיא אינו מעל לחוק, ודינו ככל אדם.

לא נקפו ימים רבים, וקאוואנו מצא את עצמו פועל בקמפיין הבחירות של ג’ורג’ W בוש, ובהמשך הוא היה למזכיר מטה הבית הלבן אצל בוש, וכאן הוא הפך את עורו, והוציא חוות דעת הפוכה: הנשיא נושא על כתפיו את משקל כל העולם, ואין להטריד אותו בהליכים משפטיים, כולל בחקירות (לא בדקתי אם הוא כלל בזה גם הליכים אזרחיים).

זכרו את הנקודה הזאת – נחזור אליה מיד.

דונאלד טראמפ תוקע לציבור אצבע בעין …

כאשר טראמפ מינה את ניל גורסצ’, רוברט מולר (Robert Mueller) עדיין לא מונה לחקור את נושא המעורבות הרוסית במערכת הבחירות, ואת תיאום העמדות עם מטה הקמפיין של טראמפ.

כיום, כאשר החקירה בעיצומה (וכנראה מתקרבת לסיומה), ועניבת החנק מתהדקת סביב צווארו של טראמפ, הוא זקוק לבית משפט עליון שיאתרג אותו, וככל הנראה ברט קאוואנו הוא הכי מתאים לכך: הוא לא רק אולטראשמרן, אלא שהוא, כאמור, גם מי שחיווה את דעתו המשפטית לפיה אסור להטריד את הנשיא.

אם החקירות עליהן דיברתי היו מגיעות לשלב בו הן נמצאות כיום – כנראה שקאוואנו היה בראש התור – לפני ניל גורסצ’.

והציבור לא טיפש!

מלכתחילה הציבור לא ממש אהב את מועמדותו של קאוואנו, ושיעור התמיכה בו היה, ככל הנראה, הנמוך ביותר בהיסטוריה האמריקאית.

ואם באמור לעיל (תחת ראש הפרק השמרנות של קאוואנו) לא די, בא עניין האיתרוגשל טראמפ כאשר יש סיכוי שהחקירות בהן טראפ מסובך תגענה, בדרך זו או אחרת, של ביהמש העליון, והציבור מספיק חכם להבין מה משמעות העובדה שקאוואנו יושב בהרכב השופטים, ופרקליטיו של טראמפ עומדים מולו וטוענים לחסינות הנשיא מפני החקירות האלה.

ואם לא די בכך, בעקבות עדותו של קאוואנו בסנאט פנו אל הסנאט למעלה מ-500 פרופסורים למשפטים מקרוב ל-100 פקולטות למשפטים ברחבי ארהב, והביעו את דעתם כי אין לו מזג שיפוטי לכהן בשום בית משפט – שלא לדבר על ביהמש העליוןממש מזימהדמוקרטית.

וגם אני, כמי שהכיר בחייו כמה שופטי תעבורה, וניהל כמה תיקי תעבורה בחייו, לא הייתי רוצה לעמוד מולו ולטעון בשם לקוחותי – גם בלי להיכנס לשאלה מי אמין יותר – הוא או המתלוננת.

ברט נתניהו, בנימין קאוואנו

לפני כ-25 שנים כאשר ביבי נתניהו נתפס בפרשתאהבים, הוא ארגן לעצמו ראיון טלוויזיה בפרייםטיים, אמר הסיפור נכון, אני מצטער על כך, ומתנצל בפני אשתי ובפני הציבור כולו, ומאותו הערב הפרשה נדמה, ואיש לא זוכר ולא מזכיר אותה.

ברט קאוואנו, לעומת ביבי, הכחיש הכל, ובכך הוא עשה שטות בלתי הפיכה, והטיפשות, כידוע, גרועה מפשע.

הוא יכול היה להגיד היינו צעירים הוללים, שתינו לשכרה, בילינו במסיבות, התעסקנו עם הבנות, ולפעמים גם עברנו את גבול הטעם הטוב. אני לא גאה בכך, אבל אני היום אדם אחר, ועברי כבר 30 – 40 שנה מאחורי“.

לא בטוח שזה היה מציל אותו, אבל בשיקול של בקרתהסיכונים זה הדבר הכי נכון, מבחינתו, אפילו בעידן הMeToo, וסביר להניח שאם כך היה נוהג הוא כבר היה יושב בביהמש העליון (“הוא לא הכחיש, הוא הביע חרטה“, וכו’).

משה קאוואנו, ברט קצב

משה קצב היה עסקן פוליטי מנעוריו (בגיל 24 היה ראש המועצה המקומית קרית מלאכי), וטיפס בהדרגה עד שהיה לנשיא מדינת ישראל, כאשר הוא הביס את שמעון פרס, בהצבעה בכנסת.

כאשר החלו לזרום התלונות נגדו על הטרדה מינית, פתאום התברר שכל התקשורת והעולם הפוליטי ידעו על מעלליו עם נשים – ושתקו.

אחרי שהוא התפטר, נשפט ונידון לשבע שנות מאסר, הוא אמר: ארור היום בו הייתי לנשיא המדינה.

ברט קאוואנו עדין לא הגיע למצבו של משה קצב, אבל התלונות כנגדו החלו לזרום כאשר עלתה מועמדותו לביהמש העליון, והיום, כאמור, חקירת ה-FBI מתקדמת לקראת סיומה, תוך ימים ספורים.

בשלב הזה אני לא מוכן להסתכן בתחזית, אבל נראה לי שכפות המאזניים נוטות לרעתו.

צריך להביא בחשבון שגם אם הוא יוצא נקי – עדיין הסנאטוריות קולינס ומרקובסקי לא אמרו את מילתן האחרונה, כאשר הן נתונות ללחצים מכל כיוון אפשרי.

אם הוא לא יוצא נקי – יש כאן שתי שאלות:

האחת – אם המתלוננות נגדו אמרו את האמת, ויש ממש בדבריהן;

והשנייה – אם הוא אמר אמת בעדותו בוועדה המשפטית של הסנאט.

ואם הוא לא יוצא נקי – יש שתי אפשרויות, או שלוש, בעצם:

האחת – שמועמדותו לביהמש העליון נופלת;

השנייה – שהוא נאלץ להתפטר גם מכהונתו השיפוטית הנוכחית (סביר להניח שהוא יקדים לעשות כן, לפני שייאלץ לעבור הליכי הדחה, פחות נעימים ממה שעבר בסנאט);

והשלישית – שהוא מועמד לדין פלילי, בין על מה שעשה לפני 36 שנים (במרילנד, שם בוצעו המעשים, לפי הנטען, אין התיישנות על עבירות כאלה), בין על שקריו בעדות. האפשרות הזאת קיימת גם אם הוא מתגבר על הקשיים בסנאט, ועולה לביהמש העליון.

ומה הלאה, אם מתרחש הרע מכל?

אפשרות אחת – הוא אומר ארור היום בו נעשיתי שופט;

אפשרות שנייה – הוא מתאבד. אני נותן לכך סיכוי קלוש (5% לכל היותר), אבל אנחנו מכירים את זה גם אצלנו: יעקב לוינסון, אברהם עופר והם כנראה לא היו היחידים שנפלו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא.

השאלה המטופשת של דונאלד טראמפ

באחת ההתבטאויות שלו אחרי שהנושא הועבר אל ה-FBI הציג טראמפ שאלה היפותטית: אם קאוואנו ייצא נקי, האם הדמוקרטים יתמכו במועמדותו?

השאלה הזאת היא מטופשת, משום שהתשובה לכך היא ברורה: הם יצביעו בדיוק כפי שהיו מצביעים לפני הפרשה הזאת.

השאלה האמיתית היא אחרת: אם קאוואנו לא ייצא נקי, האם הרפובליקנים יתמידו בתמיכתם במועמדותו?

ההערכה שלי היא היא שאם כך יקרה, מועמדותו כלל לא תגיע להצבעה במליאת הסנאט, אבל אם כן – מיצ’ מקקונל יצביע בעדה, ג’ף פלייק, סוזן קולינס, וליסה מרקובסקי יצביעו נגדה.

לגבי כל השאר אני לא מסתכן

האם היינו מקבלים אותו לעבודה הזאת?

עוד יראון פסטינגר מתנגד לשימוע פומבי בכנסת למועמדים לשפיטה, ואני מוכן לוותר על השימוע בכנסת, אבל לא על שימוע פומבי.

כיוון שבארהב זה מה שיש, ואנחנו כבר צפינו בעדותו בוועדה המשפטית של הסנאט, אנחנו יכולים להעריך את אישיותו, וגם לומר מה היינו עושים אם מועמדים לביהמש העליון, כמו אורי שהם, היו מרביצים הופעהכזאת.

המזג השיפוטי של קאוואנו, הטמפרמנט שלו, טענתו שהבירור בוועדה הוא קירקסו-disgrace, הדיקלומים של קול אדונו (טראמפ), הטענות כנגד התקשורת, ההאשמות כנגד הדמוקרטים על הנקמנות שלהם בגלל הקלינטונים (הפסדה של הילארי קלינטון לטראמפ בבחירות לנשיאות, ועבודתו של קאוואנו בצוות שחקר את ביל קלינטון בפרשת מוניקה לוינסקי), ועל כך שהם גייסו מיליונים למאבק נגדו (אבל גם תומכיו ניהלו קמפיין שעלה מיליונים).

אז לא! אם מועמד לשפיטה בישראל היה מציג לנו דראמהכזאת, אף אחד לא היה שולח אותו להשבעה בבית הנשיא.

צריך לזכור עוד כי בארהב המינוי הוא לכל החיים, ביהמש העליון חולש על אוכלוסיה המונה פי 40 יותר מאוכלוסיית ישראל, ביהמש העליון פוסק תמיד בהרכב מלא של תשעה שופטים, ובתיקים חשובים רבים שופט יחיד יכול להטות את הכף (כמו, למשל, בפרשת Bush v. Gore, בה שופט אחד היטה את הכף לטובת ג’ורג’ W בוש, בבחירות של שנת 2000 לנשיאות ארהב).

הבקום הכושל של דונאלד טראמפ

נניח שעל כל מקום בקורס טיס מתמודדים 100 המבקשים להתקבל, והקורס מתחיל עם 200 חניכים. האם נפסיק את המיון אחרי שמצאנו 200 העונים על תנאיהסף, או שנבדוק את כל ה-20,000 המתמודדים על 200 המקומות, ונבחר את הטוביםשבטובים?

התשובה ברורה: נבדוק את כולם, משום שאם אנחנו מחמיצים את אחרון המתמודדים – אולי החמצנו את מפקד חיל האוויר בעוד 20 – 30 שנה.

טראמפ הרכיב רשימה של 25 מועמדים פוטנציאלים לביהמש העליון. הוא לא ישב בלילות הקרים, לאור עששית ה-NAFTA, כי היו לו מספיק יועצים שירכיבו לו את הרשימה הכי טובה, על פי הספציפיקציותשלו, ושל בעליהעניין המייעצים לו.

האם היועצים שלו בדקו את עברם של המועמדים עליהם אחורנית עד לשנות נעוריהם, ואם אכן היו נגדם תלונות כשלהן – על הטרדה מינית, או אחרות? האם בדקו את ה-yearbooks שלהם? האם התעניינו אצל חבריהם לכיתה – בתיכון, בקולג’, באוניברסיטה?

אם ניסו – הם כשלו, אם כלל לא ניסו – כשלו גם בחוסר אחריות.

כאשר אדם בוחר לו יועצים גרועים, זה הכשל שלו, ולא שלהם.

הנשיא הארי טרומן החזיק על שולחנו שלט קטן, האומר The buck stops here (גלגול האחריות נגמר כאן), אבל אצל טראמפ אין דבר כזה: את כל ההצלחות הוא זוקף לעצמו, ואת הכשלונות – לאחרים: “Nobody told me”.

דונאלד טראמפ לא יורד מהעץ

ייתכן שקאוואנו היה עובר את הליכי האישור, כשם שניל גורסצ’ עבר אותם, בהצבעה של כל הסנאטורים הרפובליקנים, ובתמיכה של שלושה דמוקרטים במדינות אדומות“.

אלא מאי? אלתהמזל לא שיחקה לו בנושא הזה.

מה עושים במקרים כאלה? כאשר חשרתהעבים ממשמשת ובאה מפאתי ההרים, הדבר הכי חכם מבחינת טראמפ היה למשוך את המועמדות, ולשלוח לסנאט מועמד אחר. משהו כמו גורסצ’ 3.0, אבל טראמפ לעולם לא יודה בשגיאותיו (הרי תמיד אפשר להאשים אחרים, במיוחד את הדמוקרטים), וכיוון שהוא סמך לאורך כל הדרך על הרוב שיש לו בסנאט, הוא לא ראה צורך להיערך למקרה של כישלון.

הוא בעצמו אמר שאין לו תכנית אלטרנטיבית למקרה הזה, וזה לא מפתיע: גגלו trump יחד עם “plan b” ותקבלו 3,840,000 (!) תוצאות (כבר בדף הראשון תקבלו כמה דברים מעניינים).

לראש הממשלה של העולם, “מנהיג העולם החופשי“, “ווינסטון צ’רצ’יל של המאה ה-21” – אין PLAN B!

אז שיאכל חרה – הוא הרוויח את זה ביושר.

ונניח שהוא לא יאכל חרה

נניח שבסופו של דבר המינוי הזה יעבור – אבל השאלה היא מה טראמפ ירוויח מזה.

כתב על כך מישהו כאן (ארהב): אם המינוי הזה ייכשל – זה יהיה קטסטרופה למפלגה הרפובליקנית. אם הוא יצליח – זה יהיה גרוע עוד יותר, מבחינתם.

יש להביא בחשבון: הייצוג הנוכחי בבית הלבן ובסנאט משקף את דעת הציבור ביום הבחירות האחרונות (8.11.2016), ואילו כיום האפרובל ריינטינג של טראמפ (וממילא גם של המפלגה הרפובליקנית) הוא על הפנים.

זה מצבו של קאוואנו בדעת הקהל האמריקאית, ביחס למועמדים קודמים:

Most Supreme Court nominees are well-liked, but not Brett Kavanaugh

Year

Nominee

Net approval/favorability

1987

Robert Bork

-11

1987

Douglas Ginsburg

+16

1990

David Souter

+27

1991

Clarence Thomas

+33

1993

Ruth Bader Ginsburg

+46

1994

Stephen Breyer

+42

2005

John Roberts

+30

2005

Harriet Miers

+1

2005

Samuel Alito

+14

2009

Sonia Sotomayor

+20

2010

Elena Kagan

+12

2017

Neil Gorsuch

+13

2018

Brett Kavanaugh***

-4

   

Average† +20

*No poll was taken for Anthony Kennedy during his confirmation process
**Final poll taken before confirmation vote or withdrawl
***Most recent poll for Brett Kavanaugh
† Average from 1987 to 2017

במצב הזה, אם קאוואנו יגיע לביהמש העליון, סביר להניח שהצונאמי שיגיע יהיה הרבה יותר גבוה מאשר ההפגנות מיד לאחר בחירתו של טראמפ (“!Not my president”).

אמון הציבור בביהמש העליון בארהב

האמון בביהמש העליון בארהב פוחת במשך השנים, עם עליות ומורדות.

בשנת 2000 הוא עמד על 62%, היום – 53%.

נשיאו, ג’ון ג’י רוברטס הבן (John G. Roberts Jr) עושה מאמצים רבים כדי לשמור על מעמדו כמוסד אפוליטי ועלמפלגתי. עם תחילת כהונתו (2005) אמון הציבור היה 42%, בשנות כהונתו הראשונות הוא נחל הצלחה מסויימת (61%), אבל כיום, כאמור, רמת האמון עומדת על 53%, אבל כעת, אחרי שאנחנו יודעים על קאוואנו הרבה יותר ממה שידענו עליו קודם, ובמיוחד אחרי שהוא האשים את הדמוקרטים ואת הקלינטונים בקונספירציה ונקמנות נגדו, נשאלת השאלה איך הוא יישב לדין בתיקים בהם המפלגה הדמוקרטית או הקלינטונים יהיו בעלידין – ומה זה יעשה לאמון הציבור האמריקאי בביהמש העליון, ואולי גם בשאר בתי המשפט שם.

אני לא מעז לנחש.

ועוד פחות אני מעז לנחש איך יצטטו חובבי הפסיקה האמריקאית בישראל פסק דין של ג’אסטיס קאוואנו בעניין הטרדה מינית. לא נעים.

שיקולים זרים ושיקולים פסולים: אריאל טראמפ, דונאלד שרון

כל מי שלמד משפט מנהלי מכיר את הסוגיה הזאת: ישנן פעולות שלטוניות שהן בתחום מומחיותם ושיקולדעתם של הגורמים המוסמכים, ובית המשפט לא יתערב בהם, אבל לעיקרון הזה ישנם כמה סייגים, וביניהם השיקולים הזרים והשיקולים הפסולים.

טלו, למשל, את ההתנתקות מגוש קטיף: הפעולה הזאת הינה עניין שבמדיניות, את המדיניות קובעת הממשלה, ולא בית המשפט, גם אם זה האחרון היה נוהג אחרת: ביהמש לא מחליף את שיקול דעתה של הרשות בשיקולדעתו שלו, אלא רק בודק אם הרשות פעלה כדין.

ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, הכריז לפני הבחירות שקדמו להתנתקות שהוא לא יסוג מאף שעל משטחי המולדת, ההתנתקות לא ממש תאמה את ההבטחה, והשאלה היא אם שרון שינה את טעמו הפוליטי (מבחינה משפטית – להבדיל מהבחינה הציבורית – זה לגיטימי, משום שהבטחות בחירות, כידוע, אינן אלא הבטחות בחירות, ולא חוזה בעל תוקף משפטי).

אז לא, שרון לא שינה את טעמו הפוליטי. הוא הסתבך בחקירות פליליות, וכדי לאתרג את עצמו הוא יזם וביצע את המהלך הזה – על כך אין מחלוקת, והמתנגדים לו טבעו את הסיסמה: עומק העקירה כעומק החקירה.

השיקול הזה הוא, לכל הדיעות, שיקול פסול, השאלה היא מדוע ההתנתקות לא נפסלה עי הבגץ, למרות השיקול הפסול.

ההערכה שלי: אף אחד מהעותרים לא העלה את הטיעון הזה.

איך זה מתקשר לענייננו?

זה מתקשר, משום שגם דונאלד טראמפ מסובך בחקירות, ועניינו עשוי להגיע לביהמש העליון, והוא זקוק לג’אסטיס שיישב שם ויגן עליו, שיגמול לו טובה תחת טובה.

האמנם שטויות במיץ“?

באחת התגובות המאוחרות לפוסט בו אנחנו מדברים, התנהלו הדברים כך:

Simha Nyr

לא מדובר במשפט פלילי (עם הצורך להוכיח מעל לכל ספק סביר), אלא בראיון קבלה לעבודה (בו המועמד הוא זה אשר נושא בנטל ההוכחה, במיוחד כאשר מאחוריו בתור עומדים מועמדים נוספים).

Yiron Festinger

זו הפרשנות שלך.אפילו בראיון קבלה לעבודה כללי הצדק הטבעי נשמרים ולא כמו במקרה הזה.

Yona Spier Yiron Festinger

צדק טבעי כגון מכרז תפור למידות מועמד שהמעסיק הזמין או נכפה עליו להזמין?

Yiron Festinger

מי המעסיק ומי בדיוק כפה על מי מה?

Simha Nyr

המעסיק הוא העם האמריקאי, ודונאלד טראמפ ניסה לכפות עליו מועמד שנוי במחלוקת.

Yiron Festinger

שטויות במיץ.הנשיא ממנה ולסינמטק זכות לייעץ ולהסכים ותו לא.אתה מכפיף הכל לפוליטיקה שלך.אין מחלוקת על כשוריו המקצועיים,ולישכת עורכי הדין שם,שהינה גוף שהמלצתו נחשבת שם,בניגוד למקומות אחרים..,המליצה עליו פה אחד.עידכון אחרון מניו יורק,כתבתי בפוסט ״מתודרכת״ ולא ידעתי עד כמה..חברתה טוענת שעברה הכנה אינטנסיבית לבדיקת הפוליגרף..

Simha Nyr

יראון, האם אמירתי שהמעסיק הוא העם האמריקאיהיא שטויות במיץ“?
האם אמירתי שמדובר במועמד שנוי במחלוקת“, גם היא שטויות במיץ“?
האם דונאלד טראמפ לא ניסה (ועדיין מנסה) לכפות על העם האמריקאי את המועמד הזה?
האם לשכת עורכי הדין בדקה את עברו ואישיותו של קאוואנו ושל אחרים, והמליצהעליו לפני שטראמפ הרכיב את רשימת ה-25, ואם לא מתי?
ומה זה שייך להשקפתי הפוליטית, שאתה לא יודע מהי, או להשקפה פוליטית בכלל?
חכה למאמר שלי, הוא כמעט גמור, ובינתיים קרא את זה:
https://www.quimka.net/45368

על השאלות האלה פסטינגר כבר לא ענה לי (למרות שהוא המשיך בוויכוח).

מדוע אני מעלה מעלה את הנקודה הזאת, שהיא אולי שולית? כדי שגם אני אוכל להשתמש בביטוי שטויות במיץ“, ואם הוא יגיד לי באיזה סגנון אדוני מדבר, אני אשיב לו: בסגנון של אדוני.

ומכאן לנאוםהתשובה

ידידי יראון פסטינגר, המגדיר את עצמו כ”שמרני”, פותח ואומר:

לפעמים צריך עורך דין טוב״,כתב אפרים קישון המנוח,ולא ידע עד כמה צדק..

מעולם לא נמניתי על עורכי הדין המלאים בעצמם הסבורים כי עריכת הדין הינה הדבר החשוב ביותר עלי אדמות.גם התנגדתי עשרות שנים לתהליכי המשפטיזציה שפקדו את ישראל,לרבות האקטיביזם השיפוטי ההזוי של הנשיא ברק ויורשיו.

הנה, זה מתחיל, ועל כך בדיוק כתבתי את המאמר לא האקטיביזם השיפוטי מפריע לכם, אלא ה”סמולנות”, ומי שרוצה לדון בנושא – שיפתח דיון עצמאי בו, במקום להגניב אותו, כמובן מאליו.

והלאה:

גם התנגדתי בכל מאודי להצפת המקצוע ע׳י עשרות אלפי עורכי דין מיותרים בוגרי המכללות במקום להכשירם למקצועות הטכנולוגיים בהם תלוי עתיד המדינה.

נשאלת השאלה מה זה שייך, ואם אני, הדוגל בעורךדין שכונתילכל דכפין – האם דעתי פחותה מדעתו של עודצמרת, שרוצה לצמצם את התחרותיות בשוק המקצוע?

אולם,למרות כל ההסתייגויות,לפעמים צריך עורך דין טוב..

והשאלה, יראון, היא מה הקשר למקרה המסויים הזה, אם המועמד קאוואנו היה צריך עוד טוב כדי להפוך שחור ללבן, או שאתה מכין עבורו את הטענה: לא הפסדת את המערכה בגלל שהמתלוננת צדקה, אלא בגלל שלא לקחת עוד טוב …

הלאה:

אחת הפעמים הללו היתה היום בפיאסקו בסינאט,אחרי שהדמוקרטים ביצעו תרגיל כמעט מושלם ושלפו מתלוננת אחרי 36(!!!) שנה,בגין נסיון אונס שביצע בה ,לטענתה,השופט קוואנו עת שהיתה בת 15 (הוא היה בן 17).

יראון, האם אתה באמת מצפה שילדה בת 15 תרוץ מיד להתלונן בתחנת המשטרה הסמוכה למקום מגוריה? האם לא ידוע לך שתהליכים כאלה לוקחים שנים, שיש נשים אשר מחזיקות את זה בבטן כל חייהן, ושצריך איזה אירוע חיצוני שמהווה את הנפץאשר מצית את התבערה?!

אחרי שהסתירו אותה בסוד שישה שבועות ושלפו אותה בדקה התשעים כדי לטרפד המועמדות …

בוא אתן לכך שתי תשובות, או שלוש, בעצם:

האחת – כאשר יהודי פולט שטויותבמיץ, הוא צריך להביא בחשבון שהאיפכאמסתברא היהודי ישתמש כנגדו בשטויותבמיץ שהוא פולט לעבר אחרים, ואחרי מה שהרפובליקנים עשו למריק גארלנד – שום דבר כבר לא יכול להיחשב כתרגיל מסריח (אם הוא מבוסס על עובדותאמת, או על עובדות שהנזקק להן מאמין בנכונותן), אבל אמיתות הטענות כנגד קאוואנו מצריך דיון נפרד, ולא הבלעהשל דבר כאילו הוא מובןמאליו.

השנייה – מלכתחילה המתלוננת ביקשה לשמור על פרטיותה, וזה לא היה בשליטתה של הסנאטורית דייאן פייסטיין, ואילו כאשר המתלוננת החליטה לאזור אומץ – מה שפיינסטיין עשתה, כבר לא היה בשליטתה של המתלוננת.

והשלישית הכדי לטרפד המועמדותהוא שימוש מניפוליטיבי בעובדות אמת, משום שהטירפודהזה הוא מהלך פוליטי לגיטימי, ואם אתה כבר מדבר על טירפוד מועמדות” – מדוע אתה שוכחאת טירפודמועמדותו של מריק גארלנד?!

והלאה:

התקשורת ה״אובייקטיבית״

אם אתה רוצה לדבר על האובייקטיביות של התקשורת – דבר עליה בנפרד, וגם אותה אל תבליע כדבר המובןמאליו. הבא בחשבון שכלי התקשורת האמריקאים הם מיזמים עסקיים אשר קיומם תלוי באמינותם, ולא בדעת הטוקבקיסטים של ישראל היום, שאינו מיזם עסקי, אלא הפראבדהשל שלדון אדלסון.

הלאה:

כמובן נותנת רוח גבית אדירה ,כולל תיבת תהודה לתלונות הזויות חלקן אנונימיות כנגד אדם המכהן בתפקידים ציבוריים לרבות שופט פדרלי 12 שנה.

אוי כמה שאני אוהב את הכריכות הרבמפרקיות האלה!:

  • כמובן” (שאינו מובן כלל ועיקר);

  • נותנת רוח גבית אדירה ,כולל תיבת תהודה” (נשמע נהדר);

  • לתלונות הזויות” (מאיפה אתה יודע?);

  • חלקן אנונימיות” (וחלקן לא, וכידוע, לפעמים גם תלונה אנונימית עשוייה לפתוח תיבות פנדורה)

  • כנגד אדם המכהן בתפקידים ציבוריים לרבות שופט פדרלי 12 שנה” (משה קצב כיהן בתפקידים ציבוריים 37 שנים; אברהם הירשזון – גם כן 37 שנים; אהוד אולמרט – 41 שנים, וזו רק רשימה חלקית ומקרית).

הלאה:

הדמוקרטים מתייצבים כמובן כאיש אחד ודורשים להאמין לה …

נו, יראון, והרפובליקנים לא מתייצבים כמובן כאיש אחד ודורשים להאמיןלקאוואנו? זוכר מה שאמרתי לך, לעיל, על האיפכאמסתברא היהודי?

והלאה:

(לשתי המתלוננות הגלויות האחרות אפילו הניו יורק טיימס מוביל המאבק בטראמפ ובקוואנו מסרב להאמין..),

אז אולי הניו יורק טיימז מסרב להאמין“, אבל הניו יורקר דווקא כן האמין ופרסם, וחוץ מזה אנחנו יודעים שאף כלי תקשורת לא יכול להקדיש מקום לכל הסניפיםשל אותה הפרשה, כאשר כל יום יש פרשותחדשות

הלאה:

וכל עקרונות המשפט הבסיסיים,התיישנות,חזקת החפות,עדות מסייעת,הליך הוגן הכל נשכח ומושלך הצידה לטובת הג׳יהאד הדמוקרטי נגד טראמפ.

שוב אותה הכריכה:

  • וכל עקרונות המשפט הבסיסיים” (נא לפרט, יראון);

  • התיישנות” (ראשית – לפי החוק במרילנד, שם, לפי הנטען, נעשה המעשה, אין התיישנות לעבירות כאלה; שנית – כאשר מדובר בכהונה ציבורית כה רמה, עם מינוי לכל החיים, חלוף הזמן לא יוצר התיישנות מהבחינה הציבורית; ושלישית – גם לפי חוק לשכת עורכי הדין שלך אין התיישנות, אפילו כאשר מדובר ב”סגנון”);

  • חזקת החפות” (זו ניתנת לסתירה, אבל הרפובליקנים לא רוצים לתת אפשרות לסתור אותה, וחוץ מזה – מי שמבקש להתקבל לעבודה – עליו נטל הראייה, במיוחד כאשר ישנם עוד 23 מועמדים נוספים לאותו הג’וב);

  • עדות מסייעת” (כאשר לא רוצים לשמוע עדויות מסייעות, אז אין עדות מסייעת, אם בכלל דרושה כזאת);

  • הליך הוגן” (זה מצריך התייחסות מלאה, ולא סיסמתרחוב בת 2 מלים, וחוץ מזה – כאשר מנהלי ה”הליך” מתייצבים “כאיש אחד”, כלשונך, לימינו של המועמד – איך אפשר לדבר על העדרו של הליך הוגן“, מבחינתוהוא? ומריק גארלנד כן זכה להליך הוגן“?!). זוכר מה שאמרתי לך, לעיל, על האיפכאמסתברא היהודי?;

  • הכל נשכח ומושלך הצידה” (מה שהושלך הצידה הוא הניסיון להגיע לחקרהאמת, מיינד יו!).

והלאה:

“… לטובת הג׳יהאד הדמוקרטי נגד טראמפ”.

נשמע נהדר, מבריק, ולכל מאבק פוליטי אפשר לקרוא ג’יהאד“, אלא שכאן הג’יהאד אינו נגד טראמפ, אלא כנגד האג’נדה שלו, באמצעות הסאנשופאנשו שלו, אג’נדה אשר במרכזה פגיעה אנושה בזכויות האזרח, והסגת המשפט האמריקאי המפואר עשרות שנים אחורנית.

והלאה:

בסופו של דבר מתנקז העימות למהדורה חוזרת של השימוע לשופט קלרנס תומאס לנוכח עדות אניטה היל על הטרדות מיניות בשנת 91,עדות שלה כנגד עדות שלו בועדת החוקה של הסינאט.

אז במחילה ממך, יראון: מה שבסופו של דבריהיה, אנחנו לא יודעים וגם כאשר אתה מקבל דוח חנייה זה מהדורה חוזרתשל מקרים קודמים, ומהדורה חוזרתזה עדיין לא משהו גס“, אלא אם היא חוזרת על משהו קודם, שהיה גסבפני עצמו.

וחוץ מזה, להבדיל מהמקרה של קלארנס תומאס, שם התלונה הייתה “פרסונלית”, ונשארה כזאת עד הסוף, הרי שבמקרה הזה, בסופו של דבר, המאבק הוא אכן פוליטי, ופוליטיקה, כידוע, אינה משהו גס” – למרות הכליםשנעשה בהם שימוש, וזה נושא לדיון נפרד.

והלאה:

המתלוננת מופיעה ,מתודרכת …

אתה, יראון, כעורךדין – לא היית מתדרך אותה? ולקאוואנו אין עורכתדין שמתדרכת לו? והשינוי הטאקטי שלו (“אני לא הייתי מושלם”, “אני מניח שהיא עברה את החווייה הזאת, אבל זה לא הייתי אני“) – לא היה פרי תידרוך קפדני? זוכר מה שאמרתי לך, לעיל, על האיפכאמסתברא היהודי?

ממוקדת …

אם היא לא הייתה ממוקדת“, הייתי אומר שהיא לא ממוקדת, לא מסודרת, מפוזרת, ואינה יודעת על מה היא מדברת” … זוכר מה שאמרתי לך, לעיל, על האיפכאמסתברא היהודי?

הלאה:

פנאטית ,מעט מעורערת

נו, וקאוואנו שלך פחות פנאטי, מעט מעורער“?!

הלאה:

ושרה את הדיסקט שלה מא׳ עד ת׳ כצפוי.

וקאוואנו שלך לא שר את הדיסקט שלו מא’ עד ת’ כצפוי“, כאשר, לפי כללי המשחקשלא היא קבעה, שני הצדדים קוראים מן הכתב את העדות הראשיתשלהם, ורק אחר כך נחקרים? זוכר מה שאמרתי לך, לעיל, על האיפכאמסתברא היהודי?

הלאה:

סיפורה מלא חורים וסתירות

אוקיי, עוד יראון פסטינגר, תן לנו מאמר מסודר על כל החורים והסתירות, כי סיסמאותרחוב בנות 4 מלים כבר מזמן לא מרשימות אותנו, ובהזדמנות חגיגי זו תן לנו גם הרצאה מלומדת על סיפורו של קאוואנו.

והלאה:

ואין ספק שלא ניתן היה להשיג באמצעותו הרשעה במשפט פלילי ואפילו לא באזרחי.

אז לא, יראון: זה לא משפט פלילי וגם לא אזרחי, אלא ראיון קבלה לעבודה, כאשר על המשרה מתחרים 24 מועמדים שנבחרו מראש, בקפידה, עי המעביד.

והלאה:

לא יודעת מתי ואיפוא,העלתה הסיפור מזכרונה רק בטיפול לפני כשש שנים ונקבה בשמו רק בחודש יולי ועוד ועוד.ארבעת העדים אותם המציאה מכחישים בתוקף גירסתה (״בשל בעיות נפשיות״..כך הסבירה היום ולא נשאלה לגבי בעיותיה היא בתחום הזה..)

סליחה, אבל אף אחד לא הכחיש בתוקף“, ולכל היותר אמרו לא זוכר“, ואנחנו לא יודעים מה הם היו אומרים אם היו נקראים להעיד בשבועה, ועומדים בחקירה נגדית – ומה תעלה חקירת ה-FBI.

הלאה:

הסיטואציה הנוקבת זועקת לחקירה נגדית של עורך דין ,כמאמר קישון,אפילו אני הנזיקיסט מגרד לי בידיים…

בוודאי שזה זועק לחקירה נגדית, אבל המתלוננת חשפה את עצמה לחקירה נגדית, וענתה על כל השאלות, אבל קאוואנו התחמק מתשובות לשאלות רבות.


אתה מקשה:

מה עושים הריפובליקאים ? מוותרים על זכותם לדבר וממנים עורכת דין עם נסיון בעבירות מין לשאול את השאלות.חשוב מאד,כמובן,שאשה תחקור ולא אחד עשר גברים לבנים,רחמנא ליצלן,כמצוות הפוליטיקלי קורקט.

אם יש לך בעיות עם הרפובליקאים – אל תגן עליהם.

חוץ מזה, כל אוהדי טראמפ הפכו את הפוליטיקלי קורקטלמשהו גס” … לא שאני עצמי סוגד לו, אבל זה לא אומר שנשיא מדינה צריך לבוא לטקס השבעתו יחף, בבגדים, ועם הפיפי בחוץ.

ובכלל, אם טראמפ היה מתנהג לפי הפוליטיקלי קורקט, והילארי לא – הייתם משבחים אותו על כך, והמגנים את הילארי. זוכר מה שאמרתי לך, לעיל, על האיפכאמסתברא היהודי?

ועל כך כבר נאמר: אם טראמפ יגיד על דלי מלא חרה שהוא מלא גלידה, אוהדיו יאמינו לו, וגם הוא אמר על עצמו משהו דומה: אם אני אירה על אדם באמצע השדרה החמישית – אני לא אפסיד אפילו קול אחד.

והלאה:

המשפטן ועורך הדין הדמוקרט והיהודי אלן דרשוביץ התריע בדאגה אתמל בערב(שעון אמריקה)כי עורכת הדין היתה תובעת כל ימיה ,כי איננה יודעת לחקור חקירה נגדית מתלוננות בעבירות מין ,המכשיר האחרון שנותר לגילוי האמת וראה איזה פלא אזהרתו מתגשמת היום. בין בשל היעדר כשרון של עורכת הדין ובין בשל ההוראות שקיבלה שלא לפגוע ב״נפגעת העבירה״,אין חקירה נגדית,מקסימום ראיון עבודה ידידותי..איזה בושה,איזה חוסר מקצועיות מזעזע.הפוליטיקלי קורקט ניצח,היא אמרה ,יש להאמין לה ושילכו כל הכללים לעזאזל.

כן, בהחלט, ראיון עבודה, ולא משפט פלילי!

וחוץ מזה, אם אתה כבר מזכיר בהקשר זה את דרשוביץ, חבל שאתה לא מזכיר את המאמר שהוא פירסם יום לפני ישיבת הוועדה (ולפי אורכו כנראה שהוא עבד עליו כמה ימים), ובו קרא לדחות את ההצבעה בוועדה, עד שה-FBI יוכל לחקור את ההאשמות שהועלו כנגד קאוואנו עי שלוש נשים.

מדוע, כאשר כתבת את הפוסט שלך, לא קראת גם אתה לעצור את הרכבת הזאת, ולהעביר את הנושא לחקירת ה-FBI?

והלאה:

ההצבעה הראשונה בועדת החוקה קבועה למחר (11 נגד 10 לריפובליקאים) ובימים הקרובים במליאת הסינאט (51 נגד 49 לריפובליקאים כאשר במקרה של תיקו קול מכריע לסגן הנשיא).

להערכתי,לאור העובדה שישנם לפחות שלושה ריפובליקאים מתנדנדים שאינני רואה אתם מצביעים בעד השופט וכנ׳ל באשר למספר הדמוקרטים השמרנים ההולך ומצטמק,כל המהלך תלוי על בלימה.

בנסיבות אילו אני מצפה שההצבעה תדחה וגם לא אתפלא עם הנשיא טראמפ יוותר על קוואנו ויחפש מועמד אחר.

אכן, התחזית שלך התממשה, אבל לא מנימוקיך: עד לרגע האחרון הכוונה הייתה לקיים את ההצבעה ביום ו’, ויהימה, ואם פלייק לא היה מעלה את הרעיון שהעלה (לדחות בשבוע את ההצבעה במליאת הסנאט, ולהעביר את הנושא אל ה-FBI), ההצבעה הייתה מתקיימת, עם סיכוי רב לכישלון.

באשר לתחזית הזהירה שלך (“לא אתפלא אם הנשיא טראמפ יוותר על קוואנו ויחפש מועמד אחר” – אני דווקא אתפלא אם זה יקרה, כי זה לא מתאים לאידיוט הזה ולאגו שלו.

לטעמי (ואולי גם לטעמך) הוא היה צריך להחליף את הסוס הזה מיד כאשר החלו הרינונים, בנימוק שהוא לא רוצה למנות לעליון שופט שרובצת מעליו עננה של חשד“, אבל אידיוט נשאר אידיוט.

הלאה:

ישנו סיכוי סביר שמזימתם של הדמוקרטים לדחות המינוי לאחר הבחירות תצלח מתוך תקווה שהדבר יסייע להם לגייס את הבייס.

אוקיי, לסכל את מועמדותו של מריק גארלנד זה מהלך“, ואילו לסכל את מועמדותו של ברט קאוואנו זה מזימה” … נו, שוין זוכר מה שאמרתי לך, לעיל, על האיפכאמסתברא היהודי?

ולקינוח:

בתור מבקר ותיק של שיטת מינוי השופטים בארץ אני סבור ,לנוכח הבזיון הנורא באמריקה,כי אין לנו במה להתבייש וכי יש לוותר חיש קל על כל רעיון הבא לאמץ השיטה האמריקאית ..ובכלל זאת שימוע למועמדים לעליון בכנסת..רק זה עוד חסר..

אז לא, יראון, לא.

אם מפריע לך שהשימוע יהיה בכנסת, שיהיה במקום אחר – אפילו בכיכר העיר (עו”ד יותר טוב …), ומי שרוצה לקבל מינוי לכל החיים לשפוט את זולתו – שיואיל ויחשוף את עצמו לאור היום, שהוא, כידוע, חומר החיטוי הטוב ביותר.

כפפה לרגליך, יראון ידידי

נניח שמועמדותו של שופט לביהמש העליון במדינת ישראל הייתה נופלת בגלל סיבות אלה ואחרות … האם עוד אמריקני כלשהו היה יוצא מגדרו כדי למתוח ביקורת על הליכי המינוי אצלנו – בין באופן כללי, בין לגבי המקרה המסויים?

כנראה שלא, אלא אם מדובר בחברות אישית של העוד האמריקאי עם המועמד הישראלי.

אני מניח, יראון, שאין לך היכרות אישית עם ברט קאוואנו, ולכל היותר יצאת מגדרך בגלל הערצת האישית לדונאלד ג’יי טראמפ ידיד ישראל. תקן אותי אם אני טועה.

אחד מ-330 מיליון אמריקאים, אחד מ-24 שמות ברשימת המועמדים של טראמפ (“shortlist” שאינה קצרה כל כך …) נתקל בקשיים בדרכו מבית המשפט המחוזי אל בית המשפט העליון – מחוז הבחירה של כל שופט, ואתה יוצא מגדרך, למרות שבסךהכל לא נתנו לו את הקידום המיוחל. לא הדיחו אותו מכהונתו השיפוטית הנוכחית, לא מנעו ממנו לחזור לעריכתדין, ובוודאי שלא שלחו אותו לעבוד בתחנתדלק.

לשם השוואה: אצלנו, לקראת ישיבתה של הוועדה לבחירת שופטים (וולבש) ביום 22.2.2018, פורסמה רשימה של 25 מועמדים, שרק שניים מהם נבחרו, והשאר, מסכנים, יצטרכו להמתין שלוש שנים לפרישתו של השופט חנן מלצר, בשנת 2021, כדי שאחד מהם ייבחר לכהונה הרמה הזאת.

נו, יראון, נניח שכנגד מועמד הנמצא בראש הרשימה היו מועלות טענות על הטרדה מינית מלפני 36 שנים, והולבש הייתה מחליטה לעכב את בחינת מועמדותו עד שהעניינים יתבהרו, ובינתיים לבחור מועד אחר תחתיו (בניגוד לארהב, אצלנו אי אפשר להשאיר את ביהמ”ש העליון בהרכב חסר לשלוש שנים), או שהייתה מחליטה להוריד אותו מהרשימה כדי למנוע בחירתו של שופט שהוא ראוי, מבחינה מקצועית, אבל מעליו רובצת עננת חשד, עננת רינונים“? … – האם היית קופץ על רגליך האחוריות בגלל שהורסים את חייושל שופט, בגלל רינונים?

כנראה שלא, כשם שלא קפצת על רגליך האחוריות כאשר הוולבש הורידה מהרשימה את השופט יצחק כהן, נשיא ביהמש המחוזי בנצרת (בגלל תלונות, אשר בהמשך התבררו כנכונות).

אתה, יראון, יצאת להגנתו של אדם בצד השני של הגלובוס, שבסךהכל לא נתנו לו קידום, ואני רוצה להזכיר לך את המימרה צדקה מתחילה בבית, וסיפור אחד שאתה לבטח מכיר.

במדינת ישראל הקטנה פי 40 מארה”ב, בלשכת עורכי הדין הקטנה עוד יותר, בימיך הטובים כעסקן בכיר בלשכה – ואף כפסע בינך לבין ראשות הלשכה, הוציאו מהמקצוע עורך דין אשר מבקשינפשו עצמם – כולל בית המשפט העליון – הגדירו אותו כמקצועןוכאדם מבוגר, המאמין בצדקת דרכו, פועל בכל נימי נפשו לקידום המטרה לתועלת הציבור ולא לתועלתו האישית“.

הוציאו אותו מהמקצוע לשתי צמיתויות מצטברות + 27 שנות השעייה (מצטברות לנל), רצו שהוא יילך לעבוד בתחנתדלק, כדי שכל העולם יראה ויידע כי ככה ייעשה לאיש אשר מבקר את תרבות השפיטה של השופטים!

אבל כיוון שאנחנו לא סותמים סותמים פיות“, ואנחנו מקבלים את הביקורת באהבה, למרות שברוןהלב ועגמתהנפש“, השתמשו נגדו בתירוצי הסגנוןהשדופים, והגדירו כסגנון בוטה ומשתלחכל מיני ביטויים“, כגון מעיד כאלף עדים“, “ובכך הצטרפתאו המדינה לא מגלה לנו” …

האיש הזה הוא אני, עוד שמחה ניר, חברך למעלה מעשרים שנה, “בשר מבשרנו“, כפי שהגדרתי אותי בפני חבריך למאבק על ראשות הלשכה – גם אחרי שהוציאו אותי מהמקצוע, וממילא גם לא יכולתי להציע עבורך, והדבר היחיד שיכולתי לתרום היה פרסום תמיכה באתר שלי: עו”ד יראון פסטינגר – המועמד שלי לראשות הלשכה.

כאשר הוציאו אותי מהמקצוע לא התחננתי על נפשי, לא התבכיינתי כמו קאוואנו, לא התייפחתי על משכבי בלילות, ואפילו דמעה לא מחיתי – כי לא הזלתי דמעה.

במקום להזיל דמעה המשכתי במפעלחיי – המאבק על תרבות השפיטה של שופטי ישראלה – ואני ממשיך בו עד היום, ללא מורא, ללא חת.

ביום 16.11.2017 שלחתי לוועד המרכזי של הלשכה, ובמקביל גם לחברי הוועד הזה, מכתב אותו פרסמתי תחת הכותרת לשכת עורכי הדין – על שחיתות ועל “סגנון”, ועל “כבוד המקצוע”.

במכתב הזה אני פותח ואומר:

אני מבהיר כי אם תזמינו אותו לחזור לחברות בלשכה, אני לא אדחה את ידכם  המושטת, אבל אני לא בא לבקש מכם שום דבר לעצמי, הן משום שהדבר הוא למטה מכבודי, והן משום שבגיל 78 שנים ומעלה, ואחרי כ-14 שנים מחוץ למקצוע, זה קצת מאוחר לבנות  מחדש פרקטיקה מקצועית.

אחר כך אני ממשיך ומתאר כיצד כוהני האתיקהרודפים עד חרמה את מבקרי המערכת“, בתירוצי סגנוןחסרישחר, בעודם עוצמים עין מול עורכי דין אשר מועלים בלקוחותיהם בסכומי מיליונים … והכל בשם כבוד המקצועורמת המקצוע וטהרו“.

את מכתבי המפורט (ממליץ לקראו בשלמותו, כי האמור לעיל לא מתאר אלא את אפסקצהו) סיימתי באמירה:

אני לא “מבקש” מכם שום דבר, ובוודאי שאני לא מתחנן בפניכם על נפשי, על חיי ועל זכותי לעסוק במקצועי – לכך לעולם לא תזכו.

האם ציפיתי לכך שהלשכה תקבל את ידי המושטת לשלום, ותזמין אותי לחזור לשורותיה (ולמקצוע)? לא, עד כדי כך אני לא נאיבי, אני בהרבה יותר צנוע, ודי היה לי בכך שהוועד המרכזי – הוא הגוף המבצע של הלשכה – ידון במכתבי, ויקבל החלטה כלשהי.

ומהי הכפפה שאני משליך לרגליך, היום הזה?

אני לא מזמין אותך למלא עבורי את תפקיד האמיל זולהשמילאת למען ברט קאוואנו הרחוק (זה תלוי בך).

אני הרבה יותר צנוע, ודי לי בכך שאתה תפנה אל ראש הלשכה אפרים נוה (אפי נוה, בשביל מנועי החיפוש), ידידך הטוב (אם הוא לא בגד גם בך, בינתיים, כמו שעשה לחברו דורון ברזילי), ותניע אותו להביא את מכתבי לדיון בוועד המרכזי של הלשכה – הוא הגוף המבצע שלה – כדי שזה ידון במכתבי, ויקבל החלטה כלשהי.

איזו החלטה – שיחליט מה שנראה לו, אני אסתפק בהחלטה כלשהי – תהא אשר תהא.

ותודה.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו מבחן בוזגלו אמרו מבחן אלישבע*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עוד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר