סיפור בלי שמות: נכנסות שתי סטודנטיות לפאב תל אביבי “איני”. כמה דקות אחרי שהתמקמו בשולחן של ארבעה, התקרבו שני גברים נאים, ושאלו רשות להצטרף. תשובה חיובית, גרמה לאחד מהם לומר למלצרית, “תני לבנות כל מה שירצו – אני משלם”! לצופה מן הצד, הארבעה נראו כמי שמכירים זה את זה זמן רב. עד כדי כך האווירה זרמה. אחד הגברים נידלק על אחת הבנות, והשני נדלק על השנייה.

סוף הלילה, הגבר הראשון הסיע אחת מהן הביתה, והגבר השני עשה את אותו דבר לסטודנטית השנייה. (אנחנו נתמקד בזוג הראשון). לפני שעלתה הביתה, הבינה שתפסה טייס קרב לשעבר, שמזה כשנה, הוא נעול על פרויקט בתחום ההי-טק. החליפו מספרי טלפון. הוא הבטיח להתקשר כבר למחרת, אבל פגישה ביניהם – מחמת העומס – תהיה רק בסוף השבוע הבא.

דיברו בטלפון כל יום. השיחות הארוכות העמיקו את ציפייתה לפגישת סוף השבוע. פתאום היא קולטת שהציפייה הזו, מכלה את ציפורניה. סיכמו ביניהם להיפגש ביום חמישי שעה 23:00. בדיוק בשעה שקבעו, הטלפון צלצל: “תרדי למטה”, שמעה אותו אומר – והיא, אחרי שהשקיעה שעה מול המראה – ירדה. דקה אחרי שטרקה את דלת המכונית, הוא אמר לה: “אנחנו נוסעים לאיזה מקום שתרצי”. היא ביקשה מקום שקט ומיד הציעה לובי של מלון ליד הים. הוא והיא סיפור אהבה.

לא נאריך, רק נגיד שבבוקר הם התעוררו ביחד. כעבור שלושה חודשים של שיכרון חושים, התברר לה באופן מקרי, שהגבר שהפליא בסיפורי קרבות אוויר משעממים, מתפרנס (יפה) בזכות באסטה בשוק הסיטונאי (ירושה מאבא) ו…הלוואות בשוק האפור. והוא בכלל נשוי שגר באור יהודה – ולא ברעננה כמו שסיפר- עם אשתו ושני ילדיו.

היא התרסקה והוא חשב, שזעמה מוגזם. לא הבין למה היא לא מצליחה להתאים את עצמה ל”מציאות החדשה”. בחוצפתו, ציפה שתסכים לקשר עם כותרת אחרת: “בלי מחויבות”. היא הטיחה בפניו, שהוא גנב את ליבה וגופה בדרכי רמייה, וסילקה אותו מדירתה. עורכי הדין מכנים את התנהגותו כ”מצג שווא”. האם יש כאן עילה לתביעה?
…
שורות אלה עניינן, השגת יעדים באמצעות שקרים, מניפולציה, כוחנות, טריקים ומעשים בלתי מוסריים (או בלתי חוקיים). זה קורה הרבה במחוזותינו ובכל תחומי חיינו: האישיים והציבוריים. קבלו כותרת: “עובדי חברת החשמל נדרשים להחזיר מיליונים” (ידיעות-אחרונות, 28.8.06).

למי שלא קרא, הינה הסיפור בקצרה: הממונה על השכר באוצר אלי כהן, הורה לחברת החשמל לבטל את חריגות השכר של בכיריה, גמלאיה ועובדיה ולהחזיר עשרות מיליוני שקלים שניתנו לעובדי החברה בשנתיים האחרונות שלא כדין. כעשרה מבכירי החברה, יצטרכו להשיב מיליוני שקלים כל אחד. תשלום שכר בניגוד לחוק נמשך בחברת החשמל זה עשור (אגב, החברה חייבת 45 מיליארד ש”ח).

והתגובות? עובדי חברת החשמל רמזו, שלא כדאי להתעסק איתם. אם מאן-דהו באוצר לא  מבין רמזים, לאלה יש להם אמצעי המחשה: הפסקת זרם החשמל לבניין, למשך שעה. ומי שנתמזל מזלו להיות באותה שעת נצח במעלית – זכה. מה חושב על ההתנהגות הכוחנית הזו השר הממונה פואד בן אליעזר? כותרת: “לא חכם לדרוש החזרים מעובדי חברת החשמל” (ידיעות-אחרונות, 30.8.06).

האם מר בן אליעזר חושש מעימות עם העובדים? התשובה היא: לא! יש לו אינטרס פוליטי. הגנה עליהם, אפילו מול החוק, תריץ אותם לסניפי מפלגתו, להתפקד, ובהגיע שעת המבחן – הם כבר ישיבו לו כגמולו: בקלפי. מי משלם את מחיר התמיכה בפואד? איך כתב שלום חנוך? “הציבור מטומטם, לכן הציבור משלם”.

תדע כל אם עברייה: מול אינטרס של פוליטיקאי – כל האינטרסים בטלים! מותר לשקר, לרמות, לגנוב מאוצר המדינה, לצ’פר חברים – בעצם, מותר הכול. במקרה הכי גרוע, יהיה מי שיחקור, אח”כ יעביר את התיק ליועץ המשפטי, ואם זה לא ביבי, חוקרי המשטרה משחקים אותה חלזונות. ואם ממש לדייק, אז “חיל-זונות”. כל זמן שהסוסים בפנים – מסקנות אין. רק אחרי שהאורווה ריקה, התיקים נסגרים.

איך אולמרט השיג את התפקיד? אה, הוא הבטיח לנו (לפני הבחירות), ש”יהיה כיף לחיות בארץ הזאת”. למרות שלא הבנו – האמנו. כשאני קורא ב”הארץ” תחקיר עם הכותרת: “אולמרט קידם הטבות במיליונים ללקוחות של עורך דינו הפרטי” (31.8.06), הבנתי למה התכוון. 

צחוק הגורל: בדיוק באותו זמן שהזמר והיוצר האגדי בוב דילן מוציא אלבום חדש, השמיים מעל אולמרט מתקדרים. עכשיו גם הוא מרגיש: “גשם כבד, עומד ליפול”…