לא ידוע לי ולמען האמת אין בכך חשיבות, האם גדעון ספירו מחזיק בתפקיד רשמי או כרטיס חבר בארגון השמאל הקיצוני “גוש שלום”, די לי בהצצה בדברים שהוא כותב ומפרסם בקביעות, כדי לדעת שהוא חי באותה שנאת ישראלי. האיש הוא פובליציסט ותיק, לכן יש לראות בדבריו לא פליטת קולמוס אקראית אלא עבודה מחושבת של כותב מנוסה, מה גם שהמעיין במספר מאמריו ימצא, שהדימויים שהוא משתמש בהם חוזרים על עצמם: הקבלה בין היהודים לנאצים במגוון צורות.

אחד הדימויים החוזרים אצלו הוא שורפי הספרים הנאציים כמשל לאנשים השורף ספרים פוגעניים לאות מחאה. בקטגוריה הזאת נכנסו למשל החרדים אשר שרפו בפומבי ספרי מיסיון שנשלחו לתיבות הדואר שלהם. גדעון ספירו אינו מבדיל בין הנאצים, שהחרימו את כל מלאי הספרים “האסורים” מבעליהם ושרפו אותם במטרה שאף אחד לא יקרא אותם לבין מי שמבצע פעולה של מחאה נגד משלוח לביתו של החומר הפוגע ברגשותיו. במלים פשוטות, ספירו אינו מבדיל בין משל לנמשל, שיקול דעתו משובש, הקצנת הביטויים אינה מצליחה לחפות על רדידות החשיבה, אך השמאל מחבקו ואינו מתנגד לעלבונות שהוא מטיח. (הימין, כדרכו בקודש, מתייחס אליו כאל דבר שאינו ראוי להתייחסות, כלומר מניח לו ולאחרים כמותו להפיץ בשקט את תורותיהם בעברית ושפות לע”ז…)

ספירו מפרסם את דבריו במספר אתרים. האחד הוא “פורום ארץ הצבי” הנותן במה לבעלי דעות שונות. באתר “קימקא” הוא משמש כעורך מדור עצמאי (גם כותב שורות אלה הוא אחד מעורכי המדורים); זהו אתר הנותן במה לדעות שונות ומרבה לעסוק בביקורת על המערכת המשפטית ונושאים נוספים. כאמור, ספירו נהנה מאוטונומיה מלאה שם, במדור הזה הוא מפרסם מעת לעת את כתביו של אורי אבנרי העומד בראש “גוש שלום”.

מאידך, האתרים כמו “כיבוש” ו”הגדה השמאלית” מוקדשים כל-כולם להפצת תורות השמאל האנטי-ישראלי הקיצוני ביותר. הנכנס לאתר “הגדה השמאלית” זקוק לקיבה חזקה: האתר שותל בפינת הכתובת של הדפדפן את פרצופו של הרוצח הסדרתי של העמלים הקובניים ארנסטו צ’ה גוורה; כאן מוצא ספירו אכסניה אוהדת.

מספר ציטוטים ישרים מדבריו:

“ביוני 2006 הפתיעו לוחמי גרילה פלסטינים עמדה של צבא הכיבוש הישראלי, הרגו שני חיילים ושבו אחד, גלעד שליט. הפעולה הפלסטינית, שהייתה ביטוי להתקוממות ומחאה נגד הכיבוש וסבלו של העם הפלסטיני, נוצלה על ידי ממשלת ישראל כעילה לסדרה של פוגרומים באוכלוסייה הפלסטינית, אם תרצו שורה של לילות בדולח, שגבו את חייהם של מאות אזרחים, בהם נשים, ילדים ותינוקות בעת שנתם. מאות פלסטינים נעצרו ללא משפט. ההרס בבית חאנון הותיר מאחוריו עיירה חרבה, שמראיה הזכירו לי את חורבות הרכוש היהודי שנהרס בליל הבדולח. בגרמניה של 1938 כמו בישראל של 2006, תמך מרבית העם בפוגרומים. המחאה הייתה של בודדים.” [קישור למקור 1]

“אילו רק הסתפקו הנאצים בהשמדת הצוענים, אילו הסתפקו בגזענות כלפיי השחורים כמו בדרום אפריקה, הייתה גרמניה הנאצית יכולה להיות ידידה אמיצה של הציונות, כפי שהייתה דרום אפריקה הניאו נאצית בתקופת האפרטהייד.” [קישור למקור 2]

ככלל, ספירו אוהב סיפורי “אפרטהייד” ומאד אוהב לנצל לרעה את זכר ליל הבדולח. כשנולד הפברוק אודות “כריתת עצי הזית על ידי המתנחלים“, אימץ ספירו באהבה את הזיוף המטומטם והוסיף לו את ההשוואה לליל הבדולח, לחיזוק הרושם.

הפרק האהוב עליו בהיסטוריה הוא שני כפרים שתושביהם נטבחו על ידי הנאצים, לידיצ’ה בצ’כיה ואורדור בצרפת. כך מתארת “ויקיפדיה” את מה שהתרחש בשני הכפרים האלה:

“בתאריך 29 במאי 1942, ארבו לוחמי המחתרת הצ‘כית יוזף גבצ‘יק ויאן קוביש למכוניתו של ריינהרד היידריך, ראש ”המשרד הראשי לביטחון הרייך” במדינה הכבושה. שני הלוחמים אומנו בבריטניה והוצנחו בדצמבר 1941 בצ‘כיה. השניים הצליחו לחסל את הבכיר הנאצי. כנקמה על כך, ביום ‏10 ביוני 1942 הגיעו עשר משאיות עם חיילים גרמנים לכפר לידיצה והטילו עליו סגר. החיילים רצחו ביריות את כל הגברים, 160 במספר. הנשים, 190 במספר, נשלחו אל מחנה הריכוז וההשמדה רבנסברוק. חלקן נרצחו בגזים וחלקן נספה בשל תנאי המחנה הקשים, רק בודדות שרדו. מאה ילדים נשלחו לתכנית טיהור הגזע, שנועדה להפוך אותם לגרמנים–ארים. הכפר נשרף ונמחק כליל מעל האדמה.”

“אורדור-סור-גלאן (Oradour-sur-glane) הוא כפר בצרפת, בקרבת העיר לימוז’, בו התרחש אחד מפשעי המלחמה החמורים של הנאצים. בתגובה לפעילות המחתרת הצרפתית באזור נכנסו בליל ה-10 ביוני 1944 כוחות הרג’ימנט הרביעי, שכינויו “דר פירר” (Der Führer), של דיוויזיית הוואפן אס אס שכינויה “דאס רייך” (Das Reich) אל הכפר השלו. אנשי הכפר לא נקטו בשום פרובוקציה נגד הגרמנים ולא היו מעורבים בפעילות כלשהי נגדם בימים שקדמו לטבח. ייתכן מאוד שהסיבה למתקפה היא מארב שערכו אנשי הרזיסטאנס הצרפתי לשיירה גרמנית יומיים קודם לכן. במארב נהרג אמנם חייל גרמני אחד, אך נתפסו מספר ארגזים של זהב ודברי ערך אחרים שנשדדו על ידי קציני הגדוד ובראשם סרן אדולף דיקמן. הגרמנים, בפיקודו של סרן דיקמן (Diekmann), לא פעלו בחמת זעם, אלא בצורה קרה ומחושבת ביותר. הם רצחו 642 גברים, נשים וטף, מהם 213 ילדים, למעשה כל אנשי הכפר, מלבד בודדים שחמקו. לאחר מכן הרסו באופן מתוכנן ושיטתי 328 בתים. כיום הכפר הוא אתר זיכרון והנצחה לקורבנות הנאצים בצרפת.”

גדעון ספירו מצא, שיש דמיון בין זה למה שעשה צה”ל בלבנון. בזמן מלחמת לבנון השנייה, הוא כתב מכתב לשר הביטחון עמיר פרץ, על פי דבריו הוא שלח את המכתב בפקס ישר למשרדו. המכתב כלל משפט: “אימצת אופני חשיבה וענישה המזכירים את הכובש הגרמני במלחמת העולם השנייה שמחק כפרים, כמו לידיצ‘ה בצ‘כיה ואוראדור בצרפת. אישרת לחיל האוויר הישראלי דפוסי פעולה דומים.” [קישור למקור 3]

וכדי שלא נחשוב חלילה, שהייתה זאת טעות קולמוס מצערת בעידנא דריתחא אלא דעה מגובשת על צה”ל ושרי הממשלה הוא כתב גם: “בימי המלחמה התגלו אצל שרי ממשלת ישראל דפוסי חשיבה שהזכירו את הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה. שר המשפטים חיים רמון ושר התעשייה והמסחר אלי ישי הציעו “להשטיח את הכפרים בדרום לבנון, להפוך אותם לשולחן חול”. חיל האוויר הישראלי אימץ למרבה הבושה שיטה זו בכמה מקומות בלבנון. סוג כזה של ענישה יזם הכיבוש הגרמני הנאצי במלחמת העולם השנייה בכפר הצ’כי לידיצ’ה ובעיירה הצרפתית אוראדור. לא אופתע אם בעקבות אורגיית ההרס הישראלית יפציע פיקאסו חדש שיצייר את גרניקה במהדורה לבנונית.” [קישור למקור 4]

היות ועסקינן באביגדור ליברמן, לא נפסח על העדכון החדש בנושא, מאת אותו המחבר:

“ערכים ורעיונות ניאו נאציים רווחים בחברה הישראלית לרוב, כולל בממשלה ובכנסת, שלא לדבר על הנעשה בשטחים הכבושים. כאשר שר הביטחון אהוד ברק ממפלגת העבודה מעלה רעיונות לפיהם מי שלא התגייס לצבא לא יוכל לקבל רישיון נהיגה ולא יוכל לעבוד כרופא, כאשר השר לעניינים אסטרטגיים אביגדור ליברמן  מעלה את רעיון שלילת האזרחות הישראלית מאזרחים ערבים בלבד על ידי הוצאתם מהמדינה, כאשר מדינת ישראל מחוקקת חוק המונע מאזרחי ישראל הערבים לחיות במדינתם עם בני/בנות זוגם מהשטחים, כאשר רבני השטחים הכבושים מפרסמים פסקי הלכה מהם משתמע שמותר להרוג אוכלוסיה אזרחית פלסטינית, כולל ילדים ונשים, כאשר בית המשפט העליון נותן הכשר לשוד רכוש פלסטיני וקובע שעליהם לא חל חוק היסוד לפיו אין פוגעים בקניינו של אדם, הם כולם חושבים ופועלים ניאו נאצית. “ [קישור למקור 5]

אינני סנגורו של ליברמן, הוא יכול היה למצוא דימוי מוצלח יותר על מנת לגנות את השמאל קיצוני בפרשת האומנים שהופיעו בגוש עציון, אבל שדווקא “גוש שלום” יתבע אותו בגלל ההתבטאות הזאת?.. במחשבה שנייה, זה בכל זאת יכול להיות קצת משעשע…