חשבון נפש

חשבון נפש

מוטי פלד
מוטי פלד 20.09.2007 11:19
חשבון נפש


איני מאמין גדול במושג שמנסים להנחיל לנו “תחשוב מה עשית עבור המדינה שלך ולא מה המדינה עשתה עבורך”, עבורי זו מטבע לשון שחוקה ולא ראויה יותר, מדינה קיימת בזכות ועבור תושביה, ולא עבור העשירון העליון והשבע. לא יתכן שחלק קטן מהאזרחים ישרתו את המדינה (תרתי משמע), כאשר חלק קטן יותר ייהנה מהפירות, והחלק האחר יחיה בהישרדות יום יומית.



עוד שנה חלפה, ובמסורת היהודית אנו עומדים שוב בפני חשבון נפש, חשבון נפש בין אדם לעצמו, בין אדם למשפחתו, בין אדם לחברו, ולא פחות חשוב, בין אדם למדינתו.

הפעם אני רוצה להתמקד בחשבון הנפש עם המדינה.

איני מאמין גדול במושג שמנסים להנחיל לנו “תחשוב מה עשית עבור המדינה שלך ולא מה המדינה עשתה עבורך”, עבורי זו מטבע לשון שחוקה ולא ראויה יותר, מדינה קיימת בזכות ועבור תושביה, ולא רק עבור העשירון העליון והשבע. לא יתכן שחלק קטן מהאזרחים ישרתו את המדינה (תרתי משמע), כאשר חלק קטן יותר ייהנה מהפירות, והחלק האחר יחיה בהישרדות יום יומית.

אז מה היה לנו השנה?

מלחמה, מלחמה מיותרת, כמעט לכל דעה, מונהגת ע”י קבוצת יהירים, נחפזים, חסרי בושה ואחריות. בנאומים חוצבי להבות עטורי שטויות ססגוניות, הובילו אותנו להרג מיותר של חיילים ואזרחים, מאות אלפי פליטים חסרי ישע שנדדו ממקום למקום למצוא מעט שלווה, נזקים עצומים ברכוש, בזבוז כסף ומשאבים עצומים שיכלו לפתור בקלות את בעיית העוני ולא רק.

מנהיגים שיודעים שהם אינם ראויים, אך ממשיכים לדבוק בשררה, מנסים לתקן את דרכם או להובילנו שוב לעברי פי פחת.

שדרות, עיר ואם בישראל מופצצת יום ולילה ואין תשובה הולמת. הרבה שואלים, מה היה קורה אילו אותו דבר היה קורה ברמת אביב או בירושלים, האומנם גם אז היו אומרים אותם אנשים בתחפושת של הדרת כבוד יהירה: “קאסמים שמאסמים” “פחיות מעופפות” ועוד שאר ביטוים שנועדו לחפות על חוסר אונים, מנהיגות רדודה, חוסר אחריות ויהירות נבובה?

“העוני נבלם” זועקות הכותרות, אך לעת ערב, כל ערב, משפחות של רעבים משוטטות ללא בושה ואוספות שאריות מזון בשווקים הנסגרים, הם עדיין לא שמעו על העוני הנבלם, נהפוך הוא, מיום ליום שורותיהן הולכות ורבות.

מדינה שגוזלת כספי ניצולי שואה ומביאה אותם לעברי פי פחת של העוני, אינה ראויה. מדינה שמשלמת משכורות עתק לאנשים בעלי מוח יצירתי אך מעוות שכל מטרתם לקצץ ולפגוע בזכויות קשישים, נכים ומוגבלים, במקום לחשוב כיצד לשקמם ולערות אותם בחברה, אינה ראויה. מדינה שמזלזלת בנכי המלחמה שלה אינה ראויה  להתקיים.

“משתמטים!” זועקות הכותרות בכל כלי התקשורת. משתמטים? עכשיו נזכרתם? קבוצה ענקית של אזרחים אינם משרתים את המדינה מיום היווסדה! בזמן שאזרחים אחרים מקדישים שלוש שנים מחייהם, מנעוריהם, ולעיתים מגופם ונפשם, יש כאלה שמנצלים את העובדה שהם אינם חייבים לשרת את המדינה, הם עובדים, לומדים, וחלקם מגיעים לפוליטיקה על מנת לנגח להשמיץ ולהכפיש את אלה שאפשרו להם בצורה חוקית לא לשרת את המדינה.

“יש צמיחה” מספרים לנו בחוסר בושה, בודאי שיש צמיחה, העשירון העליון צומח, כל יום מחדש, קונה מכוניות יותר יקרות, מתהדר בבגדי מעצבים יקרים, סכומי עתק שניתנים לאדם אחד כמשכורת חודשית, יכולים לממן עשרות ואולי מאות סטודנטים ולהעניק להם תקווה כאן בארץ מולדתם.

בעלי ממון דורשים ללא בושה 1000$ עבור דירת 2-3 חדרים עלובה לסטודנטים או לזוגות צעירים, נכון, זו צמיחה, אבל רק עבור בעלי הממון, אלה שיש להם בשפע. לעומת זאת, זו צניחה לסטודנטים ולהוריהם שלא תמיד עומדים בעומס, ובכאב רב נאלצים לעודד את הדור הצעיר לשבור שבר במדינות הנכר, הרחק מהרוע הישראלי שמתפשט כאן כמו סרטן ממאיר.

 

 

במוסף החג של עיתון מעריב הופיעה סדרת מאמרים נוקבת ואמיצה, התחזית שחורה, אין דבר שכתוב שם ואיננו יודעים, הכול גלוי הכול ידוע. “כאן נולדתי, לגבי הילדים איני בטוח” כותב נועם שיזף. “גג לילד המיואש” כותב עידו אפרתי ומתאר פרופיל של משכירי דירות חסרי מצפון. אבל רבים מאיתנו נוהגים כמנהג שלושת הקופים, לא רואים לא שומעים לא מדברים. מלעיטים אותנו בסקרים מגמתיים ואנחנו אומרים אמן, ממש כמו עם ישראל במעמד עגל הזהב.

השנה שחלפה תיזכר גם כשיא השחיקה במעמד בתי המשפט, חלק ניכר מאזרחי מדינת ישראל אינם מאמינים בבתי המשפט ובכל מה שהוא מייצג. יש רושם גובר והולך שצדק בבית המשפט לא תמצא, שוב הצדק הולך עם הממון, ככל שאתה עשיר יותר סיכוייך לזכות במשפט גדולים יותר.

כמעט ואין דבר המגיע לך בדין שתקבל אותו ללא עורכי דין, דוגמא בולטת לכך היא התנהלות נכי הביטוח לאומי ונכי צה”ל, ללא עורכי דין הסיכוי שלהם לקבל את המגיע להם בזכות הוא אפסי, וגם עם עזרת עורך הדין התהליך ארוך מייגע ויקר מאד. אז מה הפלא שמקצוע עריכת הדין פורח ללא כל פרופורציה לכמות האוכלוסייה, בתי המשפט עמוסים, ופסקי דין ניתנים לאחר עינוי דין ממושך הגורם נזקים אדירים ובלתי הפיכים למתדיינים, עסוקים בריב ומדון במקום בעשייה חיובית.

אני תוהה, איזה חשבון נפש עורך נשיא מדינתנו היקר (תרתי משמע) שמבזבז הון עתק על חשבון אזרחים קשיי יום, מדוע אינו מבקר לעת ערב בחוצות השווקים לראות כיצד הרעבים נוברים באשפה להשביע את רעב ילדיהם בעוד הוא מדושן עונג, פאר, וכבוד (כן, כאן כבוד חשוב יותר מרווחת ילדים), התחככות עם סאלב’ס חשוב, מדונה חשובה הרבה יותר.

איזה חשבון נפש עורכים בינם לבין עצמם כל מיני “פונקציונרים” שמרשים לעצמם לפטפט שטויות חסרות מנוח מעל כל במה אפשרית, תוך כדי גרימת נזקים לכאורה לביטחונה של המדינה, כל זה בעבור חופן דולרים, או גרוע מכך, בעבור חופן כבוד אבוד?

איזה חשבון נפש עורכים אותם יהירים שהובילו אותנו בחוסר אחריות למלחמה חסרת תוחלת? איזה חשבון נפש עורכים מנהיגנו כאשר עשרות אלפי תושבים חיים בפחד נורא מפני “קאסמים שמאסמים” ו”פחיות מעופפות”. מה הפתרון שלכם? בניית מקלט אטומי עבורכם ועבור צאצאיכם, או לפחות עבור אלה שעדיין לא נטשו את הספינה הרעועה לטובת ארצות הנכר המפנקות?

אין מדינה בעולם שיש בה דרישה גוברת והולכת לפספורטים זרים, זה לא מדליק לכם נורה אדומה?

לצערי, גדלתי וגידלתי על המושג “אחרי”, כך בנו אבות אבותיי את המדינה הזאת, כך לחמו, כך עם להט בעיניים התגברו כמעט על כל מכשול. אילו ידעו שהם בונים מדינה כזאת, אילו ידעו איזה מנהיגים יצמחו כאן, ארץ אוכלת יושביה כפי שזה מצטייר כיום יותר ויותר, יתכן והיו חושבים אחרת.   

חשבון נפש…….



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר