מאז מונה פואד סניורה לראש ממשלת לבנון ביוני 2005 בראשות הקואליציה האנטי סורית – “קואליציית ה-14 במרץ” – שמטרתה הייתה בעיקר להקים בית דין בין לאומי לשפיטת החשודים ברצח ראש הממשלה לשעבר רפיק חרירי ב- 14/02/2005, הצליח פואד סניורה לעשות כמעט את הבלתי יאומן.  הוא צלח את המלחמה עם ישראל בקיץ 2006, את מצור ההמונים של החיזבאללה כדי להפיל את ממשלתו בסתיו 2006, את העימות המזוין עם פת”ח אל אסלם, שלוח הסורים, בצפון לבנון, מתקפת מכוניות תופת באזורים המאוכלסים בתומכיו, חיסולם השיטתי של חברי הפרלמנט מ”קואליציית ה-14 במרץ” , ניסיון להרחיב את הלחימה בצפון לבנון למחנות פליטים נוספים ופיגוע ממוקד נגד כוח האו”מ בדרום לבנון. למרות התנאים הבלתי אפשריים הצליח פואד סניורה להעביר במועצת הביטחון ב- 30/05/2007 המכוננת בית משפט שכזה.  הוא הצליח להשאיר את צבא לבנון שלם ולשמור על אחדות המחנה שלו בתנאים ההפכפכים של הפוליטיקה הלבנונית למרות שלאור החיסולים האחרונים הצטמצם המחנה שלו ל- 64 תומכים מול 61 מתנגדים בלבד.

            מול פואד סניורה פעל מחנה לבנוני גדול, לא רק על טהרת הרוב השיעי, מגובה על ידי איראן וסוריה. איראן נחושה להכשיל כל מדיניות וכל בן ברית של ארה”ב במזרח התיכון ועושה זאת בהצלחה ניכרת. ממשלת סוריה, מצידה, נחושה לחדש את שליטתה, בשלט רחוק, על לבנון ולהכשיל, גם באמצעים קיצוניים, את הפעלתו של בית הדין הבין לאומי. מן הסתם יש להם הרבה מה לחשוש מבית הדין הזה. 

            עד כה  עמדה החוקה הלבנונית לצידו של פואד סניורה ונתנה מימד חוקי לגיטימי למעשיו אלא שלבנון נסחפת במהירות למשבר תחוקתי חמור שעלול לטרוף את כל הישגי ממשלת לבנון עד כה.

            ב- 25/09/2007 אמור הפרלמנט לבחור נשיא חדש על פני אוהד הסורים ומשענת כוחם בלבנון- אמיל לחוד.  במדינה שבה חיסולים פוליטיים, שוחד וחטיפות הם חלק מההצבעה בפרלמנט – הרוב המצומק של פואד סנירה לא יכול להבטיח בחירת נשיא אנטי סורי ללבנון.  לכן, למרות שיש לפרלמנט שלו עוד שנתיים לכהן, מבקש פואד סניורה להקדים את הבחירות ל- 05/08/2007 מתוך הנחה שיעלה בידו לחדש ולחזק במידה מספקת את הרוב התומך בו עד כדי לקבוע את זהותו של נשיא לבנון הבא.

            המהלך הזה הוא הימור, שכן תוצאות הבחירות בלבנון אינן מובטחות מראש, בכל אופן סוריה החליטה בעצה עם איראן והחיזבאללה להכשיל את מה שניראה בעיני האיראנים, כהצלחה אפשרית למחנה המערבי בראשות ארה”ב בלבנון, למנוע את הבחירות, להבטיח, בכל מחיר, נשיא פרו סורי ופרלמנט משותק בלבנון, להשעות את בית הדין הבינ”ל ולחדש את החסות הסורית על לבנון.

            בנוסף לאיום הגלוי של נשיא סוריה על מזכ”ל האו”מ לחולל משבר אזורי באם יתממש מנדט בית המשפט הבינ”ל החלה סוריה בונה רקע מאיים.  נשיא לבנון הפרו-סורי איים “בצעדים מפתיעים” אותם יפרסם בקרוב. העובדים והסטודנטים הסורים בלבנון נקראו לעזוב את המדינה עד 15/07/2007. צעד שיש לו, מלבד האיום המרומז, השלכות הרסניות על המשק הלבנוני. יש הרואים גם בהסרת המחסומים מדמשק לקונייטרה ברמת הגולן חלק מהמהלך האסטרטגי הגדול של בניית איום אסטרטגי לא רק כלפי לבנון אלא כלפי מי שעשוי להתערב לטובת “קואליציית ה-14 במרץ” בלבנון.  הזירה הלבנונית נסחפת במהירות לעימות הכרעה תחוקתי בין היריבים שכבר סחפו במאבקם את כל המזרח התיכון – איראן וסוריה מצד אחד – ארה”ב וגרורותיה מצד שני. 

            אין שום הוכחה שאחד הצדדים אבן רוצה במלחמה, אבל כולם מתכוננים לאפשרות. הרי טבעם של מצבים כאלה שכל אי הבנה קטנה היא נוסחה להסתבכות בלתי נשלטת.