כב’ הנשיאה (דורית ביניש) מתבקשת לפסול את עצמה

כב’ הנשיאה (דורית ביניש) מתבקשת לפסול את עצמה

קימקא
שמחה ניר, עו”ד 03.06.2007 08:53
גם אותה זה מצחיק

גם אותה זה מצחיק


וכל כך למה? משום שכב’ הנשיאה ראתה את הטענה הזאת כ”משהו גס”, ופסלה את הטענה גם כשהיא הייתה עדיין בסטאטוס של “טענה בכתב טענות” אשר “צריכה הוכחה”, לאמור: את הטענה הזאת אני לא ארשה להוכיח, ויהי מה, או: אני קובעת מראש שהיא אינה נכונה, בלי לשמוע ראיות, ובלי להיזקק לראייה מן הכתוב. … ובלשון בני אדם: אני “לא אתן לעובדות לבלבל לי את המוח”! המאמר ה-1300 באתר.



בש”פ 07/……………. 

(ע”פ 4575/07)

 

בבית המשפט העליון בירושלים

המבקש (המערער): שמחה ניר, עו”ד, משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281,

טל’ 050-7520000, פקס’ 09-7424873

נ        ג        ד

המשיבה: מדינת ישראל

 

בקשה לפסילת כב’ הנשיאה מלדון בערעור

כב’ הנשיאה (ביניש) מתבקשת לפסול את עצמה מלדון בתיק ע”פ 4575/07.

נימוקי הבקשה

1.              עניין הזיקה האפשרית בין תוצאת המשפט הפלילי בביהמ”ש קמא לבין האינטרס של השופטת (ג’ רביד) אשר פסילתה נתבקשה “מרחף” בחללם של כל הערעורים שקדמו לערעור הנוכחי (ע”פ 4575/07), כאשר כל פעם השופטת “מנדבת” עוד נדבך לאותו “חשש ממשי” היוצר את הפסלות.

2.              בסעיפים 7 – 8 לערעור האחרון (ע”פ 913/07) נאמר:

7.           גם אם כל פרט בהתנהגותה של כב’ השופטת אינו מגיע עד כדי פסלות – כלל הפרטים בוודאי שיוצרים מאסה קריטית כדי כך.

8.      מהתנהגותה של כב’ השופטת זועקת פזילה אל הוועדה לבחירת שופטים, במקום מבט ישיר אל הצדק.

3.              בפסק-דין קודם בעניין פסלותה של כב’ השופטת ג’ רביד (ע”פ 627/07 + 913/07) נאמר ע”י כב’ הנשיאה, בין השאר:

הערעורים על דחיית בקשות הפסלות מופנים כנגד החלטות דיוניות שניתנו במסגרת ההליך המתנהל בבית המשפט קמא …

… הלכה פסוקה היא כי החלטה שקיבל בית המשפט באשר לאופן ניהול המשפט, גם אם היא שגויה, ואיני קובעת כך במקרה שלפניי, אינה מקימה כשלעצמה עילת פסילה … גם העובדה כי עמדתו המהותית של צד להליך אינה מתקבלת והשופט פוסק לטובת הצד שכנגד, אינה יכולה לשמש, כשלעצמה, עילה לפסילת השופט … (ההדגשה לא במקור).

4.         יחד עם הדברים הוסיפה כב’ הנשיאה תריסר (!) אסמכתאות, כאילו זאת השאלה אשר במחלוקת.

5.         הצגת-הדברים כך הייתה סילוף של טענות המערער.

6.         המערער הבהיר שהוא מכיר שכך שהחלטות דיוניות שגויות אינן יוצרות עילת-פסלות, אבל, כך טען, לפעמים גם החלטה דיונית שגוייה אחת יכולה להראות כי “המשחק מכור”, ולפעמים רצף של החלטות דיוניות אשר כל אחת, כשלעצמה, אינה יוצרת עילת פסלות, אבל כולן יחד יוצרות “מאסה קריטית” היוצרת עילת פסלות.

7.         המחלוקת הייתה, איפוא, לא על העיקרון, אלא על השאלה אם במקרה המסויים הזה אכן נוצרה אותה “מאסה קריטית”, אבל כב’ הנשיאה כלל לא טרחה להיכנס לגופה של המחלוקת, ותחת זאת היא הציגה מחלוקת מדומה אשר התאימה לתוצאה אותה סימנה מראש.

8.         עוד נאמר ע”י כב’ הנשיאה באותו פס”ד:

באשר לטענותיו של המערער כי החלטות השופטת נובעות מ”פזילה אל הוועדה לבחירת שופטים” בשל קנוניה של מערכת המשפט כנגדו …

9.         ועם כל הכבוד, גם כאן סולפו דבריו של המערער, משום שהוא לא דיבר על “קנוניה”, ורק אמר – משפט שהוא טבע באותו הרגע ממש – כי “כאשר יש סימביוזה אין צורך בקונספירציה”.

10.      השאלה הייתה, איפוא, אם רצף-ההחלטות המסויים הזה מעיד פזילה כאמור, או שאינו מעיד על כך, ועם כל הכבוד – השאלה הזאת הושארה ע”י כב’ הנשיאה “תלוייה באוויר”.

11.      ומיד בהמשך נאמר ע”י כב’ הנשיאה:

… הרי שטענה זו אינה ראויה והיא בבחינת פוטנציאל תקפה שכל טוען יכול להחזיק בכיסו כנגד כל שופט.

12.      אכן, טענה כזאת היא “בבחינת פוטנציאל תקפה (תקיפה?) שכל טוען יכול להחזיק בכיסו כנגד כל שופט”, אבל את הדבר הזה אפשר לומר לא רק על פסלות שופטים, אלא על כל טענה שבעולם, בכל הליך משפטי שבעולם, ועל כך אמרינן הנייר סובל הכל – עד שמגיעים לשלב ההוכות.

והמערער ביקש להוכיח את טענתו מתוך הכתובים, אבל כב’ הנשיאה לא התייחסה לכך.

13.      וכל כך למה? משום שכב’ הנשיאה ראתה את הטענה הזאת כ”משהו גס”, ופסלה את הטענה גם כשהיא הייתה עדיין בסטאטוס של “טענה בכתב טענות” אשר “צריכה הוכחה”, לאמור את הטענה הזאת אני לא ארשה להוכיח, ויהי מה, או אני קובעת מראש שהיא אינה נכונה, בלי לשמוע ראיות, ובלי להיזקק לראייה מן הכתוב.

14.      כב’הנשיאה “עיקמה את האף” (זה לא נמצא בנון-פרוטוקול, אבל נראה בבירור בעת הדיון) כאשר המערער טען כי השופטת “מדקלמת את טענות התובע”, וכך נהגה גם כאשר טען המערער כי השופטת לא קראה את הכתבים שהמערער הגיש לביהמ”ש.

השאלות האלה חוזרות גם בערעור הנוכחי.

15.      ואם כל אלה אינם בגדר דיעה קדומה ומשחק מכור – לא נדע מה כן מהווים דיעה קדומה ומשחק מכור.

16.      בשולי פסק-הדין, בגדר “מעבר לנדרש”, מוסיפה כב’ הנשיאה:

מעבר לנדרש, יצוין כי בתאריך 25.5.06 ביקש המערער כי השופטת תפסול את עצמה לאחר שבחרה שלא להשיב אם מועמדת היא לקידום. בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסלות ובית משפט זה דחה הערעור על ההחלטה (ראו: ע”פ 4481/06 ניר נ’ מדינת ישראל (לא פורסם)). בהחלטתו ציין הנשיא ברק כי:

 “כל שופט בישראל יוכל להכריע בטענותיו של המערער במלוא האובייקטיביות, בלא ששאלת הקידום תהא רלבנטית לעניין זה. המערער אינו מבסס, איפוא, כל עילת פסילה, ודין הערעור להידחות”.

דברים אלה יפים גם באשר לטענות המערער בהליך שבפניי.

אשר על כן, הערעורים נדחים.

17.          ועם כל הכבוד – למרות הדמיון ה”לכאורי” אין הנדון דומה לראייה, שהרי באותה הפרשה הטענה היחידה הייתה שהשופטת מסרבת לגלות אם היא מועמדת לקידום, ועם הקביעה הנורמטיבית הזאת, אשר משמעותה היא כי:

 לכאורה, וכל עוד לא הוכח אחרת, כל שופט בישראל יוכל להכריע בטענותיו של המערער במלוא האובייקטיביות, בלא ששאלת הקידום תהא רלבנטית לעניין זה. המערער אינו מבסס, איפוא, כל עילת פסילה, ודין הערעור להידחות”.

יכול לחיות גם מי שסבור אחרת, אבל לבוא ולומר כי זאת חזקה “חלוטה” אשר אינה ניתנת לסתירה, זאת כב’ הנשיא (ברק) כלל לא התכוון לומר – תנו לו את הקרדיט הזה.

18.          הנה כי כן, כב’ הנשיאה החליטה מראש שהיא לא מוכנה להקשיב לשמוע ולשקול בלב פתוח את הנטען לפניה. שהיא לא פתוחה לשכנוע.

19.          ובלשון בני אדם: אני “לא אתן לעובדות לבלבל לי את המוח”!

20.          אשר על כן מתבקשת כב’ הנשיאה לפסול את עצמה מלדון בע”פ 4575/07.

 

 

שמחה ניר, עו”ד

      המערער

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר