אופיר פינס – הגיבור שלי

אופיר פינס – הגיבור שלי

נרי אבנרי
נרי אבנרי 01.03.2007 13:53
אופיר פינס - הגיבור שלי


אופיר פינס הוא הגיבור שלי, ותקשורת שעושה מלאכתה באמונה, הייתה נושכת ומגרשת פוליטיקאים כמו פרץ, בוז’י ומג’אדלה, ומעלה על נס משרתי ציבור כמו אופיר פינס. יותר מאשר זה מגיע לו- זה מגיע לנו.



אבא של מישאל היה שופט בביהמ”ש העליון, ואבא של בוז’י היה נשיא המדינה. אם אבא של מישאל הוריש לו את העליון, הרי שאביו של בוז’י, הוריש לו את כל המדינה. מהסיבה הזו, הלגיטימיות של בוז’י לגדוע את ידו של מי שייקח ממנו את התיירות, יותר חזקה מהלגיטימיות של חשין שאיים לגדוע את ידו של מי שירים אותה על העליון. 

 

נכון, אומר בוז’י, מפלגת העבודה הבטיחה, והיא צריכה את תיק הרווחה, כדי להראות את פניה לבוחריה בהגיע זמן הבחירות. אבל מה אתם רוצים ממני? למה דווקא אני צריך לוותר? אחרי שהצטלמתי עם כוכב הכדורגל העולמי יוהאן קרויף, והדוגמנית המשתמטת משירות צבאי בר רפאלי, אתם רוצים שאעשה פוזות מול מצלמה עם סעדיה מרציאנו וויקי כנפו? לממימת?  

למרות שהוא נהנה מתקשורת אוהדת, בעיני, בוז’י היפה, הוא כל מה שמכוער בפוליטיקה הישראלית. כשנחקר במשטרה, שמר על זכות השתיקה. אחרי שצלח בשלום את הפרשה ההיא, הוא לא מפסיק לדבר. את הזעם שלו בגין ההצעה שיסכים לקבל את תיק הרווחה תמורת התיירות, ביטא במילים: “לא מוכן להיות פיון בלוח השחמט של הצמד אולמרט ופרץ”. המחאה הזאת דומה לתגובתו של אלכוהוליסט שנוטלים ממנו את בקבוק הוודקה, ובמקומו נותנים לו  בירה נשר דאייט.

אבל לא כולם בוז’י. בדיוק באותו יום שמלאו חמש עשרה שנה למותו של עמוד האש המוסרי מנחם בגין, מתבשרים אזרחי ישראל על מועמד צעיר להנהגת העבודה: אופיר פינס. לעומת בוז’י, ח”כ אופיר פינס הוא הפנים היפות, וחבל שאין לנו הרבה פוליטיקאים מהסוג הזה. אינני שותף לאידיאולוגיה שהוא מייצג, אבל בנושא היושרה, אסור שתהיה מחלוקת: כל אזרחי המדינה ללא הבדל או שיוך פוליטי, צריכים לרצות שהנבחרים יהיו ישרים, ומול פיתויי שררה יעמדו בכבוד. ואופיר פינס עשה זאת! כמו גדול!

 

הגבר הצעיר הזה ויתר על שררה, כדי לא לעשות שקר בנפשו. פינס הוא תקוותם של מיליונים, שחשים חוסר אונים מול נבחריהם, שמוכנים לשקר, לרמות, לבכות, לבגוד, לגנוב, ולרמוס כל עיקרון דמוקרטי ו/או מוסרי- רק כדי להגיע לאותו מקום, שהוא ויתר עליו.

אם פינס על הספסל, ובוז’י וראלב מג’אדלה (ושרלטנים נוספים) על המגרש- משהו רקוב כאן. אנשים טובים נפלטים, ואנשי הקומבינה שורדים או משדרגים את עצמם. פינס זרק את החולצה, וירד מהמגרש בגלל שלא רצה לשחק מלוכלך. ר’אלב מג’אדלה חשב שפינס מפונק ותמים, מפני שאינו מוכן להבין ששם המשחק הוא “חטוף כפי יכולתך”.

ולמרות שפינס התפטר בגלל מה שנתפס בעיניו פגיעה בציבור הערבי (כניסת ליברמן לממשלה), מג’אדלה- במקום להצטרף אליו- ירש אותו. “כניסתי לממשלה”, הסביר השר הטרי, “תנטרל את השפעתו של ליברמן”. על בדיחות כאלה נהוג לומר: אם זאת לא היתה המדינה שלי, גם אני הייתי צוחק.

אופיר פינס הוא הגיבור שלי, ותקשורת שעושה מלאכתה באמונה, הייתה נושכת ומגרשת פוליטיקאים כמו פרץ, בוז’י ומג’אדלה, ומעלה על נס משרתי ציבור כמו אופיר פינס. יותר מאשר זה מגיע לו- זה מגיע לנו. אני מתפלל ליום שהפוליטיקאים יפנימו: הרצון להגיע לעמדת השפעה, חייב להיות מרוסן, ומגובה מוסרית ואידיאולוגית.

נבחרים שמול שררה שוכחים את האידיאולוגיה, ומתעלמים מהבוחרים- הם הגרועים שבמשרתי הציבור. ואין כמו שרי העבודה וקדימה כדי להוכיח זאת. את החיבור בין שתי המפלגות האלה, רבין היה מכנה: “גועליציה”. למען פוליטיקה נקייה: הצביעו פינס!  



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר