ולא בגלל מה שעולל לאבי, אלא בגלל הסבל שהמיט על העם העיראקי והמוות שזרע בתוכו.

ולא רק כדי שייתן את הדין על פשעיו רציתי שסדאם יועמד למשפט – אלא גם כדי להביא את שלטון החוק, את מערכת המשפט הפועלת בתקינות והגינות, אל המדינה שרוב שנות קיומה – ב-50 השנים האחרונות ויותר – לא ידעה אותם.

ורציתי גם שסדאם יעמוד למשפט כדי שמנהיגים אחרים – במדינות ערב ומחוץ לעולם הערבי – יבינו שתמיד קיים הסיכוי שהצדק ישיג אותם, חזקים ואכזרים ככל שיהיו.

מעולם, בכל 37 השנים הללו, לא התעורר בי הדחף לנקום – הרצון לשפוך את דמו של סדאם – אף כי תאוות הנקם לא נעדרה מלבם של רוב העיראקים, ובכללם אמי הזקנה, שאמרה פעם כי תרקוד ברחובות אם וכאשר סדאם ייפול. כאשר הוא נפל, היא חזרה בה ואמרה כי תצא במחול רק כאשר הוא ימות.

אולי יש בכך משום ביטוי סמלי לתחושותיה של אשה שמרנית מאוד שלא רקדה ולא שרה מימיה, אפילו לא בצנעת ביתה, אבל הדברים משקפים גם את תחושות הכאב של עיראקים רבים שסבלו תחת משטרו של סדאם.

ואולם, מה שרציתי באמת ובתמים לראות הוא את סדאם חוסיין עומד למשפט הוגן, פתוח ונטול משוא פנים. אפילו רוצחים כמו סדאם ראויים לכך. רציתי משפט הוגן משום שקיוויתי, כי כינונו של משטר חדש בעיראק ייתן את האות לכינונה של חברה חדשה, שבה כולם, שולטים ונשלטים, יישפטו על פי אמות מידה של שוויון והגינות. קיוויתי שמשפט הוגן יהווה יסוד לשלטון חוק בחברה עיראקית שנולדה מחדש.

ולא קיוויתי שסדאם יידון למוות.

מדוע לא, נשאלתי שוב ושוב – בעיקר לנוכח ההיסטוריה האכזרית של סדאם והתפקיד המרכזי שמילא בהריגתו של אבי.

מכיוון שאני מתנגד עקרונית לעונש מוות בכל מקום בעולם, בכל עת, מכל סיבה. בעלי חיים הורגים כשהם רעבים או כשהם מרגישים מאוימים. כדי לשרוד. אבל בני אדם – לאורך כל ההיסטוריה – מכל תרבות ומכל דת הרגו מתוך תאוות בצע, רצון לכוח ולמען התענוג שעוררה בהם שפיכת דמו של הזולת.

זהו דבר פסול מעיקרו, ועלינו, בני אנוש, להתעלות מבחינה מוסרית מעל בעלי החיים, לא להיפך.

התנגדתי במיוחד להטלת עונש מוות על סדאם, או על כל פוליטיקאי אחר בעיראק, משום שהריגת יריבים מאפיינת את השיח הפוליטי בעיראק. האמנתי, ואני עדיין מאמין, שכל עוד לא יופיע מנהיג שיהיה לו אומץ מוסרי לומר “עד כאן”, לא יהיה סוף למעגל הצדק של המנצחים, נגע שפשה בעיראק זמן רב לפני עליית סדאם.

רציתי, לפחות הפעם, שמישהו יראה לעיראקים שאנשים נאורים אינם עושים דברים שאפילו בעלי חיים אינם מסוגלים לעשות – להרוג מתוך נקמה.

אני מבין היטב את הזעם השורר בקרב העיראקים. רבים מהם לא רק פיללו שהרודן ייתלה, אלא גם שבשרו ייקרע לגזרים קבל עם ועולם ויינתן למאכל לבעלי חיים. אחרי הכל, זו עדיין חברה שבטית.

אבל מה שהעיראקים צריכים היום איננו מנהיג שיספק את תאוות הנקם שלהם, אלא מנהיג שיעלה אותם על הנתיב שאומות אחרות בחרו ללכת בו לפניהם. אין משרתים את הצדק על ידי מעשי הרג נוספים, אפילו כשהאיש המוצא להורג הורשע ברצח עם.

_________________________
* הכותב הוא אזרח קנדי יליד עיראק, העוסק בנדל”ן. אביו, ראשיד מוסלח, שר פנים לשעבר בממשלת עיראק, הוצא להורג בינואר 1970, שנתיים לאחר שמפלגת הבעת בראשות סדאם חוסיין תפסה את השלטון