גנבים בלילה, שפנים גם ביום

גנבים בלילה, שפנים גם ביום

קימקא
שמחה ניר, עו”ד 02.12.2006 01:02
גנבים בלילה, שפנים גם ביום


אכן, שופטי הבג”ץ פרסם את פסק דינו בעניין ועדת החקירה לכשלי מלחמת לבנון השנייה כגנבים בלילה, אבל מה שמפריע לי כאן הוא שאותו “גורם מתחום האקדמיה המשפטית” אשר אמר את זה אינו מוכן לקיים את מצוות “לך תזדהה”. שפנים ביום.



גנבים בלילה, שפנים גם ביום

איזה ערך יש לביקורת הכי נכונה, הכי צודקת, כאשר המבקר אינו מוכן להעמיד את המוניטין שלו לרשות הדיעות שהוא מביע. “גורם מתחום האקדמיה המשפטית” יכול להיות מרצה זוטר, ואפילו סטודנט שנה א’.

אם אמיל זולא היה מביע את ה”ז’אקיז” שלו בלחישה “שלא לייחוס” באזנו של עיתונאי, ולא במכתב גלוי אל נשיא הרפובליקה הצרפתית, בעמוד השער של ה L’Aurore, אלפרד דרייפוס היה נשאר לעולמים כיהודי אשר בגד בארצו-מולדתו.

 

הבג”ץ דחה (ברוב “דחוק”, כמו שאומרים: המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין והשופטים אשר גרוניס, סלים ג’ובראן, אסתר חיות, מול השופטים איילה פרוקצ’יה, מרים נאור, אליקים רובינשטיין) את העתירות להקמתה של ועדת חקירה “ממלכתית” (דהיינו לפי חוק ועדות החקירה) לעניין מלחמת לבנון השנייה, תחת ועדת וינוגרד, אשר הוקמה ואויישה על ידי הממשלה עצמה.

הגם שאני תומך בדעת המיעוט – גם דעת הרוב, השגוייה, לטעמי, היא לגיטימית, אבל אופן הפרסום ועיתויו היו בעייתיים מאוד: במקום לזמן את הצדדים, כמקובל, לשימוע פסק-הדין, ורק אחר-כך, לפחות מטעמי הנימוס, להעלות אותו לאתר מערכת המשפט, העלו את פסק-הדין לאתר בחשכת-ליל, פשוטו כמשמעו, דבר המעיד על מצפון רע.

כך אבירם זינו (Ynet, 1/12/2006):

גורם מתחום האקדמיה המשפטית אמר הבוקר ל-ynet: “מאז ומעולם לא היה מצב בו בית המשפט העליון שיגר פסק דין, בוודאי ובוודאי שבעניין כל כך חשוב וכל כך עקרוני, באמצעות האינטרנט מבלי להודיע לצדדים, מבלי להודיע למדינה ואפילו מבלי להודיע לשאר אמצעי התקשורת ועוד בשעה כל כך מאוחרת. כנראה שבג”ץ מי שמתביישים בפסק הדין הזה ולכן הם בוחרים להתנהג כמו גנבים בלילה”.

מי שמכיר את תרבות השפיטה של שופטי ישראל לא יכול להיות מופתע, אפילו אם התנהגותם במקרה קונקרטי זה או אחר הינה אמצאה חדשה, כי, כשם שלמדנו בפקולטה למשפטים כי the categories of negligence are never closed, כך גם כושר ההמצאה של השופטים – עניין המצריך התייחסות נפרדת – לעולם לא נגמר.

מה שמפריע לי כאן הוא שאותו “גורם מתחום האקדמיה המשפטית” אינו מוכן לקיים את מצוות לך תזדהה.

איזה ערך יש לביקורת הכי נכונה, הכי צודקת, כאשר המבקר אינו מוכן להעמיד את המוניטין שלו לרשות הדיעות שהוא מביע. “גורם מתחום האקדמיה המשפטית” יכול להיות מרצה זוטר, ואפילו סטודנט שנה א’. תיאורטית זה יכול להיות “גורם” מתחום דמיונו הפרטי של העיתונאי, אבל כיוון שבמקום הזה איני עוסק בביקורת העיתונות, וגם איני רוצה לחשוד בכשרים, איני מביא אפשרות זאת בחשבון, אלא לצורך אמדן  ערכה ומשקלה של דעתו של אותו “גורם מתחום האקדמיה המשפטית”.

אם אמיל זולא היה מביע את הז’אקיז שלו בלחישה “שלא לייחוס” באזנו של עיתונאי, ולא במכתב גלוי אל נשיא הרפובליקה הצרפתית, בעמוד השער של ה- L’Aurore, אלפרד דרייפוס היה נשאר לעולמים כיהודי אשר בגד בארצו-מולדתו.

אני משער כי ה”גורם” אשר דיבר על “גנבים בלילה” תופס עמדה בכירה באקדמיה, ואני תוהה מדוע הוא חושש להביע את דעתו בגלוי. האם הוא חושש שהשופטים בעליון יפסיקו לצטט ממאמריו וספריו? האם, בנוסף לעיסוקו באקדמיה, הוא מנהל גם פראקטיקה פרטית, והוא חושש שהשופטים יתחשבנו איתו על הביקורת הזאת?

צר לי מאוד, אבל מי שחושש לבקר את השופטים בגלוי – עדיף לו שישתוק, ולא ינהג כמנהג השפנים, לא ביום ולא בלילה.

והגיע הזמן שהפקולטות למשפטים תכנסנה לתוכניות הלימודים שלהן מקצוע נוסף: תרבות השפיטה.

 

המלצות היום:

בית הדין לעבודה: פסק-דין במצפון רע

פסק הדין בעניין רצח דני כץ – במצפון רע, ממרומי המקפצה

עוד באותה הפרשה: מדוע השופטים אוהבים כל כך את המלכה?



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר