שפיטה תקשורתית

שפיטה תקשורתית

יראון פסטינגר
25.11.2006 22:37
שפיטה תקשורתית


מערכת המשפט בישראל, שידעה רק לפני כחמש עשרה שנה, לנתק עצמה לחלוטין מדעת הקהל ומכותרות התקשורת, ולהוריד מעמוד התליה פושע נאצי לאחר שהורשע, על אף ששימש כשומר במחנה ריכוז, הגיעה תוך מספר שנים למצב בו עצם אי התלות והעצמאות השיפוטית עומדים למבחן קשה מנשוא.



עונש המאסר החמור שהוטל על עו”ד קלגסבלד בעקבות התאונה הקשה בה היה מעורב, מעורר מחשבות נוגות. פעם נוספת אנו עדים כיצד התלהטות וסנסציה תקשורתית משפיעים על בית המשפט בתיקים של נאשמים מפורסמים ואישי ציבור. הסימביוזה בין התקשורת לבין הפרקליטות והמשטרה הגיעה לאחרונה לשיאים חדשים המסכנים את העצמאות ואי התלות השיפוטית, – שהינה בסופו של דבר פיקציה חברתית העומדת ביסוד קיומה של מערכת המשפט.

השופטים הינם בני אדם, וחשיפה תקשורתית אינטנסיבית עלולה, באופן טבעי, להשפיע על שיקול דעתם ולערער את עצמאות השפיטה כפי שהתריע לאחרונה השופט בדימוס מישאל חשין, בדבריו האמיצים בנוגע לפרשת הנשיא.

חשיפה תקשורתית אינטנסיבית ומתמשכת של עדויות מצד אחד בלבד, כפי שמתרחש בעניינו של הנשיא, כאשר הוא עצמו עדיין בחזקת נחקר שאיננו יכול להגיב על ההאשמות נגדו מחשש שיואשם בשיבוש הליכים, יוצרת דעה קדומה חזקה העלולה לעוות את עצם ההליך המשפטי.

דברים דומים התרחשו גם בפרשת רמון, שעה שצמרת התביעה הפעילה את המכבש התקשורתי כנגד השר, כאשר גברו הקולות אשר ערערו על שיקול הדעת על עצם העמדה לדין בעניין זה.

בארצות הברית במקרים בהם החשיפה התקשורתית מביאה לחשש כי המושבעים עשויים להיות מושפעים ממנה, ניתן לבטל את המשפט בגין הגנה מן הצדק.

בישראל אין משפט מושבעים, והשופטים הינם שופטים מקצועיים האמורים לנתק עצמם מהשפעה תקשורתית כזו או אחרת. אולם, המציאות מורכבת קצת יותר: מרבית השופטים בערכאות הנמוכות הינם ממסדיים באורינטציה שלהם, יוצאי מקומות עבודה ציבוריים כמו הפרקליטות, הצבא או המדינה, אשר סבורים כי בדרך כלל לעדות השוטר או להצהרת הפרקליט אין “אינטרס אישי” ולכן יש לקבלן כתורה מסיני, רחמנא ליצלן. זאת מבלי להיכנס להליכי הסינון והמיון השנויים במחלוקת של הועדה לבחירת שופטים. בנתוני פתיחה אלה, מסע תקשורתי מתלהם, כמו שקרה במקרה התאונה המזעזעת והטראגית בה היה מעורב עו”ד קלגסבלד, עלול להפוך לציד מכשפות. 

 

העלאת רף הענישה בפלילים היא נורמה חשובה אך אין להגיע אליה בשל כותרות בעיתונים.

עוד זכורה לנו פרשת דרעי, שם שלושה שופטים בכירים, מן הסתם בהשפעת מסע תקשורתי שנמשך שנים, שלחו רמז מעורפל בפסק דינם במחוזי לפיו הנאשם רצח את אימה המאמצת של אשתו, לא פחות(!), אשמה שלא הואשם בגינה כלל, שכן היה מדובר במשפט שוחד ולא במשפט רצח. בערעור בבית המשפט העליון חזרה בה המדינה מכל שמץ טענה בעניין זה, אולם כוס התרעלה התקשורתית עשתה את שלה, “המטרה” הושגה ודרעי הורשע.

מערכת המשפט בישראל, שידעה רק לפני כחמש עשרה שנה, לנתק עצמה לחלוטין מדעת הקהל ומכותרות התקשורת, ולהוריד מעמוד התליה פושע נאצי לאחר שהורשע, על אף ששימש כשומר במחנה ריכוז, הגיעה תוך מספר שנים למצב בו עצם אי התלות והעצמאות השיפוטית עומדים למבחן קשה מנשוא.

בתוך מספר שנים לא רב, הביאו התרופפות כללי הסוביודיצה, בצד הדלפות בלתי פוסקות מחדרי החקירות ומהפרקליטות, לסיכון קיומו של הליך משפטי הוגן ולעצמאות מערכת השפיטה.

מוטב שקברניטי מערכת המשפט ידעו להפסיק התדרדרות חמורה זו בטרם המערכת המשפטית המפוארת שנבנתה במשך עשרות שנים ושהגיעה להישגים כבירים תהפוך לבית משפט שדה אשר תוצאותיו תהיינה תלויות בחריצת הדין המוקדמת בעיתונות.

בשולי הדברים, יצויין כי הח”מ איננו נמנה על ידידיו או מקורביו של עו”ד קלגסבלד.

 

הכותב הינו חבר הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר