בתשובה לשאלות למאמרים “אמת וחובה” ו-“יוזמה מול יוזמות“

            לדעתי אין בחברה הפלשתינית נכונות כל שהיא להכיר בזכותם של היהודים למדינה משלהם אפילו על מקצת ארץ ישראל. אני מניח שבנושא הזה אין לנו מחלוקת .בצד הנושא העקרוני אין כרגע ממילא מנהיגות רלוונטית בחברה הפלשתינית, אבו מאזן הוא חסר ערך והחמאס חסר נכונות לכל מו”מ עם ישראל אפילו על יצוא תפוזים.

             השאלה לכן מה עושים עם אותם ערבים שלעולם לא יסכימו להיותנו כאן. משפע של סיבות מוסריות וגם מעשיות הפתרון של גירושם הוא בלתי מוסרי ולדעתי גם בלתי מעשי נוכח התלות והקשרים שיש לנו עם העולם הצבוע ( עצוב אבל נתון קבוע ). לכן אני מציע ” לשחק את המשחק שלהם ” להציע מו”מ אבל לדרוש שהוא יתחיל בהכרה עקרונית על זכותנו למדינת לאום בארץ ישראל . להערכתי במקרה כזה הם יתקעו את המו”מ מפני שהכרה עקרונית כזו סותרת את זכות השיבה. לכן מה שחשוב שהם יהיו בעמדת סרבנות ולא אנחנו.  שאנחנו כאילו מסכימים למו”מ והם דווקא הסרבנים . זה מאד חשוב. בעיני המו”מ הוא מס לקהילה הבין לאומית כמו כל 120 תהליכי השלום מאז 1923 שנכשלו עד כה וכשהוא מנוהל בחוכמה ומתחיל לא בזכויות הפלשתינים אלא בזכויות היהודים הוא יכול להביא רווח מדיני רב למרות שלא יצמח ממנו שלום.

            אני מניח שכדי להיות מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית אנחנו צריכים להוציא את רוב הפלשתינים משליטתנו ולכן צריך למצוא נוסחה של מינימום שטח שנמסר לפלשתינים עם מכסימום ערבים – רצועת עזה היא לכן דוגמא טובה. מהשטח הזה עלינו לצאת ולהשאיר לפלשתינים לנהל את עצמם כרצונם ובמקביל לפתח יכולת פעולה צבאית ניידת ולא קבועה לצורך מלחמה בטרור מבלי לשלוט קבע בשטח.

            את הגבול המעשי בינינו לפלשתינים נקבע בהידברות בין ימין לשמאל שבו נדון גם במה זה בדיוק מדינה יהודית ומה זה בדיוק מדינה דמוקרטית ומה גבולותיה והסכם השלום האמיתי יהיה סביב תוכנית פעולה משותפת לשמאל ולימין המתונים בארץ. את התוכנית הזו צריך לבצע במנותק מהתוצאות הצבאיות של המלחמה בטרור מפני שאחרת הטרור הפלשתיני מכתיב את ההתנהגות האסטרטגית של ישראל.

            לגבי פתרון צבאי לטרור, נצטרך להלחם עוד הרבה שנים כמו שנלחמו מאז תחילת הציונות ולאף מחנה עוד אין מרשם מלא כיצד לחסל לחלוטין את הטרור. בכל מיקרה כרגע צה”ל וכל ישראל נמצאים במשבר וכנראה שהעתיד הקרוב יהיה לא טוב. יתכן שבשיטות יותר ממוקדות ונכונות לסכן חיילים נגיע לתוצאות טובות יותר.  אני לא מדבר על הפגזות , הפצצות והרס שכונות אלא על חיסולים במגע קרוב , לקיחת שבויים בפשיטות פתע , מארבי צלפים . חלק מהרעיונות ידועים לצה”ל אבל הוא משותק בגלל החשש החודר לעצמות מהרוגים לנו ולכן הוא מעדיף לוחמה לא יעילה מרחוק במקום לוחמה יעילה מאד מקרוב.

הערה אחרונה, הפלדה חזקה מהברזל בגלל הגמישות , המפעל הציוני הצליח עד כה בגלל שהוא ידע להפגין גמישות .