נכה צה”ל שמקבל זכות לרכב רפואי עלול להיתקל במציאות משונה. מתברר שאם ברצונו של הנכה לממש את זכותו לקבלת רכב רפואי פתאום רישיון הנהיגה שלו נימצא בסכנה! לא רק רישיון הנהיגה, גם האישיות שלו מוטלת בספק!

מסתבר שכמעט כל נכה שרוצה לממש את זכותו לרכב רפואי חייב לעבור מבחנים במכון לבטיחות של משרד הבריאות.

ביום שלישי 20 ספטמבר 2005,  ברשת ב’, ערך גבי גזית ראיון עם נכה צה”ל, הוא סיפר על כוונתו לתבוע את המכון לבטיחות ובצדק רב. אותו נכה שהוא נהג וותיק סיפר שעה ארוכה על מסכת התעללות והתעמרות של עובדי המכון. שאלות פולשניות ומביכות על הפנטזיות המיניות ועל חיי המין שלו, מבחני נהיגה (טסטים) מחודשים ומשפילים, שלילת רישיון הנהיגה, רישיון נהיגה על תנאי ועוד סיטואציות המתאימות אולי למדינות העולם השלישי. כל זאת מדוע? כל זאת בגלל שרצה לממש את זכותו לרכב רפואי ממשרד הביטחון. אילו לא היה מבקש לממש את זכותו לרכב הרפואי ממשרד הביטחון לא היה רישיונו בסכנת שלילה לא היה נישלח למכון לבטיחות ולא היה עובר מסכת התעללות כזאת.

אני מדגיש שוב, מדובר בנכה צה”ל הזקוק לרכב רפואי על פי קביעת אגף השיקום!

לאותו שידור הועלה גם יו”ר ארגון נכי צה”ל מר מוץ מטלון. מר מטלון אמר כי הוא לא ידע על המתרחש במכון לבטיחות (וכאן שאלה מעניינת, האם הוא לא נישלח למכון לבטיחות בדרכים?), לצערי הרב הזמן הקצר שניתן ליו”ר ארגון נכי צה”ל בשידור חי בוזבז על הלצות בנושא הפנטזיות המיניות בזמן נהיגה, זאת במקום להעביר למכון לבטיחות  מסר מידי ברור ותקיף, ובשידור חי, חבל.

במקרה, ואולי לא במקרה, יצא לי לקרוא על הנושא גם בפורום נכי צה”ל, החלטתי לבדוק את הנושא ולשאול נכים, לתדהמתי הרבה, כל הנכים ששמעו על כוונתי לכתוב על הנושא דרשו בכל תוקף ששמם לא יוזכר, הם מפחדים!!!! מה זה מפחדים, משקשקים!!!!

מתוך המבחר (והיה מבחר) בחרתי שלוש דוגמאות:

מספר לי ר. נכה צה”ל רתוק לכיסא גלגלים, אדם נבון חכם עם עשייה רבה: “זו פשוט בושה לאינטליגנציה. שאלות טיפשיות כמו: האם אתה משתמש בסמים? האם אתה צורך אלכוהול? האם אתה מזריק מדיי פעם? האם גנבת משהו? האם השתתפת בשוד? האם אתה מחליף את היום עם הלילה? ועוד”, את התשובות לבדיקות קיבל ר. לאחר שלושה חודשים !? כמובן שבינתיים לא יכול היה לרכוש רכב רפואי.

מספרת לי י. נכת צה”ל קשה חולה אונקולוגית, בחורה חכמה ומשכילה: “למרות שמאד קשה לי לקום מוקדם בבוקר בגלל נכותי הקשה הגעתי ב- 8:00, לא חלמתי שאסיים את הבדיקות המטומטמות האלה בסביבות שעה  17:00 מותשת לחלוטין. כל זאת על מה? על מקבץ של מאות או אלפי שאלות שלרובן ככולן כל קשר בינן לבין כושר נהיגה דמיוני לחלוטין, שאלות חודרניות מבזות ומשפילות גם בשאלונים וגם בשאלות הרופאים המקצועיים, רופא פנימי, רופא עיניים, פסיכיאטר ופסיכולוג.”

גם י. קיבלה את התשובות לאחר מספר חודשים!

אבל את העדות המצמררת ביותר סיפר לי ש., גם הוא כמו כל השאר חשש מאד מפרסום שמו וכך התחייבתי. אצל ש. הכול עוד טרי וטראומתי. לאחר מאבקים של שנים נוספו לאחוזי נכותו 5% נוספים מה שהקנה לו זכות לרכב רפואי. לאחר המתנה ארוכה קיבל סוף סוף זימון למכון לבטיחות בדרכים. גם הוא הגיע למשרדיי המכון בשעה 08:00 לבוש במיטב מחלצותיו עם רוח אופטימית ועליזה. ש. נהג ונוהג הרבה מאד בכל סוגי רכב אפשרי בים וביבשה, חובב ספורט מוטורי משחר ילדותו. עבר נהיגה של עשרות שנים ללא עבירת תנועה אחת.

מספר ש.: “נכנסתי למשרדי המכון דרך דלת פלדה מאובטחת בשני שומרים כמו במעוז מבוצר. הוכיתי בשוק מאווירת הנכאים ששוררת במקום, גרוע מבית הלוויות. כמעט כול העובדים מסתובבים עם ארשת פנים רצינית כאילו כל משאות כל העולם ואשתו מוטלות על כתפיהם. אפילו בת צחוק קלה לא הצליחה להסתנן מבעד לחלונות האטומים. אפילו קרן שמש לא מצאת שם. השירותים היו במצב גרוע יותר מהשירותים הציבוריים בשווקים המוזנחים ביותר (וכאן מדובר בשירותים של משרד הבריאות), עשן סיגריות כבד וחריף אפף את חדרו של אחד הרופאים הבכירים ודלף למסדרון, וזה לא הכול, לאחר שמלאתי טפסים שונים שכוללים (כמובן) וויתורי סודיות למיניהם נשלחתי לחדר בחינות. בחדר הייתה בחורה נאה שבתוקף תפקידה אימצה לעצמה ארשת פנים של סוהרת קשוחה וגם טון קולה היה בהתאם.  “אוהווו, נכה צה”ל! יש לך המון שאלות לענות” אמרה בקשיחות ואני עוד לא הבנתי למה היא מתכוונת (בדיעבד התברר שלנבדקים אחרים השאלון קצר הרבה יותר), וכך התחיל זרם חוברות השאלונים אחד אחרי השני, את אחד השאלונים הראשונים בדקה הפקידה בהפגנתיות ובסבר פנים חמורות מול עיניי, כאשר היא מאפשרת לי בכוונה לראות שהתשובות “הנכונות” שעניתי היו “רק” 16 מתוך 20. בהפגנתיות נתנה לי טקסט כתוב ודרשה שאקרא בעיון. הטקסט היה בעצם אזהרה ורמז על כך שאיני עונה על השאלות במלוא הכנות (?!) ואני חייב לענות על כל השאלות בכנות מלאה! נווו מאז כיתה ז’ לא ננזפתי כך, אני בסך הכול דוהר בקצב מסחרר לגיל 60 ועדיין צריך הטפות מוסר מכאלה שהם בגיל ילדיי, עולם משונה.

אתם חושבים שבזאת סיימתי את ה”זובור”, אז זהו שממש לא! באמצע מילוי אחד השאלונים נשמעה פקודה חדה ונוקבת “מר ש. תעזוב מיד הכול על השולחן ותיגש אלי!!!” הלב המזדקן שלי התחיל לפעום בקצב מטורף, מה כבר עשיתי? מה עוללתי? מה כבר חטאתי?, אבל מסתבר שממש כלום, אחד הרופאים המקצועיים החליט שהוא חייב לראות אותי מיידית למרות שאני מרוכז בערימת השאלות והמבחנים. אבל הפקודה הנחרצת יצאה לדרך. תופעה זו חזרה פעמיים נוספות.

לעניין השאלות (אני מציע לשבת לפני שקוראים את השאלות), אני רוצה להבהיר שאלו אמורים להיות מבדקים לכשרות נהיגה עקב נכות! והנה לקט קטן:

האם יש לך הזיות מיניות בלילה? האם אתה אוהב את אבא שלך? האם אתה אוהב את אימא שלך? האם אתה מסופק מינית? האם יוצא לך להתקלח יותר משלוש פעמים ביום? האם יוצא שאתה מחליף את היום והלילה? האם אתה שונא את אבא שלך? האם אתה שונא את אימא שלך? האם אתה חושב שאתה מנהיג?

האם אחרים חושבים שאתה מנהיג? האם אתה רוצה להיות טייס? האם אתה רוצה להיות איש ביטחון?

אם הייתה אפשרות האם היית רוצה לנהוג במהירות של יותר מ 140 קמ”ש? האם אתה אוהב להשפיל אנשים? האם אתה חושב שאתה יכול להרים פרויקטים? כיצד אתה חושב שאנשים חושבים עליך? 

וזה רק לקט קטן ומזערי משאלות כאלה ודומות, אני הייתי מגדיר זאת כבושה לאינטליגנציה של המין האנושי.

אם חשבתם שכאן תמו תלאותיי אז טעות בידיכם. לאחר השאלות הכתובות הגיע שלב השאלות בעל פה. הגעתי לפסיכולוגית ששלפה מספר קלפים מסמורטטים מטונפים ושבעי תלאות, כאילו שלפו אותם מפח האשפה הציבורי, התבקשתי להעתיק במדויק את המצויר באותם קלפים מסמורטטים ודוחים, לאחר שסיימתי את זובור הציורים היו מספר שאלות שכל קשר ביניהם לנהיגה דמיוני לחלוטין, שוב התבקשתי לצייר, הפעם התבקשתי לצייר מהזיכרון את הצורות שהיו על הסמרטוטים בצורת קלפים שראיתי קודם לכן, כמובן שזכרתי רק חלק קטן, ואני עדיין אני מנסה למצוא את הקשר בין זה לבין כושר הנהיגה שלי. שאלתי את הפסיכולוגית אם היא מודעת לכך שהפגיעה שלי הייתה לפני יותר מעשור שנים? ומאז ועד היום נהגתי בארץ ובחו”ל מאות אלפי ק”מ ללא תאונות וללא עבירות תנועה. הוספתי ושאלתי אם זה הגיוני שבגלל הרצון לממש זכות לרכב רפואי אני צריך לעבור השפלה כזאת? התשובה הלקונית וחסרת הסבלנות הייתה: ‘משרד הביטחון שלח אותך’.”

“אילו ידעתי מראש איזה מסכת ייסורים אני עומד לעבור הייתי מוותר על הרכב הרפואי” מסכם ש. בכאב רב.

יש לציין ש-ש. המתין לתשובה מהמכון יותר משלושה חודשים. אם נחבר את זמן ההמתנה מרגע שהוא הגיש את הבקשה למימוש זכותו לרכב רפואי ממשרד הביטחון ועד לקבלת התשובה נקבל המתנה של  יותר מחצי שנה! אתם מבינים? המתנה לכל האישורים לקבלת רכב רפואי נמשכת יותר מחצי שנה. בהתחשב בבירוקרטיה הרגילה, הזמנת הרכב בחברה, המתנה להגעת הרכב וכו’ עברה כמעט שנה!!! לא מדובר ברכב שעשועים או במכונית ספורט יוקרתית. מדובר ברכב רפואי שהמדינה הבינה והכירה בחשיבותו לנכה! מישהו חושב שיש סיבה הגיונית מדוע הנכה לא יקבל את רכב תוך מכסימום שבוע מיום ההכרה בזכותו לרכב רפואי?

ואם כל זה אינו מספיק הנה מגיע הדובדבן שבקצפת: גם י. וגם ש. קיבלו מהמכון לבטיחות בדרכים זימון למבדקי השפלה נוספים כעבור שנה והפעם הם גם חייבים לשלם אגרה…….

האמת היא שממש לא ידעתי מה לעשות עם החומר הזה. מצד אחד חוסר צדק והגיון משווע ומצד שני לך תילחם בטחנות רוח, ואני ממש לא דון קישוט. אבל סיפורי הנכים לא נתנו לי מנוח ובלילות טרודי שינה ישבתי לכתוב.

שיתפתי בפרטי הסיפור עיתונאי בכיר מהצפון והוא הציע לי לפנות לבית חולים “בני ציון” למכון לשיקום נהיגה. שם נפגשתי עם האנטי תזה של מה שכתבתי עד כה. קיבלה אותי סופי בחביבות ובחיוך, הסבירה לי על התנהלות המכון שהוא חלק מהמחלקה לריפוי בעיסוק. כאן מסתבר עובדים בדיוק לפי הסטנדרטים המקובלים באוסטרליה קנדה ובארצות הברית. יש סימולאטור נהיגה משוכלל, השאלות הגיוניות ולא פולשניות, הכול מרוכז וממוקד להתאים לכל נכה לפי סוג נכותו את המתקנים ואת יכולת הנהיגה. כאן מבינים שרישיון נהיגה הוא אחד הכלים החשובים ביותר לשיקום הנכה גם פיזית וחשוב יותר, חשוב נפשית. למרות כל זאת משרד הבריאות אינו מכיר בחוות הדעת של המכון “הם בדרך כלל מתחשבים בחוות הדעת שלנו” אומרת סופי בעצב ובזהירות “אבל מסרבים להכיר רשמית בחוות הדעת”. מסתבר שמדינת ישראל העובדת בנושא זה ממש כמו בשנות ה–50, מסרבת בכל תוקף (כנראה מסיבות של יוקרה וכוח) לקבל את הקידמה וההיגיון. אוסטרליה קנדה וארצות הברית לא נחשבות בעיניי מדינת ישראל, ואנחנו ה”אור לגויים”! ה”אח הגדול” במדינת ישראל חייב לדעת אפילו מה הן מחשבותיך המיניות כדי לאשר לך לנהוג ברכב רפואי!

יום אחד יד המקרה הפגישה אותי עם פסיכולוגית בכירה ממדרשת רופין. סיפרתי לה את הסיפור, ופתאום היא עוצרת אותי ואומרת לי: “רגע, לפי הסיפור שלך זה מבחן 300, זה מבחן אישיות!” אני הוכיתי בהלם, פתאום נפלו לי כל האסימונים, משרד הבריאות עושה לנכי צה”ל (אולי בהוראת משרד הביטחון) מבדקי אישיות כתנאי לקבלת רישיון נהיגה למי שזכאי לרכב רפואי?!

לקחתי יוזמה ושאלתי רופא מחוזי מהוותיקים באגף השיקום, הוא אמר לי שהם אינם שולחים בהכרח כל אחד למבדקים אלה. כאן נשאלת שאלה חשובה, מה הקריטריונים? האם יש כאלה שהאישיות שלהם אינה משתנה עם מימוש הזכות לרכב רפואי?

שאלתי נכים רבים עם סוגי נכות שונים אם גם הם “זכו” למבדקים המשפילים וכולם השיבו בחיוב, למען גילוי נאות, לא נפגשתי עם נכה שלא עבר מבדקים אלה,  אבל לעומת זאת אני מסופק אם שולחים למבדקים אלה קצינים בכירים או בעלי משרות בכירות.

הכתבה נשלחה ע”י הכותב למשרד שר הבריאות לבקשת תגובה אך לא זכתה להתייחסות.

פורסם באתר מיבזק