עייפתי מישראל

עייפתי מישראל


ג’וזף פארא 11.09.2006 04:30
חפשו את ישראל...

חפשו את ישראל…


מאמריו של ג’וזף פארא, עתונאי מוכר ורציני, אינם זוכים כלל לחשיפה בתיקשורת ההמונים הישראלית. בהיותו אוהב ישראל, מאמריו אינם שמאליטיקלי קורקט, ועל כן לא יבוא בקהלם של חיים יבין ואילנה דיין. במקביל, כל ציוץ וכל נהימה של “דורשי טובתנו”, שוחרי “שלומנו” למיניהם, בעולם הפוליטיקלי קורקט – מדינאים ו”עתונאים” – זוכים בהתפלשות “כתבינו” בעפר רגליהם (ע”ע אחמד טיבי).



May 15, 2006

 

עייפתי מישראל

 

 תרגום: חנה אייזנמן


את שמי כתומך נלהב בישראל רכשתי בדרכים הבאות:

 

כעתונאי אמריקני ממוצא ערבי, עשיתי ככל יכלתי, במשך עשרים השנים האחרונות, למשוך את השטיח מתחת לאגדות הסובבות את הסכסוך הישראלי ערבי – לנפץ את התפיסה המוטעית מיסודה של האירועים, המבוססת בעיקרה על שקרים משכנעים, עיוותים מכוונים ותעמולה בלתי נלאית של משטרים ערביים ומוסלמיים ושל מליצי היושר שלהם, הנימנים על קהל שונאי אמריקה וישראל ברחבי תבל.

 

כעתונאי אמריקני נוצרי שוחר חופש שהיתה לו ההזדמנות לדרוך על אדמת המזרח התיכון, לא נסתרה ממני העובדה שבעולם הערבי והמוסלמי שולטים משטרים של עריצות, פאשיזם ואנטישמיות, כאלה שלא היינו רוצים לראות בהתפשטותם.

 

כעתונאי מצאתי שישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון, המכבדת את חופש העתונות. עובדה זו התחזקה בתודעתנו ב-WND (WORLDNETDAILY, אתר האינטרנט של ג’וזף פארא) כאשר נמנעה כניסתו לסוריה של מנהל משרדנו בירושלים, אהרון קליין, בגלל היותו יהודי.

 

ליהודים ששרדו את נפילתן של אימפריות רבות שניסו להשמידם, בתוכן האימפריה המצרית, רומא, בבל ופרס ועוד, יש רק מולדת אחת, ישראל, בה שלטו ברציפות במשך ארבעת-אלפים שנה, והיא מעולם לא היתה מדינת הלאום של עמים אחרים.

 

למרות כל זאת, איני מוצא לי עוד כחובה להגן על ישראל, ובוודאי לא על הממשל הנוכחי, אותה קואליציה מיותרת, העושה את הכל, כדי להביא את עמה להתאבדות לאומית.

 

ראש ממשלת ישראל, אותו הערכתי בעבר, כמו את קודמו, אריאל שרון, כאיש הגיוני, מאוזן ומתאים להגן על האינטרסים של ארצו, מתעקש לצאת לפשוט יד בוואשינגטון.

 

הוא מצפה, בתור ההחלה, להתחייבות של ארה”ב לסיוע של עד 10 בליוני דולר לביצוע תכניתו לנסיגה לאומית, לפיוס הג’יהאד העולמי ולהפקרתם של 200,000 אזרחים ישראליים, שבנו את ביתם בארצו ההסטורית של העם היהודי, ביהודה ובשומרון, על פי החלטות והמלצות של ממשלות קודמות.

 

אולמרט מגיע לכאן כדי להשיג תמיכה של הממשל והקונגרס לסיבוב חדש של “התנתקות”, זאת לנסיגה מ-90-95 אחוזים של מה שאנו קוראים בדרך כלל – “הגדה המערבית”, כולל חלקים גדולים של ירושלים, שהוכרה תמיד כבירתו הנצחית של העם היהודי.

 

הוא עושה זאת תוך ידיעה ברורה שפינוי רצועת עזה בקיץ האחרון היה פשע שאין לו כפרה נגד העם היהודי, נגד החברה המערבית ונגד החופש בכלל, כאשר הטרוריסטים של החמאס, דודניהם היקרים של אוסאמה בן לאדן, אל-קעאידה וארגון חיזבאללה האיראני, שולטים בשטח ומאיימים יותר מתמיד על חיי האזרחים בישראל.

הוא עושה זאת מתוך ידיעה מלאה שהחמאס מתכונן להקים מדינה ברוח הטאליבן, בחסות פלשתינאית – כולל את השטחים שטוהרו אתנית מן היהודים.

הוא עושה זאת מתוך ידיעה מלאה, שהאדמות הננטשות תהפוכנה לבסיסי פעולה ותוקפנות שיאיימו לא רק על ישראל ושכנותיה, ירדן ולבנון, אלא, בסופו של דבר גם על עיראק המשוחררת.

 

על כן איני מרגיש עוד חובה להגן על ישראל. עייפתי מלהסביר את המהלכים חסרי הפשר של עם המלקה את עצמו. עייפתי מלנסות ולהצדיק מדינה ועם שאינם מסוגלים עוד להבחין בין טוב לרע.

 

אני מביט בירושלים ובוכה.

 

אני יודע שאני מבטא את רגשותיהם של יהודים ונוצרים רבים ברחבי העולם, הרואים בכניעת ישראל בוגדנות פחדנית, אות לכך שמדינת היהודים שמה מבטחה בוואשינגטון וב”דיפלומטיה בינלאומית” ולא באלוקי אברהם, יצחק ויעקב.

 

במהלך ההסטוריה חזר עם ישראל פעמים רבות על השגיאה של עזיבת אלוקיו. במהלך ההסטוריה שגה העם היהודי שוב ושוב בהעדפת הבטחות של מלכים ושרים על פני הבטחות האלוקים. עם ישראל השלים שוב ושוב עם אויבים אכזרים המבקשים לא רק להשמיד את היהודים אלא מבקשים גם לדכא את עמיהם, שלהם.

 

די ל”שלום תמורת שטחים”. זה מעולם לא עבד, לא בדברי ימי ישראל ולא בדברי העמים. די לנסיגות. די לנסיגות חד צדדיות. די לכניעה בשלבים. די לפיוס הרשע. די לטירוף.

 

פשרה עם הרע, זה הרע! וזה מה שעושה ישראל. אשר לי ולביתי, לא ניקח חלק בזה. אני אמשיך לעבוד את ה’ ולהתפלל לשלומה של ירושלים.

 

דבר אחד בטוח. שלום לא יבוא בהנהגתם של אהוד אולמרט ואריאל שרון. אם העם היהודי רוצה להתנתק, שתהיה זו התנתקות מ”מנהיגים” כאלה – “מנהיגים” כצלמו וכדמותו ומקבלי מורשתו של נוויל צ’מברליין.

 

I give up on Israel        המאמר המקורי –
WorldNetDaily ב-15 ביולי, 2006

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר