סוף…סוף….

חיכיתי  וחיכיתי  – למכתב כזה…. (למכתבו של החייל בתחתית המאמר)

ולפני הכל, ולפני שתתקיפו אותי, אני מציין ששירתתי  30 שנה ביחידה מובחרת. בכל המלחמות הייתי, תמיד, בקו האש הראשון, נלחמתי בששת הימים (ובמקום האוכל שלא הגיע  בזמן – פרצנו למחסני הליגיון בג’יפטליק, ולבניין “ההילטון” בקליה). את המקלעים שלנו (מכל מיני סוגים) ריתכנו לג’יפים במסגריה של עין-חרוד, ואת הגרביים הראשונות החלפתי לאחר 6 ימי לחימה. התוכניות של לחימת היחידה שלי התחלפו בערך 5 פעמים ביום, בהתאם להתקדמות המלחמה בכל הגזרות.

נלחמתי במלחמת ההתשה במשך 6 חודשים בקו תעלת סואץ, ו”חטפתי מאות (!!!), פגזים מתותחי 130 מ”מ סובייטיים יום יום (לא היו לנו שכפצי”ם).

נלחמתי במלחמת יום הכיפור ב”עמק המוות” ואיבדתי המון חברים מיחידתי.

נלחמתי בלבנון באזור הבקעה. השתתפתי במאות מארבים, פתיחת  צירים, ישיבה במוצבים, מאות (מי סופר?) מירדפים בבקעה ועוד….

כל זאת היא  רק הקדמה כדי שלא תתקיפו אותי על דברי.

אנחנו, כנראה, השתגענו !!!! היום אנחנו צריכים וועדת חקירה (מכל סוג שהוא) ?????

[ואני בעד וועדת חקירה]. עדיין יש חיילים בלבנון. עדיין יש התנגשויות עם אנשי חיזבאללה!

למה לא להמתין עם כל ההפגנות והלחצים עד שיחזור החייל האחרון מלבנון???

האם המג”דים, המח”טים והאוגדונרים יוכלו לחשוב בשקט ולנתח את המצב בשטח (כדי לתת את הפקודות הטובות ביותר) כאשר מחשבותיהם נתונות לתשובות שעליהם לתת לוועדת החקירה??? האם הפקודות שלהם לא יהיו בצל איום ועדת החקירה אשר מאחורי  ראשיהם???

בואו נמתין, עד לסיומה של המלחמה (יתכן שנצטרך להמשיך שוב בלחימה בעוד שבוע או שבועיים). אם נחליף עכשיו, לפי דרישת מפגינים (שבעצם אינם מבינים את ההשגים האדירים של המלחמה) את הרמטכ”ל או את שר הביטחון – מי ינהל את הקרבות בשבועות הבאים?

החיזבאללה ספגו מכה אדירה!

ביומיים הראשונים כבר איבדו חלק גדול מהטילים ארוכי הטווח שלהם. רוב המשגרים לטילים הארוכים הושמדו ברגע צאתם ממחבואם. [זוכרים את “ההבטחה” של נאסראללה להפגיז את תל-אביב באם נמשיך להפציץ את ביירות? – שעתיים אח”כ הופצצה דרום ביירות וחלקים מצפונה….. והתגובה – כלום! לא משום שהוא “ריחם” על תושבי תל-אביב, אלא משום שכל משגר שניסה להוציא – הושמד מיד ע”י חיל האויר].

החיזבאללה איבד כ-40% מהכוח הלוחם שלו (550 גויות נספרו בשטח, ולדברי עיתונאים נוצריים נקברו עוד כ-1500 מתחת להריסות הבתים, המיפקדות והבונקרים).

ובאשר להתקפת הדרג הצבאי שהמתין 3 שבועות לפני שנכנסו כוחות הקרקע לפעולה – אני טוען שזה מזל גדול!! אם היינו נכנסים מיד בכוחות קרקעיים, ולפני השמדת רוב המערך הקדמי של חיזבאללה, היינו מאבדים לא 19 טנקיסטים אלא מאות ! עשרות רבות של טנקים היו נפגעים מיד עם הכניסה! ויתכן שהיינו מבכים היום מאות חיילים הרוגים!!

הישראלים טובים בלהפוך ניצחון לכישלון, ואילו הערבים הפכו כל כשלון שלהם לניצחון, (וזאת בעיקר “בעזרתם” של אנשי התיקשורת שלנו).

אני מציע שנמתין עם הדרישה לוועדת חקירה של הדרג הצבאי והפוליטי עד אחרי המלחמה!!! אבל – יחד עם זאת, אני מציע, בינתיים,  להקים וועדת חקירה לבדוק את התנהגות אנשי התיקשורת, ברדיו, בעיתונים ובעיקר – כתבי השדה.

ועכשיו אתם יכולים להמשיך ולקרוא את מכתבו של החייל – 

עם ישראל יקר שלי.

אני דניאל.

אני משרת בסדיר – בצנחנים – וכואב לי.

כואבות לי הרגליים, כואב לי הראש, כואב לי הגב ותפוסים לי כל השרירים. 

כואב לי כל הגוף ואני מת לישון.

אני בוכה כל היום על החברים שנהרגו.

רזיתי 5.5 קילו בחודש האחרון ולא הרבצתי מקלחת חמה כבר הרבה הרבה זמן.

כואב לי הלב.

הכאב הכי גדול זה בלב.

הלב הורג אותי.

איך הם לא מתביישים ?

עוד לא קברנו את המתים שלנו – עוד לא סיימנו את הלחימה שלנו – עוד לא יצאנו מלבנון – אנחנו עוד שם – עוד לא ניקינו את רסיסי הטילים מהמרפסות.

התקשורת – התקשורת……….

תפסיקו כבר. למה אתם מחפשים כל הזמן את הרע?

במקום לחפש סקופים תתחילו לכבד את אלה שנלחמים בשביל המדינה! תתחילו לכבד את הנופלים והפצועים! תתחילו לכבד את אילו שחוזרים לבתים הרוסים.

תמיד מחפשים את הביקורת והרוע:

מחפשים את החיילים שמתלוננים שלא היה מספיק אוכל או שהאפודים לא נוחים והתנאים לא תנאים, תיק ההשקעות של הרמטכ”ל, מינויים לא מתאימים של אנשי צבא, צה”ל לא מצליח להפסיק ירי רקטות, אזרחים שמתלוננים שהפסדנו במלחמה וסתם נהרגים חיילים.

אתם לא הייתם שם – אני הייתי שם.  הכול שטויות.

החיילים אומנו להלחם ולשרוד בכל מצב ואנחנו לא יצאנו לטיול שנתי עם תרמילים מלאים בבמבה על הגב. למדנו לשרוד גם במדבר ללא אוכל ומים.

החיילים שהתלוננו וכמובן שחיפשו אותם –  הם מיעוט מפונק שבכה שאין להם מקלחת חמה בסוף יום.

ראינו הורים שקנו לילדים שלהם אפילו אפודים מרופדים  (להזכירכם עם איזה אפודים נלחמנו בששת הימים).

תיכף ההורים יבקשו לעשות ישיבות בנוגע לתנאי השדה של הילדים שלהם –  אהההה…… יש כבר יום הורים – שכחתי.

הרמטכ”ל – חיפשו את מי להאשים. בתור איש חיל האוויר יש עליו המון ביקורת על לחימה קרקעית אבל אם תשמעו את מה שמפקדי האוגדות שלנו אומרים עליו תחשבו אחרת – הם טוענים שהוא פשוט עושה להם בית ספר בכל הקשור ללחימה על הקרקע. בן אדם גדול וחכם ולא מגיעה לו הביקורת. תוכנית המלחמה שלו היא שקט לטווח ארוך.

דרך אגב – למה לא מפרסמים את התנועות שחלו בתיקי ההשקעות של חברי הכנסת ביום החטיפה של החיילים? אני חושב שהייתם מופתעים מאד.

לגבי עמידה במטרות – היינו בפנים רק שבועיים וחצי אחרי העבודה של חיל האוויר – למי יש את החוצפה להעביר ביקורת על צה”ל? למה אני לא שומע על תלונות לגבי הטרור הפלסטיני שאנחנו נלחמים בו יותר מעשור ולא מצליחים לעצור פיגועים, קאסמים וחטיפות חיילים – אה? כמה רמטכ”לים, שרי ביטחון וראשי ממשלה עברו מאז – אה? מה אתם מצפים – שצבא חיילים מתאבדים שחומש בלא מפריע בציוד לחימה מהחדשים בעולם ואומן והתבצר במשך 6 שנים – נוכל לעצור בשעתיים??

אף אחד לא חושב על זה?

לגבי האזרחים המתלוננים שהתקשורת צדה – תגידו לי את האמת – ראיתם פעם ישראלי שלא מתלונן? ראיתם פעם אזרח ישראלי שלא מעביר ביקורת וחושב שהוא הכי חכם בעולם? ראיתם פעם אזרח ישראלי שהוא לא חכם בדיעבד?  

אני יכול להמשיך ולהמשיך בלי סוף אבל אני צריך לעלות לתצפית.

אני שולח את המכתב לאחי שיפרסם אותו ברשת – אולי זה יגיע לחלק מאנשים שיסכימו איתי.

לגבי הלב שכואב….

אתם לא מבינים איך זה לתת את החיים והנשמה בשביל העם הזה ואז לשמוע ביקורות על הצבא, החיילים ועל המפקדים.

והתקשורת שכיוונה את הרקטות של אנשי החיזבאללה בטלוויזיה לכיוון ישראל מכוונת את הרוע ללב החיילים שנתנו למדינה את הנשמה.

חייל עצוב

מלבנון