סיפורון מהמאה ה-19

סיפורון מהמאה ה-19


09.03.2006 01:52
סיפורון מהמאה ה-19


סיפור קצר המתאר את אופן החשיבה של לומדי הגמרא



אברך יהודי מאודסה, קיבל רשיון לבקר במוסקבה (ליהודים אז, היה צריך רישיון מיוחד לכך). הוא עלה על רכבת ומצא מושב ריק. בתחנה הבאה עלה בחור צעיר והתיישב לצדו.

האברך הביט בבחור הצעיר וחשב: הבחור הזה לא נראה כמו איכר, ואם הוא לא איכר סביר להניח שהוא מגיע מהמחוז בו אנו נמצאים. ואם הוא מגיע מהמחוז הזה, הוא מוכרח להיות יהודי, משום שזהו, לאחר הכול, מחוז יהודי.

מצד שני, אם הוא יהודי, לאן הוא יכול לנסוע? אני היחיד בכל המחוז שזכיתי באישור כניסה למוסקבה.
רגע – ממש ליד מוסקבה ישנו כפר קטן שנקרא סמווט, ולשם אין צורך באשרה מיוחדת.
אבל למה שהוא ייסע לסמווט? כנראה הוא נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות שם.
אבל כמה משפחות יהודיות יש בסמווט? רק שתיים – משפחת ברנשטיין ומשפחת שטיינברג.
הברנשטיינים הם משפחה איומה, אז בטח הוא נוסע לבקר את שטיינברג.
אבל למה הוא נוסע? לשטיינברגים יש רק בנות, אז אולי הוא החתן שלהם. אבל אם זה מה שהוא, אז למי מהבנות הוא נשוי? שרה התחתנה עם עורך-דין נחמד מבודפשט, ואסתר נשואה לאיש עסקים מז’יטומיר. אז זה מוכרח להיות בעלה של שרה. מה שאומר שקוראים לו אלכסנדר כהן, אם אני לא טועה.
רגע, אם הוא מגיע מבודפשט, עם כל האנטישמים שיש שם, הוא בטח שינה את השם שלו.
מה המקבילה ההונגרית לכהן? קובאץ’.
אבל אם הוא שינה את שמו, בטח יש לו מעמד מיוחד. מה זה יכול להיות? דוקטוראט מהאוניברסיטה.

בנקודה הזאת פונה האברך אל הבחור הצעיר ואומר “מה שלומך דוקטור קובאץ’?”

“טוב מאוד, תודה.” עונה הנוסע “אבל מאיפה אתה יודע איך קוראים לי?”

נו,” משיב האברך, “זה הרי ברור מאליו”..



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר