ביהמ”ש העליון וחופש-הביטוי

שוב ושוב מוכיח כב’ שהוא חרד לחופש-הביטוי, אפילו אם זה לא פה-אחד.

כך קרה גם כאן:

http://elyon1.court.gov.il/files/01/180/098/a20/01098180.a20.HTM

והגיבור – גיבור חופש-הביטוי – הוא, כרגיל (איך לא) נשיא ביהמ”ש העליון, אהרן ברק.

השאלה היחידה הנותרת היא מדוע חופש-הביטוי “נעצר על סף מפתנה של הרשות השופטת, האמורה לקבל ביקורת בהבנה ואף באהבה, כפי שהבטיח נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, בפסיקה עניפה”?

ומה חלקו של אהרן ברק עצמו באחריות לפער הזה, בין הזכות לבקר את הכל – למעט את מערכת המשפט עצמה? האם הוא-עצמו עמד במבחן?